בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מכתב לראש עיריית חיפה

בראש ובראשונה, הואיל וברחוב שלי נעשות עבודות שיפוצים נרחבות (השמועות שהתחלתי להפיץ זה עתה מדברות על ביקור סמוי של האפיפיור בחיפה, אשר יעבור ברחוב), הנעשות מסביב לשעון, הרעש בלתי נסבל ולישון אני אתקשה מאוד, החלטתי לכתוב מכתב לראש העיר שיסביר לו את מצבי העגום:

ראש עיריית חיפה מר יונה יהב היקר שלום

שמי אלעד יאיר ואני מתגורר ברחוב XXXXXX אשר בקרבת הטכניון.
מאז נבחרת לראשות העיר לפני כשנה, הרחוב עבר סדרה של שיפוצים, אשר כללה סלילת הכביש והמדרכות, הריסתם, סלילה חוזרת של המדרכות והכביש שגררו טרחה רבה לדיירי הרחוב (בהם אני ומשפחתי), בין היתר סגירה של הרחוב לשעות ממושכות, רעש, אבק, בעיות חניה, חסימה של החניות הפרטיות ועוד כהנה וכהנה.

אבל אני מבין את הצורך של העירייה לדאוג לכלל התושבים ולדאוג לנוחיות בטווח הארוך, גם אם הדבר פוגע בטווח המיידי בתושבים. לכן לא התלוננתי בפעמים הקודמות שהרחוב שלי נמצא בשיפוצים מתמשכים במשך שבועות ארוכים, על אף שהרגשתי כאילו אני גר ברחוב הנמצא בכפר נידח בלסותו ולא ברחוב מרכזי בעיקר מודרנית בישראל בשנת 2004.

אבל הלילה, הלילה בין ה-28 לאפריל ל-29 בחודש, לאחר שלפני יומיים התחילו שוב עבודות שיפוץ ברחוב, בפעם המי יודע כמה, אני נחרד לגלות רעש טרקטורים, משאיות ועבודות הריסה ברחוב, בעבודות שיפוצים ליליות...
כבר לא מדובר במטרד של היום, כעת עבודות השיפוצים של הרחוב הפכו לסיוט הלילה שלי, הן מפריעות לי לישון וחמור מכך, יש לי תחושה שאין זה הלילה היחיד שאני ודיירי הרחוב נדיר שינה, בגלל הרצון להפוך את רחובXXXXXX בחיפה לרחוב הכי משופץ בעולם!

האם לעיריית חיפה אין איזו תוכנית מתאר לפיה עובדים, על מנת לא לחזור ולשפץ את אותו רחוב שוב ושוב (על פי מוקד 106 אליו התקשרתי, העבודות הלילה נעשו באישור לשכת ראש העיר, כלומר בידיעתך המלאה)?
האם אין עוד רחובות לשפץ בעיר ואין שעות אחרות לעשות כן?
זו חלמאיות לשמה, מדובר בבזבוז כספי ציבור (בכסף שהושקע בסלילה והריסת הכבישים והמדרכות ללא כל צורך, השכם וערב, אפשר היה להקים גן ציבורי, או חלילה להוסיף כיתות לימוד) ויצירת מטרד שבהחלט היה ניתן להקטין במחשבה תחילה ותכנון נכון!

לסיום, לקראת השיפוץ הבא, שאני מקווה שתמנע (אבל כנראה שלא, כי הבירוקרטיה החיפאית חזקה משנינו), הרשה לי להציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה מר יהב היקר.
תושבי רחוב XXXXXXXX למודי סבל ויודעים מטרדים מה הם.
מדוע אם כן, שבשיפוץ הבא, לא יותקנו במבואות הרחוב שלטים המעידים על היותו של הרחוב, הרחוב הכי מושקע בעולם?
זה ודאי ימשוך כמה תיירים יפנים וייצור עוד אטרקציה בחיפה, מעבר לגנים הבהאיים.

בתקווה שזהו השיפוץ האחרון בעשור הנוכחי ובתקווה שמחר בלילה השיפוצים יפסקו, אסיים את מכתבי ואלך למצוא משהו אחר להתעסק איתו, כי לישון, אני לא ממש יכול.

אלעד יאיר

מעניין מה תהיה התשובה...

הלקוח תמיד צודק - במיוחד כאשר נציגת השירות אהבלה

יש לי ביטוח שיניים. לא שרציתי, אבל איכשהו זה הגיע אליי דרך העבודה של אמא שלי, לפחות עד שנת 2009 (חישוב מהיר מראה שזה לעוד הרבה שנים).
כך לפני כשבוע הלכתי לרופא השיניים לבדיקה שגרתית וניקוי אבן שן, אך אבוי, גיליתי שהוא הפסיק לעבוד עם חברת הביטוח (שלטענתו שוחטת רופאי שיניים) ולכן נמנעתי בשלב ההוא מטיפול, עד אשר אברר את העניינים עם חברת הביטוח.

אחרי "החגים" יום העצמאות ויום הזיכרון, בהם חברת הביטוח הייתה בחופש, התקשר עבדכם הנאמן (טוב, לא ממש נאמן, אבל כתיבת הבלוג הזה היא עבדות לשמה), לחברה, שם נאלץ להקיש בתחילת השיחה את מספר תעודת הזהות שלו ולהמתין כחמש דקות, כאשר מידי פעם הוא שומע הודעה מרגיזה : "מיקומכם בתור הוא 1, זמן המתנה משוער כשתי דקות".
לאחר שנציגת השירות כבר התפנתה לדבר, היא ביקשה לספר לה שוב מה מספר תעודת הזהות שלי (ואני כהרגלי כאשר הכפילות הזו מתרחשת, אומר שהתבקשתי להקיש את המספר בפתיחה, אבל כרגיל בסוף אני נשבר וחוזר על המספר בשנית), כתובתי, תאריך הלידה שלי ועוד כל מיני דברים שאפילו הבנק לא שואל כאשר הוא רוצה לברר את זהותי...
הסברתי לה את המצב, לפיו רופא השיניים כבר לא עובד איתם ושאלתי האם הם מכסים הוצאות (אני מניח שזו שאלה בסיסית שודאי נשאלת רבות) היא השיבה באופן תמוהה שלא, אבל היא הלכה לברר.
נאלצתי להמתין שוב כחמש דקות, הפעם לצלילי מוזיקה קלאסית מרגיעה (לפחות זה), עד אשר היא חזרה אלי עם התשובות שמגיעים לי בדיקה אחת בשנה ושלושה ניקויי אבן שן (מתי בדיוק כל כך הרבה אבנית מספיקה להצטבר?).

השיחה הייתה הרבה יותר ארוכה והנציגה הרבה פחות מיומנת ומקצועית מכפי שזה נראה לאור הפסקה הקודמת, אבל, תסמכו עליי, זו לא הבחורה שהייתם רוצים להעסיק כעובדת בשירות לקוחות.

אנחנו מאפיה של מזון?

ליושב ראש הכנסת רובי ריבלין נמאס לראות כיצד הבשר לכנסת מגיע רק מספק אחד שאושר על ידי הכשר בד"ץ מהדרין מיוחד במחיר מופקע.
הוא פנה לרב הראשי מצגר, על מנת שזה יטפל בעניין וידאג להכניס עוד מתחרים ולהוריד את המחיר השערורייתי, אבל הרב הגדול, לאחר זמן מה בו הוא בדק את הנושא לעומקו, הגיע למסקנה המתבקשת - מחיר המזון המוגש במזנון הכנסת סביר ולכן אין שום צורך לפעול בנושא...
טוב שהוא לא הוסיף ואמר "אבל מה איכפת לכם, במילא הציבור הפראייר משלם ולא אתם"...

זה היה עשוי להיות משעשע, אבל המקרה במזנונה של כנסת ישראל מדגים בצורה פנטסטית את האבסורד בכל נושא הכשרות במדינה.
בקצרה, אספר שה"כשרות" כפי שמוכרת לנו כיום, התפתחה במרוצת השנים. מאיסורים פשוטים בתנ"ך על אי אכילת גדי בחלב אמו (מטעמים הומאניים) והימנעות מאכילת יצורים שאינם מפריסים פרסה ו/או מעלים גרה, הגיעו במרוצת השנים לפלפולים מפולפלים שלעיתים מגיעים לכדי אבסורד של ממש, על מה מותר ואסור לאכול, באיזה הפרש זמן מותר לאכול כל דבר ועוד כל מיני דינים לגבי חמץ בפסח (כידוע בני ישראל לא אכלו ספגטי במדבר ולכן יש להמנע מאכילת פסטה בפסח וכדומה).

בזמן שעם ישראל ישב בגלות (ויש הטוענים כי משום שבית המקדש השלישי טרם נבנה, הננו עדיין בגלות), שימשה הכשרות אמצעי כלכלי חשוב, לפיו יהודים היו רשאים לקנות מוצרי מזון כמעט אך ורק מיהודים (ואם לא מיהודים, אז מגויים שהעסיקו יהודים ש"ישגיחו" שהכל כשר), דבר שהשאיר את הכסף בקהילה.
כך כל קהילה יהודית, על מנת לדאוג לפרנסתה, דאגה לרכוש רק מוצרי מזון שיוצרו בפיקוח אנשיה, דבר שכאמור עולה כסף, כי הרי משגיחי הכשרות ושולחיהם זקוקים להתפרנס ממשהו, כי הרי משמיים, לא באמת יורדים מן וסליו...
עם השנים קהילות יהודיות פיתחו קשרים זו עם האחרת ועם גויים, עסקים שרצו למכור מזון ליהודים היו צריכים למכור ראשית כל את נשמתם למשגיחי כשרות ומהוראות פשוטות בתנ"ך שעיקרן הומניזם, התפתח עסק המגלגל עשרות מיליונים בשנה.

עם השנים קמה מדינת ישראל, התפתח מוסד הרבנות הראשית והיא שאחראית על כשרות מטעם המדינה.
כשרות זה לא רק לא לאכול חזיר או צ'יזבורגר...
כשרות זה גם לקנות ירקות רק מחקלאים שמשמידים עשירית מהיבול כי אין בית מקדש (והרי למה לתת לעניים?), כשרות זה גם לקנות יין רק מיקבים של יהודים, כי אלכוהול זר לא נאה לך, כשרות היא משחת שיניים, כשרות היא דבק על בולים, כשרות היא הרבה כסף שהרבה אנשים משלמים, בלי שבהכרח היו מעוניינים בכך.
אבל כידוע לכל עולל, אין כשרות אחת, אין דרך אחת נכונה למצוא איזה מוצר "נכון" ואיזה לא.
כידוע, "איש באמונתו יחיה" וכשיש עסק משגשג אז הרבה אנשים מנסים לחקות את ההצלחה וכך זוכים אנו לראות הכשרי בד"ץ שונים, למהדרין, גלאט, חת"ם סופר ועוד שלל שמות שעיקר מה שהם מראים זה למי הולך הכסף וכמה...

עוד דבר שכל אדם בר דעת, לאו דווקא בוגר אחד החוגים לכלכלה יודע, זה שכאשר אין תחרות ויש רק ספק אחד, הספק יכול להפקיע מחירים, בשל היותו מונופול. לעומת זאת, כאשר קיימת תחרות, מי שמרוויח הוא הצרכן, בעוד הסוחר נאלץ להתגמש על מחיר נמוך יותר (וכן על איכות גבוהה יותר, כי לצרכן יש עוד אופציות, אבל במקרה של כשרות, המילה איכות לא ממש משחקת תפקיד, לפחות לפי דעתי).
במקרה של הכשרות בכנסת, ברור לכל הדיוט שעצם העובדה שרק ספק מזון אחד מספק את המזון והוא מקבל הכשר רק ממוסד אחד, המחיר הנקוב גבוה בהרבה ממחירו הריאלי בתנאים של תחרות.
סליחה, כמעט לכל הדיוט, כי הרב מצגר כנראה לא מבין את זה, או שלחילופין הוא מבין ומקטין ראש, במחשבה שאולי יהיו מי שיבלעו את הסברו המצוץ בשקיקה.
בהכשר היותר רחב, של כשרות, הרי שה"מאפיה" שיש לרבנות בענייני כשרות (שמספיקה לרוב האנשים, למעט קבוצות שלהן יש גילדה משלהם), גורמת לכל מוצר שאנחנו קונים בסופר להיות יקר במספר אגורות, לכאורה סכום פעוט עבור כל קנייה, אבל בסופו של דבר זה מצטבר לסכומי עתק שכפי שניתן לראות רובנו עומדים בהם, אבל זו אינה השאלה, מפני שאין זה מוצדק לשלם ולו מיל אחד מיותר.

קיימות אלטרנטיבות, לא מושלמות, אבל בהחלט לא רעות. רשתות חנויות כמו "טיב טעם" ו"מעדני מזרע" וכן חנויות קטנות כמו "האחים מרסל" בנשר מוכרות מוצרי מזון לא כשרים. למרבה הצער, בד"כ מדובר בבשר, שכן הכשרות כפי שהוסבר לפני כן, לא רק פוגעת בכיס, אלא לא מאפשרת אכילת בעלי חיים מסוימים כמו חזירים, שרימפס וכדומה (וכן בשר כשר לא מומלח [כנדרש עבור כשרות, שריד לימים בהם מקררים לא היו בנמצא] שנחשב בריא יותר).
אפשר למצוא בחנויות הללו עוד מוצרים לא כשרים, כמו כיסוני תפוחי אדמה וגבינה שאינם מוצרי בשר, אבל גם באותם מקומות שאינם כשרים, מוצרי מזון נמכרים בד"כ לאחר שעברו בדרך החתמה ברבנות, שעיקרה היה שלשול מספר פרוטות לאנשים שאפשר היה להימנע מלשלם להם, מפני שאינם נחוצים להבאת המוצר לצרכן.

אז כאמור, פרשת הבשר במזנון הכנסת אולי משעשעת, אבל פרט לעובדה שכל אחד מאיתנו משלם עוד טיפ טיפה בעבור המזון של חברי הכנסת, הדבר מצביע על בעיה הרבה יותר אקוטית שלצערי לא רבים מודעים אליה ויש לתת עליה את הדין.

הפתרון אגב שאני חושב עליו, הוא שלתאגידי המזון בארץ, יהיה ליין לא כשר, נוסף על הכשר, דומה לליין הכשר שיש לחברות בחו"ל.
כך מי שירצה לשלם יותר עבור מוצר כשר, יוכל לעשות כן ולדעת שהוא תרם למשגיחי כשרות ומי שירצה, יקבל מוצרים דומים (נוסף על עוד מגוון רחב של מוצרים שכיום לא ניתן לשווק בשל בעיות כשרות) במחיר נמוך יותר, כי בינינו, רוב העולם, לא ממש מתרגש אם אין למוצר כשרות.

זכרו, גם מילקי קיבל הכשר, בעבור כסף...

עוד בענייני כשרות אפשר לקרוא באתר חופש.

אינטרנט מהיר?

בזק מתגאים בכך שבקרוב הם יספקו שירות גלישה מהיר באינטרנט במהירות של עד 2 מגה ביט (כן, מגה ביט, לא מגה בייט, כלומר הרבה פחות מהיר ממה שאתם חושבים, אבל עדיין בסדר).
2 מגה ביט זו כאמור מהירות ההורדה. באשר למהירות העלאה של המידע, כלומר באיזה קצב מידע נשלח מהמחשב שלכם לעולם הגדול, בזק מסתפקים ברוחב פס מקסימלי של 96 קיי ביט, כלומר כ-1/20 מאשר קצב הקבלה...

על פי בזק, הסיבה לכך נעוצה בעובדה הפשוטה שאין לכך דרישה...
שקר!
לפחות על עצמי אני יכול להעיד לא פעם שאני צריך פס רחב יותר לשליחה, כאשר אני שולח למשל סרטונים לאח שלי (שכל הזמן שואל למה הקבצים שאני שולח עוברים אליו כל כך לאט) או לחברים, הקצב האיטי מגביל מאוד את מהירות השליחה, שלא נאמר תוקע לחלוטין את המחשב...

אין דרישה?
בדיוק כפי שלא הייתה דרישה לאינטרנט מהיר עד שהתחילו לספק אותו!
ולחשמל לפני שהוא הומצא...
בקיצור, בהנחה והמחיר יהיה סביר, אני מוכרח לציין שיש דרישה לאינטרנט עם מהירות שליחה נורמלית.
ושאנשי בזק לא ינסו להאכיל אותנו לוקשים!

אפרטהייד

זה לא סוד שלא קל להגר ממדינה למדינה, במיוחד ממדינה נחשלת למדינה מערבית (או לפחות מדינה שמתקרבת לזה).
בעיות הקליטה אינן באות לידי ביטוי רק בדור הראשון, אלא גם בצאצאים ובצאצאי הצאצאים. זה קורה עם יוצאי צפון אפריקה בצרפת, עם תורכים בגרמניה, היספאנים בארה"ב ובכלל, מהגרים ובניהם בד"כ נדחקים לשוליים, עם קשיים רבים להסתגל לסביבה החדשה, הן מהבחינה התרבותית והן מבחינות אחרות.

ובכן, גם עולי אתיופיה בישראל לא יוצאים מן הכלל הזה, הישגיהם הלימודיים נמוכים מהממוצע הארצי, הן במיומנויות בסיסיות והן בזכאות לבגרות.
כמובן שהאשם בכך הוא במשרד החינוך, שלא נערך בהתאם על מנת לסייע לאוכלוסיה החלשה, המגיעה ממדינה אפריקאית נחשלת.

אחת מדרכי הטיפול באוכלוסיה האתיופית, כך על פי הכתבה בידיעות, היא הפרדתם של התלמידים ממוצא אתיופי לכיתות מיוחדות רק להם. במיוחד לאור צבע העור של העולים מאתיופיה, קשה שלא לחשוב על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה או בימי ההפרדה בארה"ב בימים אפלים בהיסטוריה, בהם שחורים אולצו ללמוד במוסדות חינוך אחרים, שרמתם הייתה נמוכה לאין שעור מזו של בתי הספר של הלבנים.
כמובן שבאותם ימים נטען שרמת החינוך במוסדות השונים, דומה ללבנים ולשחורים, אבל המציאות כאמור הייתה שונה.
במקרה הישראלי, האתיופים שלומדים בכיתות נפרדות, לומדים חומר ברמה נמוכה יותר מבני גילם בכיתות הרגילות, בד בבד עם זה שהמגע שלהם עם שאר החברה הישראלית מצטמצם ובמקום שהחברה ילידת הארץ והעולים ממקומות אחרים ימשכו את החבר'ה האתיופים להישגים, נותנים להם להישאר בנחשלותם.

כמובן שהעמדה הרשמית של משרד החינוך מכחישה את הדברים, מדברת על אינטגרציה, על הישגים אדירים ונתונים מעודדים לגבי האוכלוסיה האתיופית, אבל מדוע שנאמין לדברים הללו, כאשר המדינה מעדיפה לזרוק דם של אתיופים, מאשר לבדוק אותו, כאשר הם באים לבדוק דם ושרת החינוך היא לימור לבנת (אולי זה טיעון מעט ילדותי, אבל כל עוד האישה הנבערת הזאת עומדת בראש המערכת שאמורה להיות החשובה במדינה, אי אפשר לצפות ליותר מידי ממשרד החינוך, למעט אולי שיפור השכלת המורים על ידי שליחתם ללימודים לתארים גבוהים זריזים בשלוחות אוניברסיטאות עלומות).

ועד כאן דברי, יתכן האחרונים לחודש אפריל 2004.
אלעד