בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אומה ללא שינה

יום הולדת שמח יאנקים...
ה-4 ביולי הגיע, היום בשנת 1776 הכריזו 13 קולוניות מעבר לים, בצפון יבשת אמריקה על עצמאותן מבריטניה ועד היום כולנו נושאים בתוצאות...  

אבל לא בזה עסקינן.
מודיפיניל, תרופה שעוזרת להפטר מהעייפות הכרונית המלווה רבים כל כך בימינו, בעידן הכפר הגלובלי והעבודה מסביב לשעון.
מיליוני אמריקנים צורכים מודיפיניל אשר עוזר להם להישאר במצב ערנות, ללא תחושת העייפות, גם במקרים של חוסר שינה כרוני ויעפת (ג'טלג). נוסף על שמירה על הערנות, התרופה מאפשרת לאנשים גם להירדם ביתר קלות כאשר הם חפצים בכך, מה שהופך אותה לתרופה פופולארית למדי, גם בקרב אלו שלא ממש סובלים מהמחלות שמנהל המזון והתרופות האמריקני הגדיר שלהן תשמש התרופה.

השימוש בתרופה בקרב סטודנטים, נהגי משאיות, מתכנתי מחשבים ודומיהם, אשר אמורים להיות ערניים במשך שעות לא שגרתיות אולי נראה במבט חפוז כצעד טוב אשר מגדיל את התפוקה ומקטין סיכונים לתאונות דרכים.
אבל מחשבה קצת יותר מעמיקה לא יכולה שלא להעלות את העובדה ששינה היא דבר חשוב!
לא סתם כמעט כל בעלי החיים פיתחו לעצמם מנגנון של שינה. הגוף זקוק לזמן לנוח, להתאושש, לרפא את עצמו. כנ"ל המוח שצריך זמן לעבד את המידע העצום שהוא קלט במשך כל היום.
ואת כל זה, מיליוני אנשים מעדיפים להשליך לפח ולהשתמש בתרופה שמבטיחה להם המון מרץ עם מעט שעות שינה.

התרופה מאושרת לשימוש מאז שנת 1998. שש שנים. התרופה פותחה עוד בשנות השבעים, כך שהניסיון שנצבר איתה ודאי קצת יותר רחב, אולם עדיין, יעברו עוד שנים עד אשר יתגלו הנזקים האמיתיים של התרופה. אין אפס, אין מתנות חינם ומה שמחסירים היום, ככל הנראה ישליך על העתיד.

בכלל, בהשפעת כל מיני גורמים, אשר בראשם תעשיית התרופות העצומה שהתפתחה לה במרוצת השנים, נהיית החברה תלויה יותר ויותר ברפואה. אנטיביוטיקה, משככי כאבים וכל מיני תרופות אשר אמורות לחולל פלאים על האדם הביאו לכך שאנשים חיים בריאים, במקום שפעם אנשים בריאים מתו.

בסרט/ספר דור הפרוזאק של אליזבת' וורצל, מסופר סיפורה האוטוביוגרפי של המחברת שבתקופת הלימודים שלה השתגעה כתוצאה מכל מיני לחצים ובסופו של דבר מצאה את הפתרון בפרוזאק.
לעיתים, כפי שהיא מספרת, נראה כאילו ארה"ב היא אומת הפרוזק (Prozac nation הוא שם הספר באנגלית), אומה המורכבת ממיליוני אנשים אשר שרויים בלחץ מתמיד ומסוגלים להתמודד עם המציאות רק באמצעות מסך של תרופות נוגדות דיכאון.
גם במקרה של המודיפיניל, נראה כאילו העדפה של החיים הקלים,המאושרים והמתקתקים בהשפעת סמי ההזיות, נראית דבר מובן מאליו למיליוני אנשים על פני החיים קשי היום הצפויים ללא התרופה.
נראה לי שקיים כשל במצב בו רופאים ממליצים לאנשים להכניס לגופם כימיקלים אשר אמורים לפתור בעיות מסוימות ועשויים ליצור בעיות אחרות, במקום שהאנשים יהיו אחראים לחייהם גם בלי עידון המציאות.
או שאולי המציאות בימינו קשה כל כך, עד אשר אנשים לא יכולים לשאת אותה על כתפיהם בלי כריות מרופדות.

מצאתי את מקומי!

פתאום הבנתי משהו...
אני שולח המון דואר זבל...
כל מי שזוכה לקבל ממני דואר אלקטרוני, יודע שאני הרבה פעמים "עם האצבע קלה על הפורוורד"...
זה מביא לא פעם למצבים לא נעימים, כאשר אנשים מבקשים ממני להפסיק לשלוח להם את השטויות הללו.

ובכן, בכל מקרה, הבנתי את המסר...
אני עובר למקום אליו אני שייך!
כן, אני טס לסין, כי מסתבר ש-73% מדואר הזבל בעולם נשלח משם...
למי שתהה מדוע בחרתי לטוס לסין, זו התשובה!

שוד ושבר - ע-ר-ב-י-ם

הכתבה הבאה על הדברים שקורים בעיר אשקלון באמת הרתיחה אותי!
בעיר הדרומית אשקלון, התאספו להם מספר אנשים ממפלגות שונות - הליכוד, שינוי, העבודה ועם אחד - והחליטו לשים קץ לתופעה שלדעתם מעכירה את השמחה בעיר...
קוראים לתופעה הזו - ערבים.

שומו שמיים, אותם ערבים, כמו בסיפורים הקלאסיים על כל מיני עמים נחותים (יהודים, כושים, אינדיאנים או כל עם קורבן תורן), באים לעיירה אשקלון ומטרידים את נערות העיירה.
כמובן, הערבים, אזרחי ישראל, באים לעיר על מנת לבנות את אשקלון (כי הרי מי לא מכיר את המשפט "אנו באנו ארצה כדי שהערבים יבנו לנו"?). אולם בערבים, בשל אילוצים שונים הם נשארים לדור בעיר, מה שמביא אותם לצאת מהמקומות בהם הם לנים, אל אזור הבילויים שם הם מתחילים עם בנות העיר החסודות.
סליחה, לחיזור של ערבי ליהודיה לא קוראים "התחלה", קוראים "הטרדה מינית", טרמינולוגיה שכזו...

האם אגב פוחדים תושבי אשקלון שמא בנותיהם היהודיות לא חונכו כהלכה והן תיפולנה שולל אחר חיזורים של מאהבים ערביים?
אולי היה ראוי שיפנימו בבנותיהם את ערך שנאת האדם השונה, כפי שהם חונכו וגדלו על פיו.

במקום שחברי מועצת העיר אשקלון יהיו ענייניים ויראו כיצד הם מספקים מקומות עבודה לתושבי עירם מוכת האבטלה (אתם יודעים, כאלה שלא מוכנים לעבוד בבניין, כי אפשר להביא ערבים שיעשו את העבודה טוב יותר) או לחילופין פותרים את בעיות הפשע בעיר (ויש בעיר הזו פשע, כך לפחות על פי מכרים תושבי העיר), בחרו החברים ה"נכבדים" לרדת אל המחנה המשותף הנמוך ביותר, המאחד תחתיו רבים והוא שנאת בני המיעוט הערבי.
הרי גם אם קיימת בעיה של הטרדה מינית בקרב אותה קבוצה (כן, הערבים שעובדים כפועלי בניין, הם לא אלו המשכילים המאיישים את האוניברסיטאות, אלא אלו שלא צלחו בכך, מסיבות מגוונות), היא לא גבוהה בהרבה מזו של האוכלוסיה היהודית המגיעה מרקע דומה ואם כן, כאן נכנסת לתפקיד משטרת אשקלון בטיפול נקודתי בעבריינים ולא גירוש טוטאלי וסוחף לערבים באשר הם ערבים, כפי שמבקשים חברי המועצה לעשות.

אגב, שלחתי לפני כתיבת הדברים האמורים את הכתבה לבחור אחד, פולונסקי שמו והוא העיר את תשומת לבי לשמות הנפשות הפועלות למניעת כיבוש אשקלון על ידי הערבים : "לאה מלול", "מישל בוסקילה", "פיני סבח" ו"רמי גואטה".
שמות המשפחה של האדונים והגברת, לא מותירים ספק באשר לקשר שלהם (הורים, בעל ואף הם עצמם נולדו שם) למדינות ערביות...
מן הסתם דווקא האנשים שבאים מאותו רקע, אלו שלא בנקל קל להבדיל בינם לבין ערבים (מראה חיצוני כמובן, לא מעבר. מה לעשות, הגנטיקה משחקת תפקיד), הם אלו שהכי נרתעים מהערבים, מהסיבה הפשוטה, הדמיון מפחיד אותם.
לא רק המראה החיצוני, במקרים רבים גם המנטאליות כה דומה. האם חסרים יהודים שיעשו את אותם מעשים עליהם מקוננים בעיריית אשקלון?
חסרים עבריינים/ערסים תוצרת אמהות יהודיות מאשקלון, שרוצים להדוף את הערבים החוצה?
האם לא כדאי שאנשי אשקלון יעשו קודם בדק בית, לפני שהם נטפלים לאורחיהם?

החינוך במגזר הערבי מתחת לכל ביקורת

ואם תהיתם מהיכן  הפחד הזה מערבים, הנה דוגמא מאזור אחר בארץ. בעכו, שליש מהילדים הערביים המסיימים את בית הספר היסודי לא יודעים קרוא וכתוב.
זה לא אומר ששני השלישים הנותרים זוכים לחינוך מועדף חלילה, פשוט זה אומר שאחד מכל שלושה נערים בעכו, גדולים סיכוייו במקרה הטוב לגדול להיות איש נבער ובמקרה הפחות סימפטי לרדת לעולם התחתון (ולא זה שתחת שרביטו של הֵדֶס)...

כל זה כמובן בימים ששרת החינוך מדברת על רפורמות.
הזנחת החינוך בגיל הצעיר, יוצרת פערים שלאחר מכן לא ניתן להדביק. מי שמשלם על כך כמובן הם אותם ילדים שכמות האפשרויות שלהם מצטמצמת פלאים, מלבד אולי עולם הפשע שנפתח בפניהם.

אנטישמיות מודרנית

ועוד בענייני גזענות, שנאה והפליה, אני ממליץ לקרוא את מאמרו של אמנון רובינשטיין, דווקא מהכיוון השני, אשר מסביר מדוע אין להתעלם מהתעמולה הערבית/אסלאמית המשווה את פשעי ישראל לפשעי הנאצים, כאשר דווקא רובינשטיין, בהתבסס על מאמר עומר ברטוב, משווה בין התעמולה הנאצית שהפכה והתגשמה (כמו תוכניותיו של היטלר בספריו המוקדמים שקרמו עור וגידים כאשר ניתנה לו היכולת לבצעם) לתעמולה האנטישמית כנגד ישראל שעשויה להתגשם כאשר למובילים אותה יינתן מספיק כוח.

אכן יש צורך להלחם בגילויי אנטישמיות והסתה, במיוחד כאשר נידף מהם ריח חריף של פוליטיקה ואינטרסים להשליט כאוס באזור. על אף שכלפי חוץ יש להציג חזית מאוחדת כנגד  אותן התקפות, אבל לאחר מכן, אנו צריכים לבחון את עצמנו ולראות מהיכן מגיעות אותן התקפות, היכן הן נולדות. האם הן סתם השמצות שלא מתבססות על כלום, או האם עלינו לשפר את מדיניותנו המצטיירת כבעייתית בעולם, למשל הריסת בתים ("פינוי צירים"), בניית גדר הפרדה ועוד שלל רעיונות יצירתיים שמצטיירים כפתרונות גאוניים במוחם של קברניטי הצבא, אבל מצטיירים רע מאוד בדעת הקהל העולמית.

לונדון ובעיות הילודה

ירון לונדון יצא בגילוי דעת על כך שזוגות אשר לא מביאים לעולם לפחות שני ילדים, בסופו של דבר ממיתים על כולנו עתיד רע יותר, בכך שהם אחראים במישרין על הזדקנות אוכלוסיית העולם.
אתם מוזמנים להתרשם מנימוקיו של לונדון, המהללים את הציבור הדתי אשר משריץ ילדים למען העתיד, אולם אציין שלונדון כלל לא בחר להאשים את הרפואה שהאריכה את חייהם של אנשים מצד אחד, אולם לא מצאה פתרון הולם לאיכות החיים בגילאים המופלגים אליהם היא מביאה אנשים להאריך ימים.
לונדון יכול לקשקש כמה שהוא רוצה על האנוכיות של האנשים הדואגים לרווחתם ורווחת ילדיהם בעתיד הקצר, אך מביאים סכנות של מחסור באנשים בעתיד הרחוק, אבל הוא צריך לזכור שכמות האנשים הרעבים בעולם היא כמות שהוא כלל לא יכול לתפוס ושהגדלת אוכלוסיית כדור הארץ, פירושה הגדלת העוני והרעב.
הרי בסופו של דבר המגמות יתאזנו ואוכלוסיית כדור הארץ תתייצב על גודל קבוע (אי שם בין 10 ל-20 או 30 מיליארד נפשות, מי סופר) וימצאו פתרונות לבעיות שהיום לונדון חושש מהן כל כך (ויצוצו חדשות, אלא מה).
הרצון העז של לונדון לגדל הרבה ילדים, אשר יגדלו בעוני ויוכלו להיהפך לפועלים שחורים מצויינים בעתיד אולי נראה קורץ, אבל בסופו של דבר מדובר בגידול רחב בפשיעה, באלימות ובכל אותן תופעות שאנו כל כך רוצים לצמצם אותן למינימום האפשרי.

ולקינוח, שיר חביב של הפינק פלויד

What do you want from me/Pink Floyd

As you look around this room tonight
Settle in your seat and dim the lights
Do you want my blood, do you want my tears
What do you want
What do you want from me
Should I sing until I can't sing any more
Play these strings until my fingers are raw
You're so hard to please
What do you want from me

Do you think I know something you don't know
What do you want from me
If I don't promise you the answers would you go
What do you want from me
Should I stand out in the rain
Do you want me to make a daisy chain for you
I'm not the one you need
What do you want from me

You can have anything you want
You can drift, you can dream, even walk on water
Anything you want

You can own everything you see
Sell your soul for complete control
Is that really what you need

You can lose yourself this night
See inside there is nothing to hide
Turn and face the light

What do you want from me

לא, אין איזו סיבה מיוחדת להבאת מילות השיר. אני פשוט תמיד נהנה להאזין לו.
שבוע טוב לכולם.
אלעד