| 5/2003
המשך מסעות אלעד בדרום אפריקה
אחרי יום טראומטי משהו שעבר עלי בדרבן, קמתי בבוקר רענן ומלא כוחות לקראת נסיעה של כמה שעות לקראת סאני לודג', האכסניה הבאה שלי, הנמצאת מספר קילומטרים ממעבר הגבול סאני פאסס בין דרום אפריקה ללסותו.
הגעתי לאכסניה בשעות הצהריים, אחרי מסע קטן בבאז באס (האוטובוס האגדי של התרמילאים בדרום אפריקה) ועוד נסיעה שערכה כשעתיים וחצי בשירות העברות (שמעביר אנשים, עיתונים, חיות וכו', כך שהיה לי מעניין) לעיר אדנברג ומשם לאכסניה, עשר קילומטרים משם על שביל עפר, באמצע שום מקום.
זה היה נפלא, הבידוד!
הלכתי לטיול קטן באזור האכסניה, האכסניה מוקפת בשמורת הטבע של הרי דראקנסברג, נמצאת באזור פאסטורלי, כך שבאמת אפשר לשכוח שמדובר באפריקה ולא באלפים האירופים.
אחרי הטיול שכבתי על ערסל באכסניה והבטתי בשקיעה. אחרי שהשמש שקעה והיה חושך, הבטתי בכוכבים, שנראו בבירור, בשל החושך המוחלט ששרר באזור.
אני מניח שאתם יודעים שהכוכבים שרואים בחצי הכדור הדרומי, שונים מהכוכבים שרואים בחצי הכדור הצפוני, כך שלא ממש ניתן להשוות את זה ללילה בנגב, גם אם נורא רוצים.
למחרת, קמתי בבוקר ויצאתי לטיול רגלי בשמורת הטבע באזור הנחל והמפלים.
ראיתי מפל חביב ומבודד ורחצתי תחתיו. המים היו מקפיאים, אבל זה היה ממש כיף!
אחר כך המשכתי במסלול, הגעתי לבריכת מים מקסימה ושוב ניצלתי את ההזדמנות וקפצתי פנימה. המים היו כל כך קרים, שאם נשארים בהם כמה דקות, אפשר בהחלט להפריד את הגוף מהנשמה.
המשכתי לאורך נחל GXALINGENWA (שם די מעפאן, לא?!) עד שהגעתי לדרך הראשית והמשכתי עוד כשני קילומטרים וחצי, עד שהגעתי לאכסניה.
למחרת, ה-1 במאי, נסעתי לטיול בן יום אחד לממלכה השכנה והענייה, לסותו.
נסענו בלנד רובר ישן וכחול, די מגניב למען האמת, במעלה דרך עפר, עד שהגענו למעבר הגבול סאני פאס.
בדרך עוברים בנופים בראשיתיים.
אחרי שעברנו את הגבול, נעצרנו ע ל יד סלע אחד, עליו ישב ילד, רועה עיזים, שניגן על כלי נגינה מסורתי, הצטרף אליו חבר בריקודים ואחרי כמה דקות אנשי הקבוצה הביאו להם כמה מטבעות והמשכנו בדרך.
הרגשתי כמו בגן חיות, בו אנחנו הולכים ורואים את המקומיים הנחשלים כמוצגים במוזיאון ולא כאנשים שווים לנו.
לא ממש אהבתי את זה.
אחר כך המשכנו לבית מקומי והתארחנו אצל משפחה.
כמובן שאחרי האירוח משלמים להם, כי הרי הרגילו את בני הבסותו (האנשים שגרים בלסותו) שתיירים = עוד כמה פרוטות.
לאחר שיצאנו מהבית, ניגש אלי ילד ואמר MONEY.
כמובן שלא הבאתי לו כלום, כי אני חושב שההרגל המגונה, של לבקש כסף מאנשים חייב להפסק.
צריך לעשות שם איזה תשדיר בסגנון "מי שאוהב אותי לא יקטוף אותי" - "מי שאוהב אותי, לא ייתן לי כסף קל".
במקור, בני הבסותו היו קניבלים, כך שעזר למדריך של הקבוצה לספר את הבדיחה על הילד בבית שישבנו בו, שלמזלנו הוא כבר אכל ארוחת בוקר...
בסך הכל, התרשמותי מלסותו, לפחות מהצד המזרחי בו ביקרתי, שמדובר במדינה שוממת למדי עם אנשיים עניים ומסכנים עוד יותר מאלו שבדרום אפריקה.
למחרת, הייתי צריך להמשיך בטיול וכדי להגיע לרכב שייקח אותי לעיר הגדולה הקרובה, מרחק שעתיים נסיעה, הייתי צריך לנסוע כמה קילומטרים בחלק האחורי של הטנדר של הבעלים של האכסניה.
זה היה טרמפ בסגנון אפריקאי. הצטרפו אלינו עוד מספר ילדים שישבו איתי בחלק האחורי, אז ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי אותם.
זהו, בערב כבר הייתי בהאטפילד, הפרבר האוניברסיטאי של הבירה פרטוריה, מדובר במשהו כמו רמת אביב, רק הרבה יותר יפה.
משם המשכתי לפארק קרוגר, שאליו אספר בהמשך.
אלעד
אני בפאב הכי גבוה באפריקה (בלסותו)
הלנד רובר בלסותו
הילדים שעלו יחד איתי על הטרמפ
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
