| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 5/2003
משהו מריח לא טוב (ולשם שינוי זה לא אני)
יצאתי עכשיו לריצה בשכונה.
כן, זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שאני מחדש את המסורת הנפלאה הזאת שאמורה לתרום לכושר הגופני שלי.
רצתי בסביבות שלושה-ארבעה קילומטרים, עד שנמאס לי, התחלתי ללכת והמשכתי הביתה.
אז השכונה שלי, נוה שאנן בחיפה, היא השכונה הגדולה בארץ, יש בה משהו כמו 70 אלף תושבים והשכונה היחידה שיכולה להתחרות בה מבחינת מספר תושבים היא פסגת זאב בירושלים.
בכל אופן, מדובר בשכונה חביבה, אשר שוכנת במרכז הר הכרמל, בן פסגת ההר (הר עלאק, מדובר בגבעה) למפרץ חיפה.
השכונה מחולקת לכל מיני תת שכונות ברמות סוציו-אקונומיות שונות, כך שיש כאן חלקים טובים יותר וחלקים טובים פחות.
החלק שאני גר בו, ממש צמוד לטכניון, כי זה היה קרוב לעבודה של אבא שלי.
אז בריצה של הערב, יצא לי להתרשם שוב מהשכונה, לצפות במפרץ חיפה מואר בחשכת הלילה ויצא לי לשים לב לעוד דבר אחד.
השביתה, שנמשכת כבר יומיים שלושה, הביאה לכך שלא פינו את הזבל.
אויש, זה מסריח!
וזו לא פעם ראשונה.
מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, לפני כשמונה חודשים, זכורות לי שלוש שביתות בהן היו מעורבים פועלי הניקיון של עיריית חיפה.
אני שואל את עצמי, האם באמת הם מרוויחים כל כך הרבה, שיש להם את הלוקסוס הזה לצאת לשביתה בכל שני וחמישי?
למה לעזאזל זבל בייתי זה דבר כל כך מסריח?
פשוט התחלתי להרגיש בחילה תוך כדי ריצה, ואיך נאמר, זה לא ממש הפאן הבריא שבריצה (נוסף על זה שאני דופק את הברכיים, הגב ועוד כמה מפרקים).
הלוואי ולזבל היה ריח טוב יותר, אז לפועלי הזבל באשר הם, לא היה את נשק יום הדין בו הם מאיימים בתדירות כה גבוהה.
למען האמת, עם כזה נשק, אני לא מבין איך אנשי הזבל לא מרוויחים את השכר הגבוה ביותר במשק.
כנראה יושב ראש הועד שלהם, לא ממש חזק...
אז בתקווה שהשביתה תסתיים במהרה בימינו, אסיים את הפוסט ה-325 שלי
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
