ביום שבת הקרוב אחגוג חצי שנה ללא תספורת. למעשה, ב-17 בנובמבר 2002, עשיתי את תספורתי האחרונה. לא הסתפרתי מאז לא בגלל התקרית שקרתה לי, אלא כי החלטתח שלאחר יום הולדתי ה-21, אני לא מעוניין להסתפר למשך תקופה ארוכה. אני מניח שהחלטתי את זה, בעיקר כי בצבא הייתי חייב להסתפר ועכשיו שאני לא מוכרח, אני עושה דווקא. הרי זה לא שאני חושב שהשיער שלי יהיה יפה אם וכאשר הוא יהיה ארוך ובטח שעכשיו הוא לא נראה משהו.
אפילו קיבלתי תלונה משוטר צבאי על שיער ארוך פעם, למרות שבאמת השיער שלי לא היה ארוך באותו זמן.
בכל אופן, מזמן כבר לא ביקרתי במספרה בכלל ובזו שנהגתי להסתפר בה לפני הצבא בפרט.
במספרה הזו שמלפני הצבא, גם אח שלי נהג להסתפר ובאמת תמיד שהוא בא להסתפר שם הספר, סשה, שאל מה שלומי (או לפחות כך אח שלי טען).
בכל אופן, לפני כמה ימים הלכתי עם אח שלי ברחוב ליד המספרה, פגשנו את מנהל המספרה ואח שלי הצביע עלי ואמר "הוא לא רוצה להסתפר".
מנהל המספרה ואח שלי צחקו ואני כמובן הייתי מעט נבוך.
יום או יומיים אחר כך, אח שלי שאל אותי אם אני יודע איפה הספר.
אמרתי לו "במספרה, לא?"
אח שלי סיפר לי שהוא הלך להסתפר מספר ימים לפני, וסשה לא היה שם.
אישתו של סשה התגרשה ממנו ותבעה ממנו הרבה כסף וכדי לא לשלם הוא ברח לגרמניה (אם אני לא טועה), לאח שלו.
אז אין הרבה פואנטה לסיפור, כתבתי אותו בעיקר משום שרציתי לספר שהתקינו לנו סוף סוף דוד שמש חדש ואני יכול שוב להתקלח במים חמים וכי רציתי להראות את המשפט המתחכם שאמרתי לשוטר הצבאי שנתן לי את התלונה.
אז זהו לבינתיים.
אלעד
כן, תגובת מקבל הדוח (כן, זה אני) "אתם חיים בסרט"
הרשו לי לתמלל את מה שכתוב למעלה
תיאור העבירה והנסיבות
בהיותך חייל במדי צהל נעת בשיער ארוך, בניגוד לפקודות בנסיבות לא מסופר
תגובת מקבל הדוח
"אתם חיים בסרט, אורך השיער פחות מסנטימטר והפיאות תקינות, אף אחד לא העיר לי לפני זה"
כמובן שאמרתי עוד דברים, אבל בשביל זה היה צריך לתת לי עוד תלונה, אז כבר לא כתבו...
אם תהיתם, במשפט יצאתי זכאי...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
