| 4/2003
בעיית הסרבנים
תופעה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרוץ אינתיפדת אל-אקצה בספטמבר 2000 היא תופעת הסרבנים.
בגדול הסרבנים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
אלו המסרבים לשרת בצבא מטעמי מצפון - בעיקר אזרחים כמוני וכמוך שלא מעוניינים להתגייס בצבא, בדרך כלל מטעמים פצפיסטים.
אלו המסרבים לשרת בשטחים - בדרך כלל מילואימניקים (על אף שהיו מספר סדירים שסרבו לשרת בשטחים), שמסיבות אידיאילוגיות (הם בדרך כלל טוענים שהשטחים הם שטח כבוש ולא לגיטימי שהצבא הישראלי נמצא בשטח זה) ולעיתים מדובר באנשים שפשוט באמת ובתמים פוחדים לשרת בשטחים, כי בכל זאת יורים שם והם פוחדים לחייהם.
נתעלם לרגע מהקבוצה השניה של הסרבנים, שהיא הגדולה יותר, אך לה מוצאים פתרון (לאחר מספר תקופות מאסר בכלא צבאי) בדמות שירות בתחומי הקו הירוק.
הסרבנים הם קומץ (כמה עשות) בני נוער שלא מוכנים לשרת בצבא מטעמי מצפון, כלומר הם אינם מאמינים בשיטות הפעולה של הצבא אשר לרוב כוללות הרג ופגיעה באנשים.
אותם סרבנים, שהמפורסם בהם הוא יונתן בן ארצי, אחיינה של שרה נתניהו, אישתו של שר האוצר בינימין נתניהו, נשפטו בהתחלה על ידי קציני צבא ולאחרונה עברו ענייניהם להיות נידונים בפני בית דין צבאי.
הואיל והם נשפטים בפני אנשי צבא, שגם אם הם תומכים בסתר ליבם באותם סרבנים, הם חייבים להענישם בחומרה בשל מחויבותם למערכת, אותם סרבני מצפון נרקבים בכלא הצבאי תקופה ארוכה.
נתעלם לרגע את האבסורד שאנשים שלא מוכנים לשרת בצה"ל, נשפטים על ידי צה"ל ונשלחים לבור התחתית של הצבא - הכלא הצבאי, תופעת הסרבנים והטיפול העלוב בהם מהווים דוגמא בזעיר אנפין של הבעייה האמיתית - נטל השירות הצבאי בישראל.
עד לא מזמן, נקבע על פי חוק כי אזרח ישראלי המתגורר בארץ ומגיע לגיל 18, חייב בשירות צבאי אלא אם שר הביטחון החליט לפטור אותו מהשירות.
הבעיה היא ששר הביטחון החליט לפטור כל כך הרבה אנשים, שהוא בעצמו לא יכל לפטור אותם, אלא היה צורך להקים מנגנונים אשר יחלקו את הפטור בסיטונאות ושר הביטחון יהווה חותמת גומי עבורם.
בין אותן קבוצות שזכו לפטור הנחשק, נכללים הערבים המוסלמים, הערבים הנוצרים, נשים דרוזיות, נשים יהודיות המצהירות כי בשל סיבות דתיות הן אינן יכולות לשרת בצבא (כבר ב-1953 חוקקה הכנסת חוק המחייב נשים אלו לשרת במשך 24 חודשים בשירות לאומי, אולם עד היום החוק לא הופעל ושירות לאומי בקרב דתיות הוא בגדר התנדבות) ובני ישיבות חרדיים ש"תורתם אומנותם". (לאחרונה בעקבות חוק טל, אף עוגן בחוק כל נושא הפטור לבני הישיבות שעד כה היה נתון לשיקולו של שר הביטחון)
כל מי שלא נכלל באותו מועדון של קבוצות אקסלוסיביות (שכיום אחוזם עולה במעט על 50%) נאלץ לפעול באחת משלושת הדרכים הבאות :
א. לשרת, כי הרי זה מה שכולם עושים.
ב. להתחמק משירות צבאי על בסיס "רפואי" (אשר כולל בעיות פיזיות ונפשיות שבדרך כלל לא ממש מפריעות לאותם פטורניקים לקיים אורך חיים רגיל).
ג. לסרב לשרת בצבא מטעמים מצפוניים, להשפט ולהנמק בכלא הצבאי.
אתמקד בשני האחרונים בשל הדימיון בתוצאה המושגת בשניהם.
בשנים האחרונות אחוז המתגייסים מקרב שנתון מסויים הולך ופוחת. כיום הוא עומד על מעט יותר מחמישים אחוזים.
לאחרונה פורסם בקרב הבנים בגיל שירות צבאי (18-45) כעשרים אחוזים לא מתגייסים כלל לצה"ל (מתוכם כשלושה אחוזים על בסיס פרופיל נפשי והשאר על בעיות רפואיות שונות, משום שהם לא עומדים ברף הגיוס ובשל היותם לא חייבים בגיוס בשל הפטור הגורף שניתן לאוכלוסיה אליה הם משתייכים) ועוד כעשרים ושלוה אחוזים נושרים בשלב זה או אחר של שירותם.
למותר לציין שבקרב הנשים, אחוז הלא מתגייסות גדול יותר ושירות המילואים (והשירות הסדיר) קצר יותר.
כאשר הנתונים הנ"ל גלויים וידועים לכל, כיצד יכולה להיות המערכת הצבאית כה אטומה לבעיות של אותם סרבנים אידיאולוגים? הרי אם היו מעוניינים, יכלו בן ארצי וחבריו ללכת לקב"ן, לספר את אחד מכל אותם סיפורים מוכרים שאנשים מספרים בשביל לא לשרת בצבא ולמצוא את עצמם עם תעודה אשר מעידה שהם אינם מתאימים לשרת בצבא הגנה לישראל.
באחת השיחות שניהל בן ארצי עם ראש אגף כוח אדם האלוף גיל רגב, הציע רגב לבן ארצי תפקיד בלתי קרבי נוח, רק כדי שיסכים לשרת. בן ארצי לא היסס וסירב מיד לקבל על עצמו את התפקיד.
יתכן ואפילו סביר, כי ההצעה הייתה תרגיל מאוד לא מתוחכם שבא להוכיח כי בן ארצי אינו סרבן מצפוני אמיתי, אבל בכל מקרה, אם אכן הדברים נכונים ובאמת הוצע לבן ארצי תפקיד נוח רק כדי שיפסיק לעשות "צרות" למערכת הצבאית, אזי שזו עוד דוגמא לדרך בה צה"ל מעדיף לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח במקום להתייצב מולן בראש זקוף.
אבל ההחלטה בעניין הסרבנים לא צריכה להיות של צה"ל, משום שכידוע לצבא יש אינטרס מאוד ברור שלפיו במידה וקומץ הסרבנים המצפוניים האמיתיים ישוחרר, אז אחריו יבוא גל של סרבני מצפון מזוייפים שיעדיף להשתחרר על בסיס מצפוני מאשר על בסיס נפשי.
לצערי, כנראה שלחששות הצבא יש בסיס איתן ומוצק. השירות הצבאי במדינה בה חיילים (כולל חיילי מילואים) לא מתוגמלים על שירותם הצבאי מצד אחד ובה לא כל האזרחים נושאים בנטל מן הצד האחר, הוא דבר בלתי נסבל. כיצד יכול אדם להשתחרר מהצבא בגיל 21, להרשם לאוניברסיטה ללימודי תואר ראשון, כאשר באותו קמפוס בני גילו מסיימים בדיוק את התואר הראשון, משום שלא עשו צבא. באותן שנים בהן מי ששירת לא ראה את ביתו במשך זמן רב, סיכן את חייו ובתמורה לא קיבל דבר, אותם אלו שהתחמקו מהשירות הצבאי (מי שבחר ומי שנהנה מזה שחובת השירות לא חלה עליו), עבדו, למדו ונהנו מהחיים כמו רוב בני גילם בעולם המערבי.
על מנת לפתור את תחושת הקיפוח אותה חשים רבים מאלו שכן בוחרים להתגייס ועל מנת לעודד אנשים לשרת בצבא במקום לבחור בדרך הקלה של פטור משירות ביטחון, על המדינה ורשויות הצבא לעשות את הדברים שאציין מיד, או לפחות את חלקם :
א. להעניק שכר לחיילי חובה מיום שירותם הראשון, לפחות בגובה שכר המינימום.
ב. ליצור מסגרת אלטרנטיבית לשירות הצבאי במסגרת שירות אזרחי שמשכו יהיה כמשך השירות הצבאי (במקביל לשנות המילואים הרבות לאחר השחרור) לכ אותם אזרחים שלא מתגייסים.
ג. ביטול חובת השירות הצבאי.
ד. לבעלי פטורים רפואיים יימצא שירות אזרחי אשר אותו יכולו לבצע.
ה. תשלום מס לאותם אלו שמסיבות מסויימות לא יוכלו לבצע את שירותם הצבאי או האזרחי (בדומה לשוויץ)
רק התחלת יישום הרעיונות שהצעתי ודומים להם יביא לצימצום המגמה של העלייה במספר המקבלים פטור משירות ביטחון מצד אחד וישים קץ לאיוולת שנעשת לסרבני המצפון, אשר בכל מקום אחר בעולם המערבי זוכים להכרה מצד המערכת ולא מושלכים לכלא.
אני מצרף קישור לאלטרנטיבות לשירות ביטחון, כפי שהדבר נעשה בשוויץ ובגרמניה ומסמך הדן באפשרויות לגיוס בני מיעוטים בישראל - מי אמר שחברי הכנסת שלנו לא עושים עבודה חשובה? באתר הכנסת ניתן למצוא עבודות רבות בתחומים שונים שהוזמנו על ידי נבחרי הציבור בשביל הציבור.
אז זהו, אני מקווה שהמצב ישתנה במהרה, על מנת שהאיוולת המתמשכת שנעשית לאותם בחורים שכל פשעם הוא שלא רצו להשתייך לגוף לוחם תחדל.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
