בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

יחזרו כשפנים וכארנבות

ראשית כל אני רוצה להרגיע, אם בניכם חלילה וחס יצאו מהארון, אין לכם מה לדאוג, כי בגלגול הבא, הילדים הסוררים, שמתנהגים בדרך שאפילו בהמות לא מתנהגות, יחזרו כשפנים וארנבות, כך לפחות לדברי הרב דוד בצרי.
דבריו של הרב בצרי, נאמרו לאחר מצעד הגאווה שצעד בירושלים, בו צעדו למעלה מאלף גאים, שהרגיזו את הקהילה הדתית בעיר.

זה לא שאני חושב שאדם צריך לנופף בגאווה בהיותו הומוסקסואל, בדיוק כפי שאני לא הולך ברחוב וצועד עם שלטים המצביעים שאני מעדיף נשים, אבל, זו זכותם, בדיוק כפי שזכותם של הדתיים החרדים ללכת במעיל שחור ביום חמסין...
מי שזה עושה לו טוב, שייהנה...
כמובן, הדתיים יכולים להסביר שמדובר בסטייה מן הטבע וכן הלאה, זו זכותם, כל עוד הם לא פוגעים בזכותם של ההומוסקסואלים לעשות מה שהם רוצים.

ואם כבר עסקנו בהומוסקסואלים, דבר שתמיד שעשע אותי היה הומופוביה.
ישנם אנשים הומופובים, כאלו שכאשר הם יודעים שהאדם איתו הם מדברים הוא הומוסקסואל, זה גורם להם לחשוב שהוא בהכרח חושק בהם ומדמיין אותם במיטה (או לא במיטה, אבל...). זה די מצחיק כפי שכבר רשמתי, ברור שאין לזה שחר, במיוחד לא כלפי אותם אנשים שחוששים כ"כ שההומוסקסואל יפשיט אותם בדמיון, במיוחד לאור העובדה שלפחות כמה וכמה אנשים שאני ראיתי שחשבו כך, אף אחד, נואש ככל שיהיה לא היה מפשיט, דמיון או לא דמיון!

הגיג ליום השואה

יום השואה כבר היה, אבל תמיד יבוא עוד אחד, לא?
אז כדי שנהיה מוכנים, נכתוב על פתק משפט קצר שנגיד לכולם ביום השואה :
"זה לא שוויץ, זה אוושויץ"
אותי זה שעשע...

ארכיטקטורה

כבר מזמן רציתי לכתוב כמה מילים בנושא אדריכלות בימינו לעומת אדריכלות מוקדמת יותר.
זה לא סוד שכבר לפני מאות ואלפי שנים, בני אדם ידעו לתכנן ולבנות מבנים מדהימים. החל משבעת פלאי תבל, אשר היו נודעים בעולם העתיק (אוף, ממש הייתי רוצה לראות את הקולוסוס מרודוס, כי גנים תלויים הבהאיים הקימו בחיפה, גם אם הם אינם משתווים לאלו של בבל) ועד מבנים שנבנו ונבנים בשנים האחרונות, בין אם ארמון הבורבון, מקום משכנה של האסיפה הלאומית בצרפת ובין אם המגדל עם השפיץ בקריית הממשלה ע"ש יצחק רבין בחיפה. כן, אנשים ידעו ויודעים לתכנן מבנים יפים.

ולמרות היכולת, כל כך הרבה מבנים נבנו בעשרות (ומאות) השנים האחרונות, שהם נטולי כל חן, הוד והדר. קוביות בטון עלובות ואפורות, נטולות כל אישיות או יצירתיות מצד המתכנן.
השיא של זה הוא האדריכלות הסובייטית, אותה אדריכלות ידועה לשמצה שייצרה כל כך הרבה קוביות בטון אחידות ומכוערות ברחבי מזרח אירופה (והעולם הקומוניסטי בכלל), אבל גם בארץ לא חסרים לנו שיכונים, בתי רכבות או גורדי שחקים אשר כל מי שיש ברשותו מספיק כסף עוזב אותם.

למה בעצם?
למה בעבר, או גם כיום בפינות מסוימות בעולם, בתים נבנו בצורה מושקעת כל כך, בעוד בישראל, במשך שנים נבנו מפלצות בטון מכוערות?
מדוע בית בפריז, או בכל עיר אירופית המכבדת את עצמה, כל בית זוכה לעיטור קטן, צבע מיוחד לו, המעניק אישיות לבית. חלון שבמקום פינות מחודדות בקצותיו מתעגלים עיטורי ברוק מרשימים.
אני בהחלט לא מתייחס לארמונות, אשר גם מהם, אנו יכולים ללמוד כיצד צריכים מבני ציבור (אם כי ארמונות, בד"כ לא נבנו במקור כמבני ציבור) צריכים להראות, אני מתייחס לבתים הקטנים, אשר כולנו נתקלים בהם מידי יום.
אחרי שאני מסתובב בחו"ל, בין מבנים אציליים, קצת כואב הלב לעבור ליד אותם מבנים עלובים.

הנחמה היחידה שאני מוצא, היא שגם בימינו, נבנים מבנים יפים, אפילו בישראל. נראה שהארכיטקטים הבינו שבניית קוביות היא אולי עסק קל ורווחי, אבל הוא מהווה תעודת עניות לחברה.
בשנים האחרונות, הרבה בתים שנבנים או משופצים, נבנים עם חיפוי אבן, יש בהם עיטורים וקישוטים קטנים המעניקים לכל מבנה את האופי האינדיבידואלי שלו, דבר אשר מפיח תקווה שאולי יבוא יום וגם בעיר שלי (ובעוד ערים רבות אחרות בארץ), חזות פני העיר תהיה דבר שיש להתגאות בו ולא משהו שיש להתבייש בו.

זהו, פוסט קצר, בלי יותר מידי ענייני דיומא, כמו זה שממשלת שרון אולי עומדת בפני פירוק לאחר ששרי האיחוד כנראה יפוטרו (אלא אם שרון יצליח לשחד חבר כנסת או שניים מסיעות הימין לתמוך בממשלה, למען בטחון המדינה ועוד כמה הטבות פוליטיות/כספיות אחרות), זה שראש ה-CIA ג'ורג' טננט (האיש והמסמך)  פורש לגימלאות ואפילו שבשמיני לחודש, יחלוף כוכב הלכת נוגה (ונוס) בדיוק בין כדור הארץ לשמש, דבר די נדיר.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם (או בקיצור תושלב"ע)
אלעד