בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

צפיתי שלשום בכ-35 הדקות שהסרטתי בדרום-קוריאה, לפני כשנתיים וחצי. איכשהו, כמה שעות לאחר מכן, מצאתי עצמי מתבונן ב-Youtube בכל מיני סרטונים העוסקים בשכנתה מצפון – "הרפובליקה הדמוקרטית של קוריאה" הידועה גם כצפון-קוריאה.

הסרטים הראשונים שצפיתי בהם, בין אם דיברו אנגלית ובין אם קוריאנית (שלא הבנתי, אבל התמונות היו ברורות), הציגו את צפון-קוריאה כגיהינום עלי אדמות. נראו בהם אנשים קופצים מעל גדרות, זוחלים תחתיהן, מורעבים, מסוממים, מוכים על ידי שוטרים ועוד מראות לא נעימים. על פי רוב, על מנת להעצים את תחושת הזוועה, צורפה מוסיקה בעלת נופח דרמטי, כדי שהצופה הנבון כבר יידע מה לחוש ויבין את גודל הסלידה שאמורה להיות לו לקוריאה הצפונית והמטר האכזר שלה. דוגמא לסרטון כזה כאן.

די מהר התחלתי לחשוב לעצמי, לאור מה שאני מכיר מסיטואציות אחרות, שתמונות מהסוג הזה תמיד נתונות למניפולציות. הן לא בהכרח מייצגות דבר של ממש במציאות, אפילו כאשר הן לא מבוימות, כי הרי תמיד ניתן לטעון שמדובר ביוצא מהכלל המעיד על הכלל.

זה היה די צפוי שעיקר הסרטים שהגעתי אליהם יציגו את צפון קוריאה באור שלילי. אבל אז הגעתי לסרטון הבא שעונה לשם "Capitalist "America", Socialist Korea" ומתיימר להיות סרט דוקומנטארי אובייקטיבי המשווה בין ארה"ב הקפיטליסטית הפושעת המפרה זכויות אדם בשיטתיות לבין המדינה הסוציאלית השמה את האדם במרכז בהתאם לעקרון ה-Juche (עליו הסברתי בעבר, בהקשר של לוח השנה) – צפון קוריאה.

הסרט מציג מחזות קשים מארצות הברית של אמריקה הכוללים אלימות ופשע (בדגש על אלימות זרועות אכיפת החוק, בדגש על אלימות נגד שחורים) והפגנות נגד הנשיא בוש, כאשר ביניהם שזורים כחוט השני מחזות מרהיבי עיניים ומשובבי נפש של החיים הטובים בצפון קוריאה (שהם לעניות דעתי משעשעים מאוד, בעיקר לאור המוזיקה הקלילה, הצבעוניות היתרה, האנשים המשועשעים ואווירת סרטי התעמולה הקומוניסטיים).

על פניו, נדמה לי שמדובר בבדיחה רעה. במונחים ישראלים, ניתן לדבר על סרטון שיטען כמה נהדר היה בגרמניה הנאצית וכמה רע בישראל כיום.

נדמה לי שמדובר באיזה סרטון שמישהו שמתנגד לנשיא ג'ורג' בוש או למדיניות ארה"ב ואורך החיים האמריקני בכלליות יצר והעלה לרשת, על מנת להציג בצורה סאטירית עד כמה החיים באמריקה חלולים ואלימים. צפון קוריאה נבחרה לפיכך כהנגדה משום שהיא מייצגת את הרוע ולכן מה שיותר רע מהרע הוא ממש רע.

אבל כמובן, ישנה האפשרות שאני טועה ומי שיצר את הסרטון אכן חושב ומאמין שצפון-קוריאה היא מקום טוב, בעוד ארה"ב היא מקום רע. לא טרחתי להעמיק בהררי הטקסט המלווים ולעשות גנאולוגיה לסרטון. זה פשוט לא משנה במיוחד מבחינתי. למי שירצה, יש גם בלוג, עמוס בחומר טוב בנושא מאת יוצרי הסרטון.

מה שאהבתי בסרטון, בין אם הוא "אמיתי" ובין אם לאו (והוא הרי אמיתי, לפחות בדבר הממשיות שלו – צפיתי בו, הוא שם), היה השימוש באותן טקטיקות אשר עושים בהן שימוש לעיתים תכופות על מנת ליצור דמוניזציה ליריבים.

באופן יותר ספציפי, התעמולה שעושים כנגד המשטרים בכמה מדינות, אשר צפון קוריאה ביניהן (סין היא עוד דוגמא מצוינת, אך לא אתייחס אליה כעת).

 בכל פעם שצפון קוריאה מוזכרת, היא מוזכרת בהקשר שלילי. בשנים האחרונות בנושא הגרעין וייצוא הטילים והנשק בכלל (אם כי הנושאים שאינם גרעין מעט הוזנחו לאור ההתפתחויות בגרעין. פעם עוד התרגשו כשהם שיגרו טאיפו דונג מעל יפן), אך גם כל הקשר שאינו צבאי הוא בהכרח רע.

משטר שמדכא את אזרחיו, בין אם בעבודות כפייה ובין במחנות ריכוז. הגבלות תנועה חמורות, מחוץ למדינה כמובן ובתוכה עצמה. ניסויים בבני אדם. הוצאות להורג של מתנגדי משטר ושימוש בתאי גזים. חטיפות (די ישנות) של נערות יפניות מחופי יפן באמצעות כוחות קומנדו ימיים. ועוד כהנה וכהנה סיפורי זוועה המובאים שאמורים להוביל את הקורא המערבי המתעניין הרואה עצמו כבעל צלם אנוש לכדי זעזוע.

כתוצאה מהזעזוע הזה כבר אמורים לנבוע הדה-לגיטימציה לה זוכה המשטר הקוריאני, כי הרי מי יכול לתמוך במשטר שנוהג באופן כה שרירותי?

הסיבות אגב, לרוב לא מצוינות. על פי רוב הצופה/קורא/מאזין לסיפור הזוועה אמור להסיק לבד שהרוע נובע מתוך עצמו ולעיתים פשוט מדובר בשיגעון של קים ג'ונג איל שמתואר כסדיסט חסר תקנה שכל עניינו הוא עינוי בני כמו.

אין אני רואה עצמי כסנגור של צפון-קוריאה. מעולם לא ביקרתי בה (לצערי) ואני משוכנע שגם אם הייתי מבקר בה, התמונה שהייתה נגלית לנגד עיני ודאי לא הייתה "המצב האמיתי" במדינה. כי מה לעשות, גם אם לא היו הגבלות התנועה על המבקרים הזרים במדינה (ואלה קיימות להחריד, זאת אני יודע ממקור ראשון, אדם אשר שוחחתי איתו בדיוק כאשר שב משהות בקוריאה הצפונית), הרי מי יכול היה להבטיח לי שלא ניתן היה להסתיר דברים זוועתיים? הרי לא כל תייר שמגיע לישראל, בהכרח נתקל במחסומים צהליים, כפי שלא כל אדם המבקר באפריקה בהכרח רואה את שיכוני העונים האינסופיים והעוני המחריד ועוד אינספור דוגמאות שכל עניינן להסביר שמראה עיניים עשוי להטעות ובכל מקרה, אין העיניים יכולות לראות הכל.

כך, גם קטעים במהדורות חדשות, פסקאות בעיתון וסרטונים ב-Youtube לא נותנים לי תמונה מלאה לגבי מה שקורה. נהפכו, הם ודאי מציגים תמונה מעוותת לחלוטין.

והסרטון על ארה"ב הרעה וצפון-קוריאה הטובה ממחיש זאת בצורה פנטסטית – לא משנה את מה אתה מציג, חשוב איך אתה מציג זאת. לא משנה איזו מדינה בחרת להציג, חשוב יותר מה בחרת להציג.

יכולות להיות סיבות רבות להצגת צפון-קוריאה כמקור הרשע.

סיבות פוליטיות, הן של מהפוליטיקה הדרום-קוריאנית והן מזו האמריקנית. כאשר עשרות מדינות לחמו בצפון-קוריאה בראשית שנות החמישים של המאה ה-20, תחת דגל האו"ם בראשות צבא ארה"ב, צפון-קוריאה לא הייתה בדיוק איום צבאי רציני ולא התעמרה באזרחיה, לפחות לא באופן קשה יותר מאשר היפנים אשר מעול כיבושם קוריאה בדיוק השתחררה. היה נוח להציג את הצפון בראשות קים איל סונג כרע בתעמולה המערבית, בעיקר כי הם תמחו באידיאולוגיה ה"לא-נכונה" ורצו להפיץ אותה בכל חצי האי הקוריאני. באותם ימים עדיף היה לתמוך במשטר המושחת משהו בדרום, בראשות Syngman Rhee, כי הוא פשוט לא היה קומוניסטי.

עם נפילת הקומוניזם במרבית המקומות בהם עיצב את המשטר, פשוט היה צריך להמשיך את קו התעמולה הקיים. זה אפילו היה קל יותר, ללא הגב הסובייטי בצירוף ההוכחה שהמשטר בקוריאה הוא רע, כי הוא ניזון מהאידיאולוגיה של בריה"מ שבהכרח הייתה רעה (כי הרעים תמיד מפסידים, לא?).

סיבות אחרות יכולות להיות כלכליות. החלשה של קוריאה, פירושה יותר הגדלת הסיכוי ליצירת עוד אזורים כלכליים מיוחדים שמספקים כוח עבודה זול ללא מעט גורמים כלכליים.

סיבה נוספת היא התחושה הטובה שזה יוצר אצל מי שמפיץ את החומר האנטי-צפון-קוריאני. יש רוע? אנחנו נגדו אז אנחנו טובים! הרוע הזה ממש-ממש גדול? מעולה, אנחנו ממש מתנגדים ומצקצקים, אומרים כמה זה נורא ואף אומרים שצריך לעשות משהו.

בין הסיבות הללו ואחרות לבין מה שמתרחש בפועל בקוריאה אין ולו קשר קלוש. כלומר יש הרבה קשרים לכאורה, ברוח "אין עשן בלי אש". אבל כפי שהם יכולים להעיד על זוועות נוראיות שקיימות בקוריאה הצפונית, הם יכולים להעיד על מספר מצומצם של מקרים שנופחו בשל כל מיני צרכים כאלה ואחרים.

כתבתי דברים ברוח דומה כבר בעבר.

הבעיה הגדולה, כמדומני היא חוסר זרימת המידע החופשית. עצם העובדה שהצפון-קוריאנים לא מוכנים שמקומות החשודים שמתבצעות בהם כל מיני פעולות אפילות שהוזכרו לעיל, יהיו מפוקחים. קריאה בהיסטוריה של המדינה המעניינת הזו, מסבירה מהיכן נובע החשש הזה. אבל ההבנה שלי לא בהכרח אומרת שאני מקבל את חוסר השקיפות.

מאידך, עצם הסירוב לא מעיד בהכרח שמסתירים משהו. ע"ע סדאם חוסיין שלא הסתיר נשק בלתי קונבנציונאלי ועל אף זאת התנגד לביקור פקחי או"ם, מסיבותיו הוא שלקח איתו לעמוד התלייה.

אני חושב שרק אחרי שהות של כמה חודשים בסין ושיחות עם חברי טים, הבנתי שאולי החיים במשטרים שמתוארים כאפלים לא כל כך רעה כפי שמציגים אותם.

ובכן, הם לא נהנים מחופש הביטוי לו אני זוכה. אבל כשאני חושב על כך, בכל פעם שאני כותב קטעים מהסוג הזה בבלוג, אני חושש מאיזה שירות ביון שיאשים אותי בתמיכה במדינת אויב (אני מניח שניתן לראות זאת בכל מיני הסתייגויות שאני מוסיף), כך שחופש הביטוי שלי די מוגבל גם הוא (וכלל לא התייחסתי לכך שחופש הביטוי לא מוגבל כלל כאשר הוא מתנגש בעוד כל מיני זכויות). גם אני, אם ממש אחרוג מהנורמות המקובלות עשוי למצוא עצמי באיזה חדר חקירות לא סימפטי או מוסד חולי רוח לא חביב.

נכון, לא חייתי כאזרח מבטן ומלידה בדיקטטורה נוראה, אבל מהתרשמותי הצלחתי להבין שאם מסגלים אורך חיים מסוים, אנושי לגמרי, אפשר לחיות במקומות הללו. אז נכון, הענישה על עבירה על החוק עשויה להיות יותר חמורה במקומות מסוימים וגם החוקים עצמם פחות גמישים, אבל זה לא שאני חי במין אוטופיה אנרכית העומד כניגוד מוחלט להיררכיה הדיס-אוטופית של אותם מקומות אפלים.

בסופו של דבר, נדמה לי שלא פחות חשוב מהיכן בעולם נולדת והיכן את חייך אתה חי, יש אלמנט של "מזל" או "מזל-ביש".

נכון, חברות מסוימות מנסות לצמצם את הפערים האפשריים הללו עד כמה שניתן, בעוד אחרות ינסו לשמור על משטר קסטות המנציח מעמדות מהלידה ועד המוות.

אך בכל חברה קיים אלמנט של חוסר שוויון ולעיתים עדיף מין ראש לשועלים מאשר זנב לאריות.

אז צפון-קוריאה היא לא מקום "טוב" או "רע" לחיות בו. זה תלוי במי אתה ומה הן ההליכות שסיגלת לעצמך.

גם בצפון-קוריאה חיים אנשים. והמשטר שם. הוא רע, כי כל משטר הוא רע והאנשים המרכיבים אותו ינסו לצבור עוצמה רבה ככל שניתן.

כלום ינהגו אחרת, כל עוד הם יכולים?