בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לחם בירה

בשעות הבוקר המאוחרות, ניגשתי למקרר, הוצאתי שקית ובה היה לחם (אני בד"כ לא אוכל לחם ואני לא אחראי לאכסונו ובכלל זה, הרעיון המעוות של אכסון לחם במקרר).

מיד לאחר מכן, ניגשתי לארון והוצאתי סקיפי.

פתחתי את אריזת הלחם. על הלחם, כיכר שהייתה לקראת סיום, התחיל להיווצר עובש.

קירבתי את הפרוסה שהעלתה עובש אל אפי ורחרחתי.

אבוי.

היא התחילה להריח כמו אלכוהול, אולי בירה.

אני לא שתיין אלכוהול גדול ולא חובב בירה.

גם חמאות בוטנים מרוחה על לחם בריח בירה, לא נשמע לי מפתה במיוחד.

זרקתי לפח.

נזיפה מרופא השיניים

לפני מספר ימים, ביקרתי את רופא השיניים, לבדיקה ובעיקר כדי שינקה את אבן השן שהצטברה לי בחצי השנה האחרונה.

בד"כ, הרופא משבח אותי על קפדנותי ומציין שכמעט ולא ניתן להבחין אצלי באבן שן (אפילו בפעם הראשונה שעשיתי ניקוי שיניים, לפני מספר שנים, לא היה לי יותר מידי).

קצת לאחר תחילת הבדיקה, הדוקטור שאל "מה זה?" ומיד לקח מראה, תחב את המראה הקטנה שלו לפה שלי ואת המראה שלקח כיוון בזווית כזו שאוכל להבחין במראה הקטנה.

כתם קטנטן של אבנית היה אי שם, בלסת התחתונה, בחלק האחורי של כמה שיניים.

"אכלתי לא מזמן" אמרתי לרופא השיניים, ביודעי שזה לא ממש קשור לאבנית.

"זה לא שייך" הוא אמר.

"טיילתי גם לא מעט לאחרונה, ולא ממש יצא לי לעבור עם חוט דנטאלי" המשכתי לתרץ.

"היכן טיילת?" הוא שאל.

וכך התחלתי לספר על המקומות השונים בארץ ובאירופה שהייתי בהם מאז הביקור האחרון אצלו.

זה סיפק אותו.

בכל משך הניקוי, לא יכולתי להפסיק לתהות, מי משלם למי, מי הפציינט ומי נותן השירות ואיך לעזאזל הגעתי למצב שאני מוכן לשמוע הטפות מוסר מרופא השיניים שלי, להרגיש אשם ועוד לנסות ולחפש תירוצים (הרי אם לא הייתה מצטברת לה אבן שן, לשם מה הייתי בא אליו לעזאזל? הוא צריך להודות לי שאני רשלן בצחצוח).

לאלף אלפי הרוחות.

Here we go again

יתכן ואתם זוכרים את הפעם האחרונה בה הלכתי לראיון עבודה, סתם לשם השעשוע.

אם לא, אז אולי שווה לקרוא, כי לדעתי זה היה מצחיק במעט.

בכל מקרה, בימים האחרונים, מצאתי עצמי שוב שולח קורות חיים (להלן תמציתם: נולדתי והנני) לכל תיבת דואר אלקטרוני שרק נזדמן לי לראות כקשורה למקום שאולי מחפשים בו עובדים (טוב, על מי אני עובד? שלחתי שני אי מיילים, אבל שיהיה).

רצה הגורל, חזרה אלי מישהי מאחד המקומות אליהם שלחתי את קורות החיים, היום בצהריים.

שוב, חברת תוספי מזון (ואני, מה, אני אמכור לאנשים רעל, רק בעבור בצע כסף?).

כמובן שלא אמרתי "לא" לראיון, גם שהוא באזור המרכז וגם ששום דבר ממה שהציעו לי.

רק מה, תוך כדי שיחה, במיוחד כאשר מי שדיברה איתי סיפרה לי על האופן בו יתבצע הראיון, הבנתי שזו בעצם החברה שכבר הלכתי אליה לראיון בנובמבר דאשתקד!

הו, כן. לא היה לי מקום לספק, כאשר היא הסבירה לי שאדבר עם "אחד הבכירים בחברה" או כאשר היא אמרה לי "תבוא בלבוש ייצוגי".

ניסיתי שלא לצחוק בקו הטלפון, הצלחתי לא רע. התפקעתי מיד לאחר מכן.

היא ביקשה גם שאתקשר אליה או אשלח לה SMS ביום בו הראיון אמור להתקיים.

אמנם בפעם שעברה הראיון היה לי מהנה ביותר.

אך אז, בניגוד לעכשיו, הראיון היה בחיפה והיו לי נסיעות בחינם.

קלושים הסיכויים שבאמת אטריח את עצמי לתל אביב (גם אם כמעט מידי שבוע מזדמן לי להיות בתל אביב) בשביל ראיון עבודה שאינני חפץ בה.

הואיל ובפעם שבעברה, הוזמנו במקביל לא מעט אנשים, גם אין לי חשש או נקיפות מצפון על כך שלא אמרתי שלא אגיע, כאשר אין לי כוונה להגיע.

אותה אחת שיצרה איתי קשר, תבין כבר לבד שאני לא מעוניין, ואם לא, מצפה לי בעוד מספר ימים שיחת טלפון משעשעת למדי.

החברה אגב, היא חברת הרבלייף (Herbalife).

אין לי משהו נגדם באופן ספציפי.

פשוט הקונספט הזה, בו מוכרים לאנשים כל מיני דברים שהם לא צריכים, במיוחד כאשר מדובר בתוספי מזון למיניהם, אינו לרוחי.

אה. ואם יש לכם איזו עבודה להציע לי, כזו שלא מנסים לשכנע בה אנשים לבלוע רעלים, אתם מוזמנים להציע לי. לא שאני באמת בונה על כך שאקבל הצעות עבודה מעניינות מכך שאכתוב על כך בבלוג. אבל מה אכפת לי לנסות?

למה לא איסלנד או גרינלנד?

מזג האוויר בחוץ, בימים אלו, יכול להיות מתואר בקיצור כ"פיכס".

מה הייתה הבעיה להקים את מדינת היהודים באיסלנד?

אולי הדנים יפסיקו את הכיבוש של גרינלד ויתנו לצה"ל לנצח את האסקימואים?

בטוח נעשה שם כיבוש נאור והם יאהבו אותנו.

תחושה נוראה

היום בשעת הצהריים, ישנתי להנאתי שנת צהריים מתוקה.

אחרי בערך חצי שעה שלי שינה, התקשר קו הטלפון בבית.

מעברו השני של הקו, הייתה מישהי שהתעניינה בקשר למשהו שאח שלי פרסם והואיל והוא גר מעבר לים, מספרי הטלפון שהוא השאיר הם הנייד של אמא שלי ומספר הטלפון אצלי בבית.

בחיי, הייתי נחמד. נדמה לי.

הבעיה הייתה שמרגע שסיימתי את השיחה, הבנתי שהיקיצה הלא טבעית הזו, גרמה לי לתחושה מעיקה.

כאב ראש, חולשה בגוף וחוסר יכולת לזוז בחופשיות היו התסמינים.

חלפו דקות ארוכות בטרם הצלחתי לשוב לאיתני.

עבר זמן רב מאז הרגשתי ככה.

בדרך כלל אני מתעורר ביקיצה טבעית, כשש שעות לאחר שאני הולך לישון בלילה וקצת פחות משעה לאחר שאני הולך לישון ביום, בפעמים הספורות שאני הולך לנמנם ביום.

מצד אחד, התחושה הזו, באמת מזוויעה.

מצד שני, זה סימן שאני עדיין חי.

לא ברור לי עדיין מדוע השורה השנייה של הפסקה הזו חיובית, אבל אני נחשף ללא מעט תעמולה שקובעת שזה אמור להיות טוב, אז בטח יהיו כמה אנשים שישתכנעו שזה בסדר.

אני מניח.