בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חזירים הם חיות קדושות

אני חושב שעליתי על משהו...
זה לא סוד שיש חיות קדושות, לפחות עבור חלק מהאנשים. למשל ההינדים מאמינים שהפרה היא חיה קדושה, לכן אסור להרוג אותה (וכפועל יוצא של זה לאכול אותה) ובכלל, היא זוכה לחיים טובים בהודו.
מזכיר משהו?

נכון, חזירים עבור יהודים…
אסור לאכול חזירים, מכאן שגם אין טעם להרוג אותם, כי הרי למה להשקיע זמן בציד או בגידול של חיה שאינך יכול להרוג ולאכול על פי דתך.
כן, חזירים הם הפרות הקדושות של היהדות…
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים ברחוב בחזיר, תנו לו את הכבוד הראוי!

נלחמים בספאמרים

שימו לב, שימו לב, אפשר ואף כדאי להלחם בספאמרים!
אפשר למשל להתקשר אליהם מחר על הבוקר, בעצם, למה לחכות למחר?
אפשר אפילו עכשיו והאתר הזה, שהגעתי אליו דרך הכתבה הבאה של עידו קינן וצביקה בשור במעריב ינחה אתכם כיצד לעשות כן.

מה הנוער חושב

הנתונים הסטטיסטים הבאים, מתוך סקר שנערך ל-515 בני נוער בגילאים 15-18, מעניינים...

43% מהנוער תומך בסרבנות (בין אם של פינוי התנחלויות ובין אם שירות בשטחים).
46% אחוז מבני הנוער בעד שוויון זכויות לערבים.
52% מהנוער מרגיש שהוא חלק מהמדינה.
73% אחוז מהנוער בישראל רואה את עתידו בישראל.
60% מבני הנוער מעוניינים במנהיגות חזקה.
43% תומכים בהגבלת חופש הביטוי של מי שנואם כנגד המדינה.
39% מהנשאלים הביעו אי שביעות רצון ממידת הדמוקרטיה בישראל.

שלושת הגופים שבני הנוער שהשתתפו בסקר נותנים בהם הכי הרבה אמון הם :
צה"ל.
בית המשפט העליון.
המשטרה.

כפי שכבר אמרתי, הסקר הזה מאוד מעניין, אפשר ללמוד ממנו המון ולנתח אותו בכל מיני דרכים.
פשוט אתייחס לכל נתון ונתון, זו נראית לי הדרך הנוחה לפרשן את הנתונים...

43% מהנוער תומך בסרבנות, הנתון הזה בהחלט אמור לעורר דאגה, כי משמעותו היא שכמחצית מבני הנוער רואים בסרבנות מעשה לגיטימי. אמנם נהוג להבחין בין סרבנות מטעמי נוחות אישית, סרבנות מטעמי מצפון וסרבנות מטעמי אידיאולוגיה והסקר לא הפריד בין הסיבות, אבל כאשר מחצית מבני הנוער רואים באי כיבוד החוק דבר לגיטימי, יש בעיה שיש לפתור, בין אם על ידי שינוי החוקים הקיימים ובין אם על ידי מתן חינוך לדמוקרטיה וכיבוד הכרעת הרוב, גם אם אין היא נעימה לפרט ואף עשויה להתנגש עם דעותיו.

46% אחוז מבני הנוער בעד שוויון זכויות לערבים, מה שאומר שלמעלה ממחצית בני הנוער בישראל, סבורים שיש במדינה הזו אזרחים ששווים פחות מהם, רק בשל גזע ולכן מגיעות להם זכויות שונות, פחותות משלהם, מפני שזוהי מדינתם של היהודים (בד"כ, אותם נערים, אוהבים לצטט חלקים ממגילת העצמאות אשר מדברים על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, תוך התעלמות מהיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, אשר במגילת העצמאות שלה נכתב במפורש שהיא תעניק שוויון זכויות לכלל אזרחיה). זה באמת מדאיג ומראה שצריך לשים יותר דגש על לימודי היסטוריה, למשל על מדינה אחת שנחשבה מאוד תרבותית, גרמניה שמה ובה בשנת 1935, באחת הערים החביבות בבוואריה, נירנברג שמה, חוקקו חוקים ששללו מיהודים זכויות אזרח רבות (באופן אירוני גם הזכות להתחתן עם גרמנים, בדיוק כפי שבישראל נשללת הזכות של יהודים ולא יהודים [ובכלל זה ערבים] לבוא בברית הנישואים).
כמובן, אנחנו עוד רחוקים רבות מנירנברג, אבל אל לנו לשכוח שגם גרמניה ראתה עצמה רחוקה מהזוועות שעוללה שנים ספורות לאחר מכן.

52% מהנוער מרגיש שהוא חלק מהמדינה. הנתון הזה מראה שעל פי הסקר, כחמישים אחוזים מהנוער לא רואה את עצמו שייך למדינה. שוב, לא ניתן לדעת במה זה בא לידי ביטוי, האם מדובר במורת רוח מהמצב הקיים, או תחושה של ניכור, הנובעת אולי מקשיי קליטה אצל עולים חדשים, תחושת קיפוח אצל עדות וקבוצות באוכלוסיה או שמדובר באטימות של משרד החינוך שכופה על הילדים תוכנית מסוימת, שהילדים שאינם טיפשים רואים שאינה עומדת בקנה מידה בינלאומי ולא מובילה אותם לשום מקום.

73% אחוז מהנוער בישראל רואה את עתידו בישראל, מה שאומר שכל נער רביעי חושב שלא יגור בישראל, לפחות במידה ותהיה לו אפשרות. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, בין היתר המצב הבטחוני-מדיני הרעוע, המצב הכלכלי או סתם התמונה המצטיירת בתקשורת, לפיה בעולם הגדול הרבה יותר טוב מאשר בישראל...

60% מבני הנוער מעוניינים במנהיגות חזקה. זה מעיד לדעתי על כך שלפחות חלק ניכר מאותם 60% רואה במנהיגות הישראלית מנהיגות חלשה ורופסת, כזו שכבר לפני יותר מחמישים שנה הבטיחה להביא אותנו אל הארץ המובטחת, אך מאז המצב הבטחוני נשאר ירוד, השלום לא נראה באופק וכל זה בא על רקע פריחה שהתחוללה בישראל באמצע שנות התשעים, בתקופת ממשלת רבין השניה.
אמנם מנהיגות חזקה אינה בהכרח בלתי דמוקרטית, אבל מעניין אותי באיזו קלות יוותרו אנשים בישראל על הדמוקרטיה בתמורה למנהיגות שתבטיח להם מדינה יהודית חזקה. לצערי, אני חושש, לאור הדעות לגבי הלגיטימיות של הסרבנות וגם לגבי האחוז התומך בהגבלת חופש הביטוי (הנתון הבא), כנראה שרבים בישראל לא מכירים בחשיבות ובחיוניות הדמוקרטיה, ייתכן על רקע העובדה שגדלו במדינה דמוקרטית והם אינם מודעים בהכרח לצדדים השליליים של מדינה חזקה ובלתי דמוקרטית.

43% תומכים בהגבלת חופש הביטוי של מי שנואם כנגד המדינה. במילים אחרות, רבים מבין הנשאלים לא התביישו לומר שהם בעד סתימת פיות, אשר אינם בנות קול לפה של השלטון.
שוב אנו רואים כאן חוסר סובלנות וזלזול בערכי הדמוקרטיה (או דמוקרטיה מוגבלת, כזו המאפשרת הבעת דעה שהיא במסגרת הנורמות המקובלות).
עצוב לראות שלמעלה מארבעים אחוזים מבני הנוער חושבים שמי שמותח ביקורת על המדינה, ראוי למנוע ממנו לומר דברים דומים בהמשך.
חבל שאין הם רואים בביקורת משהו חיוני, וכן הם רואים בהשמעת הדעה שאינה דעת הרוב משהו שלילי.

39% מהנשאלים הביעו אי שביעות רצון ממידת הדמוקרטיה בישראל. מעניין כמה מבין אלו שמרוצים מהדמוקרטיה בישראל מוכנים לשלול זכויות מאחרים וכמה הם אנשים שמודאגים בגלל אותם אנשים שמוכנים לשלול את הזכויות.
מה שבטוח שאותם אנשים שמוכנים לשלול זכויות מערבים לדוגמא, היו מתנגדים לכך במידה והיו ערבים וכנראה שהיו פחות נלהבים למנוע ביקורת, אם מדיניות השלטון לא הייתה מקורבת מספיק לעמדתם.

באשר לגופים שהנוער שם בהם את מבטחו, אני משוכנע שלאחר שישרתו בצבא (אם ישרתו), דעתם באשר לגוף הזה תשתנה פלאים...
מעניין אגב שכל כך סומכים על המשטרה, כאשר החוקים במדינה נאכפים בצורה מאוד לקויה.

הסקר הזה אומנם נערך על נוער, אבל חשוב לזכור שאותם נערים ונערות יהיו בקרוב אזרחים, מה גם שדעתם מייצגת לדעתי דעות שנפוצות גם בקרב שכבות הגיל המבוגרות יותר.
קשה להקנות ערכים דמוקרטים במדינה עם פערים כל כך גדולים, פערים בדעות, פערים במצב הכלכלי, פערים בתחום החינוך ובכלל, לא כל קבוצות האוכלוסיה רואות במתן במה להשמעת דבריהן של הקבוצות האחרות משהו חיוני ואף הן רואות בו מטרד, שצריך לחיות איתו ויהיה רצוי להפטר ממנו ברגע שרק יהיה ניתן.

אריק שרון, ילד רע!

יש אנשים בוושינגטון שהביעו תרעומת על כך שראש ממשלת ישראל אריאל שרון הבטיח לבוש הרים וגבעות (או אולי פינוי הרים וגבעות) וטענו כי הוא מבטיח הרבה ולא מקיים בכלל.
גם בקרב הישראלים, רבים טוענים ששרון מבטיח הרבה ולא עושה כלום. אפילו מתפקדי הליכוד אמרו לו לחדול מתוכניתו המדינית והוא בשלו, אמר שימשיך בה.

אם שרון מבטיח לכולם הרבה ומקיים מעט, אם בכלל, נשאלת השאלה, מה הוא עושה שם?

תשובות אפשריות :
מטפל בכבשים.
רוכש איים ביוון.
מאיים על ילדיו שאם ידברו הוא יישב עליהם.

תשבץ, תשחץ, חגים ובעצם איך מחפשים בגוגל וביתר מנועי החיפוש

אחת ההטבות השוות ביותר למנויי פרו באתר ישראבלוג, היא היכולת לראות מהיכן היו הכניסות האחרונות לבלוג וכפועל יוצא של זה, גם לדעת מה אנשים חיפשו כאשר הגיעו לבלוג דרך גוגל.
אני מוכרח לציין שלפעמים הדברים שאנשים מחפשים נראים לי תמוהים, ותמוה עוד יותר מדוע הם מגיעים דווקא לבלוג הזה...
יחד עם זאת, אני מוכרח לציין שחלק גדול מהמחפשים מוצא בבלוג שלי מידע רלוונטי ואני שמח על כך וחלק מחפש מידע שקיים בבלוג, אבל לא היכן שגוגל הפנה אותם ותמיד צר לי שהם לא פונים אליי, על מנת שאפנה אותם (צר לי במידה, כי בכל זאת, זו בעיה שלהם ולא שלי).

בכל אופן, עיון בחיפושי הגולשים אחת לכמה זמן, מלמד אותי שחלק ניכר מהאנשים המחפשים מידע, לא יודעים כל כך כיצד לחפש...
למשל אנשים שמוסיפים הרבה סימני שאלה לחיפוש שלהם (כאילו זה מה שיגרום לגוגל למצוא את מבוקשתם ביתר יעילות) או האנשים השואלים את מנוע החיפוש (אשר כל מה שהוא עושה זה למצוא מילים המופיעות בטקסט ולסדר אותן על פי אלוגריתם מסויים של פופולריות, בעיקר לפי קישורים) שאלות אוויליות כמו "מה המצב?" או שאלות פרטניות להחריד, שבד"כ לא מופיעות כפי שהמחפש חשב שיופיעו....
אולי כדאי להכריח תלמידי בית ספר לעבור קורס בחיפוש באינטרנט (כמדומני ראיתי פעם בחנות אופיס דיפו ספרון אשר אמור ללמד את הקורא כיצד לחפש בגוגל או בכלל במנועי החיפוש ברשת), כנ"ל לגבי סטודנטים ואפילו למעסיקים במקומות העבודה כדאי לעודד את העובד לצאת להשתלמויות בתחום החיפוש בעידן פיצוץ המידע, בו המידע קיים בכל מקום, רק קשה לאנשים לאתר אותו (כמו באמרה המפורסמת "מרוב עצים לא רואים את היער").
בכל מקרה, הנה כמה טיפים למחפשים באשר הם. תשמשו במרכאות כאשר אתם מחפשים ציטוטים מדויקים, או צירופי מילים הגיוניים, כי זה מקטין את המוץ (אותם דפים לא רלוונטיים אשר מופיעים יחד עם הדפים שחיפשתם) וחישבו על מילים שעשויות להופיע בתשובה (ולא המון מילים שכנראה לא יופיעו, כמו שגילה מי שחיפש את זה) ונסו לחפש אותן בכמה וריאציות (לדוגמא אם אתם מחפשים מידע על בעל החיים החביב וומבט, חפשו מספר פעמים : וומבט וומבאט ווומבט לוומבט מוומבט הוומבט וכדומה וכמובן, אפשר לעשות הכל בחיפוש מתקדם אחד [תחת "לפחות אחת מהמילים"], כאשר נותנים לגוגל למצוא דפים אשר יש בהן מילה מסוימת, או אחרת, ו/או אחרת וכו').
ואם אתם מאלו שחייבים לנסח כל דבר בשאלה (כמו מי שחיפש את זה למשל), אז תשאלו את ג'יווס ולא את גוגל, כי גוגל לא עונה על שאלות...

דבר נוסף שרציתי לכתוב עליו ומופיע בכותרת, הוא החיבה של אנשים לחידונים, תשבצים ותשחצים למיניהם.
לפני כל חג אני מגלה שהיו כמה וכמה כניסות לבלוג שלי של אנשים שחיפשו תשבצים לאותו חג. זה היה ביום העצמאות, זה היה גם בל"ג בעומר, הרבה בזכות טקסט שכתבתי לפני כשנה וחצי בגנות העיסוק המונוטוני בתשבצים, שמפתח סוג אחד של חשיבה, זו שדורשת התאמת ההגיון של פותר התשבץ להגיון של מחבר התשבץ והכרה של כמות מוגבלת של מילים (לדוגמא, כל פותר תשבץ יודע שאנקול בשתי אותיות זה וו ומכיר הרבה שמות של ערים ונהרות באירופה, וזהו רק קצה הקרחון, אפילו המציאו בשביל האנשים האלה מילון מיוחד).

בימים האחרונים, למשל אני רואה מספר כניסות של אנשים המחפשים תשבצים לחג השבועות.
מעבר לעובדה שעל פי החיפושים אני יכול למשל לגלות דברים שעל סדר יומם של אנשים רבים (למשל, לפני הבגרות בספרות, פתאום נעשים המון חיפושים של אנשים המחפשים סיכומים לבגרויות על סיפורים של צ'כוב, שירים של נתן יהונתן ועוד כל מיני דברים או למשל המון חיפושים של תמונות עריפת הראש בעיראק [שאגב, לא קשה למצוא באתר הפורומים פרש]), אז לפעמים אני מנסה לעמוד על קנקנם של מי שמחפשים את מה שחיפשו והגיעו אליי, כמו, האם מי שחיפש תשבצים הוא חובב תשבצים, או מורה בבית ספר יסודי המחפשת פעילות לילדים שהיא מלמדת, או אולי מדריך בתנועת נוער מחפש מידע שימושי בתחום הפעלות לילדים.

אבל כל עוד הם לא פונים אליי, אני נשאר בסקרנותי.

וזהו להפעם.
au revoir
אלעד

וכמובן, המון מזל טוב לרעות החוגגת היום, ה-24 במאי את יום הולדתה ה-18 במספר...

כן יירבו!