בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

סרגל מעצבן בישראבלוג ופאב אירי

אתמול געשו בישראבלוג הרוחות סביב סוגיה הרת גורל, כמעט כמו תוכנית ההתנתקות והבחירות הקרבות לנשיאות העולם (או ארה"ב, אבל זה כמעט אותו הדבר), אבל יותר קרוב לגולשי ישראבלוג, מה שהביא להכרזה על יום השבתה של ישראבלוג ב-22 ביוני, מה שהביא את צוות אתר נענע לאחר מכן להתקפלות ולהסרת סרגל נענע המכוער מבלוגי הפרו והשארתו אצל מנויים שלא בתשלום.
כאמור, אני מניח שכל מי שקורא בישראבלוג מכיר את הסיפור ומי שלא, הסיפור כנראה לא מעניין אותו, אבל הנה סיכום נפלא של רווית על הנושא וגם קיטור של קוטר על כך שאנשים מקטרים.

ורק אצטט חיילת חביבה הגולשת בישראבלוג לאחר שראתה את העיצוב החדש :
"גם ככה יש לי יותר מדי ירוק בחיים, אז עכשיו גם בישרא?"
אני חושב שזה אומר הכל...

אגב, סתם תהיה, האם זו הייתה מתיחה לכבוד יום פטריק הקדוש (סנט פטריק'ס דיי?)
כי הייתי אתמול בערב בפאב אירי הנמצא בסינמה סיטי, Temple Bar שמו. מדובר במקום חביב, הרבה מוזיקה אירית (וגם כמה דברים לא קשורים, כמו שני שירים של בוב דילן, שיר של קווין ועוד כמה דברים, שאין לי תלונות לגביהם, אבל מוזיקה אירית הם לא), אבל יקר שם בטירוף. צלחת צ'יפס עולה 24 שקלים, מה שהביא אותי להתבדח כאשר גנבתי למי שישבה מולי שתי חתיכות צ'יפס שאני חייב לה שני שקלים...
ועוד משהו קטנטן שהרגיז אותי, לפני כחצי שנה, הוצא העישון אל מחוץ ברפובליקה האירית, מה שאומר שכיום באירלנד העישון אסור בפאבים, ברים ושאר המקומות בהם נהוג לשתות הרבה אלכוהול, מה שהרתיע המון בליינים ויצר כל מיני אפקטים משניים, כמו הזמנת המון סככות ותנורים למרפסות, אשר יועדו למעשנים, שכעת הוצאו מהברים, אך עדיין היוו קהל מטרה לבעלי המסבאות.
אבל מה שנכון לאירלנד נכון לאירלנד, פה בישראל, החוק הוא לשמוק (אוי, זה גס, נו, שיהיה) וברחבי הבר פזורות מאפרות, אנשים מעשנים ואפילו המלצריות מדליקות את הסיגריות ללקוחות. שלא לדבר על כך שלתפריט היינות השתרבב דף עם סיגרים מומלצים.
הסרטתי אנשים מעשנים בזמן פעולה, אבל לצערי, כל עוד רשויות החוק לא מעוניינות לאכוף את החוק ואנשים השלימו עם המצב הקיים הנורא, כנראה שחברי, גם אם אחת מהן בחודש החמישי להריונה, יצטרכו לסבול "ניחוח" סיגריות בקניונים ובמקומות בילוי ציבוריים, חלק מהתרופפות כוללת של שלטון החוק בישראל.

ניצול עובדים - חוויה אישית

אתמול, הייתי אמור להתחיל בעבודה חדשה, כבר הרבה זמן חיפשתי משהו שיתאים לי גם בתקופת לימודים אקדמאיים. זה הוביל אותי לוותר על כל מיני ג'ובים שלו לא הייתי לומד אולי הייתי מקבל על עצמי ולצמצם את החיפושים לעבודה במשמרות, רצוי משרה של שירות לקוחות טלפוני בחברה גדולה, על מנת שלא אצטרך להתעסק עם מס הכנסה, ביטוח לאומי ויתר הרעות החולות של המדינה.
כאמור, אתמול היתה אמורה להיות תחילתה של תקופה שאעבוד באיזו חברה מסוימת.

עשיתי המון התפשרות בין השאיפה שלי לבין המציאות בבואי לאייש את המשרה הזו.
ראשית, אספר שמדובר בחברה בשם לוטונט. למי שלא יודע, מדובר בחברה שקמה לפני כשלוש שנים, באמצע שנת 2001.
ארחיב. בישראל, מאוד קשה לקיים הגרלה ולא לעבור על החוק...
על מנת לקיים הגרלות בישראל, הימורים הלכה למעשה, יש לקבל אישור מהמדינה (אם אינני טועה ממשרד האוצר), על מנת שההגרלה תהיה חוקית. הדבר נועד לשתי מטרות - האחת שהמדינה תרוויח המון מההימורים והסיבה השניה, לכאורה החשובה יותר, אך בפועל זאת שהכי פחות איכפת לרשויות החוק ממנה היא קיום תנאים הוגנים בהגרלה, כלומר פיקוח נאות על מהלך ההגרלה, כזה שיבטיח לכם, לי ולאחרים סיכוי שווה לזכות במידה ובחרנו להשתתף בהגרלה.
כאמור, קשה מאוד לקבל אישור כזה, מידי פעם תוכניות טלויזיה מקבלות אישור כזה בעבור הרבה כסף וחברות מזון גדולות זוכות לקבלו גם כן (למשל מבצע הקיץ של קוקה קולה וכדומה) ולכן, מרבית בתי ההימורים, הבינגו, הקזינו ודומיהם פועלים ללא רישיון, כלומר הם אינם חוקיים ומידי פעם הם נסגרים בפשיטות יזומות של משטרת ישראל.

כאמור לקיים הגרלה מאוד קשה, אבל שני מפעלים גדולים "ומכובדים" זכו לקיים הגרלות על פי חוק לאורך עשורים רבים. אלו הם מפעל הפיס (לוטו ושאר הגרלות חיש גד למיניהן) והמועצה להסדר הימורים בספורט (טוטו, טוטו סל ושאר הימורי הספורט שכל כך פופולריים).
אבל הגופים הללו, הלוטו והטוטו צריכים דרך למכור, הרי מה שווים כל ההימורים הללו אם הם אינם נגישים לצרכנים?
וכך, צצו בארץ אלפי דוכנים של מפעל הפיס ואלפי תחנות טוטו. הם לא שייכים לשתי החברות, בהן עובדים כמה מאות עובדים בלבד, אלא מדובר בתחנות השייכות לזכיינים פרטיים.
הרווח של הזכיינים הפרטיים לא רע בכלל, נתח של כ-7% (יתכן וההסכמים שונים, אבל זה סדר הגודל) מהסכום (שכאמור מתרכז לרווחים של מיליוני שקלים מידי שבוע) וכל זה על אחזקת תחנות שעלותן אפסית.

משפחת שריג, משפחה ירושלמית אמידה (אשר בין היתר היא היבואנית של מורפי ריצ'ארדס, במסגרת חברת "שריג אלקטריק") אשר לה עסקים רבים בתחום ההימורים (דוכני מפעל הפיס וכו'), ראתה כי טוב, הרי מי יתנגד לרווח של עשרה אחוזים מתוך מיליונים במאמץ קטן יחסית?
וכך כאמור הקימה באמצע שנת 2001 משפחת שריג את חברת לוטונט, ששמה לה למטרה לקצץ ברווחים של הזכיינים הפרטיים ולקחת את הנתח אליהם, על ידי גיוס לקוחות פרטיים לתוכניות מנויים בנות שנה (אפשר לפרוש בכל זמן שרוצים, רק הכסף לא ממש מוחזר, לאחר החודש הראשון), כאשר חברת לוטונט מציעה להם להמר על מספרים קבועים (אשר לטענת לוטונט יש להם סיכוי גבוה לזכות, אבל זה סיפור אחר שארחיב עליו מעט בהמשך) ולבצע עבורם את כל העסק המלוכלך של מילוי הטופס ושליחתו לבית מפעל הפיס.
לשם כך, חברת לוטונט שבסיסה בראש העין פיתחה תוכנות מחשב והיא שולחת דרך מספר תחנות קבוע את הטפסים של כ-60,000 לקוחותיה (נכון לאמצע 2004, שלוש שנים לאחר הקמת החברה).

כפי שכבר רשמתי קודם, על מנת לגייס מנויים, חברת לוטונט עוסקת בפרסום אינטנסיבי ובשיווק אגרסיבי של מינויים, אשר כולל בין היתר הצגת החברה כמשפרת הסיכוי של מנוייה לזכות, דבר שנוגד עקרונות בסיס, לפיו לכל קבוצת מספרים שיבחר המהמר סיכוי שווה לזכות.

אבל כידוע, על מכירת חלומות לאנשים עושים קופה נאה ומה טוב יותר מאשר למכור לאנשים את החלום להתעשרות מהירה?
מה גם שהרווחים שהם גוזלים, הם אינם רווחים של מפעל הפיס, אלא של זכיינים קטנים אשר מתרעמים על ההכנסה החומקת מהם וכך הביאו לסכסוך בין מפעל הפיס לחברת לוטונט (וחברות נוספות שצצו מאז על בסיס אותו עיקרון, כמו חברת טולוטו זהב, לוטו סיסטם וכו') הגוזלת את הפרנסה מהמפעילים הקטנים ובעצם ממוטטת את השיטה הקיימת, אשר משרתת גם את מפעל הפיס, אשר מוכר כרטיסי גירוד וכרטיסי הגרלה אחרים, דוגמת צ'אנס באותה הזדמנות כשהלקוחות באים לבודקה הקטן של המפעל או לדוכן בקניון.

וכאן אני נכנס לתמונה. לאחרונה שלחתי קורות חיים לכל מיני חברות, בעיקר כאלו שפרסמו משרות סטודנטים. לאחר שחלק מהחברות חזרו אלי ואמרו שלא יוכלו לקבל אותי כי אינני יכול להתחייב למשרה מלאה, לאחר שבכלל הציעו משרת סטודנט (אני מתקשה להבין מה השיקול שלהם בפרסום משרת סטודנט, אבל קטונתי) ועוד שתי חברות לא מצאו אותי מתאים (אחת שהיא מונופול גדול בתחום התקשורת ששמה מתחיל באות ב', נגמר באות ק' ויש ז' גדול באמצע, פשוט שלחה הביתה בבושת פנים את כל בני המין הגברי שהיו בחדר, כיאה להפליה המתקנת הקיימת במשק, לפיה יש להעדיף נשים במשרה בתחום המכירות), פנו אלי גם מחברת לוטונט אליה שלחתי קו"ח.
זומנתי בשבוע שעבר לריאיון בו הבטיחו הרים וגבעות, שכר גבוה, תנאים מעולים וסיפרו חלק ניכר מהמידע שהבאתי בפסקאות שקדמו.
לאחר לבטים רבים שעלו בלבי במהלך ההסברים, החלטתי שלמשרת מוכרן איני מתאים, כי קצת יהיה קשה לי לדחוף לאנשים מוצר שאני לא מאמין בו (כמו הגרלה ועוד בטח לא כזו המבטיחה סיכויים מועדפים שלא קיימים), אבל משרה אחרת, הנקראת "טלמיטינג", כלומר ביצוע שיחת טלפון לאנשים ולהציע להם לקבוע פגישה עם נציגי המכירות קסמה לי, הואיל והיא נראתה לי גמישה להפליא, מתאימה לסטודנט ואפילו בלי צורך לשקר ולהבטיח דברים לא נכונים לאנשים, רק כדי למכור להם מוצר.

כצפוי, עברתי את השלב הראשון, בעיקר כי לא הייתי מעוניין במשרה אליה זומנו הרוב - מכירות, אלא במשרה פשוטה, קלה ופחות רווחית.
כאמור אתמול, הייתי אמור להתחיל לעבור קורס בין שלושה ימים, אשר נאמר לי שאולי לא אעבור את כולו, כי אני לא אמור למכור לאנשים דברים, אלא רק להכיר את החברה שאני אעבוד בה.
הגעתי כמה דקות לפני השעה עשר וחצי, בה ביקשו מכולם להגיע. מספר אנשים שגם התקבלו כבר עמדו מחוץ למשרדי החברה והתחילו לדבר. כמה דקות לאחר עשר וחצי ביקשו מאיתנו להיכנס, חלפנו דרך עננת העשן במשרד בו רבים כל כך מעשנים, בניגוד לכל חוק, עד שהגענו לחדר בו הייתה אמורה להתקיים ההכשרה שלנו. חיכינו, בינתיים התחילו אותן שיחות שנראה לי שתתקיימנה תמיד במקום בו יש מספר אנשים, שיחות על טיולים ומקומות עבודה. לאחר שאנשים הפליאו בידיעתם עובדות לא נכונות, כגון "שוויץ באיחוד האירופי והיורו הוא המטבע הנהוג בה" שאמר אדם אחד שסיפר על טיוליו הרבים באירופה (למי שלא יודע, גם בענייני איחוד, שוויץ ניטראלית ושומרת על הפרנק השוויצרי בקנאות) או "הולנד לא באיחוד" שאמר בחור אחר (הולנד היא אחת התומכות הנלהבות באיחוד והיא החליפה בהתלהבות את שטרות הגילדן בשטרות יורו) ועוד שלל הצהרות שהראו בורות, מה שלא ממש נורא לכשעצמו, הבעיה היא כאשר אנשים בורים מדברים בביטחון על דברים שהם טועים בהם ומשכנעים אנשים אחרים להאמין לעובדות לא נכונות. כדור השלג הזה הוא המקום בו שמועות ומיתוסים מופרכים נוצרים...
בכל מקרה, לאחר שישבנו שם למעלה משעה, לאחר השעה אחת עשרה וחצי, נכנס בחור מבוגר בשם שוקי שהציג עצמו כמנהל המכירות של חברת לוטונט. בתואר דומה אגב הציג עצמו בשבוע שעבר מי שערך לנו את ריאיון הקבלה (שבינתיים סיפר שהוא טס לארה"ב, להפיץ את המגיפה שם).

לאחר שסיפר לנו על החברה ועל התפקיד, הוא השאיר מקום לשאלות, שם נשאלה השאלה "האם הקורס בתשלום".
בלא היסוס סיפר שוקי על כך שבראשית דרכה, המשק היה במצב טוב יותר וחברת לוטונט שילמה לאנשים שבאו לקורס (נשמע מעט מפוקפק, בתור חברה שקמה כתשעה חודשים לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה ולאחר פיצוץ בועת ההיי טק של שנות התשעים). הוא המשיך והסביר שהמצב כיום במשק קשה וזו הסיבה שהם לא משלמים לאנשים שבאים לעשות קורס.
בשלב הזה חשבתי שהוא יעצור את ההסבר, כי נראה שההסבר אם ימשיך יהיה "המצב במשק קשה, 300 אלף מובטלים לכן אנחנו מצפצפים על החוק שדורש תשלום בעבור הכשרה וקורסים למן היום הראשון בחברה, כי אנחנו יודעים שהאנשים שבאו, בהם אתם, נואשים למצוא עבודה ולא תעזו לפצות פה, על קורס בן שלושה ימים"...
אבל הוא המשיך ובניגוד לדברים שחשבתי שייאמרו, שהם כאמור האמת, הואיל ואחותי המתעסקת בדיני עבודה, מספרת לי כל הזמן על אותם קבלנים ומעסיקים אשר מנצלים את העובדה שאנשים מחפשים בנרות עבודה ולכן הם לא מעניקים להם את הזכויות המינימליות (במקומות מסוימים משלמים פחות ממינימום, במקומות אחרים לא נותנים תוספת על שעות נוספות, במקומות אחרים פשוט לא משלמים משכורת ובמקרים כמו של לוטונט [וחברות רבות אחרות] לא משלמים על תקופת ההכשרה, מפני שהם יודעים שמרבית האנשים לא יתעסקו עם מערכת הצדק הישראלית האיטית ויעדיפו לבלוע את הגלולה המרה, ולו רק על מנת להרוויח את שכר המינימום, שכלל לא מספיק על מנת לפרנס משפחה בישראל), הוא התחיל לספר על כך שאנשים רבים באים, עוברים את ההכשרה בתשלום ונעלמים.
הכי קל זה להאשים את המדינה ולכן הוא סיפר סיפורים על לשכות התעסוקה המפנות עובדים לחברות על מנת שאלו ירשמו כעובדים ולאחר מכן יקבלו דמי אבטלה.
כמובן שהסיפור אולי טוב ויפה, אבל לא ממש רלוונטי למקום עבודה שרבים הגיעו אליו במטרה לעבוד ולהתקדם.

אז שוחררנו להפסקה, שלאחריה הובהר לנו שמי שלא מתאים לו (לעבוד בחברה בה מצפצפים על החוק מבחינת שעות עבודה, מבחינת עישון במקומות עבודה, מבחינת שכר על הכשרה ואפילו מזלזלים באנשים ומאפשרים להם להתייבש ביומם הראשון מעל שעה, בטרם בכלל ניגשים אליהם), רשאי לעזוב.
בשלב הזה באמת התרוצצו בראשי מחשבות רבות, על אם בכלל שווה לי לעבוד במקום בו אאלץ לנהל רשימת שעות עבודה על מנת שאוכל לתבוע אותם על הלנת שכר (כפי שאחותי הזהירה אותי), אם אני רוצה להגיע כל בוקר למשרד אפוף עשן סיגריות ולחזור הביתה מסריח מסיגריות וממורמר בעקבות זאת (כמעט כמו שאני חוזר מבילוי בקניון או בפאב אירי) ואם אני מוכן לעבור הכשרה, שכלל לא רלוונטית למה שאני הולך לעסוק בו, בלי שכר, ככה בזבוז שלושה ימים מזמני (שאני אמור להיות בהם בלילות במילואים ולקבל על זה כסף, בניגוד להכשרה ה"התנדבותית") ושלא אקבל החזרי נסיעות שעלותם עשרים שקל ביום.
הדילמה הייתה באמת קשה, אז החלטתי לברר מעט יותר מידע וניגשתי למי שהוצגה קודם כ"מנהלת הסניף" (אני מוכרח לציין שהופתעתי מאוד שהיא המנהלת, מפני ששני "מנהלי המכירות והשיווק" כל הזמן התייחסו אליה כמו אל המזכירה, ביקשו שתכין קפה, שתדאג למזגן, לאקספו ללוח ועוד שלל דרישות שבד"כ נדרשות מהמזכירה ולא מהמנהלת. במחשבה לאחור, בחברת לוטונט, כל אדם האחראי על שלושה אנשים מכונה "מנהל" או "ראש צוות", כך שמנהלת הסניף היא פשוט אשת האחזקה של המבנה, כי הסניף הוא מקום התכנסות ליציאת צוותים מאזור הצפון ותו לא) ושאלתי אותה כמה מהקורס הזה בכלל רלוונטי למשרת טלמיטינג...
היא נשפה לכיווני עשן מהסיגריה שהחזיקה (בניגוד לחוק, כבר אמרתי?) ואמרה שהם בכלל לא צריכים אנשי טלמיטינג.
שאלתי אז מדוע הזמינו אותי להגיע לקורס, אם בכלל אין משרה. כיאה למנהלת החולשת ביד רמה על עבודתה היא אמרה "לא יודעת" ואמרה שלא צריכים עובדים בתחום הטלפוני בסניף.

הרגשתי מעט כמו אידיוט, כי הגעתי למקום על חשבוני לאחר שהוזמנתי לחינם, לעבור קורס לא רלוונטי, בלי תשלום, למשרה שכלל אינה פנויה.
כעת ברור לי שאם הם היו משלמים (ולו שקל לשעה) על הקורס, לא היו טורחים סתם להזמין אותי, אבל בשוק במצב קשה עם המון דורשי עבודה, אין בעיה לשחק באנשים, כי הרי מי יגיש נגדם תלונה על משהו שלכל היותר יגיע לסכום של כמה מאות שקלים?
יש מצב שאפעל בנושא בעוד כמה ימים אם יהיה לי זמן, ולו רק בשל העניין העקרוני שבדבר ,ניצול אנשים. כי רעב ללחמי אני לא, תודה לאל.

מה שכן, אני מודה להם מקרב לב, כי הם חסכו לי הרבה נקיפות מצפון שהיו לי באשר לעבודה בחברה, אשר התרבות הארגונית שלה מבוססת על שקר ופיזור מלל של שקרים, כלפי הלקוחות והעובדים גם יחד.
הם לא היחידים, אבל אליהם, רצה הגורל, הגעתי ולכן אני כותב כאן, על מנת להגיע לאנשים, על מנת שיידעו להיזהר מנוכלים כאלה, המנסים לרמוס את הזכויות הבסיסיות ביותר המקנה החוק לאדם המעוניין לעבוד.

היועץ המשפטי כשופט

משפטן גדול אני לא, למעשה אפילו משפטן קטן אני לא. אבל זה שמעולם לא חיממתי את ספסלי אחת מהפקולטות למשפטים בארצנו, לא אומר שאסור לי למתוח ביקורת על ההחלטה התמוהה של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שלא להעמיד לדין את ראש הממשלה שרון בפרשת האי היווני, בניגוד לעצת פרקליטות המדינה שהמליצה להעמיד את שרון לדין. ההמלצה של הפרקליטות אגב, נכתבה עוד בתקופה בה עדנה ארבל שימשה כפרקליטת המדינה, בטרם החלה לכהן כשופטת בבית המשפט העליון.
מה שתמוה בהחלטתו של מזוז, הוא העובדה שהיועץ בחר לסגור התיק בטענה שאין מספיק ראיות, לאחר שצוות פרקליטים מכובד מפרקליטות המדינה החליט שיש מקום להעמיד את העומד בראש ממשלתנו לדין על עבירות שוחד.

אמנם היועץ המשפטי לממשלה אינו חותמת גומי של הפרקליטות והוא לא חייב להיענות לכל גחמה של הפרקליטות, אבל כאשר הפרת שלטון החוק מצד אישיות כה בכירה כראש הממשלה מוטלת על כף המאזניים, מן הראוי שלאחר שהגוף המקצועי (פרקליטות המדינה) קבע שיש מקום להעמיד את שרון לדין, יש לתת לבית המשפט להכריע, בתקווה שהצדק ייצא לאור.

אל לא ליועץ המשפטי לשמש כשופט, במיוחד בנושאים כה רגישים כמו טוהר המידות הציבורי, על אחת כמה וכמה כאשר הדברים נעשים על רקע מגעים קואליציוניים, אשר נועדו להקים ממשלה חדשה בישראל. תפקידו של היועץ המשפטי אינו לדאוג לשלמות הקואליציה, זו ברוך השם, תהיה יציבה בסופו של דבר, עם בחירות או בלעדיהן, אבל לציבור חשוב שבצמרת השלטון בישראל, לא יעמדו מאפיונרים, קומבינאטורים או סתם אנשים תמימים שיסרחו כאשר יוכלו לנצל את מעמדם לטובתם האישית ולטובת קרוביהם.
ואם היועץ ינסה לקבור את הפרשה, ראוי שבג"ץ יהפוך את הקערה על פיה!

ביטול שידור הופעה של הדג נחש בגלי צה"ל

אילו "דברים נוראים" אמרו חברי הלהקה המצליחה הדג נחש (אני מוכרח לציין שבהשוואה למוזיקת ההיפ הופ הרדודה של סאבלימינל שוקו קרלו, הדג נחש הם עילוי)...
הסולן שאנן סטריט אמר למשל שכדאי שבמקום שהמשטרה תפשפש בכיסיהם של אנשים ותחפש שחטות, כלומר מעט סמים קלים, היא תתפוס את סוחרי הסמים הכבדים. שלומי אלון, אחד מחברי הלהקה הוסיף ואמר שהצבא בישראל מפריע בתחום היצירה ובא "באמצע החיים", בגיל בו אומנים בחו"ל חופשיים ליצור.

כאמור "דברים נוראים", ש"אסור שייאמרו"...
באיזו זכות החליטו חברי הלהקה למתוח ביקורת על דרך הפיקוח על השימוש בסמים ועל הכוונה לערוך לגליזציה של סמים ועל כך שהצבא מדכא את חופש היצירה?
להקת מוזיקת מחאה, ראוי שתדבר כמה נפלא בישראל, תתאר כיצד הצבא מגן עלינו ומאפשר ליוצרים פרועים ליצור בשקט את המוזיקה שלהם ולקהל להאזין.
בדומה למשטר טוטליטארי בו ביקורת אינה דבר לגיטימי...

ושוב, הבה נשנן את המנטרה - "צבא לא צריך תחנת רדיו ובטח שלא שתי תחנות"!
הרי הביקורת שלהקת הדג נחש מתחו לגיטימית, הם לא קראו להשתמטות גורפת או משהו, אלא חוו את דעתם בנושא צבא וסמים, שהיא לא יותר מידי קיצונית לעניות דעתי.
אני חושב שבתור ציבור, אנו צריכים להביע את מחאתנו על בזבוז כספי הציבור, בכך שמתקציב הביטחון, מתנהלות להן תחנות רדיו, כי חיילים, בהרבה מאוד מקרים, בוחרים להאזין למוזיקה אחרת, שהסגנון המוזיקלי שלה שונה בהרבה מזה של גל"צ או גלגל"צ.

תגובת אביב גפן

וכנגד ההכפשות של רבים מאומני ישראל כנגד תחנת המיינסטרים של צה"ל, יצא אביב גפן כנגד אותם אומנים. אביב גפן אומן מוכשר, יש לי בבית את כל הדיסקים שלו למן "זה רק אור הירח" ועד BLACKFIELD (מקוריים אם זה לא היה ברור), אבל בהרבה מקרים הוא מנסה ליצור סביב עצמו מיתוס לא מוצדק לדעתי.
הוא קורא לאומנים לצאת להופעות ולא לבכות על הכנסתם או יותר נכון אי הכנסתם לפלייליסט (רשימת ההשמעות) של תחנת הרדיו הצהלית.

אז נכון, צריך להיות פעיל כדי לזכות להכרה, אבל חלק מהפעילות היא מתיחת ביקורת על דברים שלא נראים. ביקורת היא לגיטימית גם כאשר היא על התחנה המשמיעה את השירים שאלו המותחים ביקורת יוצרים. בכלל, נראה לי לעיתים שאביב גפן טרם הפנים את העובדה שביקורת היא לגיטימית גם כאשר היא לא יוצאת מפיו של אביב גפן עצמו...

ואת זה אני כותב כאדם שהכינוי האינטרנטי שלו שאוב משיר מתוך אלבומו הראשון של אביב גפן...

פתרון אפשרי לנישואים אזרחיים

בימים אלו מסתמן פתרון אפשרי לאחת הבעיות החריפה ביותר בישראל, הנישואים האזרחיים.
כידוע המצב בישראל כיום הוא שמדינת ישראל מכירה בנישואים שנערכו בישראל אך ורק אם נערכו על פי הזרם האורתודוכסי (לגבי יהודים, לגבי מוסלמים, דרוזים ונוצרים, הדין הוא אחר). אם זוג רוצה להתחתן שלא לפי האורתודוכסיה, עליו להתחתן מחוץ לגבולות ישראל, שהמדינה בה הוא מתחתן תכיר בנישואיו ואז גם מדינת ישראל תכיר בנישואיו.
כך בני זוג רפורמים יכולים להתחתן על פי אמונתם למשל בארה"ב ולהיחשב כנשואים כאשר יגיעו לארץ ויבקשו לרשום את נישואיהם כדין, אבל אם יערכו את אותו טקס, עם אותו הרב על אדמת ישראל, מדינת ישראל לא תכיר בנישואיהם.
נכון הדבר לגבי נישואים של הזרם הקונסרבטיבי וגם נישואים הנערכים במסגרת לא דתית, למשל נישואים בהם למשל נוצרי רוצה להתחתן עם יהודיה או סתם אנשים המוגדרים כחסרי דת רוצים למסד את הקשר ביניהם. בישראל אין הכרה בנישואים הנערכים בדרך זו בשטחה, בעוד אם נערכו והוכרו על ידי מדינה ריבונית אחרת, גם ישראל תכיר בנישואים, אפילו אם אינם קיימים בישראל.

הפתרון המסתמן הוא רישום זוגות שירצו להקשר כ"בני זוג", בעוד נישואים יהיו רק הפתרון הדתי.
זו אכן התקדמות, בכך שרבבות אנשים שלא יכולים להינשא כולם, יזכו להכרה מצד המדינה בקשר שלהם וכך גם אלו שכן יכולים להינשא בדרך הרגילה, אבל מעדיפים שלא לעשות עסקים עם עסקני הדת יוכלו גם כן למצוא אלטרנטיבה בגבולות ישראל.
הדבר יפתור בעיות רבות, כמו מוסד ה"ידועים בציבור" לפיו אנשים שהחליטו לחיות ביחד, בלי למסד את הקשר בינם לבין עצמם, מוצאים את עצמם מוכרים על ידי בית המשפט כבעלי מעמד מחייב, גם אם לא בחרו בכך. זו סוג של כפייה שלא לצורך על אנשים, שאפשר יהיה למנוע בזכות ההצעה החדשה.

הבעיה שאני רואה בקבלת הצעת הפשרה הזו, היא שהיא אמנם נותנת מענה לרבים שהם פסולי חיתון, אבל בעצם היא דוחה את הדיון בשאלת ההכרה בזרמים השונים של היהדות, הקונסרבטיבי והרפורמי (ששונים זה מזה באופן מובהק, אבל היחס האטום של המדינה הביא אותם לפעול ביחד), בשאלת הגיור (שאלת מי הוא יהודי) ובזכות הבסיסית של זרמים נכבדים ביהדות לקבל הכרה בטקסים שלהם, כמו בטקס הנישואים. הפשרה שתתקבל, אם תתקבל בעצם מנציחה מצב של תיאוקרטיה אורתודוקסית שמבקשת לעצמה שליטה בלעדית בדת והכרה כהיותה הדת היהודית האמיתית.
הואיל והקהילה הרפורמית בארה"ב היא גדולה והואיל וההיסטוריה של הנצרות הוכיחה שהפילוגים הללו (אגב, הקהילה הרפורמית החלה בגרמניה של המאה ה-19, כאשר נוצר צורך להתאים את היהדות לתקופת אירופה של אחרי 1848 ותקופת האמנציפציה) והרדיפות רק מחזקות את הנרדפים, אני חושב שישראל צריכה להכיר בשני הזרמים הללו ולא להיכנע לדרישה האורתודוקסית, שאני מניח נובעת משיקולים דתיים, אך גם שיקולים כלכליים ושל יוקרה ותחרות על אותו קהל, כי אחרת הם לא היו מקבלים גם את העובדה שהנצרות והאסלאם מוכרים בישראל.
כל בית משפט היה מכריז על האורתודוקסיה בישראל כמונופול בתחום הדת, דבר שהיה מביא להגבלתה או פירוקה. לצערי, לא זה המצב.
רק נשאלת השאלה בהנחה שבני זוג יחליטו לעבור למדינה אחרת, האם המדינה האחרת תכיר בהם כזוג נשוי?

תודה אגב לזיגפריד ששלח לי את הכתבה.

ועד כאן להפעם.
אלעד