בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הו הו הו. חג מולד שמח.

משנה לשנה, אני מוצא עצמי מברך יותר ויותר אנשים לכבוד החג הזה שאני לא חוגג.

השנה, אחרי שברכתי אותה לחג מולד שמח, אף השתעשעתי לי עם מכרת אינטרנט סלובקית, קתולית בדתה, והזכרתי לה שהיא לא תוכל להתרגש (אחרי שתתחתן כמובן).

תשובתה הייתה פשוטה וקולעת. היא תוכל להתגרש, אם רק תינשא בנישואים אזרחיים.

בישראל זה אסור (המדינה מכירה בכאלו שנעשו מחוץ לגבולותיה, אבל בישראל? עדיף להשאיר מאות אלפי אנשים מבלי יכולת להתחתן ובכך להדגיש את אווילותו של מוסד הנישואים).

אז מי יצא הפארש כעת?

הסתובבתי אתמול לא מעט בשכונת הדר. אפשר לחוש את אווירת החג. בין אם אלו חנויות שמקושטות בעצי אשוח, בין אם אלו קולות נפץ מזיקוקים שנשמעו עם רדת החשיכה, בין אם אלו קולות שירה שהיה נדמה לי שעולים מוואדי ניסנאס אחרי השעה אחת עשרה ובין אם אלו שירי חג המולד ששמעתי אתמול לא מעט, בעל כורחי כמובן (למרות שלא הייתה לי התנגדות).

לכבוד חג מולד, הכריסמס ועיד אל אדחא, חשבתי לכתוב על "החג של החגים", לא הפסטיבל המזויף שאמור להציג איזה מצג שווא של דו קיום, אלא על הדמיון שבין הדתות שזועק לעין כאשר מציינים את האירוע.

הו, מה רבים הם קווי הדמיון.

כל הדתות רוצות שלום, אהבה, אחווה. לפחות כך מצהירים מאמיניהן.

שיחות עם האנשים בני הדתות הללו, לפחות מרבית אלו שקיימתי, מגלות שגם האנשים המאמינים אכן רוצים את הדברים הללו, כל עוד הם מושגים בתנאים שלהם.

אין הם טורחים לבדוק (וראוי לציין שזה גם בלתי אפשרי מבחינה מעשית) את שורשי הסכסוכים ביניהם ולגלות שהם נעשו על רקע סכסוכים אנושיים לגמרי, נטולי שמץ של אלוהיות.

די להם לראות את דרכם כנכונה, על מנת שכל עוד היא אינה נחלת הכלל, מטרתם לא תושג ויש להם לאן לשאוף.

מהבחינה הזו, עולם בו כולם חוזרים בתשובה, שהוא תיאורטי לגמרי, יהיה הרע ביותר עבור המטיף הדתי, תהא דתו אשר תהא.

שערו בנפשכם כי מחר כל אדם הנתפש כיהודי על פני זרם מסוים, יקיים תרי"ג מצוות כפי שהן צריכות להיעשות על פני אותו זרם.

מה יאמר הרבי אז, כאשר יידרש לתת הסברים לכך שלא בא המשיח?

זה קל. הוא לא יידרש, כי מרגע שיישאל, הרי קיים ספק בלב האנשים וכבר אפשר להאשימם בהכשלת קיום רצון בורא עולם.

ומגוון הדעות והאמונות (ובמידה גדולה אף יותר אי האמונות), הוא בעצם סם החיים של הדתות השונות.

לו לא היה עמלק להשמיד, גויים שקמים עלינו לכלותינו או סתם יהודים שכופרים בשם יתברך, כלום אז לא הייתה עילה של ממש לחזור בשאלה, שכן התשובה לא סיפקה תשובה?

לעולם לא נדע.

נוח לי להיטפל ליהדות, משום שהיא טופטפה לי, גם אם בראייה מעט ביקורתית, לאורך השנים.

למיטב התרשמותי, הווריאציות הללו חוזרות גם ביתר הדתות המונותיאיסטיות שהכרתי. ואם מישהו רוצה להגדיל ולסבך ולהוסיף עוד אלים שונים, שיבושם לו.

דווקא החזרה הזו על אותם עקרונות יסוד – פסילת האחר (כמובן, תוך כדי האדרתו ומחוות כבוד אחרות כמס שפתיים), על בסיס אמונה שונה, משעשעת למדי.

קיומם של מאמינים רבים בצדקת דרך שהיא פסילת דרכי אחרים, מובילה לכך שכפי הנראה כולם, או למצער רבים מאוד מתוכם, טועים.

אז לשם מה לטרוח וללכת אחר נביא שקר זה או אחר?

כי נולדנו לכאלו שהאמינו בו?

כי שליחיו עלי אדמות לבושים בצורה מעוררת גיחוך ורוקדים בחוצות תל אביב או טסים לאוקראינה להשתטח על קברי צדיקים ולבחון את בנות המקום?

לא מפריעות לי האמונות הקטנות של אנשים. באומרי אמונות קטנות, הן יכולות להיות גם גדולות מאוד, אך כוונתי היא למידת השפעה על מי שאינו אותו אדם.

אמת, אם כחלק מאמונתי אני דבק בעשיית מעשים טובים, אני משפיע על אנשים אחרים במעשיי הטובים.

אך כוונתי, נדמה לי, ברורה (לפחות לי): כל עוד אין נעשית כפייה על אחרים לנהוג בהתאם למצוות אמונה כל שהיא של אחר, אלא אם שכנע בדרכי נועם. אז אינני רואה כל בעיה באותה אמונה אישית.

ולאחר שעמדתי על זה, גם אם באופן חלקי, שכן אין ברצוני להקדיש זמן רב מידי לכך כעת, אשוב לעניין החג של החגים. כאמור, לא בהכרח האירוע עצמו, אלא בעיקר דיבורי האחווה למיניהם על דו קיום.

המטרה במין גילוי סולידאריות מוקצן ומלאכותי שכזה, היא לנסות להשכיח כאבים וצלקות שיש מעימותים בין-דתיים וליצור דבר אחר, המבוסס על הכרה וכבוד.

מטרה יפה, גם אם יומרנית, שכן משקעים של עשרות, מאות ואף אלפי שנים, קשה להמיס בין רגע.

אך כפי שאמרתי, היא מזכירה לי דבר אחר – כל מיני השתלחויות שאני שומע לא אחת על בסיס דתי, כי הרי אם מדברים על אחווה בין-דתית לכאורה, היא עומדת כנגד משהו – אותן יריבויות ישנות ומוכרת מקדמת דנא.

הבון טון האחרון, השתלחויות במוסלמים (לעיתים מוחלף בערבים. כי הרי את מי מעניין אחוז הערבים מבין המוסלמים או אחוז הלא מוסלמים מבין הערבים? פקיסטאנים שמפוצצים עצמם למוות והורגים עשרות אנשים בלונדון למשל, הם הרי ערבים. לא?).

לא אכנס לכולן, אפילו לא לחלקן, שכן הן מוכרות וידועות. קראו טוקבקים או שוחחו עם יושבי קרנות למיניהם.

רק אומר שכאשר מגיעים לדיון על מוסלמים, על פי רוב הדיון הופך להיות מאוד אבסטרקטי (הם) וכאשר הוא יורד מהמופשט למוחשי, הדוגמאות בהכרח רעות.

תיאורים כה רבים שמעתי על המוסלמים באשר הם מוסלמים, עד אשר חוששתני שאם לא הייתי טורח להכיר כמה מוסלמים ולשמוע מעט דעות אנושיות מפיהם, הייתי יכול להיות בטוח שמדובר במפלצות (ובנקודה זו, אני לא רואה שוני רב בין אנטישמיות לאסלאמופוביה, אם כי תמיד נוכל למצוא הבדלים דקים בין שנים דברים שאינם זהים במרחב ובזמן).

באופן אירוני משהו, שמעתי לא מעט אנשים המחשיבים עצמם יהודיים, מספרים על "הכוונות האמיתיות" של המוסלמים, קרי להשתלט על העולם.

אירוני, כי יצא לי לקרוא שלא מעט אנטישמים טענו (וממשיכיהם עדיין טוענים) שזו מטרתם של היהודים.

תאמרו שיש דוגמאות כמו אל-קעידה. נכון, גם יש מקבילות יהודיות שיכולות לשמש "הוכחות", בין אם אלו תנועות טרור יהודיות דוגמת כך (היא בינלאומית, היא פעלה בארה"ב ובישראל לפחות) ובין אם מדובר בכל מיני יהודים שאפתנים שהגיעו לעמדות מפתח.

ראוי לציין, אני לא תומך באנטישמיות. אני פשוט מתנגד לאסלאמופוביה.

עולות גם כל מיני דוגמאות מתוך היסטוריה אלימה שכללה כפיית הדת בחרב. יש להניח שיש דברים בגו. אך מה הייתה הפצת הבשורה של ישו (מזל טוב ג'יזס) בחלקה? ומה באשר להשמדת עמלקים, ניתוץ מזבחות ויתר הפעולות שיש להוכיח שיש אל אחד לעובדי האלילים, שהיהדות מצווה? אה, כן. היהדות לא כופה על אנשים המרת דת. עדיף הרי שבעתיים להתיר גויים, שכן במי יוכלו לשים מבטחם בשבת כגויים של שבת ומי לעזאזל יהיה העבד הנוכרי? גם "דתות חילוניות", "ציוו" לא אחת על מאבקים אלימים ובשמן המוצהר נהרגו לא מעט אנשים.

כאמור, אין לי קובלנה כלפי דת זו או אחרת. כפי שציינתי בהתחלה, בכולן ישנה הצהרה חיובית. רק שהצהרה זו, לא מכסה את כל הפעילות של אותה דת. הדברים הרעים, בדרך כלל מוצנעים או מוגדרים כנוגדים את "האמונה האמיתית" של אותה דת. אבל הם שם.

אך טבעי שינסו אנשי הדת להסתיר או להצניע את הדברים הפחות סימפטיים בדתם, בו בזמן שהם מפארים ומרוממים את הנקודות החיוביות.

מי כמו הדבקים באמונה, מודעים גם לבעיות שבה, בין אם הם מדחיקים אותן ובין אם לאו.

דת, כפי שאני מבין אותה (לפחות חלקית, אך כעת אופן ההצגה הבא ישרת אותי נאמנה), היא סט של חוקים שאנשים מקבלים על עצמם מבחירה או מתוך מצב שנקלעו אליו, אך לא התנגדו לו (מסיבותיהם שלהם, נוחות או כפייה).

כאוסף חוקים, הרי החוקים יכולים להיות מתאימים או לא מתאימים וברוב המקרים, הם עומדים היכן-שהוא באמצע.

אם אשאב לרגע השראה מהגל, הרי שזרם דתי מייצג את רוח בני אותו זרם ברגע נתון. לו אני חבר בכת מסוימת, קיבלתי את חוקיה ואת הפרשנות של פרשניה לחוקים אלה.

מעצם היות הדתות השונות מערכות חוקים למאמיניהן, אשר להסיק עוד עניין מעניין.

כמו חוקים ארציים, גם חוקים אלוהיים (או כאלה שנטען שהם כאלה) ניתן לקיום או מאידך לאי-קיום.

במילים אחרות, קבלה של דת מסוימת, לא הופכת את המאמין בה בהכרח ל"שומר חוק", כאשר כוונתי לחוקיה של אותה דת.

לכל היותר זה מורה על הצהרת כוונות, כנה או שקרית.

כפי שאם אדם הוא אזרח מאוריטניה, אין הכרח שהוא יקיים את כל החוקים של מדינתו ואף סביר שלא הקפיד בכולם, הרי אם אדם הוא שומרוני, אין הכרח שהוא אותו שומרוני טוב מסיפורו של ישו (מזל טוב, שוב).

לכן, קצת משעשעים אותו אנשים שלא אחת מנסים לשכנע אותי שמוסריותם, צדקתם, יושרם וכיוצא באלה, גבוהים משלי, משום שהם אנשים מאמינים (חובשי כיפה למשל, אבל כאמור, זה נוגע לכל דת ולכל זרם).

לא זאת בלבד שעצם זה שאינני מקבל את מערכת החוקים שבחרו (או לא בחרו, אבל הם חיים תחתיה), לא הופך אותי לטוב יותר או טוב פחות ולכן ההשוואה במישור הזה לקויה מיסודה.

הרי גם עצם העובדה שהם בחרו לחיות תחת מערכת חוקים מסוימת, לא אומר בהכרח שהם כפופים לכל יתרונותיה המוסריים, ערכיים וכו'.

זה אגב יכול להסביר לא מעט באשר להבדל שבין הצהרת הכוונות הטובות של כל דת לבין מה שמתרחש בשמה בפועל.

ובנקודה זו אעצור לבינתיים.

חיפה פלשתינית (ההוכחה בגרמנית כמובן)

אתמול חיפשתי פודקאסטים מחיפה והצפון (אם מישהו מכיר אגב, אשמח אם יידע אותי).

רבים לא מצאתי, אבל במקרה, הגעתי לבלוג של היית'אם סבאא (Haitham Sabbah), אדם שמגדיר עצמו כבעל, אבא לשני ילדים וילדה, מהנדס אלקטרוניקה ותקשורת שנולד בכווית ב-1969 והוא אזרח ירדן עם שורשים פלשתינים שעובד כיום בבחריין (אני דוגל בזכותם של אנשים להגדיר את עצמם ולאומיותם כראות עינם. אך מעניין בעיני שכל ארבעת המדינות שהוא בחר לציין הן מדינות ערביות, אשר גבולם במידה רבה הוא תוצר של קולוניאליזם ומאבקי עוצמה בין מעצמות. מרתק לראות כיצד אותם קונפליקטים עצבו את "תפישת האני" של אותו אדם).

לא סתם הגעתי לבלוג של סבאא, אלא הגעתי לקטע הזה ששמו בניין חיפאי – 1872.

בקטע נראית התמונה הבאה:

התיאור המלווה את התמונה, בתרגום חופשי שלי הוא:

"הציונים טוענים שפלשתין היא 'מדינה ללא אנשים לאנשים ללא מדינה'" ואז הוא מספר שאת התמונה הוא קיבל מחבר פלשתיני. "זו תמונה של בניין מורשת פלשתינית-ערבית בחיפה. שנת הבנייה 1872" הוא כותב לקוראים הנדהמים שהם לא טועים, חיפה היא עיר פלשתינית שקדמה למדינת האפרטהייד המכונה ישראל. אז הוא קובל על כך שהם (הציונים, אלא מי) קוראים לה "רצועה צרה של מדבר".

טוב, על בעיית ניסוח הזמנים באנגלית, לא אלין. זה לא שהאנגלית שלי משהו.

גם אין לי בעיה עקרונית עם קביעתו שישראל היא מדינת אפרטהייד, למרות שחבל שהוא לא יכול לבוא לחיפה לראות את ההפרדה לכאורה שהוא מדבר עליה (כוונתו לשטחים? ראוי שיציין זאת, לא?) שאינה מתקיימת.

בעניין הרצועה הצרה של המדבר, הייתי מפנה אותו לכמה שירים המדברים על "ארץ זבת חלב ודבש" ואם כוונתו לטעון לכך שהיהודים טוענים שהגיעו לארץ ריקה מאנשים, הרי אפילו אריק, בנאומו באו"ם טרח ואמר שהיהודים לא הגיעו לארץ שוממה (זה היה לפני קצת יותר משנה).

אין לי כוונה לטעון שכל מה שהציונות עשתה היה בהכרח טוב או שמדינת ישראל לא חפה מבעיות.

אבל לקחת את הקצה השני לגמרי, מבלי שום ניסיון לבחון דברים לעומקם, גם הוא עוול די רציני, לדעתי.

אך לא הייתי מתייחס לזה כאן, לולא דבר אחד ששעשע אותי.

הבית המצולם, אם אינני טועה, נמצא במושבה הגרמנית של חיפה. כמדומני המבנה משמש כיום את אחת המסעדות בשדרות בן גוריון (יכול להיות שאת "השמורה"?).

הבית הזה בהחלט מראה שלא רק יהודים שמו פעמיהם לארץ ישראל במאה ה-19, אלא נוצרים לא מעטים, בין היתר הטמפלרים, גרמנים למהדרין.

סמוך לעיירה הערבית חיפה (ובעוד מספר מקומות בארץ) בנו להם מושבה לתפארת בסגנון אירופי למהדרין.

זה לא שהיו ערבים בחיפה באותה תקופה. הם פשוט גרו כקילומטר או שניים משם, באזור בו היום נמצאת קריית הממשלה, באזור שהיה מוקף חומה. היו גם כמה כפרים נוספים באזור אשר גם אותם ניתן לציין.

אך מה איזה בניין בחר חברינו, הבלתי משוחד לחלוטין, להציג?

את מיטב הארכיטקטורה הגרמנית.

ובאמת לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת, שבכתב הערבי, הספרות נראות אחרת. גם לוח השנה ששימש באותה תקופה את הערבים היה ההיג'רי. נכון, לא כל הערביים בארץ היו מוסלמים והיו גם נוצרים רבים (יותר מהיום באופן יחסי, בשל ענייני ריבוי טבעי). אבל הייתם מצפים שמבנה ערבי, יכיל תאריך על פי לוח השנה המוסלמי, לא?

טעם רע בבחירה, אם תשאלו אותי.

לעיתים, ניסיונות להוכיח איזו נקודה, יכולים להציג את מי שמנסה להוכיח אותה באור מגוחך.

זה גם מעלה את השאלה שנשאלה כבר זיליון פעם, כמה באמת ניתן ללמוד מתמונה והכיתוב שלידה ולהסיק ממנה על איזו מציאות אובייקטיבית.

חבל שלא הייתה אפשרות להשאיר לבחור תגובה.

אימפריות נופלות לאט

לסיום, אם כבר דשתי מעט באימפריאליזם-קולוניאליזם של הכובש-הציוני-האכזר, הנה מפה דינאמית, נהדרת אם תשאלו אותי, שמציגה את המי ומי ששלט באזורים שונים במזרח התיכון לאורך ההיסטוריה.

אינני יודע לשפוט את הדיוק של המפה, האם הגבולות הנראים שם מדויקים לחלוטין והאם לא נפלה טעות בשנים אלו ואחרות.

אך גם אם אין מדובר בנתונים מדויקים לגמרי (ובכל מקרה, מטבעה של מפה כזו, אין היא יכולה להציג מאבקים קטנים, מרידות באימפריות וכדומה), הרי זה נותן תחושה של פרופורציה מסוימת ביחס לאירועים העכשוויים לעומת אלו שהיו בעבר.

וגם מעורר מחשבות באשר לעתיד.

עם כל מיני מאבקי שליטה בין ישראלים לפלשתינים, בין יהודים לערבים, אין כל ערובה שהנצים הנאבקים כיום, בכלל יהיו כאן מחר. הם נוטים לחשוב על עצמם כמנצחים או מפסידים, אבל מלחמות עבר עליהן קראתי, לימדוני לא מעט שכאשר שניים רבים, השלישי לוקח.

ומי ערב שכבר כיום זה לא המצב?

אפשר להמשיך ברטוריקה הנהוגה על ידי צדדים ריבוניים, אך נשאלת השאלה על מידת עצמאותם של הצדדים.

אולי במפות שתופענה בעוד כמה אלפי שנים, המקום יראה, בשנת 2006, כמעט 2007, תחת שליטת כוחות אחרים שהם בכלל לא אלו המצוירים על המפות המוכרות כיום, אלא כוחות סמויים מהעין?

והאם זה בכלל משנה?

כאמור, המפה.