| 5/2003
קייפטאון ואזור הקייפ
הפרק השני של סיפורי מסעותי בדרום היבשת השניה עומד להתחיל.
לאחר שסיימתי בתיאור החוויות בשדה התעופה ובטיסה ליוהנסבורג, אספר על ההגעה שלי לקייפטאון, ב-18 באפריל, שהיה יום שישי הטוב (Godd friday) שזה יום שישי של חג הפסחא (Easter), כלומר חג ורוב הפעילויות בעיר היו סגורות, או כך לפחות סופר לי.
סוף השבוע הארוך גם גרם לכל העיקובים שהיו בטיסה שלי.
בסופו של דבר, נחתתי בקייפטאון, כפי שכבר ציינתי. בשדה התעופה, כחלק מהשירות שהאכסניות מעניקות ללקוחותיהם בדרום אפריקה, חיכה לי נהג, עם שלט ששמי היה עליו, זה היה יכול להיות כמו בסרטים, רק חבל שעל השלט שהוא החזיק התנוסס שמי באנגלית עם שגיאת כתיב "ELAAC" ולא "ELAAD" כפי שאמור להיות...
חבל, דווקא היה יכול להיות מגניב...
היום הראשון בקייפטאון, על אף שהיה חג, היה קצת מפחיד, אני חייב לציין.
עברתי את הכביש, כדי להכנס לחנות ה SEVEN ELEVEN.
כפי שידוע לכם, יש מקומות בעולם שנוהגים בהם בצד השני של הכביש, דרום אפריקה הוא אחד מהם. לקח לי קצת זמן לעשות את הסוויץ' של חציית כבישים עם תנועה בכיוון הנגדי, דבר שכמעט עלה לי בחיי בהתחלה....
בנוסף, ברחוב ניגש אלי בחור שחור צעיר וטען שהוא מאוד עני ושאל אם לכבוד החג והימים הטובים אני יכול לתת לו קצת כסף?
השבתי שאני סטודנט עני ואין לי ממש כסף...
לא טוב לתת כסף לחבר'ה האלה באפריקה, כי בדרך כלל הם יקנו איתו סמים...
באותו ערב באכסניה, נפגשתי עם מורה מניו זילנד, מורה לגיאוגרפיה.
הוא היה ממש נחמד. סיבת בואו לקייפטאון, הייתי להשתתף במירוץ מרתון ארוך של 56 ק"מ שנערך ביום שבת ה-19 באפריל.
זה אגב כל עיסוקו של הבחור בשעות הפנאי...
באותו ערב בו הוא סיים את המרתון, הוא כבר היה על המטוס בדרכו להשתתף במרתון של בוסטון...
יש אנשים שמעולם לא נחים.
בכל אופן, יצא לי לדבר איתו וזה באמת נחמד לדבר עם אנשים מכל מיני מקומות שונים בעולם, כי רק ככה מגלים שבכל מקום יש בעיות משל עצמו ושיש לך לפעמים יותר במשותף עם אנשים שגרים 10,000 ק"מ ממך מאשר עם השכן מהדירה ממול...
בכל אופן, היום השני הקייפטאון הגיע במהרה, זאת כי היום הראשון החל למעשה רק משעות הצהריים המאוחרות.
קמת בתשע בבוקר, אחרי שישנתי עשר שעות, כי הייתי עייף מהטיסה, הלכתי ברגל, דרך איזור העיר לכיוון הסיטיפרונט.
בדרך רואים כמה המדינה בצרות. כל כך הרבה אנשים שחורים יושבים חסרי מעש על המדרכה. זה די מפחיד, כי שאתה חדש, אתה לא יודע מי נגד מי ולכן הלכתי במהירות ולא ממש הגשתי בנוח שעצרתי לפני שהסתכלתי טוב טוב, כאשר חציתי את הכבישים.
בכלל, זרקתי לפח שקית עם איזה דגנים שלא ממש אהבתי ומיד שאל אותי מישהו מה זרקתי וחיטט בפח, כי שאין מה לאכול, באמת עושים הכל...
מהווטר פרונט, יצאה ההפלגה שלי לרובן איילנד, האי בו נלסון מנדלה בילה תקופה די משמעותית מחייו, בעת משטר האפרטהייד.
בדרך לאי, ראינו לוויתן. מחזה נפוץ באזור, אבל לא בעונה הזו. לוויתנים זה היונק הכי גדול והם ממש מדהימים!
לצערי לא יצא לי לצלם אותו, רק לראות את המכה שהזנב שלו נתן למים.
בדרך חזרה מהאי, יצא לי לראשונה בחיי לשים לב לתופעה שכבר שמעתי עליה מזמן OCEAN FOAM, או קצף ים בעברית.
זה מגעיל! זה לא כמו הגלים הלבנים והיפים שמוכרים לכם מהחוף, אלה גושים של לבן מלוכלך שצפים על המים, פתאום באמצע שום מקום.
אין לי מושג למה זה קורה, אבל זה מגעיל, ולא רואים את זה הרבה בים התיכון, אבל באוקינוס האטלנטי זה שכיח.
פעם ראיתי בטלויזיה תוכנית על כבר הסמוך לאוקינוס שהתמלא בדבר הזה. אוי, זה היה מגעיל!
לאחר שחזרתי מההפלגה, הסתובבתי בווטר פרונט, שזה אזור בילויים מגניב על יד הים, ביקרתי באקווריום של שני האוקינוסים (אטלנטי והודי) שכמובן האקווריום במצפה התת ימי באילת לא משתווה לו, כי דרום אפריקה, היא מדינה הרבה יותר מפותחת....
בקיצור, זה היה יום מאוד נחמד שמאוד נהנתי בו (כמו מרבית הימים שהיו לי בטיול).
יום ראשון, היום השלישי של הטיול של הגיע.
קמתי בבוקר והלכתי לכיוון הר השולחן, בדרך תפסתי מונית כדי להגיע מהר יותר.
עליתי על הר השולחן עם רכבל והסתובבתי למעלה שלוש שעות.
מעל האוקינוס המקיף את העיר, היה ערפל סמיך, זה היה מחזה ממש מרהיב, שייחרט במוחי לעוד הרבה זמן, על אף שהתמונות של הערפל והעיר, לא היו מן המוצלחות בטיול...
על ההר יש צמחיה משונה שנקראת פיין בוש, שהם צמחים נמוכים ובשרניים שצומחים רק באיזור קייפטאון וקייפ התקווה הטובה, הממלכה השישית של עולם הצומח.
באזור הרכבל על הר השולחן, היו המון שפני סלע חמודם, שכמובן כל היפנים הצטלמו איתם...
יפנים זה משהו מדהים, פשוט מצטלמים בכל מקום עם כל דבר...
מהר השולחן לקחתי אוטובוס של תיירים שעושה סיבוב מודרך בעיר, ירדתי ב-CAMPS BAY, שזה אחד החופים המרהיבים שבעיר.
הבעיה היחידה בחוף הזה, היא שהמים מאוד קרים (16 מעלות), דבר שלא ממש מפריע לאלפי הרוחצים.
הסתובבתי על החוף שעה. ונכנסתי לסופר מרקט, שם גיליתי עבודה לא יעלה במיוחד...
כאשר שאלתי את אחת המוכרות, איפה אני יכול למצוא שקית לשים בה את הלחמניה, היא השיבה שהיא שם בשביל לשרת אותי.
אני חייב לציין, שזה דבר שאני לא ממש רגיל אליו, כי הרי זה נראה לכולנו טבעי שאנחנו אלו שלוקחים לעצמנו את הלחמניה בסופר.
המשכתי עם הטיול המאורגן והגעתי למוזיאון הדרום אפריקאי, בו מוצגים המון פריטים הקשורים לחיים ולתרבות האפריקאית והדרום אפריקאית.
המשכתי עם הסיור המאורגן וירדתי בווטר פרונט. הסתובבתי בקניון Victoria Wharf שהוא קניון ממש ממש יפה וממש ממש ענק!
הוא לא נראה גדול בהתחלה, אבל אפשר להסתובב בו שעות ולגלות עוד ועוד מקומות שלא ראית בהתחלה...
בקניון קניתי לי יוגורט בסופר, התיישבתי על ספסל בחוץ והאזנתי למוזיקה שהתנגנה ברחוב על ידי להקה מקומית. ניגש אלי בחור שחור, שאל אותי אם אני רוצה שהוא יעשה לי סיור בעיר ואיפה אני מתאכסן. הוא ולא האנגלית שלי ולא שלו ממש טובות, הוא איכשהו הבין שאני יליד קייפטאון...
בכל אופן, שתיתי מהיוגורט ואז חזר הסיפור הרגיל של האנשים במדינה הזאת, שהוא עני ואם הוא יכול לקבל מהיוגורט שלי, השבתי שכן, אחרי שאני אסיים. שתיתי עוד כמה לגימותף השארתי לו קצת מהיוגורט ויצאתי לדרכי.
היום הרביעי של הטיול הגיע די מהר, ערכתי טיול מאורגן עם עוד תרמילאים לקייפ התקווה הטובה ולקייפ פוינט - מקום באמת יפה, אבל ההגדרה של הייחוד שלו מאוד ייחודית - "הנקודה הכי דרום מזרחית ביבשת אסיה". איך נאמר, לא ממש הגדרה מלהיבה...
בדרך הפלגנו בים סוער לאי של כלבי ים, התמונות התפקששו בגלל מזג האוויר הרע ששרר באותו יום.
אחר כך המשכנו לשמורת הפינגווינים בסימונ'ס טאון. בדיוק זו הייתה עונת ההטלה והדגירה שלהם, אז זה היה מגניב לראות את כל החבר'ה רובצים על החול ומתחתם מונחות ביצים.
הפינגווינים האלו מכונים JACKASS פינגווינים ולמי שלא יודע פירוש המילה JACKASS הוא חמור. הפינגווינים מכונים ככה, משום שהם משמיעי קולות של חמורים... זה די מגניב למען האמת.
אחר המשכנו וטיילנו באזור הקייפ, ראינו בבונים ועוד כל מיני דברים מגניבים. באמת מדובר באחת השמורות היפות.
ביום החמישי לטיול שלי, ב-23 באפריל, ערכתי סיור נוסף, אחר, הפעם לאזור חבל היינות בקרבת העיר סטלנבוש שנמרוחקת מעט מקייפטאון.
אני לא ממש שתיין גדול ואחרי 5 כוסות כבר כאב לי הראש. אבל הואיל ושילמתי ואני ישראלי קמצן וגאה, זה לא מנע ממני לשתות עוד 15 כוסות וסה"כ ללגום 20 כוסות משקאות שונים ומשונים.
אפילו קניתי בקבוק של חיכוי מקומי מאוד מוצלח לשמפניה, כלומר יין נתזים, כי הוא לא ממחוז שמפיין בצרפת...
באמת מדובר באימפריית יין לכל הדעות, כך שמי שחובב יינות, יהנה מאוד באזור הזה של הכרמים, הנופים המדהימים והיינות המעולים.
אחרי ארבע חוות שונות בהן מייצרים יין חזרתי לאכסניה, שמח, שיכור ומרוצה...
שיחקתי כל מיני משחקי קלפים ושחמט עם האנשים ובאמת, יין עושה אווירה טובה...
למחרת היום נסעתי עם באז באס לעיירה שקראת הרמנוס המרוחקת כשעה וחצי נסיעה מקייפטאון.
על העיירה וההרפתקאות שלי בה, אפשר יהיה לקרוא בהמשך עלילות אלעד בדרום אפריקה...
אז יש למה לצפות...
אלעד
להקה בווטר פרונט
מבט כללי על הווטר פרונט
המוזיאון הדרום אפריקאי
מבט מהר השולחן
אני והמדריך על כף התקווה הטובה
אנשים בסיור היינות
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
