בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

השביתה הגדולה שעמיר פרץ מאיים בה כבר חודשים, יוצאת הבוקר לדרך: רוב מוסדות הסקטור הציבורי ייטלו בה חלק: חלקם יהיו סגורים, חלקם יפסיקו לתת שירות לאזרחים ואחרים ינקטו עיצומים.

              
הנה מדריך קצר לגופים הנוטלים חלק בשביתה ובעיצומים:

1. בזק - מונופול התקשורת המקומי, חברה שממומנת באמצעות תעריפים שהממשלה מאשרת: כ-6,500 משרות, עלות שכר ממוצעת של 24 הבכירים ביותר - 52 אלף שקל בחודש; עלות שכר הבכירים - 45 אלף שקל בחודש, עלות שכר ממוצעת של כל עובדי החברה - 15 אלף שקל בחודש.

הנתונים מבוססים על דו"ח הממונה על השכר באוצר ואינם כוללים תוספות והצמדות של שנת 2002.

2. ביטוח לאומי - הגוף המשרת את כל מקבלי הקצבאות לסוגיהן בישראל, ממומן במסים. הבוקר הם יפגשו בדלתות סגורות. עלות שכרם של 23 הבכירים - 38 אלף שקל בחודש; עלות השכר הממוצעת של 3,400 עובדי המוסד - 14 אלף שקל בחודש.

3. רשות שדות התעופה - ממומנת במסים והיטלים: עלות שכרם של 175 העובדים בעלי השכר הגבוה בחברה - 43 אלף שקל בחודש; עלות שכרם הממוצעת של כלל 3,180 עובדי החברה - 15 אלף שקל בחודש.

4. רשות הנמלים והרכבות - ממומנת באמצעות מסים והיטלים: עלות שכרם הממוצעת של 326 בעלי השכר הגבוה בחברה - 47 אלף שקל בחודש; עלות שכרם הממוצעת של כל 4,038 עובדי החברה - 23 אלף שקל בחודש.

5. רשות השידור: עלות שכרם של 191 בעלי השכר הגבוה - 40 אלף שקל בחודש; עלות שכרם של כלל 1,824 עובדי החברה - 20 אלף שקל בחודש.

6. חברת החשמל - מונופול החשמל המקומי, ממומנת באמצעות תעריפים שקובעת הממשלה: עלות שכרם הממוצעת של 280 בכירי החברה - 47 אלף שקל בחודש; עלות שכרם הממוצעת של כלל 13,788 עובדי החברה - 21 אלף שקל בחודש. לא כולל חשמל חינם.

7. מקורות - מונופול המים, ממומנת באגרות שקובעת הממשלה: עלות שכרם של 50 בעלי השכר הגבוה בחברה - 42 אלף שקל בחודש; עלות שכרם הממוצעת של כלל 1,960 עובדי החברה - 17 אלף שקל בחודש.

8. בנקים - מערכת הבנקאות הישראלים פועלת כאוליגופול עם תחרותיות נמוכה בתחום משקי הבית: עלות שכרם הממוצעת של כ-30 אלף עובדי הבנקים הגדולים - כ-20 אלף שקל בחודש.

מדוע שובתים כל הגופים האלה כנגד התוכנית הכלכלית של האוצר? הרי מדובר באוכלוסיות המבוססות ביותר במשק. הטיעון שלהם ושל ההסתדות הוא שהם מזדהים במאבקם עם כל עובדי המשק ובכלל זה עם בעלי השכר הנמוך בסקטור הציבורי.

ייתכן, אבל זה המקום להזכיר את התוכנית הכלכלית של קיץ 2002 - זו שהוביל שר האוצר הקודם, סילבן שלום. עיקר הקיצוץ התקציבי שבוצע בשנה שעברה היה בקצבאות הביטוח הלאומי. מתוך 19 מיליארד שקל של קיצוץ עליו הכריזה הממשלה בשנה שעברה, 7 מיליארד היו בקיצוצי קצבאות ביטוח לאומי.

להלן חלק מהקצבאות שקוצצו בשנה שעברה: 30% בתשלום למובטלים הלומדים בקורסי הכשרה מקצועית, קיצוץ בקצבאות הילדים של מי שאינם יוצאי צבא, קיצוץ בקצבאות הילדים של יוצאי צבא, קיצוץ 20% בקבצאות הבטחת הכנסה לאלה שמובטלים יותר משנתיים והקפאת קצבאות עד שנת 2004 בלא עדכון לאינפלציה.

 הגזירות החברתיות החמורות ביותר נכללו במסגרת תוכניות הקיצוצים של השנה שעברה. אלא שאז לא פרצה שביתה כללית במשק 
כן, הגזירות החברתיות החמורות ביותר נכללו במסגרת תוכניות הקיצוצים של השנה שעברה. אלא שאז לא פרצה שביתה כללית במשק, אז הצליח האוצר להעביר את כל הגזירות אצל יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ.

זאת ועוד, פרץ אף פירסם בסוף השנה לקראת הבחירות מודעות ענק בעיתונות בהן הוא בישר לעובדים על ה"הישגים" העצומים שהוא השיג להם במו"מ מול האוצר.

אז מדוע דווקא עכשיו מצליח פרץ להוציא את כל העובדים בסקטור הציבורי לשביתת ענק מהגדולות שידע המשק? האם זו ההקפאה של קצבאות הקשישים - הקפאה שלא הטרידה אותו במיוחד בשנה שעברה? כנראה שלא.

המנוע העיקרי מאחורי השביתה הגדולה במשק, הוא העניין עליו פרץ וחבריו אינם מדברים - קיצוץ של 15%-20% בשכרם של כ-100 אלף בעלי השכר הגבוה בסקטור הציבורי.

עם המכות האנושות שספגו בשנה שעברה המובטלים ומקבלי הבטחת הכנסה פרץ וחבריו היו מוכנים להסכין - לעומת זאת, קיצוץ של מאות עד אלפי שקלים במשכורות של העשירון העליון המרופד, המוגן והחזק בסקטור הציבורי - עבור פרץ הוא קאזוס בלי.