בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לאחרונה קיבלתי מגדי אי מייל שאמור להיות מסוג אותם אימיילים משעשעים ובו נאמר שלכבוד יום העצמאות, ינפיק בנק ישראל שטר חדש:

חה חה חה.

שטר על סך 0 שקלים עם תמונתו של אהוד אולמרט כי הוא לכאורה אפס.

דווקא בימים ראש הממשלה זוכה לאחוזי תמיכה נמוכים שלא עולים על אחוזי השומן ביוגורט או הסיכוי לזכות בווינר, חרף העובדה שמעולם לא תמכתי באולמרט (עוד משהיה ממלא מקום ראש ממשלה), אינני מתלהב מאווירת הנכאים האופפת את המדיה ושאני שומע גם מכמה מחברי.

לא. זה לא אסון שאולמרט יושב בכיסא ראש הממשלה. נכון, זה חירבוש של ארבע שנים (או כמה שהקדנציה שלו תחזיק מעמד. אולי רק עוד חודש) בהן התקדמות לכיוון פתרון הסכסוכים של מדינת ישראל עם שכנותיה היא בלתי משמעותית עד לא קיימת. אבל אין זה מה שרוב הציבור רצה?

כוונתי לקיפאון מדיני, לא ספציפית לאולמרט. בל נתחזה לרודפי שלום, הרי אנחנו די נהנים מהמצב.

ממשלה שניתן להתלונן עליה?

יש.

שכנים רעים שלא נאים בעינינו?

יש (וכאמור, אם היינו מצליחים לפתור איתם את הקונפליקט, זה היה הורס את התזות הרבות שלנו על עד כמה הם רעים).

אויבי ציבור, נבלים ורשעים יש?

לא חסר.

גיבורים טראגיים?

אנחנו, האנשים הטובים שחיים בישראל.

בקיצור, יש בישראל של 2007, את כל המרכיבים של סיפור טוב. ואנחנו הרי אוהבים שמוכרים לנו לוקשים.

במובן מסוים, לא יכולנו לדרוש ראש ממשלה טוב מאהוד אולמרט, כזה שמצליח להגשים את כל מה שביקשנו.

ובכל מקרה, גם אם הוא לא היה כזה נהדר, הרי שבארבע שנים אמנם אפשר להרוס לא מעט, אבל בהחלט קשה להצעיד את המדינה לאסון.

לכן, כמדומני, מסע התעמולה האנטי ממשלתי, אשר השטר בן 0 השקלים מייצג, אינו תורם. הוא הופך את הדיון במעלות ובחסרונות של מהלכי הממשלה לדיון אד הומינם, במקום לדיון בגופו של עניין.

אבל השטר של אולמרט, לא היה השטר היחיד שקיבלתי.

הבוקר, שלח אלי גם דוברמן אי מייל שאמור להיות משעשע שאת התמונה בו קיבלתי כבר לפני מספר חודשים.

ובאי מייל התמונה הבאה:

חה חה חה.

שרון מופיע על שטר של 17 שקלים. הואיל והבדיחה עשויה להתגלות כלא מובנת להדיוטות, מוסבר ש-17 זה כמעט ח"י (18).

על הבדיחה המורבידית הזו, לא אתעמק יותר מידי משום שהיא נושנה.

אומר שבשתי התמונות, אותי דווקא שעשע שמי שהכין את התמונה, סרק שטרות (או יותר סביר – הוריד את תמונתם מהאתר של בנק ישראל) תמונות שטרות די ישנים, כדי ליצור את השטר ה"חדש".

כיצד אני יודע?

נגיד בנק ישראל שחתום על השטר בשתי התמונות הוא פרופ' יעקב פרנקל שתקופתו כנגיד תמה בשנת 2000. מאז עוד הספיק לכהן דוד קליין ומאז 2005 אנחנו עם הנגיד סטנלי פישר.

אני מצאתי מעט אירוניה בכך שבאופן בלתי מודע כדי ליצור את החדש, לקחו את הישן ביותר.

שטרות כסף רוויים סמלים ומוטיבים. כך יוצא שבשני השטרות המזויפים על סך 0 ו-17 שקלים, אמנם החליפו את הפרסונה על השטר, ממשה שרת לאריאל שרון ואהוד אולמרט, אבל ביתר הסמלים לא טיפלו (לא ציפיתי שלצורך בדיחה יטרחו לעשות כן, אבל בכל זאת).

האירוע המופיע ברקע תמונתו של שרון בשטר הכה פופולארי של 20 שקלים הוא טקס הנפת הדגל הישראלי בחזית בניין האו"ם בניו יורק מה-12 במאי 1949, כאשר ישראל הצטרפה כחברה לאו"ם.

שרת היה אז שר החוץ של ישראל. קטע מנאומו, ניתן למצוא על השטר, באותיות קטנות וצפופות.

לשרון היה לפני מעט יותר משנה נאום פייסני משהו באו"ם, על כך העם היהודי לא הגיע לארץ ריקה (הנאום כאן).

גם לאולמרט, היו כמה נאומים מלאי פאתוס, אם כי לא זכור לי אחד שהיה משמעותי ונישא על בימת העצרת הכללית של האומות המאוחדות.

משום מה, אינני רואה כיצד הנאום של שרת מתחלף בנאום של אחד משניהם. אבל אולי זה נראה רק מפני שלא חלף מספיק זמן מאז ששניהם הסתלקו.

מה שבטוח, שמי שהיה רוצה להנפיק שטר חדש, היה ראוי שיעבוד גם על הסמלים.

כאשר אני רואה את הפיחות שחל בערכו של השקל, שרבים מגלים נכונות לייצר מטבע ישראלי משלהם, בין אם לצורך בדיחה ובין אם על מנת לגרוף הון על ידי הצפת השוק במטבעות מזויפים (עניין שכתבתי עליו לא מעט ב"איבדתי את האמון בשקל"), אני נזכר שבגרסה השמינית של פוטושופ, פוטושופ CS (כמדומני, הגרסה הנוכחית היא CS3), מי שהיה מעוניין לסרוק דרך התוכנה שטרות של המטבע האמריקני, זכה לקבל אזהרה שהוא עלול לבצע הליך לא חוקי (זיוף דולרים אינו דבר חוקי, אפילו שיש כמה מדינות שעושות זאת) והתוכנה לא אפשרה את הסריקה.

הדבר עורר תרעומת ואינני זוכר כיצד הוא בא על פתרונו, אם בא. אחרי הכל, לא כל מי שסורק דולרים, רוצה להדפיס כסף מזויף. יש אנשים שרוצים, למשל, לשים תמונות של בוש על השטר, ברוח השטרות ההומוריסטיים הישראליים עם אולמרט ואחרים אולי רוצים לייצר כסף למשחק המונופול של ילדיהם.

הדואליות הזו, שפעילות בלתי חוקית יכולה להיראות כחוקית ולהיפך, פעילות חוקית עשויה להעלות חשש שמדובר בעניין לא חוקי, יכולה להיות מרתקת והיא ודאי עושה כאב ראש לא קטן ללא מעט אנשים.

ואם נחזור לשטרות הכסף, עם כל האידיאולוגיה המוכנסת לתוכם (וגם בשטרות תמימים לכאורה, כמו הראנד הדרום אפריקאי עם החיות החמודות המאוירות עליו, יש אידיאולוגיה – "אנחנו ארץ עשירה במגוון ביולוגי ואנחנו גם דואגים לשימורים ולראייה, שמנו אותם על השטר, אז לא נרצה שהן תיכחדנה"), הם הפכו להיות דבר כל כך בנאלי, שגם כאשר הם מזויפים, אנחנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם, כאילו רק אלמנט אחד בולט ודומיננטי בתוכם קיים (למשל דיוקנו של משה שרת), בעוד כל השאר הוא מבחינת רקע לבן.

כאשר אנחנו מגיעים למקום בו משתמשים בשטרות אחרים, שם לעיתים קרובות הבנאליזציה שאנו עושים אף גדולה מזו שאנו עושים בשטרות בהם אנו עושים שימוש בדרך כלל ומתפישת השטרות כמייצגים אישים, אנו עוברים למספרים, שכן האנשים או הסמלים על השטר, מוכרים לנו עוד פחות.

לשטרות עצמם, כמדומני כבר אין ערך, אלא בעיקר למספר שכתוב עליהם.

ולסיום, אם התייחסתי לירידת הערך של הכסף, אני חושב שראוי להזכיר את המצב הקשה בזימבבואה, הסובלת כעת מהיפר אינפלציה מטורפת, העומדת על כ-1,700% בשנה.

נכון, בעיית הכסף שם היא רק סימפטום לבעיה האמיתית של שלטון האימים של רוברט מוגאבה (Robert Mugabe), אך זו הזדמנות להיזכר שיש לא מעט רוע ותאוות בצע בעולם ועל פי רוב ההבדל הוא בעוצמתם ודרך הביטוי שלהם ולא בשאלה האם הם קיימים או לאו.

הכתבה הזו מהגארדיאן של אתמול מביאה לא מעט סיפורים על מה שמתרחש במדינה הזו, שכבר כמה שנים נמצאת במשבר נוראי.

ועד כאן להפעם.

שבוע טוב.

אלעד