הדברים קורים כל כך מהר. לא הספקתי להגיד "בשישי לשישי נראה הנאשם, מר אלטמן, כשהוא מציץ לתוך החור של המקלחות של הנשים וכל זאת בעין בלתי מזוינת" וכבר הגענו ל-6/6.
ב-4 ביוני חשבתי לכתוב משהו לבלוג על כך שאיזה יופי שיש יום שיש לו קווים, כלומר קווי הארבעה ביוני. אבל אפילו לא מצאתי דקה לכתוב זאת ולכן זה איבד מהרלוונטיות.
ב-5 ביוני חשבתי לכתוב משהו על כך שחלפו ארבעים שנים בדיוק מפרוץ מלחמת ששת הימים (ולכן, כמובן, השם "קווי הארבעה ביוני", שהשתנו ללא הכר ביום המחרת).
זמן, גם כן לא ממש היה לי ובכל מקרה, נראה לי שדי בהררי החומר שנכתב מאז, בין אם הוא כלל דברי שבח והלל למלחמה המוצדקת שישראל יצאה אליה אחרי ההתגרות המצרית, בין אם הוא כלל ביקורת נוסח לישראל הייתה ברירה והציבור בישראל הוטעה להאמין שמדובר במלחמת אין-ברירה, בין אם דובר על נפלאות שחרור שטחי ארץ ישראל וההתיישבות המבורכת שבאה זמן קצר לאחר מכן ובין אם דובר על הכיבוש האכזר והדיכוי המשפיל של העם הפלשתיני. לי, אין הרבה מה להוסיף, כי הרי ניתן לטעון לכאן ולכאן ובסופו של דבר, הבחירה נובעת מאינטרסים ועוד כל מיני שיקולים שקשר בינם לבין מציאות או איזה צדק, מקרי בהחלט.
אז גם כתיבה על מלחמת 1967, לא ממש ראיתי. מלבד אולי קישור לשתי הכתבות הארוכות והטובות הללו באקנומיסט על ניצחון פירוס הישראלי (1 , 2), שאגב באחת מהן מצאתי טעות עובדתית קטנה ושלחתי להם תיקון, דבר שהוא תמיד נחמד כאשר מדובר בעיתון ברמה שכזו.
וביום השישי (בחודש יוני), החלטתי ש"שוברים שתיקה" ויש נושא שיהיה נחמד להקדיש לו כמה דקות והוא החרם האקדמי (אולי, מתישהו) הבריטי על ישראל.
זה אפילו מתקשר לאותה מלחמה מלפני ארבעים שנה, בה ישראל הרוויחה קצת שטח והפסידה עם הרבה נטל ביטחוני ועוד כמה דברים בלתי חינניים נלווים.
סביר להניח שלוּ ישראל הייתה נסוגה מהשטחים במהרה, לפני שנוצרו העילות לכך שנסיגה תיתפס כאקט של פחדנות (כן, גם אז היו סיבות נהדרות לא לסגת. תמיד יש ולכן אף פעם אין זה מאוחר. הזמן או ליתר דיוק העיתוי, צריך להיות שיקול משני בנסיגה), אז לא היו כל מיני מרצים בריטים שוקלים להחרים את ישראל.
גם אם סביר להניח שהיו לא מעט שעדיין לא אוהדים את ישראל בשל אנטישמיות או כל סיבה-שהיא, הרי אלו שחושבים שהחרמתם את האקדמיה הישראלית מועילה במשהו בלחץ על הממשלה הישראלית, ודאי לא היו רואים בישראל פושעת מלחמה, כי אותו מצב מלחמה תמידי לא היה.
אולם החרם הבריטי מטופש. ניתן להשוות את טיפשיותו למצב היפותטי לגמרי בו רבע מיליון סטודנטים היו מחליטים לצאת לשביתה שמהותה שהם לא ילמדו אלא אם הממשלה תיענה לבקשותיהם.
אה. אופס.
אז הם משיגים קצת כותרות. אפילו גורמים לכמה מאקדמאי ישראל מעט להזיע, במידה והם בכלל חושבים על פרסום בז'ורנאלים בריטיים ולא אמריקנים.
אבל אם מטרתם היא באמת כפי שמוצהר, כלומר להביא לסיום המעשים הנוראיים של ישראל בשטחים, הרי שהקשר בין הפעולה שלהם לתוצאה המבוקשת הוא חלש במקרה הטוב וכפי הנראה רחוק ותלוי בעוד כל כך הרבה גורמים וכנראה לעולם לא יתממש (רוצה לומר, גם אם מחר לפתע תיסוג ישראל לגבולות 67, ודאי לא יהיה זה לאור החרם הזה).
מה שכן הם עושים, זו פגיעה (אם כי גם היא ודאי לא המשמעותית ביותר) בעמיתיהם הישראלים, כאלה שחלק לא מבוטל מהם מתנגד לכיבוש, בין אם באופן אקטיבי ובין אם באופן פאסיבי המחלחל בסופו של דבר לקהל הסטודנטים, דבר שעשוי, מתישהו, להניע תהליך.
ומילים אחרות שנכתבו בטרם הספקתי לפרסם את הקטע הזה, אפשר למצוא כאן.
אולם חרף האווילות המסוימת שאני מוצא בחרם הזה, אני רוצה להוסיף שגם אם היה יעיל, הוא לא הדבר המשמעותי ביותר.
אם מטרתם של המחרימים העתידיים בפוטנציה, היא להשיג הישג פוליטי או למוטט את האקדמיה הישראלית, הרי הוא בטל בשישים.
נכון, זה מאוד סקסי לצעוק בכותרות העיתונות בישראל שגורמי חוץ רוצים לפגוע בישראל, ואגב כך לבלבל בין אנטישמיות, אנטי-ציונות וסתם דאגה לזכויות אדם.
אבל זה מסיט את המבט מהאיום היותר משמעותי על האקדמיה בישראל.
רק מה, מעדיפים להדחיק את האיום הזה כי הוא איום מבית.
העובדה שהממשלה קיצצה למעלה ממיליארד שקלים מהתקציב השנתי של האוניברסיטאות, הוזכרה לאחרונה אמנם בהקשר של השביתה, אבל כמעט ולא הוזכרה (אם בכלל) כאיום על מערכת ההשכלה בישראל.
מה הוא חרם אקדמי בריטי, לעומת מכת המוות הזו?
מה יפגע במרצים הישראלים יותר, הפרטה ושכר דיפרנציאלי שיגרום להם לבצע את מחקריהם משל היו מיזם עסקי, על מנת להשיג "תוצאות" או שאיזה חרם ערטילאי של כמה אנשים בקצה השני של אירופה?
למעשה, לא משנה כיצד נבחן זאת ועל בסיס אילו מדדים נערוך את ההשוואה, ממשלת ישראל מסבה לאקדמיה בישראל נזק רב בהרבה מכמה אנשים מצפוניים באי הבריטי.
ממשלת ישראל, גם מספקת את התירוץ לאותם מחרימים, בכך שהיא ממשיכה להחזיק בשטחים ולשלוט באוכלוסייה המקומית בכל מיני אמצעים – רובם ככולם מנומקים מטעמים ביטחוניים כמובן – כגון מחסומים, גדרות המפרידות בין אוכלוסיה, "חיסולים ממוקדים" (אני מעדיף הוצאות להורג ללא משפט, אבל זה עניין של סמנטיקה), הטלת עוצר וכולי וכולי וכולי.
אז מה לנו כי נלין?
אגב, הדבר שבכלל הניע אותי לשבת ולכתוב, לא היה ימי שנה למלחמות או כל מיני חרמות.
אני נוהג לעבור על ההודעות המתפרסמות באתר משרד ראש הממשלה, שלא מתעדכנות בתדירות גבוהה מידי ובעניינים רבים מידי ואתמול משכה אותי הכותרת הבאה: "הצעת תקציב הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים לשנת 2007".
קראתי את הכותרת והתרשמתי. מעט מאוד עניינים זוכים לעדכון באתר, כך שאם העניין זכה לכותרת, ודאי מדובר באיזו השקעה אדירה של הממשלה ברשות לשמירת הטבע והגנים.
קריאה של תוכן הידיעה, העלתה שכל מה שנכתב בה היה שהממשלה הקצתה לרשות, עבור שנת 2007, תקציב על סך 260,589 שקלים חדשים.
זה כלום!
נכון, עלות ההפעלה של כמה פקחים לא אמורה להיות גבוהה במיוחד, אבל עם כל הכבוד, זה מראה על מידת ההשקעה או ליתר דיוק חוסר ההשקעה של הממשלה בנושאים סביבתיים.
להערכתי, הידיעה הזו הופיעה שם, על מנת להציג מצג שווא של פעולה ממשלתית בנושאים סביבתיים.
הרי כמה אנשים באמת יטרחו ויקראו שמדובר בתקציב של רבע מיליון שקל בלבד?
קצת עצוב.
לכן אין כל פליאה שהמעשה העיקרי של רשות הטבע והגנים הלאומיים הוא גידור מקומות ומניעת גישת הקהל הרחב למקום למעט בתשלום (בין אם בכניסה חד פעמית לשמורה ובין אם באמצעות כרטיס מטמון). הם הרי צריכים להתקיים ממשהו, לא?
ולסיום, אני רוצה להפנות לקטע הנהדר הזה של עידן שמסביר בצורה מנומקת להפליא עד כמה השירות לו זוכה הלקוח הישראלי מחברות התקשורת הגדולות הוא רע. הוא מתמקד בעניין ההתחייבות לזמן ארוך, שהיא לכאורה וולונטארית ומעניקה ללקוח הטבות, אך בפועל כמעט ונכפית עליו וכובלת אותו ללא תמורה של ממש.
Dovidenia
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
