בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הנה עוד פעם אני מוצא את עצמי בלב אירופה. הפעם, לא אטרח לסדר את העניינים בסדר כרונולוגי ולא אספר על כל פרט ופרט. רק אומר שהכותרת פשוט לקוחה משתי הקידומות ללוחות הרישוי של המכוניות בשתי ערים בהן ביליתי בשבוע שחלף – ברטיסלבה (Bratislava) ובאנסקה ביסטריצה (Banská Bystrica) שבסלובקיה.

גם מצלמה לא לקחתי איתי. מעט התמונות שיש צולמו במצלמתה של בטקה.

ברטיסלבה

"אז מה בעצם יש לעשות בברטיסלבה"?

לא מעט אנשים שאלו אותי לאחרונה את השאלה הזו. האמת היא שלא מעט.

טירת דבין (Hrad Devín) למשל הנמצאת כיום במערב העיר במין שכונה מנותקת, היא מקום מקסים.

היא ניצבת על סלע החולש על נהר הדנובה, לידה יש לא מעט עתיקות (גם התיישבויות וגם אזורים בהם ניתן למצוא לא מעט מאובני בעלי חיים). היא החליפה ידיים במרוצת השנים (גרמנים, הונגרים, משפחת אצולה קרואטית, מורביה הגדולה וכדומה) וגם כיום, המיקום שלה, כמו המיקום של ברטיסלבה בעצמה, מעיד על היותה צומת חשוב במשולש הגבולות – אוסטריה, הונגריה וכמובן סלובקיה.

הכניסה לאתר עולה 30 קרונות לסטודנט (שזה קצת פחות מאירו אחד) וההגעה אפשרית עם אוטובוס ועלות כנסיעה עירונית (הנסיעה בברטיסלביה היא על פי זמני נסיעה, כך שתאלצו לבדוק כמה בדיוק יעלה לכם להגיע).

מקום נוסף שראוי לביקור בברטיסלבה הוא הטירה של ברטיסלבה הסמוכה למרכז העיר וניצבת על גבעה רמה.

בתוכה נמצא המוזיאון הלאומי של סלובקיה (יתכן ואני מתבלבל במינוח ומדובר רק בחלק ממנו). הטירה פחות מרשימה מבפנים מאשר בחוץ. ישנם כמה עיטורים על הקירות, אך ככלל, העיצוב הפנימי מאוד פשוט, אך לא מסוג הדברים הפשוטים והיפים, אלא מסוג המבנים הפשוטים שמתיימרים להיות משהו שהם לא.

בפנים ניתן למצוא כמה תערוכות, אחת של מוזיקאי שהספקתי לשכוח את שמו, אחרת של מטבעות עתיקים שנאספו באזור ועוד כמה תערוכות ואוספים מעניינים.

מהקומה האחרונה, אפשר לעלות למגדל ההכתרה של מלכי הונגריה (זה המקום לספר שבכנסיית מרטין הקדוש שבברטיסלבה, הוכרתו מלכי הונגריה במשך תקופה מסוימת, כאשר סלובקיה הייתה תחת הכתר ההונגרי) כאשר למטה יש רפליקה של כתר ההכתרה ההונגרי. הואיל וראיתי את המקור לפני כשנתיים בבניין הפרלמנט בבודפשט, לא התרשמתי במיוחד, אבל זו עשויה להיות אטרקציה נחמדה).

הכניסה למוזיאון די יקרה (הכל יחסי, כן?) – 100 קרונות במחיר רגיל, 70 קרונות במחיר סטודנט.

יש במקום, שלא בתוך המוזיאון, עוד כל מיני דברים כגון באר והרבה מאוד נוף יפהפה של העיר והדנובה, אבל לא מצאתי טעם להתעכב ולספר על זה.

ליד הטירה, במבנה קומוניסטי די מכוער, מתכנס הפרלמנט הסלובקי.

אני מבין מדוע במזרח גרמניה התכנס הפרלמנט של המדינה במבנה מכוער עתיר אסבסט (שאגב נבנה על גבי ארמון יפה שנהרס לצורך כך). הוא נקבע בבירתה של מדינה קומוניסטית. אבל למה לעזאזל הסלובקים, לאחר שהקומוניזם חדל מלהתקיים בצ'כוסלובקיה בחרו לשכן את הפרלמנט במבנה הזה במדינתם שנוצרה בעידן הפוסט קומוניסטי? את התשובות אפשר לשלוח לכאן.

בניגוד לפרלמנט, משכנו של נשיא סלובקיה הוא מבנה בארוק די יפה (אפילו אשים תמונה בהמשך). הוא שימש כארמון לבני אצולה הונגריים. לידו יש גנים יפהפיים הפתוחים לקהל הרחב בהם מספר פסלים, ספסלים ועבודת גינון לא רעה.

בחזית המבנה המשמר הנשיאותי. לשומרים לבוש משעשע למדי הכולל חולצה הונגרית ומכנסיים סלובקיים מסורתיים, כובע עם נוצה ומשקפי שמש מדליקים (תמונה בסוף). גם הם עורכים חילופי משמר ועוד כל מיני טקסים וגינונים חסרי משמעות, אך בניגוד לעמיתיהם בלונדון ואפילו בפראג, הם לא מהווים אטרקציה. לדעתי זה חבל.

אפשר למצוא את הארמון בקלות. בעיר יש לא מעט שלטים המכווינים ל-prezidential Palace (מן תרגום צולע מסלובקית בו האות S הפכה ל-Z, כפי שמופיע במקור הסלובקי), אז פשוט צריך לעקוב אחריהם.

מלבד הטירות והארמונות, אפשר למצוא בעיר גם לא מעט מבנים יפים. החלק העתיק של העיר (Starý Mesto לדוברי הסלובקית שבינינו), הוא קטן, אך יחד עם זאת מרשים למדי.

מלבד לא מעט נציגויות זרות, ניתן למצוא בו כנסיות ומבנים יפים. הוא מאוד צבעוני ומרשים. רוב המבנים משופים, אך מידי פעם ניתן למצוא פנינים ארכיטקטוניות במצב ירוד למדי המשדר איזה קסם אותנטי. אני מוכרח לציין שאותה אי שלמות קוסמת לי בהרבה מההקפדה המוגזמת של עיר כמו וינה.

בניגוד לרובע העתיק, מעבר לגדות הנער יש רובע לא קטן במיוחד של שיכונים קומוניסטים.

אני מוכרח לציין שהשוטטות בחלק הזה הייתה מעניינת גם כן. אמנם ניתן למצוא סממנים לא אנושיים באזור הזה של העיר, כמו למשל העובדה שהמבנים הם בעיקרם ריבועים חסרי נשמה.

אבל הצבעים הרבים בהם צבועים הבניינים יוצרים פסיפס מרתק.

בנוסף, ישנם המון שטחים פתוחים וירוקים, מבני ציבור ועוד שלל אטרקציות שהופכות את השיכונים למקום שהוא די אטרקטיבי עבור לא מעט אנשים.

בין לבין, מעלה הדנובה, מחברים בין חלקי העיר מספר גשרים. אחד מודרני, מואר יפה מאוד בחושך.

אחר, מפורסם יותר, מהעידן הקומוניסטי, מפורסם בצלחת המעופפת שבראשו.

למעשה, מדובר במשהו די דומה למגדל הטלוויזיה באלכסנדר פלאץ בברלין, רק שבמקום להיות ממוקם במרכז כיכר גדולה ומכוערת, מגדל התצפית ניצב על גשר.

מחיר העלייה לסטודנט 100 קרונה. במקום מסעדה, אך המחירים שלה יקרים למדי ביחס למה שניתן למצוא בעיר שלמטה. מעל המסעדה אפשר למצוא מרפסת, על גג המבנה, אליה מוביל גרם מדרגות צר. נחמד להביט אל העיר תחת כיפת השמיים, אם כי אני מניח שבמזג האוויר סוער זה בהחלט יכול להיות שיקול מדוע לא לעלות לצלחת.

העיר עשירה גם במורשת יהודית. אי שם ברחוב היהודים (Židovská Ulica) שנמצא למרגלות המבצר של העיר, ישנו המוזיאון היהודי של העיר. לא רחוק משם, אפשר למצוא מסעדה של אוכל יהודי (לא באמת ציפתם שאוכל את גועל נפש הזה, נכון?) ואת בניין הקהילה היהודית. האנשים שם נחמדים, אם כי אנגלית או עברית אינם נחמדים (סלובקית היא שפה נוחה לתקשר איתם).

הם נתנו לנו את מספר הטלפון של מי שבידיו המפתחות לקבר של חת"ם סופר.

אני לא כל כך התלהבתי ללכת לשם. אך בטקה מאוד רצתה, כי היא שמעה שיש אזורים שנותנים רק ליהודים להיכנס אליהם. אז הסכמתי לספר שאני מישראל ולהיות הפה שלנו, בעוד היא שותקת ומהנהנת בכל פעם שהאדון שהסביר לנו אמר מילים שהיא לא הבינה בעברית רצוצה ששולבו באנגלית שהייתה שפת ההסבר.

הקבר כאמור נעול ומסוגר. לכן, אם תרצו לבקר בו, תאלצו להתקשר למספר: 00 421 903 221 842 (זה לחיוג מהארץ, לחיוג משם הורידו את 5 הספרות הראשונות והוסיפו 0 בהתחלה) ודברו עם מר קולמן (Kolman), אדם מבוגר וחביב.

ארחיב מעט על מה שאפשר לראות בקבר וסביבתו.

קודם כל, הכניסה מרשימה. המקום נמצא מתחת לאדמה, הואיל ומעליו בנו את הרחוב בשטח גבוה, כדי שהנהר לא יציף את האזור בימים גשומים.

מבעד לחלון, ניתן להשקיף על הקברים. יהודים (לא כוהנים, כן?) מורשים לרדת ולהסתובב בין הקברים. שם על כל קבר, מספר המלווה כמה האדם שקבור תחת המצבה היה חכם.

אין לי כוונה לחלוק עליו, אך היה מעט אבסורדי לשמוע את הנימוק שאחד הקבורים היה יועץ של הקייזר האוסטרי ולכן בהכרח הוא היה Very wise man.

בטקה הצביעה לכיוון שקיות זבל שהיו זרוקות ליד הקברים. היא התפלאה לגלות איך אחרי נאום לא קצר על קדושת המקום שנשא האדון, יש במקום הזה כל כך הרבה זבל.

לפני שהגענו למקום, אמרתי לבטקה שבכוונתי לתרום, הואיל ואנחנו מטריחים את האיש להגיע במיוחד. אמרתי שבכל מקרה, סביר להניח שהוא יבקש כסף. לבטקה זה נראה מעט מוזר.

ואכן, לאחר שכל הסיור הוא סיפר כמה היה יקר להביא ל"נס" בו שרדו כ-23 מצבות מתוך כ-6,700 מצבות שהיו בבית הקברות בשיא תפארתו, כמה כסף עולה לתחזק את המקום וכן הלאה, הוא לא היסס וביקש 10 דולר, סכום לא מבוטל גם בשערו הנמוך של הדולר בימים אלו.

השבתי שאין לי דולרים. הוא שאל איזה מטבע יש לי והשבתי שרק קרונה סלובקית. הוא אמר שנשלם כמה שאנחנו רוצים, שאלתי לאיזו מקופות הצדקה לשלשל את הכסף והוא הצביע על זאת שנמצאת ליד המצבות. בסופו של דבר, תרמתי כמה שהתכוונתי לתרום מראש, אם כי עצם הבקשה הרגיז אותי (אם כי לגמרי לא הפתיע אותי).

לבטקה ולי היה נושא שיחה משעשע לגמרי לאחר מכן – שיחה באנגלית עם מבטא איטלקי (הוא היה לבוש כאיטלקי): Very wise man, very expensive, now give me money.

אגב, בדף המידע על המקום נכתב על עלויות הכניסה, כך שלא היינו אמורים להיות מופתעים.

טוב. יכולתי לכתוב עוד כל כך הרבה על ברטיסלבה. אבל אשמור קצת לפעם הבאה שלי במקום.

וכעת נעבר לביסטריצה

באנסקה ביסטריצה

באנסקה ביסטריצה (Banská Bystrica) היא מקום נחמד. הפירוש של המילה באנסקה בסלובקית הוא עיירת כורים. במקום היו מכרות זהב והתעשייה במקום הביאה לכך שהתפתחה במקום עיר מעניינת למדי.

המקום נמצא כשלוש שעות נסיעה באוטובוס מברטיסלבה, במרכז סלובקיה.

ביקרנו את סילביה שלומדת שם.

בערב טיילנו ברובע העתיק של העיר. הבתים מרשימים מאוד בסגנונם האדריכלי. בתחתית רובם בתי עסק, עם לא מעט שלטי פרסום הפוגמים במראה. בשעות הלילה, מצאתי מעניינת את העובדה שבקומות העליונות בבתים הללו כמעט ולא דלק אור. כאשר שאלתי את סילביה לפשר העניין, היא השיבה שהסיבה לכך היא שרוב הבתים לא מאוכלסים משום שהם פונו מהצוענים ששכנו בהם.

הלכנו למרכז מסחרי שנמצא באזור, שם לכבוד אירוע חנוכת בית קולנוע חדש, היה מופיע רוק של להקת פופ סלובקית בשם Peha ששלהבה קהל לא קטן. מצאתי מעניין לצפות במשך זמן מה במופע שאין למילים שבו פשר (טוב, הבנתי את Ahoj Banská Bystrica  שצעקה הזמרת katka knechtova, אבל זה הכל בערך).

לאחר מכן היה מופע זיקוקים נחמד לכבוד האירוע.

למחרת, הלכנו למוזיאון ההתקוממות הלאומית הסלובקית.

המוזיאון מרשים, גם בחיצוניותו ובאנדרטה שלידו, אך גם במיצגים המגוללים בסלובקית ואנגלית את תולדות מלחמת העולם השנייה, כפי שהם אמורים להיראות בעיניים הרשמיות של סלובקיה.

פרק נכבד, מוקדש ליהדות סלובקיה וגורלה המר בתקופת השואה.

נעשה ניסיון מעניין להתמודד עם מה שהסלובקים עשו בימים ההם. מצד אחד, באופן רשמי, המדינה הסלובקית שקמה לראשונה בחסות המשטר הנאצי שהגשים שאיפות לאומיות עתיקות, לא רק שלא הגנה על היהודים שבה, אלא הגדילה ועשתה ותחת משטרו של הכומר טיסו שילמה לגרמנים 250 מרק דמי משלוח והעברה עבור כל יהודי שהגרמנים "פינו" מסלובקיה. אין ספק שגם שנאת יהודים מסורתית, על רקע זה שנתפסו כפרו-הונגרים, לא יכול להצדיק מעשה שכזה. מצד שני, גם בסלובקיה היו חסידי אומות עולם. אחד כזה שוחח עימנו במקרה בברטיסלבה, כשחיכינו לחשמלית. במקום לא מהססים להציג את הזוועות שחוללו ליהודים בסלובקיה, בין היתר כרזות אנטישמיות מהימים ההם. אך במקביל, השואה נכנסת למסגרת בה התרחשה – המלחמה הנוראה ביותר שידע העולם, מה שלטעמי מלמד בצורה טובה יותר מזו שלומדים בה על ישראל בדרך כלל. בכל אופן, לדעתי צריך לבחון גם את הזווית הזו.

הכניסה למוזיאון עלותה 30 קרונה, 20 קרונה עם הצגת תעודת סטודנט.

ליד המוזיאון, ישנן עוד כמה שטויות מקומיות. מטוס גדול שאפשר להיכנס אליו ולחזות בפלאי האמל"ח הסובייטי.

עוד כמה מוזיאונים שוודאי אבקר בהם בפעם הבאה.

המקום כאמור במרחק הליכה מהמרכז ההיסטורי של העיר, שנראה נהדר גם ביום.

ובקיצור, אם אתם במרכז סלובקיה, אל תפספסו את באנסקה ביסטריצה. פנינה אמיתית.

וזהו.

כאן אסיים.

תמונות...

טירת ברטיסלבה

מבט על חלק מהעיר מ"הצלחת המעופפת"

הארמון הנשיאותי בברטיסלבה

איש המשמר הנשיאותי

בכניסה לרובע העתיק - משופץ מול מתקלף. אני מצאתי את זה מרהיב

אנוכי מנתר (ומנגן!) בברטיסלבה

המוזיאון בביסטריצה

האנדרטה בכניסה למוזיאון

אותו פסל מעניין מזווית אחרת