בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לאור השביתה המתקיימת היום ברוב רובם של מוסדות ההשכלה הגבוהה (כאן , כאן  וגם כאן) שמארגניה טוענים שהיא צפויה לעוד תקופה ארוכה, עד אשר הממשלה תיסוג מכוונתה להעלות את שכר הלימוד (רמז לכך נתן שר האוצר לשעבר אברהם שוחט, העומד בראש ועדה שמינתה הממשלה לרפורמה במערכת החינוך, שצוטט לפני כשבועיים כמי שאמר "העלאת שכר הלימוד היא הכרחית". סימוכין כאן וגם כאן) וגם יוחזרו תקציבים שקוצצו ממערכת החינוך, החלטתי להתייחס לעניין, שנוגע גם לי באופן אישי.

על אף שממקום מושבי כעת, אני מסוגל להבחין בניחוח הפופוליזם שבשביתה ואני מסוגל לראות את ההון הפוליטי והדאגה לאינטרס הצר של מארגני השביתה, אנסה להתעלות על אי אילו סלידות אישיות שיש לי נגד כמה פרסונות. זה לא יהיה קשה במיוחד, הרי אלו שהמאבק מופנה נגדם, בממשלת ישראל, כבר מזמן לא מייצגים עבורי שה תמים.

בנוסף, אין בכוונתי לראות בהבטחות היסטוריות שניתנו להפחתת שכר הלימוד, כמו החלטות ועדת וינוגרד (להפחתת שכר הלימוד, לא זו לחקירת מלחמת לבנון השנייה, כן?). זה אכן חשוב לכבד החלטות ולבצע מדיניות עליה הוחלט, אך באותה מידה חשוב שכותב שורות זה (וכך גם הקוראים) יהיה ריאלי ויקבל את זה שמציאות עשויה להשתנות וכן ועדות קמות ונופלות והעשייה הפוליטית תמיד כרוכה היא בוויתורים ושינויים ולכן היאחזות בטענה "הבטחתם, לכן תקיימו" לעולם אל לה להיות נימוק בדיון בנושא השביתה.

ואחרי ה-Disclaimer הקצר, אתפנה לכתוב על מה שלדעתי צריך להיעשות.

לצורך כך אתחיל ואומר שסיפרתי על דבר השביתה לכמה מחבריי מעבר לים (בפועל זה אומר סלובקיה וארה"ב).

תגובת ידידותיי הסלובקיות הייתה בתחילה אי הבנה של הצורך לשבות. הן זכרו שאמרתי שבישראל קיים שכר לימוד, אבל היה להן קצת קשה לדמיין עולם בו משלמים על ההשכלה הגבוהה, שכן בסלובקיה הלימודים בחינם.

שאלתי אחת מהם, האם אין חשש מבריחת מוחות? אחרי הכל, נטל התשלום נופל על אזרחי סלובקיה (ואני מניח שגם האיחוד האירופי מסייע), כאשר הבוגרים, לפחות במקצועות הנדרשים, יכולים לקום לאחר סיום התואר ולעבוד בבריטניה, אירלנד ושוודיה (אלו המדינות היחידות שאישרו עד כה לאזרחי המצטרפות לאיחוד מ-2004 לעבוד בשטחן ללא הגבלה) וכך סלובקיה רק תפסיד – מחד גיסא היא מכסה את הוצאות הלימוד וחלק מהוצאות המחייה של תלמידיה, אך מאידך גיסא הם לא מחויבים להשקיע ממרצם בסלובקיה לאחר מכן. נכון, מהגרי עבודה לעיתים חוזרים לאחר מספר שנים לארץ מוצאם, עשירים יותר וכך מניעים את כלכלתם או לחילופין שולחים כסף הביתה. יש מדינות שהפכו זאת למקור ההכנסה העיקרי שלהן, כמו הפיליפינים. אך ככלל, נראה שעדיף לה למדינה שהמשאב האנושי לא יתנדף לו וירעה בשדות זרים.

תשובתה לשאלתי לגבי החשש מבריחת מוחות הייתה פשוטה. לפני כמה זמן היה דיון בפרלמנט ורצו להעלות את שכר הלימוד. אך בסופו של דבר הפוליטיקאים התעשתו והבינו שעדיף לשמור את הסטודנטים גם במחיר מימון שכר הלימוד על ידי הממשלה, אחרת לא יישארו להם סטודנטים, מפני שהללו פשוט יעדיפו ללמוד בצ'כיה השכנה בה הלימודים חינם אין כסף, באוסטריה או בגרמניה שגם בהן הסטודנט יכול ללמוד בחינם.

היא אמנם לא אמרה זאת במפורש, אך יכולתי להסיק שהממשלה הסלובקית מעדיפה לעודד את אזרחיה להיות סטודנטים בשטחה, גם אם לאחר מכן קיים החשש שיברחו, זאת משום שאחרת הם פשוט יברחו בטרם הלימודים ויתכן חשש שיעדיפו להישאר במדינה בה יילמדו. בנוסף, סביר להניח שלא יחבבו כל כך את מדינתם שמבקשת מהם תשלום על משהו שבני גילם במקום אחר מקבלים ללא תשלום.

הסיבה שבסלובקיה שכר הלימוד נשמר חינם, לפחות לסטודנטים המקומיים ומי שמעוניין ללמוד בסלובקית, נובעת דווקא מעקרון השוק ולא מאיזו חשיבה סוציאלית מתקדמת.

הואיל וקיימים מתחרים, הדרך לשמור על יתרון היא בהורדת עלות המוצר ששמו חינם. משום שהמתחרים מספקים את המוצר בחינם, אין לממשלה ברירה אלא לספק אותו בחינם גם כן.

אם מחיר החינוך בצ'כיה, סלובקיה, גרמניה, צרפת ועוד כמה מדינות אינו מהווה שיקול עבור הסטודנט, יתכן מאוד והוא יעדיף להישאר במדינתו. אחרי הכל, הוא כבר מכיר את השפה והתרבות ולכן יבחר במדינתו. המדינה הרוויחה אזרח שאמנם לא כבול אליה בשרשראות ולכן יתכן וההשקעה בו תרד לטמיון, אך הוא מרוצה ולכן קיים סיכוי רב שהוא יעדיף להישאר בה, משום שבני אדם אינם יצורים שטוחים שכל עניינם הגדלת רווחיהם, אלא יש להם שיקולים נוספים כמו משפחה, שפה, תרבות ועוד כל מיני קשקושים לאומיים שנוטעים בהם עמוק מגיל צעיר, לא מעט בזכות השכלת החינם.

מיד לאחר מכן הגיע הדיון לכך שמה שמאפשר בעצם את הדרישה לתשלום הוא היעדר אלטרנטיבה של ממש למרבית הסטודנטים בישראל.

נכון, אפשר לנסות ללמוד בחו"ל, במקומות בהם שכר הלימוד נמוך יותר או חינם לגמרי.

אבל ראשית, במקרים מסוימים שכר הלימוד הוא חינם למקומיים, אך עלותו לזרים גבוהה אף יותר מזו בישראל ובכל מקרה לא מצדיקה מעבר, כאשר כרוכה עלות נוספת כגון טיסות, מגורים ועוד עלויות שהופכת את המעבר ללא כדאי.

ושנית, קיים מחסום השפה והתרבות – בוגר התיכון בישראל על פי רוב דובר שפה זרה נוספת אחת בלבד – אנגלית וגם רמתו בתום לימודי התיכון לא מכשירה אותו להיכנס ישר לאוניברסיטה מעבר לים, אלא הוא עוד יצטרך להשתפשף לא מעט באנגלית. שלא נדבר על לימודים באחת המדינות שהוזכרו לעיל, בהן שפת הלימוד אינה אנגלית ולכן הסטודנט הפוטנציאלי יצטרך להשקיע מאמץ אדיר בלימוד השפה המקומית.

וכך כאמור, כאשר אין לסטודנט הישראלי חלופה ממשית, הוא למעשה שבוי של ממשלתו.

בהחלט, שבוי. מדינת ישראל אמנם נוהגת לספר סיפורי סבתא על כך שהיא עושה הכל להשבת שבוייה הביתה (אני רואה בעיקר תעמולה, אבל יתכן וזה רק משום שאני תמיד סקפטי) וכאשר חייליה וסוחרי סמיה נמצאים בשבי היא דורשת שיקוימו בהם אמנות ז'נווה, אך היא בעצמה מתעללת ב-250 אלף השבויים שהיא מחזיקה, בכך שהיא מעמידה שירות צבאי חסר תשלום שבמהלכו אזרחיה הצעירים הם עבדים נטולי זכויות ונטל על ההורים ולאחריו היא מצפה שעל גבם בלבד ישאו אזרחיה את נטל מימון שכר הלימוד, כאשר בזמן הזה הם צריכים להתפרנס ללא כבוד (דוגמא כאן).

הרי זו בעצם הכוונה בהעלאת שכר הלימוד בטענה שמחירו אינו ריאלי. הסטודנט הוא זה שצריך לממן את מערכת ההשכלה הגבוהה. מצד אחד דורשים מצוינות אקדמית, כי הרי לכן בעצם קיימת הדרישה לוועדה לרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה, ומצד שני מנסים להוריד את ההשקעה למינימום.

לפני שורות בודדות קישרתי לסיפורם של בעלי המסעדות שלא משלמים למלצרים שאמורים להתקיים על טיפים, אך האם אין ממשלה שמצד אחד מעוניינת באוניברסיטאות הטובות ביותר ומצד שני מעוניינת שרק הסטודנטים ישאו בנטל, דומה לבעל המסעדה שרוצה שירות טוב ללקוחותיו, אך לא מוכן להוציא מכיסו לאותו שירות?

מי שמתקומם נגד ניצול מלצרים, ראוי שיתקומם גם נגד ניצול סטודנטים. מדוע על גבם בלבד צריכה לבוא המצוינות האקדמית?

בינתיים הבנו שמה שמאפשר להחזיק את מערכת ההשכלה הגבוהה היקרה הוא חוסר הברירה (עד כה לא התייחסתי לדוברי הערבית שיכולים ללמוד בשפת אמם במקומות אחרים. חלק אגב עושים זאת, אך בפועל נראה שגם בעבורם האלטרנטיבה לא בהכרח קיימת)

אך אולי זה לא רע?

מי שמעוניין ללמוד, יחזיק את המקום בו הוא לומד. מי שלא מעוניין, לא יצטרך להוציא מכיסו דבר על בעיות שלא נוגעות לו.

זה שמדינות אחרות איבדו את היכולת להחזיק בכוח את אזרחיהן וכדי למשוך אותם ללמוד הן מאפשרות לימודים בחינם, לא אומר שישראל צריכה להוריד את שכר הלימוד. אם לדובר הצ'כית והסלובקית מספר אלטרנטיבות, לדובר הגרמנית מספר אלטרנטיבות וגם דובר הצרפתית יכול למצוא איזה מקום או שניים בעולם שעדיין מדברים בו צרפתית, מי שרוצה ללמוד בעברית חייב ללמוד בישראל ולכן כמי שנהנית ממונופול על הלימודים הגבוהים בעברית, ישראל יכולה לקבוע אילו תעריפים שהיא רוצה. לא?

כאן אנו מגיעים לדיון בתפקיד ההשכלה.

נהוג לומר, ומי אני שאחלוק על כך, שהשכלה היא הרחבת אופקים שתמיד טובה.

ובאמת, בחברה הדמוקרטית, בה מצופיה מהאזרחים לעצב את סדר היום החברתי, ראוי שיהיו להם מירב הכלים לעשות זאת. אין זה אומר החברה צריכה להיות מורכבת אך ורק מדוקטורים, אבל אין ספק שהיכולת ללמוד ולהתפתח תורמת לחברה בכללותה בכך שהיא עשויה להעלות את רמת הדיון ולהפוך הביקורת על השלטון והתהליכים לעניינית יותר וסיסמאתית פחות (היינו, להעלות את הדיון מרמת "כולם מושחתים" ו"צריך לדפוק את כולם" לדיון בנקודות חשובות וגופו של עניין)

מעבר לכך שהשכלה היא כלי להקניית ידע פרקטי כגון יכולת לתכנן כבישים, גשרים, חלליות ומחשבים, היא מפתחת את דרכי החשיבה, פותחת אשנבים לתחומים שבלעדיה היו חסומים בפני אותו סטודנט והיא מאפשר לאנשים להגשים אותם.

רק השכלה בחינם באמת מעניקה לכל אדם הזדמנות. נכון, עדיין יהיו מי שיעשו את השיקול – האם שווה להם ללמוד כשבזמן הזה הם יכולים לעבוד. אך הידיעה שההשכלה תעניק להם יכולות שישפרו את הסיכוי שלהם להתפרנס תביא לכך שרבים ירצו ללמוד.

העלאת רמת החברה, תיטיב עם כולם, גם מי שלא נמצא ברגעים אלו ממש באקדמיה. גם מי שמעולם לא ייקח קורס באוניברסיטה ירוויח, מפני שהוא יחיה בחברה באיכות גבוהה יותר ובניגוד להיום, לכל אחד תהיה את אפשרות הכניסה לשם, לא רק משום שהם נולדו לאבא ולאמא הנכונים.

אני מניח שהדיבורים הללו על העלאת רמת החברה, ספק אם משכנעים מישהו, כי הרי ידוע שיש הבדל בין הרצוי למצוי וסביר להניח שיהיו מי שיקופחו גם כאשר הלימודים יהיו בחינם, כי הרי לא כולם יוכלו לחבוש את ספסל הלימודים וגם לא כל מי שיכול ודאי רוצה ולכן אולי אין זה הוגן לדרוש ממנו לשלם עבור מוצר שגם אם היה מוצא לו בחינם לא היה צורך.

לכן ראוי לדבר על ההיבט הפרקטי יותר – מה נותנת השכלה במחיר שווה לכל נפש (כלומר חינם, לא במחיר גבוה שווה לכל נפש, כאשר הוודאות של מלגה כלל לא בטוחה)?

השכלה חינם, פירושה בהכרח הגדלת שוק האנשים שנאבקים על מקום באוניברסיטאות. זה אומר שרמת התלמידים בהכרח תעלה.

וכך רמת העובדים במשק תעלה. השכר יצטרך לגדול בהתאם (אחרת, אנשים יברחו, בקצב אף גדול מהיום ולכן הממשלה תפעל כבר שהשקעותיה לא יברחו ותדאג להפוך את המדינה ל"מקום שכיף לגור בו" ולא רק בגדר סיסמא) והכלכלה עתידה לפרוח. וזו הרי המטרה בסופו של דבר, כמדומני.

אמנם עדיין יישארו הבדלים שנובעים מרמת החינוך הקודם, ולכן השכלה בחינם אינה ה-פתרון, אלא חלק מהפתרון שצריך להיות כזה המגדיל את הנגישות לחינוך – המאפשר לכל מי שנולד היום או בשנים האחרונות להשתלב בעתיד במסגרת שוק עבודה ששווה לעבוד בו ולא נגיד לשלם הרבה כסף בעבור תעודה (כי הרי כאשר עובדים, לא באמת לומדים, אלא מנסים לרכוש תעודה) שלא מבטיחה דבר – לכל מי שנולד כאן ולא רק לידי אליטה מצומצמת.

בסופו של דבר הוויכוח הוא הרי כספי – מי ישלם.

המקטרגים טוענים שאין מספיק כסף להשקיע בחינוך. ישנם עניינים בוערים יותר, למשל הביטחון. אז ראשית, הגיוני היה להפסיק לשלוט על עם אחר ולוותר על יכולת גרעינית ובמקום להשתלב בברית הגנה דוגמת נאט"ו וכך לפנות תקציבים (כאשר אבי שירת בצבא, אי שם בשנות החמישים המאוחרות, משך השירות הצבאי לגברים היה שנתיים ותקציב הביטחון גזל חלק זעום יותר מהתמ"ג. אז כידוע, בישראל האוכלוסייה הייתה קטנה יותר ולכן אני מניח שגם היום אפשר להסתדר עם צבא קטן יותר ואם זה לא אפשרי, אז כנראה שהמשימות שהמדינה לקחה על עצמה גדולות מכפי יכולתה).

אולם מעבר לכך, הטיעון המרכזי הוא שמי שמשתמש בשירות הזה, ששמו השכלה, צריך לשלם עליו ולא אחרים ואת תקציב המדינה ראוי לשמור לדברים אחרים, למשל מכירת נכסי המדינה בעבר נזיד עדשים לכל מיני אילי הון.

נראה כאילו המטרה באי הפיכת ההשכלה לנגישה, משרת את האינטרסים של קבוצה מסוימת, שמעדיפה אוכלוסיה פחות משכילה, יותר כנועה שמשמשת גם ככוח עבודה זול שיכול לאפשר לאותה קבוצה לחיות חיי מלכים. בהתאם לצרכים של אותה קבוצה, מחוקקים החוקים. טוב לאותה קבוצה לבנות כאן חברה פיאודלית של צמיתים הרבה יותר מאשר חברה דמוקרטית בה השגשוג לכולם. התירוץ לכך הוא לכאורה ליבראלי, אך כלכלה ליברלית אין פירושה מספר מצומצם אילי הון החולשים על המשק, אלא השתתפות של הכמות הרבה ביותר של אנשים בפעילות היצרנית, בהתאם ליכולתם, כאשר אין להם חסמים (וכידוע, אי-השכלה היא חסם מהותי).

דווקא השקעה בחינוך היום, היא זו שתניב פירות בעתיד. היא לא שפיכת כספים שלעולם לא יחזרו לעולם, אלא היא בחזקת "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו", כאשר המציאה היא כמעט ודאית.

הרי אפילו הטענה שלאחר שיקבלו השכלה בחינם, יעדיפו חלק מהאנשים לעבוד במקום אחר וכך לנתק עצמם מהמדינה ויהיה זה בגדר הפסד, הרי נרוויח את אלו שכן יישארו ובכל מקרה, מבין העוזבים, רבים יבחרו להישאר בקשר עם המדינה, יבחרו לבוא לטייל בה, יעשו עמה עסקים ויהיו שגריריה בעולם וכך כאמור, הרווח, גם אם הוא לא נמדד ישר, יניב פירות בעתיד.

מכרתי מארה"ב התלוננה שבארה"ב מערכת ההשכלה גם במשבר. שאלתי כיצד, אם מן המפורסמות הוא שרבות מהאוניברסיטאות האמריקניות נחשבות מהטובות בעולם.

היא הסבירה את עצמה בכך שדיברה על הנגישות – שכר הלימוד עולה. העשירים יכולים להרשות לילדיהם ללמוד. העניים בלאו הכי לא עומדים בסף הכניסה ולכן לא יזכו למלגות שאולי מגיעות להם. והמעמד הבינוני מסוגל פחות ופחות להיכנס לאוניברסיטאות הטובות, כי הרי "יש להם" ולכן לא מגיעה להם מלגה.

על זה למעשה המאבק בישראל היום. האם אנחנו רוצים חברה נבערת ברובה עם קבוצה קטנה שיכולה לרכוש השכלה. חברה שהיא לא דמוקרטית, אלא חברה פיאודלית בתחפושת.

או שמא אנחנו מעדיפים חברה דמוקרטית, כזו המאפשרת לכל אחד להשתתף בעיצובה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה עיצוב התכנים במישור הפוליטי.

אם שיקולי ביטחון הופכים להיות העניין היחיד או מסיח הדעת שמאפשר לקבוצה קטנה להשתלט על המדינה, הרי צריכה להישאל השאלה האם בכלל יש טעם לקיים חברה שכזו?

בסדר, "בית לאומי ליהודים" עשוי להיות דבר חשוב, אבל נשאלת השאלה האם בשלב מסוים הוא אינו נהפך להיות בלתי-ראוי להגנה?

לא משנה מה יהיו פירות מאבק הסטודנטים הנוכחי, אני לא אופטימי לגמרי לגביו. יתכן והם לא יתפשרו ממש בקלות כמו בפעם האחרונה (כן, הממשלה הבטיחה להקפיא את שכר הלימוד לשנה, הו יהיה נציג סטודנטים אחד בוועדת שוחט – הללי) אלא יביאו לאיזו ירידה מסוימת בשכר הלימוד, הקלות או אולי מימון והלוואות לכל מי רוצה.

אך עדיין, אני מתקשה לראות כיצד בעתיד הנראה לעין, החינוך יהפוך להיות נגיש לכולם.

יתכן ויש דברים שפשוט לא אמורים לקרות.

העכברים נוטשים את הספינה הטובעת. הקפטן נוטש אחרון. מי ייתן ויטבע.