הסתפרתי
ובכן, בלילה שבין אתמול להיום, בין ה-20 ל-21 ביוני 2004 לאחר הולדת האדון, מעט לאחר השעה חצות, לקחתי את האוטו ושמתי פעמיי לכיוון שכונת הדר, שם גרה הגר (חרוז נפלא, הייתכן וזו הסיבה בגינה בחרה הגר להתגורר במקום?).
המטרה - לקצץ מעט את מחלפות ראשי, או בעברית - להסתפר...
חמוש במצלמת וידיאו (תיעוד רבותיי, תיעוד, למען נכדיי יראו את סבא שלהם מקצר את שערו בגיל 22.5 במכשיר המיושן ההוא - טלויזיה) ומספריים (בכל זאת, אביזר הכרחי לתספורת) עליתי לדירתה של הגר, לאחר הליכה בת כשתי דקות מהמקום בו החנתי את מכוניתי.
מיתוס - שכונת הדר היא מקום מאוד מסוכן בלילות, בשל המצב הסוציואקונומי הנמוך של תושבי השכונה.
ניפוץ מיתוס - הדר היא שכונה די בטוחה בלילות, אפילו השיכורים והמסוממים הולכים לישון בחיפה אחרי עשר בלילה (למעט אלו היושבים בחלונות ביתם ומפצחים גרעינים בקולי קולות).
אז כאמור, לא נאנסתי, נשדדתי או נרצחתי בדרך מן המכונית עד לביתה של הגר, כך שלאחר צילום של אחד החתולים שלה משחק עם הרובוט שהיה עסוק בניקוי אבק (פלאי הטכנולוגיה הנורווגית [ארץ ייצור סין] http://www.robomop.net/ , רובוט שאמור לנקות את הבית ובמקום מהווה אחלה משחק לחתולים), ניגשנו למלאכה, הלכתי להרטיב את שיערי במקלחת והסתרקתי במסרק שהיה מעט שמנוני, דבר שהוא בגדר טאבו ללוקים ב-OCD, או סתם אנשים שלא אוהבים לגעת בדברים שמנוניים....
ואז זה הגיע, התיישבתי על כיסא והפקדתי את גורלי (שהוא גורל המין האנושי במובן מסויים, מנקודת הראות המאוד צרה ואגוצנטרית שלי) בידיה של הגר.
כעשר דקות, זה הזמן שלקח להגר לקצר בכשני סנטימטרים את שיערות ראשי, על מנת להימנע מהתופעה המעיקה של קצוות מפוצלים.
כל הזמן הזה הוסרטנו שנינו על ידי אורי, ידיד של הגר שראה עצמו יותר כצלם פורנו, מאשר צלם תספורות.
נו, לפחות נוריד את הזומים שלו על איברים מוצנעים בעריכה...
זהו, התספורת הראשונה שלי, לאחר יותר משנה וחצי לאחר התספורת הקודמת (שהייתה כזכור טראומטית במקצת ובמהלכה כמעט דקרו את הספר מול עיניי) ב-17 בנובמבר 2002. אמנם הפעם לא עשיתי קרחת, אפילו לא קרוב. אבל כעת הראש שלי בעל מראה מעט יותר כדורי, יותר מסודר ואני כולי תקווה שלא אסתפר שוב בשנתיים הקרובות.
(כאן הייתי מצטט את נעמי שמר וכותב "לו יהי", אבל הגברת שמר החליטה שאסור לפרסם את שיריה באינטרנט, אז ציטטתי מישהו אחר ולא תדעו לעולם מי...)
וכעת השלב שבעצם כולם אוהבים - שלב הפורנוגרפיה האישית, תמונות...
התמונות בעלות גוון ירוק בשל תאורת הניאון הירוקה במרפסת דירתה של הגר (ולא בשל המעבר של ישרא-בלוג לנענע), אפשר כמובן לתקן עם פוטושופ, אבל אז נוותר במעט על האווירה שהיא (השערה שלי בלבד) אנטיתזה לאווירה ברובע החלונות האדומים באמסטרדם.
שלוש התמונות על פי סדר הן "לפני" התספורת, "במהלך" התספורת ו"אחרי" התספורת.
לפני התספורת - שיער עד הכתפיים
במהלך התספורת - בתמונה הגר ואני
אחרי התספורת - אני בודק (על מסך המצלמה) את הלוק החדש
"תחזור תחזור"
היום, מגרשים אותי מהבית 
קורה לפעמים, לא יותר מידי, אבל קורה...
אז בשעות הערב אלך לי לקניון, אח"כ אבקר את אנה ויותר מאוחר אלך להופעה של משינה, במסגרת יום הסטודנט בטכניון (10 ש"ח כרטיס ליומיים, שאני לא אלך?).
מחר, שלמה ארצי.
מה גורם לאנשים לקנות מילונית דיגיטלית מסויימת
אתמול הלכתי לקניון עם חבר (טוב, לא בדיוק חבר, יותר צר, אויב וכו'), על מנת להחזיר התקן בלוטות' (Bluetooth - שן כחולה) שאח שלי קנה פה, לקח לאנגליה ושלח לארץ באמצעות אמא שלי.
לאחר מכן, הואיל והוא הסכים להתלוות אליי, הלכנו לסניף אופיס דיפו, מפני שהוא החליט שהדבר שהכי נחוץ לו כרגע בחיים זה מילונית דיגיטלית...
לא עזרו השכנועים שהוא יודע אנגלית, שקיימים מילונים ממוחשבים ושומו שמיים גם מודפסים, הוא רצה מילונית דיגיטלית ולא סתם, אלא מילונית אוקספורד.
למי שלא יודע, קיימים בשוק (או לפחות באופיס דיפו) מספר סוגי מילונית דיגיטאלית, בסכומים הנעים בין כ-200 ₪ למילונית פשוטה המשמשת גם כיומן אלקטרוני ועד כ-900 שקלים חדשים, עבור קויקשנרי אשר סורק ומתרגם מילים בשש שפות (גירסה צנועה יותר של קוויקשנרי 2 אפשרי להשיג בכ-400 ₪). מתוך המגוון קיימים שלושה דגמים של מילון אוקספורד (נו, ארבעה דגמים, אבל אחד שהוא מילון עברי-רוסי-אנגלי לא ממש רלוונטי לבחור), כאשר תג המחיר המוצמד לשניים מהם הוא 450 שקלים ולשלישי מחיר של כ-600 שקלים.
שני הדגמים הראשונים שעולים 450 ₪, מכילים האחד כ-500 אלף מילים והשני כ-2 מיליון מילים, בעוד הדגם היקר יותר, מכיל 3.5 מיליוני מילים (מממ, יחד זה מתחבר לשישה מיליון, מזכיר לי משהו, אבל אני לא בטוח מה בדיוק...).
זה המקום לציין שחברי אדם שחושיו אינם חדים במיוחד, מעט קשה לו להבחין בין עיקר לטפל ובין נחוץ ללא נחוץ.
אתן דוגמא. לפני מספר חודשים נבחנו שנינו בבחינה הפסיכומטרית. במשך יותר מחודש, בכל שיחת טלפון (או לאו דווקא שיחה טלפונית) שניהלתי איתו, הוא חזר והפציר בי מדוע אני לא מתכונן לבחינה עם קורס. הסברתי לו פעם אחר פעם שאין לי עניין בקורס, כי את ה"טריקים" שהם מלמדים אוכל ללמוד בעצמי והמסגרת של הקורס רק תגרום לי לחוש שאין לי צורך להשקיע, מפני שאת החומר אני יודע כי למדתי בקורס.
אבל כמובן, הסבריי לא שכנעו אותו, כנראה מפני שהוא הוציא כ-3,000 ₪ על קורס פסיכומטרי בקידום (או כפי שהוא אמר "זה כסף מהפיקדון, אז לא איכפת לי", בלי להתייחס לעובדה שאפשר לנצל את הכסף הזה למטרות אחרות או לקבל אותו במזומן חמש שנים לאחר השחרור) ולא יכול היה לסבול את העובדה שאני אבחן באותה בחינה בלי ההוצאה המיותרת.
לכן הוא כל הזמן ניסה (ללא הצלחה) לערער את בטחוני העצמי (לא שזו משימה בלתי אפשרית, אבל ודאי לא אדם שלא יודע על מה הוא מדבר יצליח לעשות כן), לקנטר אותי (לא סתם אמרתי צר ולא חבר) ולבקר את דרך הלימוד שלי (עליה הוא לא ידע דבר וחצי דבר, למעט העובדה שאמרתי שאני לומד לבד, בכוחות עצמי).
כמובן שהוא כל הזמן אמר שלו יש תנאים עדיפים עלי ושהוא כנראה יקבל ציון גבוה משלי ומה רבה הייתה אכזבתו, באותו יום שישי בו הוא התקשר וסיפר בהתלהבות על ציונו שהופיע באתר המרכז הארצי לבחינות והערכה והפציר בי לבדוק את הציון שלי, כאשר נודע לו שעקפתי אותו.
אויש, גלשתי מעט, הנקודה הייתה שאותו חבר הוא אדם שקל מאוד להלהיב בשטויות (כמו כולנו בעצם) והבנתו בדברים אותם הוא רוצה (באופן כללי) מאוד נמוכה.
לא עזרו הסברי כי במילון אוקספורד תיכוני אשר מספק לכל הדעות אדם ממוצע יש 47 אלף מילים בלבד (פי 10 פחות מאשר במילונית עם אוצר המילים הדל ביותר).
לא עזרו הסברי על כך שבשפה האנגלית יש כ-700 אלף מילים בלבד (ועוד כחצי מיליון מונחים טכניים שונים) ושהסיכוי שהוא ייתקל במילה שתופיע בגירסת המילון עם 3.5 מיליון המילים ולא תופיע בזה בעל 2 מיליון המילים (או ה-500 אלף) הוא אפסי.
לא עזרו הסברי על כך שאדם משכיל ממוצע משתמש בחייו בעת דיבור בכ-5,000 מילים ובכתב בכ-10,000 מילים בלבד.
הוא החליט שהוא רוצה את המילונית ב-600 שקל כי יש סיבה למה היא עולה יותר (אה, כן, גם המוכר של אופיס דיפו בעצמו, המליץ לו על מילונית ב-450 ₪ ולא ב-600) ויהי מה...
טוב, כסף שלו ואם זה שיש לו את המילונית הכי משוכללת עושה לו בחיים טוב שיהיה בריא.
המלצתי לחברות המייצרות את המילוניות, ליצור מילוניות יקרות יותר, למשל ב-1,000 ₪ ולכתוב שיש בה כמה שיותר מילים, גם אם הן לא מילים שבאמת קיימות.
כי לא משנה איזה תג מחיר ישימו למוצר, תמיד יהיו את אותם אנשים שיקנו גם מוצר שהם לא צריכים, רק כי הוא יקר ומשוכלל...
לבני (ובעיקר בנות) ה-18 ומטה, אזהרה
אני רוצה לנצל את העובדה שחלק מהקוראים בבלוג הם קטינים וקטינות, על מנת להביא כאן את הסיפור הזה על גבר כבן 44 מאזור הצפון שהכיר באינטרנט נערה בת 15, הם נפגשו מספר פעמים, התיידדו והקשר הפך להיות קשר מיני בין נערה לבין מי שבקלות יכול היה להיות אבא שלה.
במקרה הזה מדובר בקשר שהוא בהסכמה, גם אם כי הואיל ומדובר בקטינה החוק לא רואה את הדברים בעין יפה, מפני שנערה בת 15, ראוי שתתרועע בחברת בני גילה ולא בני גיל הוריה, אשר ינצלו אותה מינית. אבל קיימים מקרים חמורים בהרבה, אשר בהם ילדים נופלים קורבן לאונס של קיום יחסי מין בכפייה (לדעתי מדובר במקרה חמור בהרבה), נחטפים או נופלים קורבן למעשי אלימות מזוויעים, כפי שקרא לפני כשנתיים לנער אופיר רחום שפותה להיפגש עם בחורה שענתה לשם מונה, נחטף לרמאללה ונרצח בדם קר, על רקע לאומני.
בכל מקרה, הגילאים האלה, 44 ו-15, מעלים בי מספר תהיות לגבי הפרשי הגילאים. בהנחה שהנערה הייתה בת 18 ויום והחשוד היה בין 47, האם אז, בהפרש גילאים דומה הקשר ביניהם לגיטימי?
ואם היה מדובר בנער בן 19 ונערה בת 17, עוד מקרה של בגיר וקטינה, האם אז הקשר שמבחינה חוקית נחשב לא חוקי (כאשר הוא מקבל אופי מיני), הוא לגיטימי?
למיטב זכרוני מגיל 15 (שזה לפני כשמונה שנים), ראיתי עצמי באותה תקופה כאדם מבוגר, בעל דעות על העולם וידעתי להבדיל בין מה שטוב לי לבין מה שרע לי.
אני מניח שכמוני בגילה, גם לרשות אותה נערה עמדה המסננת הזו אשר מבחינה בין טוב לרע, בין רצונותיה לדברים שהיא לא רצתה. אם היא בחרה להיפגש עם אותו אדם ביודעה שמדובר באתר אשר גילו פי 3 משלה, כנראה שהדבר לא הפריע לה.
אם הדברים נעשו בהסכמתה, גם כאשר לגבר, כאדם מבוגר הייתה יותר שליטה על הנעשה, אני לא חושב שצריך לזלזל באותה נערה ולהגיד "היא קטינה ולכן היא לא יודעת מה היא עושה וזה רע לה".
טוב, הגעתי למסקנה שלא גיבשתי דעה מוצקה בנושא.
והנה אתר תחת הכותרת "זהירות אינטרנט", אשר מזהיר מאותן תופעות לא נעימות שמפגשי אינטרנט עלולים להפוך אליהן...
חדשות 10
אתמול חרגתי ממנהגי, פתחתי את הטלויזיה למשך כשעה קלה וצפיתי בערוץ 10 (וגם בקארטון נטוורק [Cartoon network], כי אין על סקובי-דו).
מזמן לא יצא לי לצפות במדיום הטלוויזיוני, אפשר לומר שכמעט שכחתי כיצד המסרים של עורכי החדשות חולפים ועוברים להם בלי הרף, מחלחלים לתודעת הצופה מבלי שירגיש.
מהדורת החדשות נפתחה בסיפור על רצח והתאבדות במשפחה, בו בעל בעכו רצח את אשתו בחנק ולאחר מכן התאבד בתליה, כאשר הילדה בת ה-16 קמה בבוקר, ראתה את אביה תלוי והסתירה זאת מהאח הקטן בן ה-7.
חמש דקות, שכנים מספרים על כך שהיה מדובר בזוג שקט שאיש לא העלה על דמיונו שכך יהיה, סיפורים של הכתב על כך שלפני זמן מה התכוונה הנרצחת להתלונן במשטרה על אלימות מצד בעלה, לאחר שרצתה להתגרש ממנו וצילום של תחנת המשטרה הסמוכה למקום הרצח שלא הצליחה להושיע את האישה מידי בעלה.
חמש דקות, נגמרת הכתבה ועוברים לאייטם הבא, אחרי שהחדרנו את מנת המוות והאלימות היומית...
בניזירי, מי שהיה שר הבריאות ושר הפנים, מואשם בלקיחת שוחד. אחרי שרון (אריק), שרון (גלעד), דרעי ורשימה ארוכה של אישי ציבור שהואשמו בשחיתות פוליטית, הגיע תורו של זה, שכמו כולם הוא מאמין בחפותו, במיוחד כאשר הוא יודע שעל כס היועץ המשפטי לממשלה יושב מני מזוז, מי שלא מגיש כתבי אישום, אלא אם המואשם מצהיר "לקחתי שוחד"...
עוברים אייטם ומספרים על הנהג של חברת הכנסת נעמי בלומנטל, אשר מספר בגאווה כיצד הוציאה חברת הכנסת 12 אלף שקלים ונתנה לו על מנת לשחד חברי מרכז ליכוד, בפרשה שנודעה כ"פרשת הסיטי טאואר". לא כל חברי הכנסת והשרים מקבלים שוחד, חלקם נותנים אותו, על מנת שיבחרו ואז יוכלו לקבל שוחד...
כפי שאמר סטאלין - "לקחת צעד אחד אחורה, על מנת לזנק שני צעדים קדימה" (אני מניח שברוסית זה נשמע טוב יותר)...
הבזק וסיפורים על כלבי האמסטף, שלאחר נפילת הרודן סדאם חוסיין, הפך להיות האויב האכזר של עם ישראל. הסיפור אשר התרחש לפני מספר ימים בו הרג כלב מסוג זה תינוקת בת 4, הביא את התקשורת לדוש בנושא ולטחון אותו כאילו היה תינוקת בת 4 בפיו של כלב אמסטף (כן, אני יודע, דימוי גרוע, אבל זה משום מה מה שעלה לי בראש). סיפור על כלב אמסטף שנבח על פרמדיקים של מגן דוד אדום שבאו לטפל באדם שלקה בלבו והפחיד אותם עד מוות, מוות של האיש שלקה בלבו, לא של הפרמדיקים, שפחדו לטפל באיש מחשש מהכלב.
ישנם עוד סיפורים שתוכלו לקרוא אצל דוברמן בהקשר פרשת האמסטף, אבל בי נחרטה התמונה של פקח הולך עם כלב חביב ולא מאיים, קשור ברצועה וראשו מוחזק במוט, מובל לכליאה והריגתו (או הבאתו לתפקיד שמירה על עצירים במערכת הביטחון, תפקיד לא סימפטי גם כן).
הפאניקה שנוצרת על ידי זוג שלא טיפל בכלבם (ובילדתם) כמו שצריך וניפוח תקשורתי, הוצאה מכל פרופורציה ומי שסובל מזה הם בעלי החיים שכל חטאם היה שנהגו על פי האינסטינקטים הטבועים בהם ולא בצביעות האופיינית לבני האדם.
גם מצב בריאותו של נשיא מצרים חוסני מובראק, האיש בן ה-76 שיצא לגרמניה לניתוח בגב (כך על פי הגרסה הרשמית לפחות) ולא הותיר אחריו יורש, נדון בהרחבה.
נדון זו מילה יפה, כי יותר מידי עובדות לא יודעים על הדיקטטור אשר שולט במצרים מזה כעשרים שנה.
הואיל ומצרים מדינה ידידותית (לפחות באופן רשמי) לישראל, כל מילה שלישית של הפרשן לענייני ערבים (שהפך בעל כורחו לפרשן לענייני בריאות) הייתה תקווה לשלומו של הנשיא של המדינה הערבית הדומיננטית במזרח התיכון והחשש מן האנדרלמוסיה שתיווצר אם חלילה הוא ילך בדרך שאר בשר...
יש מעט, אם לא הרבה צביעות בכך שמדינה המגדירה עצמה דמוקרטית, מעודדת הישארותו של מונרך אבסולוטי, גם אם הדבר בסופו של דבר משרת את ישראל.
מצרים מדינה חזקה, בעלת עוצמה צבאית רבה, תסכן את ישראל במידה והשלטון בה ייפול לידיים הלא נכונות, אבל לטובת העם המצרי, על פניו, נראה כי דמוקרטיה היא הדבר העדיף לו ודמוקרטיה לא תהיה שם, כל עוד הטיראן השולט על מיצרי טירן עומד בראש המדינה.
אז אאחל למובראק הצלחה בניתוח, אבל עוד יותר אאחל הצלחה לשכנינו המצרים בהגדלת חירות הפרט במדינתם.
כמובן, היו עוד אייטמים ולפני מהדורת החדשות שלא צפיתי בכולה, ראיתי גם תוכנית בשם "לונדון וקירשנבאום" (או שמא קירשנבוים, תלוי אם הוא בחר להיות עץ דובדבנים גרמני, או אידי), אשר אמורה להיות בהנחיית ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, אבל הם יצאו לחופשה, אז השם נשאר, אבל המנחים היו גיא זוהר ועוד בחור דתי ששמו פרח מזיכרוני, אבל העובדה שהוא קטע את דברי המרואיינים בתוכנית זכורה לי היטב.
וזהו, ההתרשמות הכללית שלי מצפייה של כשעה בטלויזיה לא טובה בכלל, לא מאיכות הסיקור השטחית ולא מההתנהלות המושחתת של השלטון ואוזלת ידן של רשויות אכיפת החוק.
במצב כזה, כפי שכבר אמרתי, אין על סקובי דו...
סקובי דובי דו...
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
