בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לא שאני מאמין גדול בלוח השנה העברי או של שנת ההג'רה או הלוח הגרגוריאני או בכלל, כל אותם סימנים שנועדו לסמל איזו מחזוריות על פי כל מיני סימנים שרירותיים (רוצה לומר – טוסו מחר לוונוס וראו איך לוח השנה שאתם רגילים אליו, יהא אשר יהא, לא ממש רלוונטי).

אבל בכל זאת, לא מעטים יציינו אוטוטו את "ראש השנה" – אחד מארבעת ראשי השנה היהודיים ועוד כמה עשרות טובות אם בוחנים כל מיני לוחות שנה אלטרנטיביים (היוליאני, הגרגוריאני, ההיג'רה, הסיני, האצטקי, של האינקה & so on & so forth). למעשה, כמעט בכל יום שתבחרו באקראי, רבים הסיכויים שהוא בדיוק ראש השנה של מישהו.

כן, אין למין האנושי סיבות של ממש לחגוג, לפחות לא בדרך כלל, אז צריך להמציא כל מיני סיבות פיקטיביות לחגוג. לא?

אפשר להפוך את לוח השנה לדבר בעל משמעות ואז להגיד שבכל פרק זמן מסוים נחגוג, כי זו תחילתה של תקופה חדשה שהוגדרה.

זה בסדר. פשוט זה לא פחות מטופש למשל מלקבוע חג כמו Bank Holiday שחוגגים בבריטניה, למשל ביום שני האחרון בחודש אוגוסט (ועוד כמה תאריכים כאלו).

אז לכבוד אלו שחוגגים – תיהנו. אתם ודאי זקוקים לסיבות ממין זה כדי לשמוח.

אחרת, כיצד תוכלנה הבנות שעומדות בחזית הסופר לבקש שאתרום מזון לארוחת החג של אנשים שאינני מכיר, שידם אינה מספקת (כלום ביתר ימות השנה זה בסדר שירעבו?)?

אילו עוד סיבות אפשר למצוא לכינוס משפחות בארוחות גדולות ואגב כך, להגדיל את תזרים המזומנים של רשתות השיווק?

מתי עוד אפשר לצפות להביא מסות אדם לבתי הכנסת, מעבר לציבור המתפללים הקבוע?

באיזו הזדמנות אחרת ניתן יהיה לפרסם נתונים לגבי המאזן הדמוגראפי "מבלי להיחשד בגזענות" (כי הרי חלפה שנה וזו סיבה מצוינת להגיד כמה יהודים יש לעומת כמה גויים)?

אין ספק, ראש השנה הוא חג חיוני ונחוץ.

בשנתיים האחרונות לא חגגתי בצורה מיוחדת את ראש השנה.

לפני שנתיים הייתי בדיוק באותו זמן בקוריאה. לפני שנה ביליתי באחת ממדינות הבלקן (אני אם בטיול לסין, יפן וקוריאה, טרחתי לברר מתי בדיוק נופל ראש השנה, הרי בטיול לבלקן לא טרחתי לעשות כן. אני מניח שהייתי בבולגריה או מונטנגרו).

והשנה, הייתי אמור להיות על שביל ישראל, אך מסיבות שלא כל כך תלויות בי, הטיול לא יצא אל הפועל ונדחה, כפי הנראה בשנה.

למרבה השמחה, בימים הקרובים, עד יום שני, אני פנוי.

את שביל ישראל אמנם לא אעשה כבר השנה, אך "טיול מים לים" בהחלט אעשה.

הנה מחר, בשעה כל-שהיא, אקח רכבת לנהריה, עיר שלחופו של הים התיכון ואצעד במשך מספר ימים, דרך הרים וגאיות, עד לטבריה שלחופו של ים כינרת.

תרמיל – יש.

מפה ומצפן (למרות שמצפן לא באמת נחוץ) – יש.

מזון ושתייה – יש.

שק שינה ומזרון – יש.

ספר – יש.

מצב רוח? יש גם יש!

רק אקווה שלא אדרוך על אי אילו נפלים ויהיה בסדר.

וכאמור, זה שחוגגים את ראש השנה, לא ממש משנה לי.

אבל למי שכן...

שנה טובה!

אלעד