בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לפני כ-11 ימים הסתובבתי לי במרכז ההיסטורי של מינכן.

אני מאוד אוהב את בוואריה בכלל ואת בירתה בפרט. בתודעתי היא נתקבעה כמקום האלים באירופה, מעין גרסה מציאותית של הסרט "מועדון קרב" (Fight Club).

עוזרים לכך אירועים היסטוריים דוגמת "מרד מרתפי הבירה" (באנגלית: Beer Hall Putsch. בגרמנית: Ludendorff-Putsch), ניסיון הפיכה כושל שעשו היטלר וחבר מרעיו בנובמבר 1923, חוקי נירנברג (Nürnberger Gesetze) הגזעניים בלשון המעטה ועוד שלל אירועים, גדולים כקטנים, משמעותיים וסימבוליים, אשר הם חלק מהמכלול שכונה, ובצדק, שואת יהדות אירופה.

ומה שמכריע את הכף, לעניות דעתי, הוא האומנות הבווארית או לפחות זו שהזמינו פרנסי בוואריה, המאדירה אירועים מיתולוגיים אלימים.

כמעט בכל צעד במינכן, אני חש את עוצמת האלימות הניבטת אליי מן הפסלים.

דוגמא אחת מיני רבות, היא מזרקה עם הפסל של פרסוס (Preseus) אוחז את ראשה הכרות של מדוזה (Medusa), פסל שצילמתי בחצר ארמונו של מלך בוואריה לפני כשלוש שנים.

הסיפור המיתולוגי, הפך למזרק נוטפת דם-מים. מראשה של מדוזה מטפטפות טיפות מעטות יחסית, בעוד עורק הצוואר משפריץ סילון מים.

המזרקה מעוררת ייראה וכבוד גם יחד.

פרסוס עם ראשה הכרות של מדוזה, מינכן

וכך, בעודי צועד בעיר שנראית לי מהאלימות באירופה, אלימה ברוחה, לאו דווקא בסכנה ממשית לשלמות גופי, כמו יוהנסבורג שבדרום אפריקה למשל, ראיתי כרזות לא מעטות המציינות את בואו, בפעם השנייה מאז שנכנס לתפקיד, של האפיפיור בנדיקטוס ה-16, שהוא גרמני במוצאו.

כאשר הייתי באדינבורג, סקוטלנד, לפני כחודש, במופע סטנד אפ אחד, העלה קומיקאי את העובדה שהאפיפיור היה חבר בתנועת הנוער ההיטלראי (Hitlerjugend), בשעה שאמנם הדבר היה חובה בגרמניה, אך בכל זאת עובדה שהעיבה במקצת בשעת היוודע דבר בחירתו למשרה הבכירה בעולם הקתולי.

הקומיקאי אמר בבדיחות הדעת, שנראה לו הגיוני בהרבה להעריץ את הפיהרר הגרמני מאשר להתמסר לאלוהים. אחרי הכול, בניגוד לאלוהים, אדולף היטלר היה קיים. תוך מספר לא ארוך של מילים, הצליח הקומיקאי להעביר את הנקודה, לפיה הליכה עיוורת אחר מישהו, אמיתי או מדומה, בר-קיימא או אמורפי, לא שונה בהרבה.

כולנו בקהל צחקנו. רב המפחיד על המצחיק בדבר.

אם אשוב במסע הזיכרון שלי מאדינבורג של לפני כחודש למינכן של כשבועיים אחרי, שתי ערים שהן ערי בירה של מדינות שהיו בעבר עצמאיות והיום הן חלק ממדינה גדולה יותר, אומר שבעודי הולך במינכן, מתבונן באותן כרזות, תמונות ודגלי ותיקן, חשבתי שיהיה נחמד לקנות לי דגל קטנטן של הוותיקן, סוביניר מטיול ארוך שטרם קניתי בו דבר.

בסופו של הבזק התלהבות, נמלכתי בדעתי. הרי לי אין מה לעשות עם דגל של הוותיקן, על אף ההוד והדר שיש בדגל המוזהב.

והנה, זמן לא רב אחרי, נתפרסם כי האפיפיור, באחד מנאומיו בביקור המולדת, החליט לצטט מילים מהמאה ה-14, שלא מחמיאות (וזה בלשון המעטה) לנביא מוחמד.

בעקבות התבטאויות האפיפיור, נטען כי העולם המוסלמי רוגש ורועש. מדינות מוסלמיות מסוימות החלו לנקוט יוזמות שיבקשו מהאפיפיור לתקן את דבריו.

אין זו כמובן הפעם הראשונה בתקופה האחרונה שנטען כי מוסלמים רבים נעלבו או למצער תבעו את עלבונו של מוחמד.

הפרשייה הזכורה אולי יותר מכל, היא פרשת הקריקטורות של הנביא מוחמד שפורסמו בעיתון דני ולאחר מכן, כמחווה, פורסמו בעוד עיתונים ברחבי אירופה.

בעקבות הפרסומים, זמן די רב אחרי הפרסום  הראשוני יש לומר, הפגנות ענק ואלימות כנגד סמלים דנים נראו בתקשורת במערב.

אני מוכן להישבע שאפילו חברת לגו הדנית, נמצאת בקשיים כלכליים.

כאשר מופעי ראווה בסדר גודל שכזה, מול מצלמות, מופיעים על מרקעי הטלוויזיה בשטף כזה, ברי לכל שיש בעלי אינטרס לא מעטים שמרוויחים מהמופעים החיים הללו.

לא אנסה למנות כאן את כולם. אזכיר רק חלק בקצרה.

ראשי מדינות מוסלמיות בהן יש בעיות חברתיות רבות כגון אבטלה, עוני, בעיות זכויות אדם ועוד שלל בעיות שהרבה יותר קל להפנות אצבע מאשימה לכורים מן המערב, מאשר לפתור.

לאומנים ופשיסטים שלא צריכים סיבות רבות בשביל לשנוא אנשים שהם מאמינים ששונים מהם.

ראשי תנועות פונדמנטליסטיות שמפנטזים על מדינת חליפות שתחכה להם, רגע לפני ש-72 בתולות תפנקנה אותם בגן עדן.

הם, ועוד רבים כאמור, מרוויחים מהסיפר ולכן על כל דבר שטות שנאמר ונעשה, יש מי שמכוון את זכוכית המגדלת ועל כל תגובה שנוצרת בעקבות אותו שיח שמקורו במניפולציה, יש מי שידווח ואם אפשר אז גם ייצר תמונות רבות רושם.

כל מי שהיה באירוע שהתרחש במציאות, יודע שלעולם דיווח בתקשורת יחטא לאמת שלו, כפי שהוא הבין אותה בהיותו נוכח.

וכך, כאשר ישנו Hype תקשורתי, שיח שמדבר על עצמו, עם רפרנסים לאירועים אמיתיים ללא ספק, אך במידה ועוצמה שונה לחלוטין מכפי שהאירועים באמת (מלבד אולי מכפי שהאירועים מתרחשים בראשם של מטורפים פרנואידים, ללא הבדל דת, גזע ומין), אפשר לייצר את השיח על "מלחמת התרבויות" נוסח הנטינגטון, "מלחמת העולם השלישית" שטורחים להסביר לנו שתהיה דווקא דתית או אולי בין מדינות לבין ארגוני טרור (ובדיבורים על מלחמת עולם שלישית, מתעלמים מכך ש"מלחמות עולם" הן פועל יוצא של הגדרות שרירותיות, לא אירוע בעל תרחיש מחייב).

כיף להתעסק בזה. לא?

אפשר לצרף איום איראני. איום של "הציונים" ו"הצלבנים". או בעצם כל איום שנבחר להדביק, בהתאם לצרכינו.

את מישהו מעניין שהוותיקן הספיק לשחרר התנצלות בשם האפיפיור?

בהחלט לא. אחרי שהתרגלנו למראה ישבנו של הארכיבישוף מקנטרברי (Canterbury) בסרט ג'וני אינגליש, כל סיטואציה בה האפיפיור לא ירד על ברכיו ויבכה בגרמנית שהוא מתנצל ואין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא נביאו, לא תספק אותנו.

עדיפה האשליה ההוליוודית על המציאות האפורה בה אנשים חושבים כל מיני מחשבות, לעיתים מבטאים אותן וכתוצאה מכך יש כאלו שנעלבים.

המשעשע בדברים של האפיפיור, הוא בעיקר מי שאמר אותם או לייתר בדיוק התפקיד ומה שהוא מסמל.

האיש שעומד בראש הכנסייה הקתולית, אותו גוף שאחראי על עינויים כל כך הרבה אנשים במרוצת ההיסטוריה, רק משום שהיו כופרים ומכשפות.

אני קצת לא אוהב את המטאפורות הללו על ימי ביניים אפלים, אבל אם כבר הזכרתי אותן, הרי שלכנסיה, הכנסיה הקתולית, יש תפקיד מרכזי בהם ומה רבה הייתה הרווחה כאשר מרטין לותר הצמיד כל מיני מכתבים לכל מיני דלתות. אבל כאמור, אינני שלם עם התיאורים הפשטניים הללו של ימי ביניים, נאורות וחשיכה, טובים ורעים. זה פשוט חטא גדול לאמת בשם איזה נרטיב שאני לא ממש מאמין בו.

כן כן, דווקא האפיפיור, איש שמייצג דת המתיימרת לייצג את האמת (ואיזו דת לא?) ופעלה או למצער פעלו בשמה, בדרכים אלימות ואכזריות, הוא זה שבוחר להשמיע דברי ביקורת על האסלאם?

לא שיש לי בעיה. אני בעד זה שכל אחד יוכל להשמיע ביקורת על מה שהוא רוצה.

פשוט דבריו, בדיוק כפי שהם מאירים באור אפל את האסלאם, מזכירים שגם בין קירותיה העבים של הכנסייה, היו וישנם לא מעט אנשים, שעשו מעשים מבישים.

לא. אין לי כוונה להגיע למסקנה, אפילו ברמיזה, שאם יש פגמים באסלאם ובנצרות, אומר הדבר שהיהדות היא "הדת האמיתית".

יהיה זה נכון בערך כמו לטעון שאם התוצאה של הפעולה החשבונית 1+1 אינה 5 ואינה 4, היא מוכרחה להיות 3.

אני גם לא חושב שהדרך של כל דת אחרת ל"אמת" היא "הנכונה".

הדבר היחיד שאני יכול להגיד בוודאות, שהאופן בו מציגים בימינו מאמינים מוסלמים, בלי קשר למידת האחיזה של זה במציאות, היא שהם מוצגים על פי הסטריאוטיפ של האישה הפולנייה שנעלבת.

די חבל, כי האפיפיור הנוכחי הוא גרמני, בעוד הקודם היה פולני.

כמה אירונית יכולה הייתה להיות תגובה מוסלמית פולנית לדברים שאמר אפיפיור קתולי פולני.

אולי באמת הגיעה השעה שאזרחי פולין ימירו את דתם לאסלאם. הם לפחות ייעלבו להם בשקט, בחושך.

ולסיום, הואיל וכבר פתחנו כאן בדו-שיח על זהות הדת האמיתית והנכונה, הסרטון הבא מציג Debate נהדר בנושא דתי.

הם מצליחים לגעת בדיוק בנקודות הנכונות הממחישות את גודל האבסורד שבכל אותם דיונים, בין אם הם בעד דיאלוג דתי ובין אם הם בעד מריבה דתית.

שבוע נפלא ורווי שנאה שיהיה לנו.

הרי אם לא, כיצד נרגיש שאנחנו חיים?

תוספת מה-18 בספטמבר ב-23:45

בני ציפר, כהרגלו מעלה נקודות מעניינות.