בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

"חג הקורבן"

אדם נוסף שלא יראה אור לשנה החדשה הממשמשת ובאה הוא סדאם חוסיין שהוצא הבוקר להורג בתליה בבגדאד.

אינני תומך נלהב של דיקטטורות סוניות או דיקטטורות באשר הן, אבל אני מוכרח לציין שלפחות על פי מבחן התוצאה, נדמה שהייתה עדיפה עיראק דיקטטורית תחת סדאם חוסיין, מאשר עיראק דמוקרטית תחת ראש הממשלה נורי אל-מליכי ומשטר כיבוש אמריקני.

אולי זו סתם תחושה סובייקטיבית שלי, לאור זה שכיום ניתן לשמוע על בסיס יומי דיווחים מעיראק, בין אם על פיגועים המכוונים נגד קבוצות מסוימות, בין אם השתלטות שיטתית בכוח על שכונות בבגדאד וגירושים ובין אם על התעללויות שנעשו במקומיים על ידי הצבאות ה"משחררים", בעוד בתקופת חוסיין, כל שניתן היה לשמוע, היה דיווחי אימה על דרכיו של הרודן (תמיד זה היה סדאם, או בניו, לעיתים נדירות שמעתי דיווחים על כך שסתם חמומי מוח פעלו על דעת עצמם. כאלה נוטים להיות דיווחים) להתעמר במתנגדיו או סתם לנצל את כוחו האבסולוטי ולא נתנו יותר מידי מספרים כמותיים על ממדי הזוועות שביצע.

אולי זה סתם עקרון "קדושת החיים" שטופטף לי במרוצת חיי שמדבר מבין אצבעותיי כרגע, אבל נדמה לי שעדיף להיות מדוכא שחי (אני מניח שניתן היה לחיות בעיראק, על פי רוב, אף כבן אחת הקבוצות שלא שלטה, כל עוד שמרת על לשונך ובחנת בקפידה את מעשייך, וכך עשו גם קרוביך, שכן כמדומני גם ענישה על בסיס משפחתי הייתה נהוגה שם) מאשר אדם חופשי שמת (ושוב, מידת החופש הקיימת היום בעיראק מוטלת בספק).

ממה שלמדתי משהותי הקצרה במדינות הנחשבות דיקטטורות, גיליתי שגם שם אנשים, נהנים מהרגעים הקטנים ולעומת זאת, החופש הקיים בדמוקרטיות, נמוך בהרבה מכפי שנוהגים להפליג בשבחו והוא שם, כל עוד זה משרת את המטרה של המערכת הקיימת וכל עוד אינך מזעזע לחלוטין את קבוצת הרוב.

אבל שוב, אין לי איזו העדפה רומנטית לדיקטטורות, אני רק אומר שבמציאות, החיים קצת מורכבים יותר מהתמונה הקוטבית שמנסים להציג בבתי הספר או בדיווחים התקשורתיים.

מעבר להשוואה הבלתי ניתנת להשוואה שעשיתי בין עידן חוסיין לעידן הבתר-חוסייני, אני נוטה להסכים עם מה שקראתי לפני ימים מספר באקונומיסט.

הוצאתו להורג של סדאם, אכן מציגה איזה צדק פואטי, מין "סוף גנב תלייה", אך בהחלט ראיתי סיבות, בטרם נפל הפור, מדוע יש להמתין ואף לא להוציאו להורג, אלא לתת לו להירקב במחבוש.

זה לא רק שעונש מוות רע כשלא עצמו (אם כי במידה והוא מקובל, הרי אין ראוי מחוסיין להיות הקורבן), אלא הוצאתו להורג של חוסיין עשויה לזרוע עוד ריב ומדון בעיראק (שהרי גם ככה גואה באלימות), היא יכולה להיתפס יותר כנקמת המערב בחסות עיראקית מאשר עונש מקומי וכמובן, חוסיין הרי הוצא להורג על חלק די קטן מהפשעים שביצע ויוחסו לו והמשך החזקתו בחיים, יכול היה אולי לסייע לחשוף עוד משנותיו הרבות כשליט עיראק.

אבל כאמור, אינני יושב כעת ומזיל דמעה על הטיראן העיראקי שהוצא הבוקר להורג.

אני רק לא מבין, מדוע בחרו להוציא אותו להורג דווקא בחג הקורבן.

תוספת מאוחרת בעניין (משעה שתיים וחצי):

פורסמו תמונות, רגעים לפני התליה. הנה אחת מהסאן לדוגמא:

זה לא היה בלתי צפוי, אחרי תמונות גופות בניו החרוכות, אחרי התמונות החטטניות שהופצו כאשר נתפס, התמונות שפורסמו מכלאו בתחתונים וכן הלאה.

המעניין בתמונות הללו שהתליינים, כפי הנראה מחשש לעורם, רעולי פנים (או שאולי ממש קר בבגדאד היום?).

אין זה חדש שכאשר הופכים בני אדם למכשירי הריגה, מנסים לטשטש את זהותם.

הדוגמא הבולטת היא חיילים, שכחלק מהסרת זהותם מלבישים אותם מדים אחידים ושולחים אותם להרוג באויב, חסר פנים גם כן על פי רוב.

אבל כאמור, אין בתמונות הללו מן ההפתעה.

יותר מוקדם, אף התפלאתי שהן טרם הופצו.

הרי "הצדק צריך להיראות". לגבי מהות הצדק, הוויכוח טרם הוכרע עד היום וכפי הנראה, לא יוכרע בקרוב.

בינתיים, "Might is Right". זה אפילו משכנע לא מעט אנשים.

רכבות

ביום חמישי האחרון, נסעתי לתל אביב ברכבת.

הסיבה?

לא חשובה, אבל אני מוכרח לציין שיותר משנהניתי, היה מרתק ומחכים. ובסוף אפילו שיחקתי עם אלי.

תל-אביב, כהרגלה הייתה מכוערת והזכירה לי שלא משנה כמה יפליגו בשבחיה של ישראל, עדיין חיים בה עניים מרודים שמשכונות העוני שלהם יכולים רק להשקיף בקנאה על המגדלים בהם עובדים העשירים.

זה מעט הזכיר לי את יוהנסבורג בה ביקרתי לפני מספר שנים, רק שבתל-אביב כמעט ואין את הארכיטקטורה היפה.

בכל מקרה, אמצעי התחבורה אשר עמד לרשותי היה רכבת ישראל. בעבר כבר אמרתי שאם הייתה לי בחירה בין רכבת ישראל לכל רכבת אחרת, ודאי הייתי בוחר באפשרות השנייה.

אך מה לעשות, בארץ, לפחות לבינתיים, יש חברת רכבות אחת (ואני חושב שעדיף שכך יהיה. הפרטת רכבות, לפחות בבריטניה, הביאה לאי-השקעה בתשתיות – הפסים, מה שהוביל לריבוי תאונות. אני רק מקווה שהשירות המונופוליסטי ישתפר).

הספקתי כבר לשכוח מה הן רכבות יום חמישי. בכל זאת, עברו כבר לא מעט שנים מאז הנסיעה האחרונה שלי בחמישי, באותן שעות מסוימות שנסעתי (או ביום ראשון בכיוון ההפוך. גם את זה לא עשיתי מזמן).

כאשר הרכבת נכנסה לתחנת האוניברסיטה, נדחסה לתוכה מסת אנשים כה גדולה, עד שכמה היו צריכים לחפש פתח אחר כדי להיכנס, משום שאם היו רוצים להיכנס מהדלת בה אני נכנסתי, פיזית הם לא יכלו לעשות כן.

גם אני, לא יכולתי להתקדם לאחת משני המפלסים של הרכבת הדו-קומתית.

נשארתי כל הנסיעה באותו מקום בו עליתי לרכבת.

הואיל וכך, התיישבתי על המדרגה שעל מפתן דלתה של הרכבת וקראתי.

מעניין לציין שלא זכורות לי תלונות אנשים על הצפיפות הבלתי אנושית של הרכבת. כאילו קיבלו שיש מצבים מסוימים בהם איש יכול לדרוך על רעהו במהלך נסיעת רכבת ומדובר בגזרה משמיים שהצבא לא מוצא פתרון אחר לשנע את חייליו בחופשותיהם הרבות מידי.

כאשר תכננתי את נסיעתי, הערכתי מראש שהרכבת לא תעמוד בלוח הזמנים המופיע באתר הרכבת.

לכן, לקחתי מקדם ביטחון של כחמש דקות, שהן לעניות דעתי זמן מספק לעצירות מעט ארוכות יותר בכל תחנה, כדי להעלות ולהוריד נוסעים.

ידעתי שיש סיכוי, לא קטן במיוחד, שהרכבת תאחר בזמן רב בהרבה, וגם לכך נערכתי.

ואכן, הרכבת לא אכזבה. היא איחרה בכעשרים דקות.

התנצלות על איכות הנסיעה או איחור הרכבת, כמובן לא שמעתי. אבל בכל זאת, הרכבת כן נתנה פיצוי נהדר, בדמות עצירה בעוד שתי תחנות שלא הייתה אמורה לעצור בהן – חדרה מערב ופרדס חנה.

פיצוי כספי, כמדומני ניתן רק אם הרכבת איחרה בחצי שעה או יותר.

הרי עשרים דקות הן בעצם לא איחור. זה לא שפספסתי אוטובוס שיש פעם בשעה או משהו כזה.

תל אביב במבט מהקומה השביעית של התחנה המרכזית

TARAKO TARAKO!

אני לא זוכר איך בדיוק הגעתי לסרטון הבא. אבל הוא פשוט ממכר!

אני לא יודע אם זה הצליל או הבובות שאמורות להיות אלגוריה לרוטב עם פרצוף אנושי אחיד וחמוד. מה שבטוח שאפשר להתבונן בזה עשרות פעמים ולהמשיך לצחוק.

חבל רק שמדובר ברוטב פסטה עשוי דגים, כך שלא אנסה אותו בפעם הבאה שאני ביפן.

שנה שונה

הנה באה אל פרקה עוד שנה.

מקץ שנת 2006, אני לא יכול להגיד שהיה בה משהו מיוחד או חשוב.

אני לא נלהב במיוחד לעשות סיכומים בצורה מלאכותית, על פי לוח שנה שנקבע באופן די שרירותי. לוח השנה הוא אמצעי מאוד נוח ושימושי כאשר חיים בחברת אנשים, אך עדיין, אני לא שש לנהוג כאילו הוא זה המכתיב את התנהגותי ובכך הוא שולט בי. אחרי הכל, אנשים יצרו את לוח השנה ולא לוח השנה יצר את האנשים.

ובנוסף, מה שווה הסיכום שלי לשנה האחרונה, יהא מקיף ומדוקדק ככל שיהא, כאשר כה רבים טורחים לסכם ולהתייחס לכל מיני נקודות טפלות.

שנת 2006 הייתה, מבחינתי, סתם עוד שנה באמצע העשור הראשון של האלף הנוכחי. וגם זו קביעה מאולצת ושרירותית.

אבל, אם אתם מאלו המוצאים עניין בעשיית דבר-מה מיוחד ברגע בו שנה אחת חולפת באופן סינטטי ומתחלפת בשנה אחרת, לא פחות מלאכותית מקודמתה, אני ממליץ להעביר את השנה בצפייה בסרט הפרסומת של Tarako!

לפחות השנה החדשה תיפתח בחיוך.

סיונארה