בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אל נא תשלחו לי שנה טובה

לוח השנה, כידוע, הוא אחת מהאשליות הללו, שעוזרות לאנשים להכניס סדר מדומה בעולם הכאוטי בו הם חיים.

הוא יכול להיות מבוסס על תאריך שרירותי שנטען לגביו שבו נברא העולם, על תאריך שרירותי שנטען שבו נולד המשיח, תאריך שרירותי שבו ה-נביא בחר להגר מעיר מדברית אחת לאחרת או תאריך שרירותי בו נולד קים איל סונג (בחיי, לוח שנת Juche מתחיל ב-1912).

אך אין זה מוריד ולו במעט מהשרירות שבקביעת לוחות השנה הללו.

אך כידוע, על כל טיפשות אנושית, יש מי שבוחרים לנצלה לצורך טיפשות אנושית אחרת – הכסף (הו, אם בעבר הם רדפו אחרי מטבעות ומאוחר יותר אחר פיסות נייר, הרי שהיום הם מנסים בכל כוחם להגדיל איזה מספר בזיכרון מחשב, בתקווה שאין בצדו סימן מינוס).

וכך, אם בעבר רשות הדואר (שברבות הימים הפכה ל"דואר ישראל") גזרה קופונים על משלוח השנות הטובות, אותה ברכה לכבוד יום שנקבע באופן שרירותי שהוא אמור להיות חשוב, הרי בימינו, ישנם מרוויחים חדשים בדמות חברות הסלולאר.

ובאמת, לא הייתי צריך את הכתבה הזו, המספרת על עיכובים במשלוח הודעות SMS בשל העומסים על התשתית הסלולארית, בעקבות החג.

הספיקו לי מספר הודעות, שאת חלקן קיבלתי באמצע שום מקום, כאשר פתחתי את המכשיר הארור על מנת לבצע שיחה, כדי להבין שמשהו השתנה.

אם בעבר הייתי מקבל ברכות שנה טובה שאנשים טרחו למצוא בעבורן נייר (לעיתים קרטון) ולקשקש עליהן כמה מילים שהם לא באמת מתכוונים אליהן או לחילופין שיחות טלפון, הרי השנה קיבלתי מילים נדושות היישר אל צג הטלפון הסלולארי שלי.

חלק מההודעות נשלחו אלי מאנשים שבזיכרון של המכשיר, אחרים הם אנשים שמעולם לא טרחתי להכניס לזיכרון (לא משנאה חלילה, פשוט מעולם לא ראיתי צורך להכניסם לזיכרון ובכל מקרה, אני נוטה למחוק מספרים די מהר).

זה די קירב אותי למטרה לא מוצהרת ושאני לא נוקף אצבע עבורה, אבל היא בהחלט מטרה – להיות מוכר על ידי יותר אנשים מאשר אני מכיר.

יש בזה משהו קוסם, לדעת שאנשים שומרים על המספר שלך, בעוד אתה את שלהם לא שומר, לדעת שאנשים יכולים לנקוב בשמך, כאשר את שמם אתה לא זוכר, שאנשים זוכרים את פרצופך, כאשר את פרצופם מעולם לא הכרת.

אולי על אף ההכחשות הנמרצות, עמוק בפנים אני רוצה להיות סלבריטי?

אני מקווה שלא. טובים לי חיי הצללים. אני לא אוהב שמש או זרקורים.

בכל מקרה, מבין שלל ההודעות שקיבלתי, היו אמנם הודעות אישיות, שידעתי שנכתבו לי באופן פרטי ומכוון. אבל ככלל, נדמה לי שרובן כלל לא היו אישיות, אלא מין הודעה לקונית אחת עם ניסוח אחיד שנשלחה לרשימת תפוצה ארוכה, בין היתר אליי.

יש בזה משהו חצי-מעליב. זה די דומה לקבלת מכתב מודפס שלא כולל את שמך או כולל קו ועליו נכתב שמך בעט או גרוע מזה, קבלת שיחת טלפון מוקלטת המאחלת לך ולכל בני ביתך שנה טובה.

כמדומני, גם אני חטאתי במשהו דומה, כאשר שלחתי אי מיילים עם כל מיני גיבובי מילים מתוך שבלונה, חסרות כל כוונה.

אך הקפדתי להתקשר ולדרוש בשלומם של אנשים עימם לא דיברתי יובלות או לשלוח אי מייל עם כמה מילים אישיות.

אם אסכם את החלק הזה, נדמה לי שתמיד יהיו אנשים שיעשו כסף על כל מיני אירועים פיקטיביים. בטכנולוגיה הנוכחית, אנשים רבים מעדיפים לשלוח הודעות טקסט קצרות, אך במקום לעשות את האירוע חסר החשיבות שמח, לפחות בעבורי, הם גורמים לי להרגיש עוד אחד באיזו רשימה ולחשוב על עצמי כאחד שלא באמת יקר ללבם.

וכנראה שזה ככה.

ובטרם הספקתי להעלות את הקטע שכתבתי, הופיעה כתבה אשר חולקת חלק מהרעיונות שהעליתי בשעת הכתיבה).

"געגועים"

ואגב גורמים שכלל לא אכפת להם ממני, שרוצים לאחל לי מועדים בשמחה, קיבלתי, לכבוד תקופת החגים, מתנה מהבנק (לאומי) דיסק המכונה "געגועים".

"מדוע הם שולחים לי מתנות חסרות ערך במקום להוריד את גובה העמלות" חשבתי לעצמי.

להלן רשימת השירים והמבצעים:

תודה (חיים משה)

הכל פתוח (נתן כהן)

אני אשיר לך שיר (אריק לביא)

בסוף העולם (נינט טייב)

כלניות (שושנה דמארי)

ברית עולם (מתי כספי)

אדון עולם (עוזי חיטמן ועודד בן חור)

כל החלומות (אריק לביא)

צריך לצלצל פעמיים (שושנה דמארי)

על כל אלה (הגבעטרון)

חלק מהשירים נחמדים. באמת.

פשוט שום דבר של מדיה דיירקט, החברה שהפיקה, ייצרה והפיצה את הדיסק, לא באמת יכול להיות טוב.

וכאמור, אני לא אוהב מתנות מגופים מסחריים, בטח שלא מהבנק.

שיעשו בכספים דברים מועילים שמגולמים בכסף ולא במתנות.

אולי באמת הגיעה השעה למצוא איזה בנק שוויצרי ולפתוח בו חשבון, במקום אלו הישראליים.

הדבר היחיד שנדמה אמיתי באיחולים הללו, הייתה הבנקאית הוותיקה, שמזה זמן לא רב עברה סניף, שהתקשרה לאחל למשפחתי שנה טובה.

גם במערכות לא אנושיות פועלים אנשים.

רגע של גרמנית

איך אומרים בגרמנית "העיתון של מאו"?

מאו צייטונג (Zeitung).

ימנים יפי נפש

אחת הטענות הנשמעות לא אחת מפי אנשים המזדהים עם אידיאולוגיית הימין, כנגד אנשי השמאל היא שהם "יפי נפש".

כדי למנוע את השאלה המיותרת – מה רע בנפש יפה – נציין כי מדובר בלשון שגיא נאור, כלומר רוצים לומר לנו שאנשי השמאל, על אף שהם מנסים לטפח תדמית הומאנית ואוהבת אדם, הרי הם בעצם חורשי מזימות שנפשם כלל אינה יפה, שכן הם רוצים להחריב ולמוטט את המדינה שכה דואגת להם (ולכן מקצצת להם כדרך קבע בזכויות ותקציבים).

למעשה, רוצים אנשי השמאל (הידועים גם כאנשי "הסמול", שכן מדובר במחנה קטן), או כך לפחות מנסים לרמוז אנשי הימין, באנשים צדקנים שלא באמת אכפת להם מטובת הכלל, כל עוד הם יכולים למרק את נפשם המכוערת עם הרגשה שעשו מעשה טוב.

ומי אני שאחלוק על קביעות שכאלה?

הרי את המשוכנעים, אין לשכנע אחרת.

אך יחד עם זאת, רציתי להאיר ש"יפות הנפש", היא לא רק מנת חלקם של אנשי השמאל, אלא גם של אנשי הימין.

אם נפשט את הרעיון של הימין הלאומי עד לאומני, הרי הדבר החשוב להם ביותר הוא טובת העם (במקרה שלנו עם ישראל, אבל אם תשימו אותם באנטרקטיקה, ראו איך מיד הם יתבעו את זכויות הפינגווינים וכלבי הים ויילחמו בציידים ויקינגים בחירוף נפש ממש) ועל מנת לדאוג לכך, יש לעשות הכל, כל עוד זה במסגרת החוק (אנחנו מדברים כרגע על אנשים המזדהים עם גופים שלא הוצאו אל מחוץ לחוק) ולכן רצוי לפעול על מנת להפוך את החוקים למתאימים ביותר למדינה השמרנית שהם רוצים להנהיג.

הצבת המדינה מעל הכל, בדרך כלל תוצנע (הרי הצהרה על היותך פשיסט, לא פופולארית בערך כמו ההצהרה על היותך קומוניסט בימינו אנו. היום עדיפה מדיניות עמימות ותדמית קולית). במקומה, ידברו אנשי הימין על כך שגם הם אוהבי אדם ולכן הם מאמצים את הדעה אשר הם מאמצים.

למשל: "אני בעד להגן על אנשים ונתחיל במתיישבים היהודים ביהודה ושומרון".

או למשל, טיעונים על כך שכדי שיהיו רווחה ושגשוג, יש קודם כל לדאוג לביטחון ולהכות את אויבינו שוק על ירך.

בסופו של דבר, הטיעון האנושי, הוא זה שמנצח.

בין אם מדובר בהעדפת קבוצה אחת על אחרת ובין אם מדובר על טובת הכלל באמצעות דרכים יותר נוקשות, הרי מה שרוצים אנשי הימין, על פי דרכם כמובן, הוא את טובת האנשים.

האם אין זה בדיוק אותו יופי נפש אשר הם כל כך סולדים ממנו, כאשר הוא נחלת אנשי השמאל?

האם אין, בסופו של דבר, הם מקדשים את חיי האדם ולשם כך יהיו מוכנים לעשות דברים הנתפשים כ"התאבדות" בעיני המחנה הנגדי?

אז מה ההבדל בין אלו לבין אלו?

הרי אם השמאלנים הם "יפי נפש", הרי הימנים "יפי נפש" באותה מידה.

וכך, נדמה לי שכעת על בר דעת יכול להבין שכלל אין זה משנה לאיזה מחנה פוליטי אדם משתייך, בסופו של דבר, כולם מציגים, לפחות מן הפה אל החוץ, מצג של אהבת אדם ורצון בטובתו.

שמאלנים כימנים הם "יפי נפש" שיש לסלוד מהם.

האם מישהו ירצה להקים איתי יחדיו את מפלגת "הבה נשמיד את המין האנושי"?

זו ללא ספק מפלגה שאינה יפת נפש.

או שאולי, נעשה למין האנושי רק טובה, ובעצם גם אנחנו, נהיה, בסופו של דבר, יפי נפש.