בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אני סלבריטאי וחוק הפיקדון - השלכות שליליות

פעם שנייה שזה קורה, פעם שנייה שמזהים אותי אנשים שקוראים את בלוגי הקט על פי תמונה...
בפעם שעברה הייתה זו אנה (לא אנה חברתי) שבינתיים בלוגה הספיק להעלם שזיהתה אותי הולך ברחוב ואיחלה לי שירות מילואים נעים...
הפעם קוראת בשם מור זיהתה אותי ולראייה, חלון המסרים בצד או צילום המסך כאן למטה:

החלונמסרים

טוב, עכשיו כל מה שנותר לי זה לחכות למעריצות שיתנפלו עליי ברחוב ומוות ממנת הרואין בשירותים ציבוריים ואני סלבריטאי של ממש...

ולעניינו, כפי שאפשר להבין הלכתי עם אמי היום לקניון לב המפרץ שייחודו הוא שאחד הטילים הבליסטיים ששיגרה עיראק במלחמת המפרץ הראשונה נחת בו, בזמן שהיה בשלבי בניה מתקדמים ושבשנים האחרונות החליטו להפוך אותו למרכז תחבורה ציבורית, על ידי הקמת מסוף אוטובוסים לאזור הצפון, תחנת רכבת (ודיבורים עתידיים על רכבל לטכניון ולאוניברסיטת חיפה). קניון לב המפרץ קניון די נטוש, בשל מספר סיבות, אשר בין היתר בשל הרוויה בתחום הקניונים בחיפה (באמת, הבה נמנה את הקניונים והמרכזים המסחריים בחיפה - מרכז חורב, מרכז פנורמה, קניון חיפה, הגרנד קניון, הסיטי סנטר ובוודאי פיספסתי כמה מרכזים מסחריים קטנים, וזה כמובן מבלי להזכיר את הסטריפ מולים, אותם קניוני חוצות כמו חוצות המפרץ וקניונים של ממש הנמצאים לא רחוק מחיפה, למשל הקריון), בשל העובדה שהקניון מרוחק מהמרכז העירוני, בשל העובדה שמסוף האוטובוסים הסמוך לו נמצא מחוץ לשטח הקניון ולא משולב בו ובעבר, לפני שהוקם קניון קטן וחביב בנצרת עלית, הקניון המה באוכלוסיה ערבית מכל אזור הצפון ובעצם גם היום, עדיין הקניון מהווה מוקד משיכה לערבים רבים מכל האזור, למשל שפרעם, אשר באים לקניון, אשר מאוד נגיש מהאזור הזה ואין צורך להיכנס לחיפה על מנת לבקר בו (או למצוא אותו), דבר שחוסך פקקים והסתבכות מיותרת לבאים מצפון.
כן, אחת הסיבות המרכזיות שקניון לב המפרץ הוא קניון רפאים היא העובדה שהוא קניון שבשל שיקולים גיאוגרפים הפך לקניון ערבי, מה שמביא את האוכלוסיה היהודית להדיר רגליה מן הקניון ולחפש אלטרנטיבות אחרות שכאמור נמצאות במרומי הכרמל.
אגב, שלא יובן מדבריי שערבים מבקרים רק בלב המפרץ, גם הקריון נהנה מאותה קירבה גיאוגרפית לריכוזי אוכלוסיה ערבית מצפון הארץ וגם בשאר קניוני חיפה ניתן לשמוע ערבית ולהנות מיופיין של בנות עטויות רעלה, אם כי במידה פחותה.

בכל מקרה, הלכנו לקניון, בשל מטרה מאוד מסוימת, היא לא ממש חשובה ולכן לא אפרט אותה, בכל מקרה לאחר שעשינו מה שעשינו החלטנו לקפוץ לסופר למטה לקנות מספר מוצרים (בשלב הזה מור נכנסת במדי צופים, מציעה לנו לקנות מוצרים ולתרום אותם לנזקקים, מה שלא מדבר אל לבה של אמא שלי ולכן נגנז [בכל זאת, לעיתים נדירות אני הולך לקניות איתה, אז זה לא כזה נורא]).
אחרי מסע קניות מפרך, בו אמא שלי עברה על כל מחלקת הפירות ושאלה על כל מוצר שחלפה לידו "אתה רוצה?" (זה בערך כך בכל פעם שאנחנו יחדיו בקניות, מפני שבד"כ אני עורך את הקניות שלי בעצמי) ואני השבתי "לא", הגענו לקופות...

בקופות השתרך תור די ארוך, אך יחד עם זאת הוא התקדם במהירות. די מרגיז שכשעה לפני סגירת הסופר פתוחות בו רק שתי קופות, דבר שיוצר קצת לחץ, אבל ככה זה בסופרים בלי הרבה קהל - אם אין הרבה קונים, תיצור הרבה תור בקופה וכך תיווצר תחושה שיש הרבה קונים...
בכל מקרה, בדיוק כאשר הגיע תורינו להעביר מוצרים, הגיח אדם אשר היה לבוש סחבות, לא מגולח (אפילו ביחס אליי) ועל פי תוכן השיחה שלו עם הקופאית, הוא החזיר 30 בקבוקים בפיקדון בתמורה לכסף.
ידיו המטונפות ומראהו המוזנח, לא הותירו מקום לספק שמדובר באדם אשר מתפרנס מאיסוף בקבוקי משקה והחזרתם בעבור 25 אגורות לבקבוק (וגם פחיות כמובן).
באופן די מרגיז, נוכחתי לדעת שבסופר בלב המפרץ (נראה לי שכיום הוא מכונה מחסני מזון, אבל הוא עבר המון שמות בגלגוליו השונים, אז אני כבר לא בטוח) לא נותנים כסף מזומן בעבור הפיקדון, אלא מקבלים זיכוי לרכישה בחנות, מה שאילץ את האביון המסכן לקנות מנטוס (הוא גם חשב לקנות רד בול), על מנת שאת שאר הכסף יקבל במזומן כעודף.

כמעט מידי יום אני נתקל בכל כך הרבה אנשים אשר משליכים את הבקבוקים ופחיות המשקה ולא דורשים את הפיקדון עליהם, הואיל והסכום על הפיקדון הוא רבע שקל, סכום שאנשים רבים מתייחסים אליו בביטול, דבר פסול לדעתי, הואיל ובמצטבר מדובר בסכום לא מבוטל, מה גם שהמטרה בסופו של דבר היא המחזור ולא הסכום הכספי הפעוט.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התופעה היא להעמיד את גובה הפיקדון לכדי מחצית מסכום המשקה אותו רוכשים (כלומר מחיר גבוה, לא מחיר באחוזים, כי הרי הבקבוקים הללו נמכרים במחירים מופקעים ושונים במסעדות) וכך לאנשים יכאב קצת יותר לא למחזר, בדומה אגב למנגנון המטבעות בעגלה, שכאשר היה בראשית דרכו, אנשים נאלצו להכניס שקל לעגלה ורק לאחר מכן הוחלף המטבע למטבע של חמישה שקלים.

באמת, בהזדמנות נראה לי שאציע את היוזמה הברוכה למחוקקים.

קצת רגישות לנכים

היום הלכתי בגרנד קניון בחיפה, הואיל ומדובר בערב חג השבועות, הקניון היה עמוס וכך גם המעליות שבו.
כשרק נכנסתי למתחם של המעליות, המורכב מהחניון, עמדו (טוב, לא בדיוק עמדו) שם שתי בחורות בכיסא גלגלים, אשר לאחת מהן הייתה צמודה מטפלת.
כאמור, המעליות היו עמוסות והואיל וחנינו לא בחניון הכי עליון ולא בהכי תחתון, כאש המעלית עצרה בקומה היא הייתה כמעט מלאה לחלוטין.
זה לא הפריע לאישה שהגיעה אחרינו להידחף למעלית מלאה, אשר עמדו בה אנשים שראו את שתי הבחורות בעגלות הנכים ולא חשבו לרגע לצאת ולתת להן להיכנס למעלית במקומן.

זה ממש הרתיח אותי, אולם בטרם אני הספקתי לפצות את הפה, אחת הנכות, המבוגרת מבין השתיים, כבר צעקה על אישה שנדחפה למעלית לפניה שמדובר במעלית של נכים, האישה הנלוזה אמרה "איפה כתוב?" (דבר שעוד יותר הרגיז אותי) ואז אני הצבעתי על המדבקה הכחולה עם ציור האיש והעגלה שהודבקה לפני המעלית ואמרתי "הנה" ובנוסף גם הרמתי את קולי וגערתי בה "וגם אם לא כתוב, את רואה שיש כאן שתי נשים בעגלות שאין להן שום דרך אחרת לעלות ואת נדחפת במקומן? אפילו אם לא היה כתוב כלום, זו חוצפה לא לתת להן להכנס ושאנשים לא מפנים להן את המעלית".
באמת הן נכנסו למעלית במקום אנשים שיצאו ולמעלית שבאה אח"כ, גם נשים עם עגלות נכנסו (ואפילו היה לי מקום).

חוסר ההתחשבות באנשים עם מגבלות גופניות בישראל הוא אחד הדברים שיותר מרגיזים אותי.
בד"כ כלל לא מתחשבים בנכים, לא רק בקצבאות, מה שגורם להם לעלות לירושלים (שבועות, שלושת הרגלים וכו') ולהפגין, אלא בא לידי ביטוי במבני ציבור לא נגישים, דלתות צרות שלא מתאימות לעגלות ועוד שלל מגבלות שהאדם המוגבל צריך להתמודד איתן יום יום, שעה שעה.
וכפי שהתחוור לי היום, גם כאשר מקומות כן מותאמים לנכים (והגרנד קניון לפעמים נראה לי כקניון לנכים בלבד, עם שפע מקומות החניה לנכים בו), האנשים לא מגלים התחשבות או רגישות כלשהי למצוקת הזולת.
הרי מי שלא מוגבל בתנועה, יכול לעלות דרך המדרגות הנעות (דרגנועים) הנמצאות במרחק הליכה קצרה משם.
עצלנות ואגואיסטיות, אלו שתי התכונות שיוצרות את המצב הזה ואני שמח שהייתה לי אפשרות לשנות את זה אפילו במיקרוקוסמוס הקטנטן שלי, אולם מצער אותי שבכלל זה צריך להגיע לכדי זה ולאנשים אין טיפת חוש צדק ומוסר, על מנת להבין זאת בעצמם.

לעם פשוט מגיע פלא פון Pשוט!

כן, שוב, חברת פלא פון שוב מנסה לשנות תדמית. לאחר שבעבר הייתה סתם חברת "פלא פון", אשר נודעה ברשת הסלולארית האנלוגית והמיושנת אשר אפשרה גניבת שיחות בקלות, דבר שנוצל על ידי רבים וחברת פלא פון התעקשה להתעלל בלקחותיה עד אשר קיבלה את האחריות לגניבות שבוצעו בשל אופי הרשת שלה ופיצתה את לקוחותיה שנפגעו. לאחר מכן הפכה להיות חברת "פלא פון נקסט" (NEXT) והקימה פורטל סלולארי לרווחת לקוחותיה, כחלק מעיצוב תדמיתה העתידנית הבאה לקראת הלקוח. במקביל, קצת יותר מאוחר, השיקה פלא פון מותג לצעירים תחת השם אסקייפ (ESCAPE), היינו בריחה, שם שהולם סלולאריים לצעירים.
כאמור, פלא פון, בדומה לזיקית המחליפה צבעים באופן תדיר, מחליפה את שמה וזהותה בפעם המי יודע כמה וכעת החברה תכנה עצמה P, בדומה לחברת האם שלה בזק המתהדרת בסמל עם האות הראשונה של שמה הלועזי B.
הסיבה שחברת פלא פון בוחרת באות P לשמש כסמל החברה, נובעת על פי הפרסומים מהרצון להיות חברה פשוטה, כזו המדברת לצרכן בגובה העיניים...
אמת, חשוב לדעת לדבר לקהל שלך בשפה שלו (חברת אורנג' [ORANGE] למשל הייתה החברה הראשונה שהשיקה טלפונים ניידים בשפה הרוסית, מה שהביא לה לקוחות רבים שעלו מחבר המדינות), אבל יש גבול לזלזול באינטליגנציה של הלקוחות...
אני חושב שלקוח ממוצע של פלא פון יכול לקרוא את השם המלא של החברה...
עוד מספרים, כי לעובדי החברה בתחום שירות הלקוחות חולקה חוברת חדשה אשר מנחה אותם כיצד לפנות לציבור הלקוחות, או יותר נכון כיצד לא לדבר ללקוחות, כלומר אילו מילים נחשבות מילים גבוהות ומסובכות מידי ללקוחות הרשת והן בחזקת מילים אסורות. דוגמא אחת, היא שאסור להגיד רינגטון (RINGTONE) אלא לומר צלצול.
אגב, האם כבר שמעתם על המילה החדשה, "שירצול" - היתוך למילים "שיר" ו"צלצול" אשר משמשת בעברית תחליף לרינגטון?
אבל כנראה גם שירצולים זו מילה מסובכת מידי ללקוחות פלא פון המאותגרים מוחית...

אגב, בטרם הספקתי לפרסם את הדברים, ראיתי שגם עידו לא אמין כתב על זה בחדר 404, אז אני שם לינק.

דרמה בערוץ הראשון

הערוץ הראשון בטלויזיה נמצא כבר שנים ארוכות בתהליך ארוך ומתמשך של גסיסה...
למעשה, מהרגע שמתחריו הפכו להיות קצת יותר קשוחים מערוץ המידל איסט והטלויזיה הירדנית (1+2) הרייטינג של הערוץ צנח פלאים ולמעט מספר פעמים בהם הערוץ מקרין משחק ספורט הנחשב פופולרי, הרייטינג של הערוץ מתחרה בגבורה רק נגד הרייטינג של ערוץ הקניות.

המלחמה האחרונה בין כתבת הערוץ אורלי וילנאי פדרבוש לבין מנכ"ל הערוץ הראשון יוסף בראל, היא פשוט עוד קרב קטן, קרבונצ'יק, במלחמה ארוכה על חופש הביטוי בערוץ, בו רבים מתלוננים על סתימת פיות ולקקנות לשלטון וכמובן, גם על כסף, שכידוע לא מצוי במיוחד בכיס הערוץ הראשון, על אף אגרת הטלויזיה השערורייתית בישראל, בה כל בעל מכשיר טלויזיה נאלץ לשלם למדינה מס, גם אם כלל אין הוא משתמש בטלויזיה.

על פי כתבת הרווחה וילנאי, שדרני הערוץ מקבלים רשימה מגבוה, את מי לראיין, למי לתת זמן מסך ארוך יותר, על פי שיקולים פוליטיים ולא על סמך שיקולים מקצועיים וענייניים.
לעומתה, מנכ"ל הערוץ בראל, טוען שוילנאי, חרגה מתפקידה ככתבת והתחילה לפרשן (והרי בערוץ הראשון לא אוהב שכתביהם מגדילים ראש), מה שלטענתו מעיד על חוסר אובייקטיביות, כי הרי כתב צריך להיות יצור חסר מוח שרק שואל שאלות ולא באמת מעבד את המידע שהוא מקבל כתשובה...
לכן הודחה על ידו וילנאי (וכעת היא בוודאי תעבור למתחרים מערוץ 2 או ערוץ 10), כי ככה הדברים האלה עובדים...

לדובב דביבון

האם לדובב דביבון יותר קל מאשר בעלי חיים אחרים, כי שמו קשור למילה לדובב, בדרך כלשהי?
או שמא אולי הכוונה בלדובב היא להפוך מישהו לדוב?

תנו לחיות וילה

הנה קישור לכתבה העוסקת בהצעת חוק מאוד יפה של מספר חברי כנסת משינוי, אשר מנסה לכפות על מגדלי בעלי החיים מתן תנאים מינימליים לחיות שהם מגדלים.
באמת חוק יפה, שאני מאמין שיעבור. השאלה היא רק מי יאכוף אותו?

קומונה זה לא רק לקומוניסטים

כולכם מוזמנים לקחת חלק בקומונת "מה המצב" שהקמתי בתפוז...
קומונה זה מין בן כלאיים שכזה, בין פורום לבלוג ויש בו סקרים, הודעות, שרשורים וכל מיני דברים כאלה.
הקומונה שהקמתי עוסקת בנושאים שונים על סדר היום ותקשורת ובעוד כמה דברים וכולם מוזמנים לבוא ולהשתתף בדיונים (בתקווה שיהיו כמובן) או סתם לקרוא, כל מיני מידע בתחומים שונים ומגוונים, בגרסה קצת שונה מזו של הבלוג.

וזהו, חג שבועות שמח ומאושר שיהיה לכולנו.
אלעד