| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 3/2003
כנרת שלי
חדשות טובות, כך מבשרים כל העיתונים בעת האחרונה.
"הכינרת כבר שנים לא הייתה במצב כל כך טוב"
"הכינרת עלתה ביותר משלושה מטרים וחצי מתחילת העונה"
פתאום כולם כל כך שמחים.
כאילו אין מלחמה בעיראק, כאילו צה"ל לא הסלים את מאבקו בשטחים (כשהתותחים בעיראק רועמים, המוזות בישראל שותקות).
המעקב היומיומי אחר גובה מפלס הכינרת, הופך אינטנסיבי מידי יום ביומו.
בעיתות רגילות, עד כמה שידוע לי, רק עיתון הארץ מציג ליד תחזית מזג האוויר, את מצב הכינרת.
למעשה, מצב הכינרת הוא דבר שמאחד את האנשים בישראל, כמעט כמו מלחמה עם עיראק ואף יותר (וזה בניגוד למלחמה עם הפלשתינאים שמאחדת אומנם ציבור רחב, אך יוצרת קונפליקט אצל חלק ניכר מהאוכלוסיה של המדינה).
מה שחלק ניכר מהאנשים לא יודע, שהכינרת היא רק אחד משלושת מאגרי המים העיקריים של ישראל.
נוסף לה קיימים אקוויפר ההר ואקוויפר החוף, שני המאגרים שלכל אחד מהם בעייתיות משלו.
בכלל, בעיית המים היא בעייה ידועה ומוכרת במזרח התיכון כבר מהעת העתיקה.
המזרח התיכון הוא אזור מאוכלס מאוד (יחסית) ועני במים.
חלק ניכר מהעימותים כאן, לאורך ההיסטוריה, נסובו סביב בעיית המים.
דוגמאות יפות לחשיבות עניין המים, הן הדיבורים האינסופיים על מצב משק המים, על הרצון להמתיק מי ים (אסור להגיד התפלה, על אף שביטוי זה השתרש) הסעיף על פיו ישראל מעבירה מים מהכינרת לירדן בהסכם השלום עם ירדן.
הפעם האחרונה (עד כמה שזזכור לי) שנושא העימותים סביב סוגיית המים במזרח התיכון עלה לכותרות, היה לפני מספר חודשים, כאשר בלבנון הוקם מפעל שאיבה (בפעם השנייה בהיסטוריה לפחות) והטיה של מי החצבני שזורם מלבנון לישראל.
באותו זמן, ישראל הזדעקה על גנבת המים שנעשת במחטף מצד לבנון.
עד כמה שזכור לי, הלבנונים החלו להזרים מים מהחצבני לכפרים בדרום לבנון ומדינת ישראל לא הגיבה עד כה (עד כמה שאני יודע, יתכן מאוד והייתה איזו פעולה שפרחה מזכרוני) למעט מחאה דיפלומטית.
עכשיו, כאשר הנהרות הזורמים לכינרת גואים, אפשר אפילו לומר ללבנונים תודה שהם מונעים הצפה של הישובים מסביב לכינרת.
כמובן שאני מתבדח, ברור לכולם שהריטואל הקבוע של שנה גשומה שבעקבותיה נשכחות למספר שנים התוכניות למציאת פתרון קבוע לבעיית המים של ישראל עד אחרי שחולפות מספר שנות בצורת ושוב אנחנו מתדפקים על דלתות מאגרי המים של תורכיה שיושיעו אותנו.
דווקא עכשיו שמצב המשק על הפנים ומשק המים נמצא בהקלה מסויימת, חשוב להתחיל בבניית מתקנים להמתקת מי ים אשר ימנעו את התלות שלנו בשלושה מאגרי מים שהולכים ומתדלדלים מידי שנה.
אז אל תיתנו לתמונות היפות של כינרת עולה להטעות אתכם.
מצב משק המים חמור. אקוויפר החוף כמעט ריק לחלוטין (הוא מורכב ממספר רב של בארות, אשר כאשר אחת מהן ממולחת, לא ניתן יהיה לשאוב ממנה לעולם) ובאקוויפר ההר, אותו אנחנו נצטרך לחלוק עם הפלשתינאים, מזמן כבר עברנו את הקו האדום התחתון ופשוט המדענים חלוקים בינם לבין עצמם מתי נעבור את הקו האדום האמיתי, ממנו לא ניתן יהיה לשאוב יותר מים בשל איכותם הירודה.
אז צר לי להיות נביא שחורות, חשוב לחסוך במים כפי שמנסים לחנך אותנו, אבל עוד יותר חשוב לדאוג שיהיו מים לחסוך!
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
