בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

יום הולדת

חשבתי וחשבתי מה אפשר לאחל ולהעניק מתנה לאושיית האינטרנט אלכס פולונסקי לרגל יום הולדתו ה-18 במספר (והרי זה יום הולדת מיוחד, הוא סוף סוף יוכל לראות סרטים בלי השגחת מבוגרים, כפי שהוא סיפר לי שהוא עושה כיום, כאשר הוא נאלץ לראות סרטים רק בחברת אמו).

ראשית, אאחל לו את הברכה הידועה עד 20!
אוי, שיט, נשמטה לי סיפרה אחת...
אנסח זאת שוב:
עד 020!
עכשיו זה נראה הרבה יותר טוב...
אז שהשנתיים הקרובות יעברו לבחור בנעימים.

שנית (ולמעשה גם סופית), החלטתי להעניק לאלכס מתנה מיוחדת, כזו שלא מקבלים כל יום ורק מעטים זוכים לקבל אותה...
אז אלכס, תתחדש על מספר הטלפון החדש שהענקתי לך ליום הולדתך ה-18!

ליום השואה

ולכבוד יום השואה שחל היום, הנה קישור לסיפור מעולה של אתגר קרת שאלכס שלח לי ואני חושב שהוא מתאר בצורה מבריקה חלק מהצביעות שקיימת אצל חלק מהאנשים באשר ליום השואה.
אז תקדישו כמה דקות לקרוא אם בא לכם, מומלץ.

"תורה מסיני"

שאלה לי לבעלי התשובה שכנראה תשאר פתוחה.
בהנחה ואני לגמרי לא מאמין במושג "תורה מסיני" ואני מאמין שהתורה נכתבה רובה ככולה על ידי בני אדם, בשר ודם (בין אם משה רבנו ובין אם אנשים אחרים), אז כאשר אומרים לי "עבורך זו תורה מסיני, קבל את הדברים כמות שהם", אז אני צריך להבין שהדוברים מתכוונים למעשיות?
ושוב, אם אתם לא בטוחים בתשובה, אל תנסו להשיב.

פיתוח קו מהיר לירושלים

בדצמבר 2004, אולי במרץ 2005 תהיה רכבת לירושלים.
חבל ששלוש-ארבע-שבע שנים אח"כ, יושלם קו אקספרס שעושה את הדרך במקום בשעה בחצי שעה, אבל, ישראל או לא, אם אפשר לעשות עבודה כפולה ולא יעילה, ראש הממשלה יאשר...
כן, בשנת 2008 (או תשע, או 12, תלוי את מי ומתי שואלים) אפשר יהיה לעשות את הקו ירושלים-ת"א בחצי הזמן, בלי לעבור בבית שמש.
ובכן, כפילות?
לא ולא, הקו הנוכחי בכלל נועד לשרת את שלושת התושבים של בית שמש...
כן, מאוד כלכלי להקים קו שישרת את תושבי בית שמש אם ירצו להגיע לירושלים!
וזה עדיף על השקעת כסף בפרוייקטים "פחות חשובים" כמו רכבת לאילת למשל (אין דרישה)...

ובכל מקרה, כמה מילים טובות בכל זאת, אני לא אפספס את הנסיעה ברכבת לירושלים בקו המהיר אם וכאשר יוקם, מפני שהוא יכלול כ-20 ק"מ מנהרות וכ-5 ק"מ גשרים והרי מי לא אוהב פלאי הנדסה שכאלו?
סביר להניח שאנשי הרכבת יקחו מחיר כפול על הנסיעה בקו הזה, כפי שעושים עם "רכבות ישירות" בקו חיפה-ת"א שעוצרות רק ב...(וכאן הרשימה ארוכה) ועולות שלושה שקלים יותר, על אף שהרכבת נדרשת להאיץ פחות והרי פעולת ההאצה, היא זו שדורשת הכי הרבה דלק יחסית למהירות.
מה גם שהרכבות הללו בד"כ מאחרות, מה שאומר ששלושת השקלים הם ההשקעה הכי לא כדאית בישראל, אחרי השקעה בשדות נפט.

היד שמנענעת את העריסה

הנה משהו חכם...
מידי שנה נכנסות כמיליון נערות אמריקניות, בנות פחות מ-18 להריון (בערך ב-80% מן המקרים ההריון לא רצוי, מה שאומר שכ-200 אלף ילדות רוצות להיות אימהות), מתוכן כ-250 אלף עוברות הפלה.
מדובר במספרים בלתי מבוטלים, לכן לא מפתיע שבבתי הספר התיכוניים במנהיגת העולם החופשי מנסים להלחם בתופעה...

הפתרון - "חוזה התנזרות". העיקרון פשוט - לא קיימת יחסי מין = לא נכנסת להריון.
זו אמת מוחלטת, אולי למעט המיתוס על מרים הקדושה מנצרת ואולי עוד מקרה פלאי או שניים.
על פי הכתבה בוואלה, כ-2.5 מיליון בני נוער אמריקנים התחייבו לא לקיים יחסי מין עד החתונה (כפי שאמר אחד מראשי ממשלת ישראל בעבר "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", במקרה של קיום יחסי מין, אני בספק כמה ההצהרות שלהם יהיו שוות בבוא היום), מה שכנראה ימנע הרבה הריונות בלתי רצויים.

בכל מקרה, נשאלת השאלה, למה לעודד בני נוער לא לקיים את אחת המצוות הגדולות ביותר שקודש הקודשים (הטמבלויזיה) מצווה עליהם לעשות?
הרי היעילות של התנזרות במניעת הריון ומחלות מין מוכחת, אולם היעילות של חינוך להתנזרות מוטלת בספק.
למה שבמקום, לא יחנכו את הנוער להשתמש באמצעי מניעה?
אמנם אין זה בטוח במאה אחוז, אבל קצת "חינוך לבריאות" לא יזיק לבני הנוער, שכפי שנראה לא ממש מבינים את ההגיון שבשימוש בקונדום או לפחות גלולות, במקרה של בני זוג קבועים.

So help them god...

אין טוב ממראה עיניים ואין רע ממנו

קראתי בגליון אפריל של המהדורה בעברית של הנשיונל גיאוגרפיק כתבה על יהנסבורג, ג'ובורג, עיר הזהב שרק לפני שנה ביקרתי.
את האופטימיות הרבה שהייתה שם לאחר נפילת משטר האפרטהייד, לתחילתו של עידן חדש בו יוהנסבורג תהיה העיר שתוביל את היבשת השחורה, החליף העוני השורץ והפשיעה הגוברת.
אחד מכל שלושה אנשים ההולכים לתומם מידי יום ביוהנסבורג נשדד.

אתם קולטים את המספר?
זה אומר שאם אתם הולכים לתומכם עם עוד שותף במרכז העיר, במיוחד אם אתם תיירים, יש למעלה מ-66% שתפלו קורבן למעשה שוד, אפילו אלים...
ואם חלילה תחשבו להתנגד, דעו לכם שהאנשים האלה, החברים בארגוני פשיעה או סתם עניים בצורה בלתי נתפסת, לא יהססו להרוג אתכם על מנת לקחת מכם את ארנקכם והתכשיטים שאתם נושאים על גופכם.

אבל נתונים יבשים, מפחידים ככל שיהיו, לא יכולים להעביר את התחושה של חיים בסיטואציה שכזו.
אולי קריאה של הכתבה, המספרת על ילד שחור שנורה בלבו במרכז העיר, סתם כך, אחד מיני רבים, יכולה במשהו להעביר את המסר, אבל שוב, רק באופן חלקי, אין טוב ממראה עיניים.
אספר את סיפורי שאולי חלקכם כבר שמע אותו מפי או קרא עליו, כי כבר כתבתי עליו בעבר.

היה זה ב-28 באפריל 2003, המקום דרבן, הזמן - שעות הצהריים.
טיילתי ברחובות דרבן, העיר השניה בגודלה בדרום אפריקה והגדולה במחוז קוואזולו נטאל, אחרי יוהנסבורג, עיר של מהגרים הודים ופקיסטנים רבים מתחילת המאה הקודמת, העיר עם המסגד הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי, עיר של מעל שלושה מיליון אנשים, רובם עניים להחריד על חופו של האוקינוס ההודי.
אחרי טיול בעיר ועל חוף האוקינוס עם בחור בריטי המבוגר ממני במספר שנים, תוך כדי צפיה בגולשים הרבים הפוקדים את חופה של דרבן, בשל הגלים הנפלאים, החלטנו לחזור שוב למרכז העיר.

באותו בוקר, בטרם יצאנו להסתובב בעיר, סימנו לנו אנשים מהאכסניה בה ישנו מקומות לא מומלצים לטיול, בשל אחוזי הפשיעה הגבוהים.
בדרבן, כמו ביוהנסבורג, יש מקומות שכף רגלו של מי שאינו פושע, בעיקר אם הוא תייר, לא רצוי שתדרוך שם.
כאמור, שאלתי את הבחור איתו טיילתי, האם נראה לו בטוח ללכת היכן שהלכנו, לאחר שראיתי אנשים מסוממים שרויים על הריצפה, שחורים כלבנים והרבה הזנחה.
הוא אמר בתרגום חופשי שלי "אם זה מסוכן, כבר נגלה לבד"...

איך שהוא אמר את המשפט, חצינו מעבר חציה מרומזר באחד הצמתים, כשלושה רחובות מן הים, איפה שרבבות אנשים נפשו בבטחה.
לפתע, מ"שומקום" הגיחו לעברינו שני שחורים, חמושים באולרים שלופים ונטפלו אלי ואמרו באנגלית רצוצה "Give me you're money" (תן את כספך) ואולי עוד משפט או שניים דומים.
הסכינים השלופים לא הותירו לי הרבה ברירה, יכלתי כמובן להאבק בהם, אבל לא הייתי מעוניין לבדוק את מערכת שירותי הבריאות המערבית של דרום אפריקה, מדינה נגועה באיידס (והרי אם אאבד הרבה דם, יש סיכוי לא רע שאקבל דם נגוע)...
כמובן שחששתי גם שהסכינים השלופות הן רק סיפתח לקראת כלי נשק חם יותר וששני השודדים הם רק נציגים של חבורה גדולה יותר הנמצאת בקרבת מקום ובמידה ואתקוף אותם, הם יחושו לעזרתם.
אי לכך ובהתאם לזאת, מיהרתי לשלוף את הארנק מכיסי, תוך כדי שהשודדים משתמשים באולרים על מנת לחתוך את כיסיי, על מנת לחפש בעצמם "אוצרות", במידה ואני מתחכם או שלא אשתף איתם פעולה (למותר לצין שאמנם אני הייתי בעמדת נחיתות, אבל גם מי שתוקף אותך חושש לא פחות, מפני שלעולם אין הוא יכול לדעת באיזה חכמולוג שיחליט להאבק בו הוא ייתקל).
לאחר שנתתי להם את הארנק שלי (ללא אפשרות למו"מ על כך שאתן להם רק את הכסף והם יותירו לי את הארנק, כרטיס האשראי ורשיון הנהיגה), הם הסתלכו.
למזלי הגדול (אם אפשר לכנות אדם שזה עתה נשדד בר מזל), השודדים לא הגיעו לחגורת הכסף שהייתה על גופי והכילה את מרבית הכסף שהיה ברשותי, כרטיס אשראי נוסף, הדרכון וכרטיסי הטיסה.

לאחר מכן הלכנו להגיש תלונה במשטרה המקומית, שהואיל ובמדינה מדוברות 11 שפות רשמיות שאחת מהן היא אנגלית, ידעו אנגלית ברמה סבירה, אבל לא מספיק כדי שיליד ליברפול שטייל איתי יבין אותם או הם אותו...
בינינו, מי רוצה להיות שוטר בדרום אפריקה?
הרבה כסף לא יוצא מזה, אלא אם אתה מושחת (וכנגד רבבות כאלה נפתחים תיקים מידי שנה) ולעומת זאת, רבים מהם מקפחים את חייהם במלחמת העוני.
לדוגמא, ביוהנסבורג לבדה (הנתונים לקוחים מהכתבה בנשיונל גיאוגרפיק) נהרגו בשנת 2000 62 שוטרים (לעומת 2 בניו יורק לשם דוגמא) ובשנים 2001-2002 נהרגו 45 שוטרים.

תלונה כאמור הגשתי, את כספי כמובן איבדתי (בערך מאה או מאה וחמישים שקלים, אפשר לחיות עם זה, יכל להיות הרבה יותר גרוע) ואם זה המחיר ששילמתי, אני חושב שהיה שווה לשלם אותו.
כאמור, אין טוב ממראה עיניים. נסיעה במשך 20 שעות מאיסט לונדון לדרבן העוברת אינספור התישבויות ארעיות בהן חיים מיליוני עניים, לא משתוות לדקה אחת בה אנשים שמוכנים להרוג בעבור מאה שקלים בשל העוני שודדים אותך!
אינספור ילדים עניים ומבוגרים עניים לא פחות פושטים ידם לעברך בתקווה לקבל פרוטות, אנשים מחטטים בפח שלפני רגע זרקת לתוכו אשפה בתקווה לאכול את השאריות שלך כמו חתולים ישראלים ממוצעים לא משתווים לרגע קט בו נשלפים לעברך סכינים ומולך עומדים עשרות אנשים ומסתכלים, ספק אדישים, ספק מרוצים.
את זה אני לא אשכח.

ובפעם האחרונה אחזור על זה, אין טוב ממראה עיניים, אבל אין רע ממנו, כי זה עשוי לשבש את הראייה הכוללת.
חשבתי רבות על הארועים שקרו לי בשנה שחלפה מאז, מחשבות רבות על עוני, על פשע, על רעב, על חיים ועל מוות.
אני מקווה שמראה העיניים לא הטעני. כמובן שאי אפשר להיות אובייקטיבי, אבל הואיל וחזיתי בצד הרע של דרום אפריקה, אני מקווה שלא התפטתי להאמין רק לו.
דרום אפריקה היא מדינה מדהימה, גדולה בשטחה, מגוונת באוכלוסיתה ועשירה בטבע, מחצבים ונוף.
מאוד נהנתי בדרום אפריקה ואני חושב שגם לאנשים טוב לחיות שם, לפחות משיחות שניהלתי עם עשרות מקומיים.

אמת, חלקם חיים בגטאות שיצרו לעצמם, שכונות מאובטחות בשל רמת הפשיעה הרבה, אחרים חוששים כאשר הם נוסעים במכוניתם ברחובות העיר מחשש שישדדו וישארו בלי כל במקרה הטוב וירצחו במקרים הפחות סימפטיים.
אבל בית הוא בית, רבים אמנם בורחים מאפריקה, בתקווה לעתיד טוב יותר במקום אחר, אבל רבים נולדו שם ורואים את עתידם במקום.
אפשר לדמות את החיים בדרום אפריקה לחיים בישראל, שעל אף הפיגועים ותחושת חוסר הביטחון שחשים כאן, כאשר הם עולים על אוטובוס או מתיישבים במסעדה ועל אף שרבים מעוניינים לרדת מהארץ ולנסות את מזלם בחו"ל, רבים בוחרים להשאר ורואים כאן את עתידם.

אין כמו במבה

במוצאי יום שבת אנה ואני והסתובבנו לנו בסופר. מכל המוצרים הרבים שהיו פזורים על המדפים, צדו את עיניי באזור של דגני הבוקר אריזות חדשות "במבה"...
מעתה, במבה זה גם קורן פלקס...
כמובן, קל לפתות אותי באמצעות מוצרים חדשים, אז שלפתי מן המדף את אחת האריזות ושילמתי לאחר מכן בקופה.

אתמול בבוקר ניגשתי למלאכת הקודש, פתחתי את האריזה, שפכתי לתוך קערה מנה גדושה ל מה שנראה כחתיכות במבה בגודל קצת יותר קטן מהרגיל.
שפכתי לקערה חלב סויה צוריאל והתחלתי לאכול.
לא רע...

אכילת דגני בוקר היא פעולה משמימה, מה שמותיר הרבה זמן לעיין לא רק ברשימת הרכיבים והערך הקלורי של המוצר, אלא גם לגלות מי הסבתא של היבואן...
הייתי מצפה שגירסה חדשה של חטיף הדגל של אוסם תהיה מיוצרת אי שם על אדמת ארץ הקודש, אך אבוי, הבמבה החדשה מיוצרת ב...פולין!
פולניה, ארץ האבות, מכל המקומות את הבמבה בחרה חברת אוסם לייבא דווקא משם.
אציין רק שבמקרה גיליתי זאת בערב יום השואה...
בכל מקרה, מוזר, מעורר שאלות, אבל נעצור את הדיון חסר התכלית הזה כאן.

מחליפים את הדגל!

ראשית כל, אל חשש, לא מדובר בהחלפת  הדגל עם המגן הדוד ושני הפסים, אלא על דיגלה של סלובניה.
סלובניה, אחת המדינות החביבות ביותר שביקרתי בה מימיי (אני אישית התאהבתי בבירתה לובליאנה - עיר האהבה), שוקלת ברצינות להחליף את הדגל הלאומי שלה...
לא זו בלבד ששמה מזכיר את שמה של סלובקיה (בשפות המקומיות אגב, שמה של סלובקיה הוא סלובנסקיה, מה שמגביר עוד יותר את הבלבול), גם הדגלים של שתי המדינות זהים בצבעם, למעט הסמל הקטן המוטבע על כל אחד מהם.

בין המתבלבלים המפורסמים הרבים בשמות המדינות היה נשיא ארה"ב ג'ורג' וו בוש (מי שגם התבלבל בין יוון של ימינו ליוון העתיקה) ועוד דיפלומטים רבים.
שגרירויות סלובניה וסלובקיה מחליפות בינן לבין עצמן מכתבים טועים מידי חודש, כי הרי מדובר בטעות נפוצה.

למען האמת, אני לא מבין מדוע רבים כל כך טועים, הרי סלובקיה הייתה חלק מצ'כוסלובקיה וסלובניה חלק מיוגוסלביה...
מצד שני, מי שלא בקיא קצת בהיסטוריה של האזור, או לא ביקר מימיו באחת המדינות, עשוי באמת להתבלבל מהשמות הדומים.
זה מזכיר לי שתמיד לא זכרתי האם זימבבואה היא רודזיה הדרומית או שאולי זו זמביה ומה לגבי רודזיה הצפונית?
כיום, לאחר ביקור באזור, חקוק בזכרוני שזימבבואה היא הגובלת בדרום אפריקה, בה נמצאים מפלי ויקטוריה ולכן היא הדרומית מבין שתי המדינות אשר נשאו את שמו של ססיל רודז.

ובחזרה למרכז אירופה, מעט תמוהה בעיני שנותנים חשיבות כל כך רבה לסמלים של מדינה, שבלאו הכי בקרוב תצטרף לאיחוד האירופי, יחד עם שכנתה בעלת השם והדגל הדומים...
החל מהראשון במאי, גם סלובניה וגם סלובקיה, יהיו חלק אינטגרלי מן האיחוד האירופי, ולכן, מדובר בסערה בכוס מים, מה גם, שהתגובות בסלובניה על הרצון להחליף את הדגל, צוננות ביותר.
אבל, על גאווה לאומית, במיוחד כשזה נוגע לפוליטיקאים, קשה לוותר בכזו קלות.

גל החזרות

לא רק אני חזרתי לפה בסערה.
גם יהונתן גפן חזר לארץ לפני כחודש וחצי ובסוף השבוע האחרון הוא פירסם את הטור השבועי שלו, אחרי הפסקה קצרה, לצורך החזרה לארץ מבוסטון.
למי שלא מכיר, מומלץ, אני קורא מידי שבוע והנה מה שהיה לנו השבוע.

ועד כאן להפעם
אלעד