| 5/2003
דיקטטורה של איש אחד
המשק שובת היום, הסיבות לא ממש חשובות, כי הרי ברור לכולם שלא משנה מה הסיבה, העומד בראש ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, דואג להצטייר כמי שדואג לעובדים, כאשר בעצם כל מה שמעניין אותו זה האגו הנפוח של עצמו.
המשק במיתון מתמשך כבר תקופה ארוכה וברור כי לחבר הכנסת פרץ אין כל עניין לפתור באמת את בעיות העובדים, הרי אם יפתרו מחר כל בעיותיהם, לא יהיו ל"רובין הוד" את מי להציל מידי העשירים.
בכלל, ההסתדרות איבדה את תפקידה ההיסטורי, מגוף חברתי הדואג לרווחת חבריו, ציבור העובדים.
בהסתדרות יושבים אנשים שעבודה היא מהם והלאה.
זכור לרעה החוק שסיעתו של פרץ חוקקה בכנסת הקודמת, לפיו עובדים של חברות כוח אדם, יהפכו לעובדים מן המניין לאחר תקופה מסויימת.
כאשר החוק עמד לפעול, כל עובדי משרדי הממשלה שעבדו במסגרת חברות כוח אדם (עובדי ניקיון וכדומה), עמדו בפני סכנת פיטורים, כי הממשלה לא רצתה להיות המעסיק שלהם שייתן להם קביעות וישלם להם פנסיה לנצח.
בסופו של דבר ביצוע החוק הוקפא, על פי מה שזכור לי, כדי שעובדי הממשלה לא יפוטרו לאלתר.
היה גם חוק שכר המינימום שפרץ הבטיח שישתווה ל-1,000 דולר, שמזל שלא יצא אל הפועל, כי אז כמות המובטלים היום במשק, הייתה גדולה עוד יותר.
במקום שההסתדרות ברשות עמיר פרץ, תדאג לכך שלעובדים יהיה שווה לעבוד, על ידי פגיעה במובטלים, עמיר פרץ, המושיע הלאומי, הפך להיות גם נציג הבלתי מועסקים, כך שנוצרת בעצם מלחמה בין שני צדדיו של פרץ - האם הוא תומך בעובדים, או במובטלים.
נכון שיבואו אנשים ויטענו, כי המוטלים אינם מובטלים מבחירה, אבל אני טוען שמרבית המובטלים יכולים לעבוד אם רק ירצו בכך. הרי המצב כיום הוא שהרבה אנשים מעדיפים לא לעבוד, לקבל הנחות בארנונה, פטור מאגרת טלויזיה וכדומה, לקבל דמי אבטלה ובמקביל לעבוד בעבודה שחורה, מאשר ללכת לעבוד בעבודה מזופתת ולקבל שכר מינימום.
אז במי עמיר פרץ תומך? באלו שעובדים או ברמאים ובעצלנים?
ההסתדרות היא גוף שאמור לייצג את העובדים, לא את אלו שבחרו (וחלקם הגיעו לזה לא מבחירה) לא לעבוד.
אבל ההסתדרות לא מנותקת מהלכי הרוח במדינה, היום זה אין להאשים את הממשלה, היום אם אתה לא מרמה ומגזים בדישותיך, אתה לא משיג דבר.
ההסתדרות משחקת במשחק של "הקשה להשגה".
שר האוצר לא נחמד לראשי ההסתדרות, מחר נשבית את המשק לתקופה בלתי מוגבלת....
"מושחתים נמאסתם" קורא הציבור כמעט כל מערכת בחירות.
גם נציגי ועדי העובדים הם לא אנשים נטולי רבב.
קחו למשל את יורם אוברקוביץ, יו"ר ועד העובדים של חברת חשמל. לכאורה מדובר בעובד מן המניין של חברת חשמל, החברה משלמת לו משכורת ואפילו יש לו תפקיד (שעם השנים נשכח, כי הרי האם יש לאיש הזה באמת זמן לעבוד, בין הופעותיו בטלויזיה, בבית המשפט [כנאשם], תפקידו כיו"ר הועד האולימפי לשעבר, חבר במפלגת עם אחד ועוד.
אוברקוביץ כאמור הוא רק דוגמא, אין לי דבר נגדו. הצרה היא שיש רבים כמותו במשק שהם ראשי ועדי העובדים וכפי שנבחרי ציבור, לא בדיוק מייצגים את הציבור שבוחר בהם, כך גם ראשי הועדים, עסוקים בפוליטיקה פנימית וקידום קרובים, יותר מאשר באמת מעניינות אותם הצרות של העובדים.
ואחרי פוסט רציני ועצוב כמו הפוסט הנ"ל, הרשו לי לקנח במשהו משעשע, אפשר לקרוא לו קוריוז.
פרץ נגד פרץ.
שימו לב, איך עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, דומה ומזכיר את אחד מגדולי המשוררים האידים, בעל אותו שם משפחה - יצחק לייבוש פרץ (י.ל. פרץ).
וכמובן, אל נשכח מנהיג עובדים אחר מההיסטוריה, רצחני ותקיף אף יותר מפרץ, שהדימיון בין שניהם, אולי נובע מהשפם, אבל קשה להתעלם ממנו.
עמיר פרץ (המקור)
עמיר פרץ (סטאלין)
עמיר (יצחק לייבוש) פרץ
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
