בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לא יצא לי לצפות בנאום של הנשיא בשידור חי (בכל זאת, מסיבת יום הולדת היא דבר חשוב יותר לפעמים. אל תאמינו לשקרים של התקשורת, שאומרת שכל המדינה צפתה).

אבל באיחור של יומיים, גם לי יצא.

ותודה לרשות השידור.

תחילה, חשבתי אם בכלל שווה להטריח את עצמי לכתוב על ענייניו של הנשיא קצב. אחרי הכל, דעתי לא חשובה במיוחד ובכל מקרה, אין לי אי אילו תוספות משמעותיות לדברים שכתבתי. מה גם שהתזמון מעט מלאכותי, אם חושבים על זה. היה אולי ראוי להגיב מיד לאחר המעשים שביצע או אולי אחרי שהורשע. כעת, עדיין לא הוגש נגדו כתב האישום.

אבל בכל זאת, התחלתי לכתוב. נמלכתי בדעתי. מחקתי. והנה, אני כותב שוב. אני לא בטוח למה.

הבעיה הגדולה עם הנאום של קצב היא לא שהנאום שלו שקרי, בדיוק כפי שהבעיה היא לא שהוא אמת צרופה. הוא מכיל גם מזה וגם מזה, מה שגורם לבלבול ומצריך נקיטת משנה זהירות כאשר בוחנים את הדברים בו.

דמגוג טוב יודע להשתמש בכלי הזה במיומנות. פיזור חצאי נתונים, ערבוב אמת ושקר על מנת לשכנע את קהלו. אני לא בטוח אגב שקצב הוא דמגוג טוב, קיים סיכוי לא רע שהוא סתם שרלטן או טיפש.

לזכות קצב

הנקודה שלדעתי עומדת לזכותו של קצב וכאילו נשכחה, היא שכל אדם בישראל הוא זכאי עד שהוכחה אשמתו.

נכון, מידי פעם מבהירים שעדיין הוא לא נמצא אשם, למעשה אף טרם הוגש נגדו כתב אישום, אבל על אף זאת, כפי שהשיח נראה בשלב זה, נקודת המוצא היא שקצב אשם. יתרה מזאת, זה לא רק שמניחים, באופן לא מוכר כאמור, שהוא אשם עד שיוכיח חפותו, אלא כשאני קורא את מרבית החומר המוגש לקהל הקוראים בעניינו, האווירה שעולה היא אשם ואין סיכוי שיוכח אחרת...

זה משהו שמאוד מפריע לי ולטעמי אין תירוץ לא בחומרת המעשים המיוחסים לו, לא בטיב הראיות לדברים שלכאורה ביצע.

אלו לא רחמים שיש לי או אין לי כלפי משה קצב. זה גם לא קשור למה שהוא עשה או לא עשה.

מדובר במשהו הרבה יותר מהותי, הרבה יותר בסיסי – הזכות של כל אדם במדינה להתהדר בתואר זכאי אלא אם נקבע על פי דין שהוא אינו כזה.

כפי שאני רואה זאת, חזקת החפות לא משחקת תפקיד עבור אותם רבים החורצים את דינו של קצב. זה בולט בוודאי בכל מיני כתבות עיתון שקראתי, אך המראה רווח גם בציטוטים של אישים פוליטיים, מהכנסת והממשלה (כולל למשל ראש הממשלה, שרת החוץ ועוד כמה).

מהפגיעה הזו בזכותו של כל אדם בישראל, לרבות קצב, ליהנות מהיותו חף מפשע (ולא, גם אם כולכם "יודעים" בוודאות שהוא אשם, הזכות הזו לא ניטלת או ניתנת להפקעה בטרם משפט), נגזרת פגיעה נוספת, שהיא באופן מיקרי חקוקה בחוק יסוד: חופש העיסוק, לפחות במהותו.

יצא לי לשמוע ולקרוא כל מיני דרישות הדורשות את התפטרותו של הנשיא, בשל התהליך המתקיים נגדו (בסופו של דבר, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, לנשיא אושרה נבצרות זמנית, כלומר הוא ממשיך להיות נשיא, אם כי בפועל יו"ר הכנסת תחליף אותו, השם ירחם עלינו).

הנימוקים לכך היו שונים ומגוונים, אך העיקריים בהם נבעו מכך שהדורשים היו משוכנעים באי-חפותו (כי הרי, "אין עשן בלי אש") או לחילופין מזה שאין הוא יכול להמשיך בתפקידו הרם בסיטואציה אליה נקלע (שלא נאמר כלא עצמו לתוכה).

בעניין חזקת החפות כבר דנתי, והסברתי מדוע אני רואה בפגיעה השרירותית הזו (הרי דין ראשון האזרחים, כדי אחרון האזרחים) פגע רע שאם אנו מוותרים עליה בכזו קלות כאשר דנים בעניינו של קצב, סופה שהיא תחזור, לפחות לחלקנו, כבומרנג.

באשר להפרעה לתפקוד הנשיא, כמדומני יש לו מספיק עוזרים, בעלי תפקידים רבים נאלצים לפעול בסביבה מלחיצה ולטפל במספר רב של נושאים שעומדים על הפרק ובכל מקרה, מצאתי אירוני למדי שחלק מאלו ששמעתי שמודאגים מיכולת הנשיא למלא את תפקידו, רואים בתפקיד הנשיא תפקיד מיותר בלאו הכי (אך לא זה ענייננו כרגע).

עוד נקודה שעומד לזכותו של קצב, גם היא מתקשרת לכך שבנאומו של קצב פוזרו לא מעט אמיתות ידועות, הוא עניין השיפוט התקשורתי.

אם לפני רגע הבעתי תרעומת על כך שחזקת החפות נעלמה ונאלמה כלא הייתה, הרי היא נעלמה בעיקרה במציאות התקשורתית והשיח הסובב סביבה. באופן פורמאלי, ואני מניח שלפחות מערכת המשפט מקפידה על כך, חזקת החפות קיימת.

בטריבונאל התקשורתי, אין צורך בהקפדה יתרה על דיני ראיות, פרוצדורת ידועות המאפשרות לכל הצדדים הנוגעים בדבר להביא את דבריהם ולהשמיע את טיעוניהם, אלא אפשר להסתפק ב"תגובה" ואפילו במשפטים נוסח "עד לשעת פרסום הידיעה, לא נתקבלה תגובה". העיקר שניסינו...

מה שחשוב, ויסכים איתי ודאי כל עורך עיתון ראשי, הוא גודל הסיפור, גודל הסקנדל או גודל השערורייה.

וברי לכל שעדיף נשיא אנס על נשיא בועל תוך ניצול יחסי מרות, עדיף נשיא בועל בהסכמה אסורה על נשיא מטריד מינית וכמובן, עדיף נשיא מטריד מינית על פני נשיא חף מפשע.

נשיא אפרורי, כושל ומשעמם, היה לנו כבר שש שנים. הבו לנו מעט אקשן!

תמיד כמובן אפשר יהיה להצטדק בטיעונים (הלגיטימיים לגמרי) של זכות הציבור לדעת, הבאת הדברים בשם אומרם ודומיהם.

כבר לא לזכות קצב

עד כאן הצגתי את הדברים שיאמרו לזכותו של קצב בפה מלא, דברים שכלל לא קשורים למקרה הפרטני שלו, שאת פרטיו אינני מכיר, אינני בקיא מהם מעבר למה שקראתי ושמעתי, אלא נכונים מהיכרותי את החומר.

כעת, הגיעה הזמן להגיד גם דברים אחרים.

ראשית, לגבי תלונתו על התקשורת וחריצת הדין הבלתי מוסמכת והבלתי אחראית, שכאמור הייתי מוכן לאמץ את דבריו (אם היה יודע להתנסח מעט יותר טוב), הרי היא לא ייחודית למקרה של מר קצב.

הנה למשל סיפורו של מקרה אחר, ודאי כואב לקורבן בו לא פחות מאשר לקצב, בו רופאה בקופת חולים נפגעה כתוצאה מפרסום שגוי ב-YNET שהתבסס על אי-מייל שרשרת, בו נכתב שאותה רופאה רשמה על טופס אישור מחלה של חולה, באותיות לטיניות, שהחולה מבלבל את המוח, הוא בריא כמו שור ועוד כמה דברי חוכמה, שהתבססו על זיוף (משעשע יש לומר) שנעשה בתוכנה לעיבוד תמונה.

הסיפור כמובן כוסה לאחר מכן בעוד כמה אמצעי תקשורת, למשל ערוץ 10 וקופת חולים כללית, המעסיקה של הרופאה, אף החלה בהליכים להדחת הרופאה הסוררת, בעקבות התלונה בעיתון. הרי לא יעלה על הדעת שמה שנכתב באתר של "העיתון של המדינה" לא נכון, נכון? במקרה שלה, הסיפור הסתיים טוב, אחרת יתכן ולא היינו שומעים עליו. מי יודע.

בשבוע האחרון יצא לי לשמוע לאחרונה מפי מקור ראשון, אדם יקר ואמין, על אחד ממלונות חיפה שהתארחה בו קבוצת נשים שהחליטה להחליף חיתולים מלאי צואה בלובי של המלון והתבקשה בצורה יפה לעשות זאת בפינת ההחתלה הסמוכה, כדי לא להפריע ליתר האורחים, המתארחים גם כן באותו מלון, בשהותם. לאחר חילופי דברים שהפכו קולניים וסירוב של הנשים, הן התבקשו כמדומני לעזוב את המקום.

הסיפור הפך כמובן לשערורייה מאין כמותה, מלון שגירש בברוטאליות נשים שכל רצונן היה להניק. מי לא יתרעם על סיפור כזה?

גם במקרה הזה, צד אחד הפך למפלצת, כאשר האמת לא חשובה, אלא חשוב יותר הסיפור העיתונאי המצמרר ומקפיא הדם (אגב, באופן אישי, אני חושב שהמלון היה צריך לאפשר לנשים גם להחליף את החיתולים שם, אבל אני לא חושב שהמדיניות שלו פסולה לגמרי ובכל מקרה, מניעת הנקה, עד כמה שהבנתי מהצד שהותקף בעיתון, לא הייתה שם).

יצא לי גם להיות באופן אישי חלק מסיפור על גוף שאני חלק בפעילותו שנלקח, הוצא מהקשרו, נופח, סולף, נעשו בו מניפולציות כדי להעצים את רגשות הקהל (רגשות של עוינות וזעם כמובן) של אותם גופי תקשורת שהתעסקו בו.

במקרה הזה, כאשר נשמרה זכותה התגובה (והיא לא נשמרה תמיד, רק לעיתונאים שרצו לעשות שקט למצפונם, כי הרי הם עיתונאים טובים, לא?), התגובה הובאה לעיתים באופן חלקי ובכל מקרה התווספו לה פרשנויות שהיו אמורות לא להטיל צל של ספק מי הרע בסיפור.

אין זו אגב "מחלה" האופיינית לגוף תקשורת זו או אחר, היא נובעת מקונבנציות העבודה, מתחרות עזה על מקורות מועטים במטרה לזכות בסקופים או זוויות מקוריות, משכר שהולך ונשחק ועוד שלל סיבות.

זו אפילו לא "מחלה" ישראלית. הנה למשל דוגמא אנגלוסקסית, שם הפך מדען שחקר את תופעת ההומוסקסואליות בכבשים למפלצת שחור על גבי לבן.

בסאנדיי טיימס הלונדוני פורסם בטעות שהמדען "ריפא" טלה הומוסקסואל בעזרת טיפול הורמונאלי, מה שלכאורה עשוי לסלול את הדרך לפתרון להומוסקסואליות בבני אדם (כאילו זו מחלה לאהוב אנשים).

בעזרת ארגונים דוגמת PETA (המקבילה מעבר לים של "אנונימוס"), זכה המדען לתשומת לב רבה ורבבות תגובות, עוינות משהו (נוסח "רוצח בעלי חיים שפל", "אני מקווה שתישרף בגיהינום" ו"בבקשה, תמות").

אין לי יומרה לקבוע את צדקתו של אותו מדען, אך אין ספק שהפרסום השלילי משהו, הפר במשהו את שלבתו.

וזה כמובן רק קצה קרחון הדוגמאות, שרק נועד להסביר שכל מי שעיניו פקוחות, יכול להיות מודע לעוול שבחריצת הדין התקשורתית. קצב, כפי שאפשר להבין, איננו ה"קורבן" הראשון, איננו האחרון ובוודאי לא היחיד.

לכן מעט קשה לי לקבל את הטענה של קצב לפיה הוא קורבן כמעט יחיד לרדיפה תקשורתית.

אינני מקבל (מבין מדוע, אני דווקא כן) את השלכת הרפש שלו לכל עבר, כאילו הוא היחיד שאי פעם דווח עליו בתקשורת בצורה לא מחמיאה (לא רוצה לתת רעיונות, אבל היה פעם שר, אברהם עופר שמו, שבעקבות קצת לחץ אף ירה בעצמו).

"הרדיפה" שלו באה מעצם זה שהכניס את עצמו, בידיעה צלולה, לפוליטיקה ולכיסא נשיא המדינה. מזה שבחר בעצמו לגשת ביולי 2006 לגשת ליועץ המשפטי לממשלה ולהגיש תלונה על ניסיון סחיטה (שהתגלגלה כפי שהתגלגלה).

התקשורת, נכנסה כאן לא משום התנכלות אישית לאיש, אלא בשל תפקידו ובשל הסיפור שהיה לה שהמקור הראשון לה היה נשיא עצמו, לפחות זו הגרסה הרשמית.

בציטוט מטופש שאינני זוכר מהיכן הוא נלקח, "מי שנכנס למטבח, שלא יתפלא שחם לו".

מעבר לכך, ההשתלחות חסרת הרחם של קצב בתקשורת (שכאמור אפשר להבין מהיכן היא באה. מי כן יאהב לקרוא בכל מקום דברים רעים על עצמו?), יצרה הסחת דעת מתפקידה החשוב של התקשורת – יידוע הציבור בנוגע למה שמתרחש.

אם יש מידע, המגיע מנשיא המדינה בראש ובראשונה, לגבי שערורייה במוסד שתפקידו ייצוג המדינה, אין זו זכותה של התקשורת להיכנס לתוכו, אלא זו חובתה!

כלום מה מצפה קצב להשיג בנאום השנאה שלו?

לרמוז שתפקיד התקשורת מתמצא בסיקור ידידותי ואוהד של אישי ציבור, כמו בכלי התקשורת בכמה מדינות עם משטרים טוטאליטריים?

זה שיש גרעין לא מבוטל בטענה של קצב לפיה התקשורת חורגת כבר זמן רב מהמודל של "אחריות חברתית", השתלחותו של הנשיא, בצורה כללית (גם "ערוץ 2" הרע שמכפיש אותו, ודאי כולל מעט אנשים טובים ועושה לעיתים עבודה טובה. לא?). "התקשורת, התקשורת, התקשורת". לו היה אומר "התשקורת", הייתי עוד עשוי להשתכנע שמדובר במטיף דתי דוגמת הרב אמנון יצחק ולא בנשיא.

דווקא מנשיא (אם כי מקצב מעולם לא היו לי ציפיות רבות) במדינה דמוקרטית, הייתי מצפה שיכיר ויוקיר את תפקידה החשוב של התקשורת, שהוא גם העברה לציבור של עניינים שעל סדר היום (ונשיא שנחשד באונס אכן עונה לעניות דעתי לקריטריון הזה) וגם ניסיון לחקור (אם כי שוב, תחקירים אלו יכולים להיות בעייתיים, משום שלא תמיד הם חושפים את התמונה השלמה, מה שעלול לפגוע במושא התחקיר).

שלא לדבר על רמזים על התקיפה של עוד כמה וכמה מוסדות ציבוריים בישראל, שהיה מוטב שהאיש שבאופן סמלי מייצג אותם, היה חושב לפני שהוא משמיץ אותם ומאשימם ברדיפה לא עניינית (המשטרה למשל, שרוצה למצוא חן בעיני התקשורת, שהוא כמובן מהלל אחרי שהוא מכפיש).

יתכן כמובן שאכן רודפים אחר קצב, יש כאן קונספירציה ענקית שנובעת מכך שנבחר יוצא איראן, אדם מזרחי, למשרת נשיא המדינה (אל תספרו לו שגם יצחק נבון היה ספרדי).

מצד שני, האשמתו של קצב כמות כה רבה של אנשים, הירייה לכל כיוון, מביאה לכך שקצב הוא בחזק הפוסל שבמומו פוסל.

אני מסכים עם קצב שצריך לחשוד בכל מידע שעובר בתקשורת. מצד שני, באותה מידה, ראוי לזכור שהנשיא, גם הוא צד בעניין (ועוד איזה צד) ולכן מוטב שאנו, "אזרחי ישראל", נחשוד גם את דבריו.

הרי אין זה ראוי שאנשים ברי דעת, יאמינו לאדם, רק משום שהוא נשיא וטוען שהוא ישר. נכון?

זאת ועוד, במקרה של הנשיא קצב, לא רק שהוא בחר לתקוף לא מעט גופים כחלק מקו ההגנה התקשורתי שלו, הוא בחר לעשות זאת, כאמור, בצורה מטונפת.

מי שמתעסק בבוץ, גם הוא מתלכלך. כאשר הנשיא מספר כמה כל מיני גופים מלוכלכים, מי ערב שגם בו לו דבק איזה רפש?

הרי הוא נישא ליצור תדמית של אדם, אדם פגיע. אדם פגיע כזה, יהא תפקידו אשר יהא, חי בתוך סביבה מסוימת ומושפע ממנה. הסביבה שהנשיא צייר ותיאר אינה נוצצת ובוהקת וכאמור, סביר להניח שהוא הושפע ממנה.

לפחות את תדמית הקריזיונר, יהיה קשה לקחת ממנו. לו היינו מחליפים את מילות השטנה שלו במילים "קילו בשלוש שקל", הוא היה יכול להיות בסטיונר נהדר בשוק ססגוני.

למרבה הצער, הוא נשיא המדינה. לא בסטיונר.

אינני מומחה גדול בזיהוי אמת ושקר, אבל מי שמנסה להשתמש באתוס שלו (שאינו חזק בעיני רבים בלאו הכי) ומבקש שההמונים יאמינו לו, רק משום שהוא חוזר פעמים רבות שהאמת נמצאת אצלו ורק אצלו, אל נתפלא אם הוא מנסה להסתיר משהו. יתכן מאוד וגם הוא שמע על מילותיו של שר תעמולה מסוים במרכז אירופה של שנות השלושים והארבעים שטען שאם חוזרים על שקר הרבה פעמים, אנשים מאמינים בו. וגם אם לא, התקשיתי להשתחרר מהתחושה שזה שהוא צעק בבקשה שיאמינו לו חזור והדגש, תוך כדי נפנוף ידיו (וזה לא קשור לדעתי לתעמולה אנטי-נשיאותית, אין לי נגדו דבר ומבחינתי, באמת ובתמים, הוא זכאי כל עוד לא הורשע בדין, וגם אם יורשע, אני מחמיר עם עצמי וטוען שיתכן ותיפול טעות והוא יואשם על לא עוול בכפו. היו דברים מעולם).

מעבר לדברים שהנשיא אמר, קיימים הרי ודאי הדברים שהוא לא אמר.

למשל, כאשר הוא דיבר על הרדיפות של אנשים אותו, באותה מידה קיימת אפשרות שגם הוא רדף אחרים (וכך אכן נטען).

כפי שהוא טוען שהתנכלו לו, ניסו אולי לסחוט אותו, קיימת אפשרות, שאם ניקח את הדרש של דברי קצב ולא נאמין לכל מה שאומרים לנו (גם לא קצב) היא אפשרית, שגם קצב נטל חלק במעשים לא יפים, דוגמת הכפשת שמן של מתלוננות.

למעט העובדה שהמשיך להכפיש כמה וכמה מהמתלוננות, דבר טבעי כאשר מתגוננים, לא שמעתי בנאומו דברים עליו ואנשים מטעמו שנהגו בחוסר הגינות כלפי אנשים אחרים.

לא ציפיתי לשמוע זאת, אבל חשוב לא להתעלם גם ממה שלא היה בנאומו שקבל על חד-צדדיות, אבל המשיך בצדדיות (ויש שיאמרו בצדק, הרי ב"רומא, התנהג כרומאי")

בנוסף, הנשיא דיבר על פרוג'קטורים המכוונים לנחקרים בחדרי משטרה, חקירות נוראיות, דברים מסמרי שיער.

גם במקרה הזה, אני נוטה להאמין שגם אם הנשיא הגזים (או המעיט) בדברים, יש בהם בסיס מסוים של אמת.

אני רק שואל עצמי, אם כך אכן רואה את הדברים נשיא המדינה, מדוע לא טרח לעשות דבר לפני כן?

סביר הרי שלא מהיום הראשון הוא הבחין בפירות הבאושים עליהם התלונן, בתקשורת, ברשויות אכיפת החוק.

נשיא המדינה הוא אמנם תפקיד פורמאלי בישראל, תפקיד ייצוגי ולא מעשי. אך מוקנות לנשיא זכויות וסמכויות רבות, כמי שעומד בראש המדינה.

מדוע למשל לא בחר לצאת, לפני שלכאורה נטפלו אליו, למאבק ההרואי אליו יצא ב-24/1/2007?

מדוע לא בחר להציג לציבור את תחלואי מערכות הצדק, את עוולות התקשורת ויתר הדברים עליהם הלין בשידור חי, בטרם הם נגעו אליו?

אם אתה יודע שבמדינתך מתבצעים "טיהורים" סטליניסטיים, מדוע אתה ממתין עד שאתה תהיה קורבן הטיהור הבא, נשיאי קצב?

איך כנשיא, שחי בעמו, יכולת לתת לרשויות החוק ולתקשורת, לפגוע בכל כך הרבה אנשים, מבלי שנקפת אצבע (טוב, אולי חננת רבבה מהם לאחר מעשה, אך זו לא חוכמה גדולה), עד אשר הדברים נגעו בך, נשיאי קצב?

נדמה לי שראוי להשאיר את השאלות הללו פתוחות, כאשר הקורא הנבון יוכל להשיב עליהן בעצמו.

סיכום ביניים

לסיכום, סיכום ביניים, כי הרי הפרשה לא הוכרעה ומהבחינה הזו, העובדה שבחרתי להתייחס למקרה קצב כעת מקרי לגמרי, אכתוב שהעניין מורכב.

הוא מורכב, בלי קשר לשאלה אשם או לא אשם, אנס או לא אנס. העניין מורכב, והוא בעיקרו אספקלריה לחברה שעושה רושם שהיא די רקובה.

מוסד הנשיאות אמור להוות סמל.

ככזה, נראה שהוא ממלא את תפקידו בצורה נאמנה למדי.