| 5/2003
אז איך היה סוף השבוע
עוד סוף שבוע שלא יחזור חלף בחיי.
איך העברתי אותו?
ובכן, הייתי אצל סיון בפתח תקווה.
איך?
הרי אין רכבות, כי איכשהו הגיעו למסכנה שאם תעצור תנועת הרכבות במדינה, כך יטב לעובדים.
אז לסיון הגעתי עם אחותי ובעלה לעתיד (עוד חודש וחצי החתונה).
המזגן באוטו שלה מקולקל. מה שזה אומר הלכה למעשה שנסענו כל הדרך מחיפה לפ"ת בתוך תנור לוהט.
החלונות היו פתוחים ומבחוץ נשבה רוח חמה. הדבר היחידי שאני יכול להשוות עליו את הנסיעה, היה ישיבה בטוסטר אובן...
יצא לי לקרוא כמעט את כל מוסף השבת של מעריב בסוף השבוע.
אני חייב לציין, שבניגוד לשאר השבוע, יש מה לקרוא במעריב בסוף השבוע.
אני מאוד אוהב לקרוא את הטור של יהונתן גפן, שמספר על החיים של ישראלי בארה"ב.
אני חושב שדן מרגלית הוא עיתונאי בכל רמ"ח אבריו.
ויש עוד כמה כותבים מוכשרים, שמשום מה מוצאים ביטוי בעיקר בעיתוני סוף השבוע.
לא פלא שהעיתון בסוף השבוע עולה יותר מאשר בימי חול...
יצא לי לקרוא שתי כתבות מעניינות על המצב ברחוב החרדי, בעקבות המפלה (היחסית) שהם נחלו במערכת הבחירות האחרונה והעלייה המטאורית של שינוי.
על פי מה שקראתי, רבים ממנהיגי הציבור החרדי, משווים את המצב לפוגרומים שהיו ביהודי אירופה במאות הקודמות והשוו את היושבים בממשלה (וגם חובשי הכיפה לא ניצלו מהביקורת, אלא להיפך) לעמלק ולמן הרשע (אישית אינ חושב שזה די מגוחך, אבל יש אנשים שלוקחים את זה מאוד ברצינות).
אני רוצה לציין, שגם אם אני לא ממש מחובבי מפלגת שינוי, אני חושב שהתהליכים שקורים מאז כניסת לממשלה, בתחום החברתי הם טובים, לפחות לציבור שאני נמנה איתו.
נתחיל עם השינוי המרענן שחל במשרד הפנים, בו שר הפנים החדש, פורז, הפסיק להערים קשיים על כל מיני מבקשי אזרחות שאינם יהודים, אך זכאים לאזרחות ישראלית (וכאן נשאלת השאלה למה אנשים בכלל רוצים אזרחות ישראלית) על פי כל היגיון ומוסר.
הסדרת הנישואים של פסולי חיתון על פי ההלכה, כי סה"כ, זו זכות מאוד בסיסית שהוכרה כבר לפני שנים רבות במגילת זכויות האדם, להנשא למי שלבך חפץ (ולא להרחיק לקפריסין לשם כך).
הפסקת תקציבי ענק לישיבות, כך שמי שיילמד, יצטרך לעבוד כדי ללמן את לימודיו, או למצוא תורם עשיר שיממן אותו (ולא המיסים שאזרחים מן השורה משלמים).
הפחתת המענק על חוסר עבודה והשרצת ולדות השכם וערב. הרי ידוע לכל שהילד הראשון עולה להורים הכי הרבה כסף ולמרבה האירוניה, המענק עבור אותו ילד הוא הנמוך ביותר.
ויש עוד המון תהליכים טובים שקורים פה במדינה, שלצערי מכעיסים הרבה מאוד אנשים שנהנו מהמוסר הכפול שמתנהל במדינה מאז הקמתה.
אבל אל לנו להשלות את עצמנו. הדרך עוד ארוכה ולצערנו, לא תמיד נצעד בשבילים מוכרים ואף מסומנים.
אנחנו, האנשים שחיים במדינה הזאת, מעצבים את חיינו בהווה ואת עתידנו במו ידינו.
המדינה, זה אנחנו!
לכן מאוד קל להאשים כל מיני גורמים שונים ומשונים בדברים הרעים שקורים במדינה. אבל זה מן הסתם לא יביא לפתרון. אנחנו אלו שצרכים להניע את גלגלי מדינת ישראל קדימה אל עתיד טוב יותר.
בכל אופן, אחרי הנאום הקצרצר וחוצב הלבבות שלי, אמשיך לסיים שחזרתי הבייתה, באוטובוס, כי כאמור אין רכבת.
אני חייב לציין שכמו תמיד, האוטובוס התגלה כמפלט טוב מהרכבת.
הוא שקט יותר, אינטימי יותר. אפשר לומר אף רומנטי - נסיעה בכל נחמד ושקט עם אורות כחולים ונוגים המנצנצים מתקרת האוטובוס.
אפשר לקבוע אם אנחנו רוצים שמזגן יקפיא אותנו, או לחסום את תעלת האיוורור.
וכל התענוג של נסיעה מהתחנה המרכזית בת"א לטכניון בחיפה, עולה רק 27 שקלים במחיר הכי יקר שאפשר לשלם.
מי בכלל צריך את הרכבת?
שישבתו עד מחר...
כבר מזמן אמרתי, בתגובה למשפט "תודה שבחרתם לנסוע ברכבת ישראל", שאם הייתה כל רכבת אחרת, הייתי בוחר לנסוע בה, ולא עם המוני החיילים, עם הדיילים המעצבנים שמוכרים סנדוויצ'ים במחירים מופקעים, עם הכרטיסנים שמעירים אותך, בדיוק כאשר נרדמת והמיזוג שמקפיא כמו במקפיא של בשר או שלא עובד (וכמובן גג דולף בחורף ועוד שלל תלונות וקיטורים שכל נוסע ברכבת ממוצע מכיר).
אז הנה מגיע שבוע חדש
אז שיהיה לכולנו שבוע מקסים!
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
