בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לכבוד פתיחת שבוע הספר, הלכנו היום, אנה ואני לקסטרא אשר במורדות כביש פרויד, שם זו שנה שניה ברציפות מתקיים שבוע הספר העברי.
העברי?
טוב, לא בהכרח שבוע הספר העברי, אבל שבוע הספר זה בהחלט, למרות הספרות המתורגמת.
שבוע הספר?
נו, אז מוכרים כל מיני עיתונים ומגזינים, אבל היו שם גם ספרים, אם באמת התאמצת לחפש אותם...

אה ואם כבר ציינתי שמדובר בשנה השניה שהאירוע מתקיים במבואות הדרומיים של חיפה ולא בשכונת רוממה, ליד היכל הספורט כבשנים עברו, אז הנה הדברים שכתבתי בשבוע הספר דאשתקד.

אבל זה כאמור היה בשנה שעברה, זה פסה. לא משנה שמרבית הספרים נכתבו כבר לפני שנים רבות, שבוע הספר נחוג בכל שנה מחדש ולכן ראוי להקדיש פוסט לשבוע שכל הוצאות הספרים המציאו על מנת למכור ל"עם הספר" ספרים ומוצרי צריכה נוספים.
אז מה היה לנו השנה?
אנה ואני נכנסנו, אחרי שעברנו חגורת מאבטחים ושוטרים שחלקם, למרבה השמחה היו מובטלים מעבודה ולא ממש ידעו מה לעשות עם עצמם בשבוע הספר שהיה דל מאנשים באופן יחסי.
לא הספקנו לצעוד עשרה צעדים בתוך המתחם של שבוע הספר ומיד זינקה לעברינו בחורה אחת, שיערה שחור קצר, חולצתה לבנה עם הכיתוב "מעריב". היא שאלה אם אנחנו מעוניינים לקחת כרטיס גירוד עם פרס ודאי שעל מנת לקבל אותו יש לגשת לדוכן מעריב. אני לא התלהבתי, כי הרי היה ברור מה הצעד הבא, אבל שאלתי בכל זאת את אנה אם היא רוצה, אנה השיבה בחיוב ולקחה את כרטיס הגירוד.
אנה גרדה עם המפתח שלה את החומר הכסוף שהסתיר את הפרס המיועד על מנת לגלות שזכינו ב...
סימניה!
צהלתי משמחה!
באמת אני צריך סימניה, כי אני קורא שניים שלושה ספרים במקביל ויש לי רק סימניה אחת...
שמח וטוב לבב מיהרתי עם הכרטיס הזוכה לדוכן של מעריב. ניגשתי למוכר ואמרתי "אני לא מעוניין לעשות מנוי למעריב ולא לקנות שום דבר אחר, אני רק רוצה את הסימניה".
אחרי שהוא העיר בחוסר נחמדות על הישירות הבוטה שלי והזעיף פנים, הוא אמר שאני צריך למלא פרטים.
זהו, אני כלקוח יכול להיות סופר מעצבן למוכרים, אבל אני לקוח (אם כי באמת אין לי כוונה להיות לקוח של מעריב, אבל זה סיפור אחר) וכלקוח אני תמיד צודק.
לכן חוסר הנחמדות שלו בנוסף לדרישה החצופה שמן הסתם הוכתבה לו מראש, גרמו לי לזרוק בהפגנתיות את "הכרטיס הזוכה" בסימניה על השולחן וללכת משם תוך כדי סינון "אני לא נותן שום פרטים".

במחשבה שנייה, הייתי צריך לתת את פרטיי "האמיתיים" ולקחת את הסימניה :

שם פרטי : ג'יימס
שם אמצעי : דאגלאס
שם משפחה: מוריסון
כתובת : בית הקברות Pere Lachaise - פריז.

וכן הלאה או כל דמות היסטורית או דמות פיקטיבית אחרת שאבחר...
אולי אשנה מעט תסרוקת, למשל אעשה קוקו בשיער, ואגש לשם ביום אחר על מנת לקבל סימניה!
איך אני יודע שלא אזכה בפרס אחר?
פשוט במהלך הסיור בשבוע הספר קלטתי עוד כמה אנשים שסיפרו בגאווה שזכו בסימניה מכרטיס הגירוד של מעריב.
חוץ מזה, איזה עוד פרס העיתון האומלל הזה יכול לתת כמתנה בשבוע הספר?

חוץ מהפרסום המגעיל, הסתובבנו אנה ואני בין הדוכנים השונים. מראה נוגע ללב היה יורם מארק רייך, סולן להקת קילר הלוהטת החיפנית בעבר וכיום מנחה ערבי רוקולנוע בסינמטק חיפה, מורה לתקשורת באחד מתיכוני העיר חיפה ועורך בידיעות חיפה (יתכן ואחד העיסוקים לא רלוונטי, כי לצערי, לא התעדכנתי במהלך חייו של האיש בחודשים האחרונים).
למארק רייך מספר ספרים שהוא כתב, ספרי בדיחות (אחד מהם קיבלתי פעם במתנה ולא ממש אהבתי), תקליטים של להקת קילר שהוא משווק ונחמד לראות דוכן שהאיש העומד מאחוריו הוא לא נער שעומד על הרגליים יום שלם בתמורה לשכר מינימום, אלא האיש שכותב את הספרים שעל הדוכן ועומד מאחורי הוצאת הספרים, יורם מארק-רייך בכבודו ובעצמו.
באמת נוגע ללב, הרבה יותר מכל אותם ספרי הארי פוטר הנמכרים באלפי עותקים.

מעבר לדוכן של מארק-רייך, הסתובבנו בין דוכני הוצאות הספרים השונות. היו כמה ספרים חביבים שנראים כאלו שאני מעוניין לקרוא. חלקם ודאי אקרא ברבות הימים, אולי אשאיל מאחותי או מאנשים אחרים, בסופו של דבר בחרתי להצטמצם, כי על המדף ממתינים לי מספר ספרים וצועקים לי "אלעד, בוא לקרוא אותנו" ואני, הקטן (מצטער, זה פופולארי לכתוב זאת, הנה דוגמא של אינגריד כותבת ככה), לא מסוגל לעמוד בנטל הקריאה, במיוחד כאשר כל היום אני יושב ומשחית את זמני לריק מול המרשתת.
ובכלל, באוקטובר מתחילה שנת לימודים רחמנא ליצלן, מתי אספיק לקרוא את הכל?

אבל בכל זאת, מלאי ספרים עצום בבית או לא, החלטתי לקנות ספרים, כי הסטטיסטיקה לאורך ההיסטוריה מוכיחה שלא משנה כמה ספרים אני קונה, מה עוביים של אותם ספרים וכמה זמן פנוי יש לי, אני מסיים לקרוא אותם עד לשבוע הספר העוקב בשנה שלאחר מכן.

אז מה קניתי?

"הדֶבֶר" - ספר נפלא של הסופר הצרפתי-אלג'ירי אלבר קאמי, שמת בדמי ימיו בתאונת דרכים. איך אני יודע שהוא נפלא? שמעתי המלצות והספרים האחרים של אלבר קאמי שקראתי לא איכזבו. אני זוכר שאת ספרו "הזר" הייתי אמור לקרוא לשיעורי ספרות בבית הספר. הדבר היחיד ששיעורי ספרות בבית הספר לימדו אותי היה כיצד להתמודד עם בחילה, כזו הנוצרת מלימודי ספרות. זו הסיבה שעד שנבחנתי בבחינת הבגרות בספרות, כולל יום הבחינה, לא נגעתי בספר אלא התבססתי רק על הפרשנויות והסיכומים שהכתיבה המורה בכיתה.
לאחר שהסתיימו הלימודים, פתחתי את הספר וגיליתי את האוצר הגלום בו, בלי כל זיבולי השכל על "טכניקת ההזרה" שלימדו בשיעור ותפקידה של האישה הרובוטית, אלא פשוט ספר מצוין העוסק בחוסר המשמעות של הקיום.

"קורבנות" - ספר של בני מוריס שהקריאה שלו הולכת ודאי להיות ארוכה. לא רק בגלל שש מאות וחמישים העמודים שבו האמורים לגולל את הסכסוך הציוני-ערבי לאורך מאה ועשרים שנה משנת 1881 ועד 2001, אלא בשל אורכם של הפרקים השונים בפרק, הנמתחים על פני עמודים רבים ומגוללים סיפורים שלא תמיד מעניין לקרוא, אבל חשוב לדעת.
זהו הספר השני של בני מוריס שאני קורא, את הקודם רכשתי בשבוע הספר בשנה שעברה "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", גם הוא ספר עב כרס וכתוב בצורה שלפעמים גורמת לעצום עיניים, לא מהמידע המרתק שבו, אלא פשוט מהעייפות שהוא מפיל על הקורא.

נוסף על שני הספרים הללו שאני קניתי, בהוצאת "עם עובד", אנה רכשה ספר שלישי מפני שהספר השלישי עלה במבצע רק 20 שקלים (אז לא נקנה?). הספר הוא חולית, לא מסוג הספרים שאני אוהב לקרוא.

נוסף על אלה, לפני מספר ימים הלכתי למכלול, החנות שאמורה למכור לסטודנטים ציוד לימודי ואחר בזול (למשל מצלמת רשת שקניתי לאלכס ב-130 ₪ בסקאל, עולה שם 150 ₪, כך שזו הסיבה למה המילה אמורה הופיעה לפני כן). שם החליטו כמידי שנה, להפוך את אירועי שבוע הספר לקרנבל של ממש ולערוך את "חודש הספר".
כל הספרים בחנות ב-20% הנחה ובנוסף על כך לסטודנטים עוד 5% הנחה, כך שרבע ממחיר הספר יורד...
אז התחבטתי רבות אם לקנות את הספר סודות ההצפנה, אבל החלטתי בסוף שאני פשוט אשאיל אותו מחברים מתישהו, כי לא מדובר בספר מהזן שאני אוהב לקנות ובסוף הייתי חייב לצאת עם ספר, אז בחרתי בספר "דינוזאור בערמת שחת" מאת סטיבן ג'יי גולד (אגב J, ידעתם שהג'יי בשמו של הומר ג'יי סימפסון היא פשוט J והיא לא קיצור לכלום? זה הופיע באחד הפרקים). הספר מרכז 34 מאמרים שרובם הופיעו בכתב העת Natural History והם עוסקים בכל מיני היבטים של האבולוציה.
הנושא מעניין, נקווה שהספר גם כן...

אז זהו פוסט שבוע הספר לשנת 2004 התשס"ד (וואו, חלפו רק 5764 שנים מאז שהעולם נברא, חשבתי שהרבה יותר!).
באמת חבל שהאירוע הזה נהיה קטן משנה לשנה. למשל חיפשתי השנה את הדוכן של הוצאת משרד הביטחון, כי תמיד יש להם ספרים מעניינים של תוכניות "האוניברסיטה המשודרת" המשודרת בגלי צה"ל ומתראיינים בה טובי המוחות ומספרים על תחומים שונים, משונים ומרתקים. חבל, אם יש משהו טוב שמשרד הביטחון אחראי עליו, מעבר לצבא ושירות הביטחון הכללי שלא ממש מצליחים למנוע פיגועים ולמוסד שיוצר תקריות דיפלומטיות בהתנקשויות לא מוצלחות בגולה, זה הוצאת הספרים של משרד הביטחון, המפיקה את המרגליות הקטנות האלה, בכריכה רכה.
וכאמור, במקום להיות שבוע המוקדש למכירת ספרים, השבוע הזה הופך להיות שבוע מכירת נייר, בין אם מדובר בירחונים, שבועונים, דו-ירחונים, מגזינים, ביטאונים, כתבי עת, וסתם עיתונים יומיים. כבר לפני מספר שנים השתלטו על שבוע הספר תקליטורים רבים של משחקי מחשב, סליחה, לומדות שאמורים להוות תחליף לקריאה. השנה משום מה, לא ראיתי יותר מידי דוכנים שהציעו תקליטורים, ייתכן וישנה ירידה בטרנד, לאור העובדה שהכל אפשר להשיג היום באינטרנט, או שפשוט לא שמתי לב לכל הדברים, כי הסתובבנו בשבוע הספר השנה זמן יחסית קצר.
בכל מקרה, אם הייתי ילד, הייתי מעדיף לשחק משחק מחשב רווי אקשן ואלימות מאשר לראות יצור מטופש מוחא כפיים כאשר אני פותר נכון תרגיל באלגברה (או שהתוכנות השתפרו בעשור שחלף מאז אני שיחקתי בהן?) ברמה כה נמוכה שאפילו משרד החינוך הישראלי היה רואה בזה עלבון.

ועל אף האמור לעיל, שבוע הספר הוא כיף אדיר, צאו בהמוניכם לקרוא, על אף המוכרים האגרסיביים שמציעים עזרה עוד לפני שהנחתם את ידיכם על ספר על מנת לעלעל בו, במקום לאפשר לכם את מרווח הנשימה הכל כך נחוץ לרוכש הספרים הפוטנציאלי ואולי תגלו ספר חביב שיקשט את ספרייתכם, על מנת שבבוא היום עיניכם תעבורנה על תוכנו ואולי גם משהו ייקלט בקודקודכם....

ובתהייה - מה היפנים היו חושבים אם הם היו יודעים שאנחנו מכנים את עצמנו עם הספר?! אסיים פוסט זה.
אלעד