בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מקום מסריח ופופולארי ועינויים סיניים

האם גם לכם יצא פעם לחזות בתוכניות טלויזיה לילדים אשר נאמר בהן "האחרון שמגיע הוא ביצה סרוחה"?
ובכן, אני זוכר כאלו סדרות שדובבו לעברית בטוב טעם. אפשר למשל להגיד "האחרון שמגיע לבריכה הוא ביצה סרוחה"...
אולי זה משעשע ביום יום, אבל בחמת גדר, העסק הפוך. שם דווקא מי שלא נכנס אל מי המעיין עתיקי הגופרית הוא זה שמריח הכי טוב.

ובכן, כפי שניתן להבין מהפתיח (איכשהו), אנה ואני נסענו היום לחמת גדר, אי שם על השבר הסורי-אפריקאי, מעט דרומית לימת הכינרת.
האטרקציה המרכזית במקום היא בריכות מים חמים (בטמפרטורות של עד 42 מעלות צלזיוס) הנובעים היישר מבטן האדמה, עשירים בגופרית, מה שמקנה למים (ולשוהים בתוכם) ריח ביצתי רקוב, שאם הייתי צריך לחיות איתו מידי יום אולי הייתי מתרגל וסביר יותר להניח שהייתי מתעב אותו, אבל אחת לזמן מה (הפעם האחרונה שהייתי בחמת גדר הייתה לפני כשנתיים), אפשר אפילו ליהנות, בצורה מסוימת, מהריח הזה.

המקום שימש כמרחצאות עוד בתקופה שלגיונות רומים התהלכו במחוזותינו, מה שאומר במילים אחרות שהמקום הוא אתר תיירות פופולארי מזה זמן רב, הרבה לפני שאנשים זקנים במיוחד שאתם מכירים חיו...
אולם הואיל והטמפרטורה מחוץ למרחצאות הייתה 40 מעלות צלזיוס (חם, באנו בדיוק בשרב, לא שבלי חמסין בקעת הירדן מצטיינת בהיותה מקום קריר ונעים), העלנו את הסברה שהמקום שימש כמקום אליו הגלו אסירים, על מנת שימותו מהחום ואם לא מהחום, אז מהריח...
ואם זה לא מספיק, במקום ישנה חוות תנינים (ועוד כל מיני חיות שהתווספו במרוצת השנים), על מנת לאכול את האסירים שהגלו לחמת גדר...

עיסוי תאילנדי

ה-אטרקציה במקום עבורנו היה מסאז' של חצי שעה לכל אחד מאיתנו בספא וילאג' הסמוך לאתר שהוא למעשה מלון ואתר ספא אקסקלוסיבי שאמור לבדל את האנשים שמשלמים יותר כסף וזוכים לבריכות טבילה קטנות יותר ואינטימיות ובנוסף מקבלים חלוק לבן וכפכפים (הכפכפים נשארים אצל הנופש גם לאחר מכן, מסיבות היגייניות מובנות).
אגב, למעוניינים, כדאי לקבוע תור לטיפול מראש (אנחנו התקשרנו יום לפני) ולא חייבים להיות "דיירים" של הספא וילאג', אלא אפשר פשוט לבוא למקום לצורך קבלת עיסוי בלבד, כפי שאנה ואני עשינו.

בכל מקרה, אנה עשתה עיסוי שוודי (עיסוי שוודי - מורחים עלייך המון שמן ומפרקים לך את הגוף בכוח) שאני כבר עשיתי בפעם שעברה שהייתי במקום ואני עשיתי עיסוי תאילנדי ועליו אספר בכמה מילים (לא אמרתי כמה)...

תחילה קראתי מספר מילים על המסאז' התאילנדי, שהמקור שלו בכלל בהודו. מדובר בעבודה על נקודות מפתח בגוף, לחיצות בנקודות מסוימות ומתיחת אברים נמתחים (והרבה אברים בגוף יכולים להימתח, או, הם יכולים). ואז הגיעה שעת הטיפול...
נכנסתי אל חדר מספר 4, המסאז'יסטית, כלל לא מזכירה תאילנדית (מוזר, תאילנדים יותר זולים ויותר אותנטיים). העיסוי התבצע על גבי מזרון שהונח על הרצפה. נשכבתי עם גבי על המזרון ואז המעסה שאלה האם אני מעוניין לקבל הסברים.
בוודאי!
"למה לא" השבתי לה ואז התחילו ההסברים.
בהתחלה זה עוד נשמע סביר, לחיצה במשך כדקה על שתי נקודות שאמורות לעצור את זרימת הדם לרגליים. ההגיון העומד מאחורי המנהג הוא לחדש את זרימת הדם לרגליים לקראת הטיפול.
בכל מקרה, לאחר מכן התחילו כל מיני לחיצות באזורים שונים ברגליים (לאו דווקא כפות הרגליים, זה אזור הקשור יותר לרפלקסולוגיה), כאשר לכל נקודה בה היא לחצה, היא סיפרה לי על האברים הפנימיים שהנקודה קשורה אליהם.

משום מה, לא קניתי את ההסבר שכאשר לוחצים על השריר הארבע ראשי (ברגל), קורים דברים טובים בכבד (אי שם בחלל הבטן)...
גם כל מיני הסברים על קווי אנרגיה, נראו לי מפוקפקים במקצת.
אה, גם לאחר שהתחילו להסביר לי שלגברים בתאילנד מתחילים את הטיפול בצד ימין ולנשים בצד שמאל, ואני שאלתי האם מדובר ביין (YIN - נקבה) ויאנג (YANG - זכר), המטפלת אמרה לי שאני צודק. בהנחה ואני צודק, אז בנוסף למסורת ההודית שעברה לתאילנד, כעת נכנסו יסודות סינים ועשינו סלט מזרח אסיאתי.

גם ההסברים על העין השלישית שלי ובוודאי על כך שצריך למעוך אותה וללחוץ עליה, נראו לי לא ממש קשורים להחזרת ההרמוניה לגוף ולא להחזרת האיזון הטבעי.
בכל מקרה, בשלב כלשהו, לקראת הסוף, הגיע שלב הלחיצות על נקודות רגישות בכתפיים...
בשלב הזה, לא הייתי בטוח אם עדיין מדובר במסאז' תאילנדי, או שמא עברנו לעינוי סיני!
הכאב היה איום, היתרון היחידי שמצאתי בזה עד כה הוא שמתישהו היא הפסיקה ללחוץ שם.
ושחרור?
באתי כמו שור, בדרך חזרה הביתה, נתפס לי הצוואר...

המסקנה הנחרצת שלי היא, אל תנסו בשום אופן עיסוי תאילנדי, אלא תסמכו על החברה מסקנדינביה, שיעשו לכם נעים בגב...
זה בדוק!

ורק עוד משהו קטן שאני לא מבין

באתר חמת גדר יש שתי מסעדות - "המחבת" שזו מסעדת בשר, דגים ועוד (ומה העוד, תהרגו אותי) ו"סיאם" שזו מסעדה תאילנדית. בנוסף יש קיוסק ובית קפה וכמו כן במתחם של הוילאג' ספא יש עוד קפיטריה/מסעדה קטנה בשם "בלו הול" (חור כחול).
אנה ואני חשבנו להיכנס לאכול בסיאם, הואיל והטיפול שלנו נקבע לשעה אחת בצהריים, חשבנו על ארוחה בחצות היום. הגענו לסיאם, אך אבוי, הדלת הייתה סגורה.
ברור קצר עם אחד העובדה העלה שהמסעדה פתוחה משעה 15:00, כלומר אם נצא מנקודת הנחה שהמסעדה נסגרת עם סגירת הפארק בשעה 17:00, אזי נגיע למסקנה שהמסעדה פתוחה שעתיים בלבד.
האם זו מסעדה, או חדר אוכל צבאי?
בקיצור, העסק הזה (כן, מסעדה זה עסק) ממש מרגיז.

זהו, סיימנו בדיווחי חמת גדר, אז נסיים בציטוט חביב מתוך הפרק בו החבובות ארחו את אלטון ג'ון, של זוג הזקנים :
"See you later alligator"...
אכן קלאסי והולם את חמת גדר

כיצד אני מסייע לאדם לאבד את הכליות...

לפני מספר ימים, פנה אלי דרך ה-ICQ אדם שהגיע אלי דרך חבר של אח שלי (לא חבר רחוק, אפילו טיילנו יחד בחו"ל בעבר).
הבחור התחיל לספר לי את סיפורו בעברית, איך נאמר, גרועה מאוד (הוא עלה לארץ לפני כשבע שנים מגרמניה והעברית עבורו היא שפה רביעית אחרי גרמנית, רוסית ואנגלית), על כך שבטיול האחרון שלו ברוסיה התגלה אצלו סרטן הדם (לויקמיה) על ידי חבר שלו המשמש רופא באחד מבתי החולים שם בארץ הקטנטנה הזו (רוסיה). כאשר הוא נבדק בארץ, לא מצאו אצלו את המחלה ובקיצור הוא קנה כרטיסי טיסה מוזלים לרוסיה, לא היה לו מקום במטוס, טיסתו לבדיקות נדחתה וכעת הוא מחכה לטיסה הבאה...

הואיל וסיפורו באמת נוגע ללב, מפני שגם חולה סרטן (בפוטנציה הוא), גם עולה חדש וגם נדפק על ידי חברת התעופה, הסכמתי לעזור לו ולתרגם מכתב שלו מעברית לעברית (כן, תרגום מעברית לעברית, כלומר העברית מלאת בעיות הניסוח ושגיאות הכתיב שלו לעברית הקצת יותר ברורה ועדיין עם שגיאות כתיב שלי) ולהפנות אותו עם המכתב לגופים שעשויים להיות לו לעזר (עיתונים...).

הכל טוב ויפה, רק לאחר מעשה עלו בי כמה תהיות, באשר לסיכויים לכך שאדם לא יאובחן כחולה סרטן בארץ, אבל יאובחן ככזה ברוסיה. הסיכוי קיים, אבל כאשר בארץ עושים לו בדיקות מיוחדות למציאת המחלה (כי הרי הוא אמר להם שהמחלה התגלתה אצלו) ולא מוצאים דבר, למה שברוסיה הוא יקבל טיפול טוב יותר, במיוחד לאור העובדה שאין לו ביטוח בריאות רוסי והוא יעשה את הטיפול "שחור".
הייתכן ועזרתי לבחור שעומד לטוס לרוסיה, ל"טיפול רפואי" ושבמהלך הטיפול יגנבו לו את הכליות, או כל אבר גוף אחר שהם ימצאו לנכון?
הרי מדובר במדינה שמקרים כאלה לא רק שקרו בעבר, אלא הם מתרחשים מידי יום, כאשר סחר באברי אדם הוא עניין שבשגרה וכבר שמעתי סיפורים על כך ששדדו מאנשים את הכליות.
טוב, נקווה שיגלו שהוא בריא והכל יהיה בסדר.

אהבות חד צדדיות

לספר או לא לספר

ובכן, הסיפור הראשון הוא כזה. בהנחה והייתם מכירים זוג, כאשר בת הזוג ידידה שלכם והמחשבות העוברות במוחכם כאשר אתם חושבים על החבר שלה נאות בין "איזה אידיוט" ל"איזה שמוק" וההכרות שלכם עם שניהם הייתה ארוכה יחסית.
במקרה הזה, נניח שהיה נודע לכם פתאום שבן הזוג, מדבר על חברתו מאחורי הגב כל מיני דברים לא יפים, על כך שהוא יוצא איתה רק מפני שיש לה כסף, על כך שהוא מקווה שסבא שלה לא ימות (לא חלילה כי הוא דואג לבריאות הסבא, או כי הוא לא רוצה שחברתו תהיה עצובה, אלא כי הסבא אולי יקנה לו אוטו) וגם שלא מאחורי הגב, הייתם מבחינים שהוא מתייחס אל חברתו לא יפה, כמו לאחר שהם יוצאים למסעדה הוא אומר לה "טוב, תשלמי את את החשבון" ובקיצור הבנת את הסיטואציה, האם אז, הייתם מיידעים אותה לגבי הדברים שבן זוגה אומר עליה מאחורי הגב או לפחות מעירים לה על כך?

מי משלם על מי

בכל מקרה באיזו שיחה שהייתה לי על הנושא האחרון, כאשר נודע לי שאותה בחורה משלמת על אותו בחור בעת שהם יוצאים לבלות, אמרתי לאותה אחת שדיברתי איתה (לא זו מהדייטים, מישהי אחרת, מה, קשה לעקוב אם לא כותבים שמות?) שלדעתי זה לא בסדר שהיא (היא מהפסקה הקודמת) משלמת עליו (אם כי כל אחד עושה מה שטוב לו) ואז מי שדיברתי איתה באותה עת אמרה שנכון, "הגבר צריך לשלם על בת זוגתו".

זה די הרגיז אותי מה שהיא אמרה, מהבחינה שהדבר אולי מתאים לאנשים שחיים בעולם מיושן בו מסתובבים אבירים בשריון מתכת או אצילים שעורכים דו-קרב על לבה של בחורה (כפי שאלכס פולונסקי, כתב על הנושא, בהקשר של חבריו מבת ים ש"משלמים על בחורות" ומשווים את הדבר לרכישת שירותי מין בכסף, שיהיו בריאים).
אמנם לא כל הנשים פמיניסטיות, לא כולן שורפות חזיות ומאמינות שהן יכולות לבצע כל דבר כמו גבר ואף טוב ממנו, אבל עצם הנכונות של נשים מסוימות לוותר על העצמאות שלהן בתמורה לאתנן (אֶתְנָן - מתנה, מנחה, שער [בייחוד לזונה], כפי שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוהיך" [דברים כ"ג י"א]), מרגיזה.
במיוחד לאור התלות הפטריארכאלית שדבר כזה מפתח, כלומר מערכת יחסים בה הגבר הוא המפרנס והאישה נתונה לחסדיו, כלומר אם יש לו עניין להרשים אותה הוא ירעיף עליה מתנות וכאשר הוא השיג את מטרותיו, הוא יוכל להפסיק להתייחס אליה והיא תהיה תלויה בו כמפרנס.

כמובן שלא כל דייט בו הגבר מעניק מתנות לבחורה ומתעקש לשלם על הסרט והארוחה הוא מערכת יחסים שבסופה אישה מתוסכלת המכינה את האוכל לבעלה המתוסכל שחזר מיום עבודה ארוך ומתיש לפרנסת הזוג, אבל ברור שהמסר שגבר כזה משדר הוא מסר של קניית בת הזוג ולא פחות חמור מכך, הוא העניין בו בחורה מקבלת את העובדה שגבר צריך לשלם עליה כאשר הם יוצאים.
אם מישהי צריכה טפיחה לאגו ולביטחון העצמי בכך שמישהו מוכן להוציא עליה כמה מאות שקלים, כנראה יש לה בעיות עם ההערכה העצמית שלה.

באותו הקשר גם, אמרתי שלא הייתי מוכן לצאת עם מישהי שתבקש שאשלם עליה ולמען האמת, זו הפעם הראשונה שאני זוכר ששמתי סייגים המונעים ממני מראש לקבל אנשים שכאלו.
וזה לא עניין של קמצנות, אלא עניין של סוג אנשים שאני לא מעוניין להיות איתם במערכת יחסים.

אין עבודה, אין שפה, קשה, קשה

לאחרונה כפי שניתן לראות, אני מוצא עצמי משמש יותר ויותר כלשכת הסעד. אני משמש כיועץ (ללא תשלום במידה ותהיתם) לכל מיני אנשים בכל מיני עניינים, בין היתר ענייני עבודה, אהבה ובעצם כל עניין שהעצות בו מתכנסות בסופו של דבר ל"אתה יכול לפעול כך, או אחרת, בכל מקרה יהיה בסדר"...
וכך מצאתי עצמי משוחח כשעה עם חברה של אחותי, אשר סיימה תואר בהוראה, עבדה בתור מורה בחצי משרה עד אשר פוטרה ומאז, במשך כשנה היא מחפשת עבודה.

כן, אפשר היה לנחש, אני רוצה להתמקד במקצוע שהיא למדה - הוראה. מורה בישראל זה לא מקצוע מכובד...
לא קל להיות מורה בישראל.
השכר נמוך עד זעום, אם אתה חדש אתה גם עובד רק חצי משרה.
הורים של תלמידים לוחצים עלייך, חלקם להיות קשוח יותר עם ילדיהם, חלקם מאיימים עליך שאם תתעסק עם ילדיהם אתה תחטוף את נחת זרועם.
תוכנית הלימודים מזכירה תוכנית לימודים של מדינת עולם שלישי.

ואם זה לא נשמע גרוע מספיק, אז גם אלו שרוצים להיות מורים (או לפחות אלו שלא פסלו זאת על הסף), לא מתקבלים לעבודה, כי אין תקנים, יש קיצוצים ומה לעשות, מי שהוכשר להוראה, הוכשר ללמד ותו לא.
בימינו מוכשרים מידי שנה מאות מורים, כאשר במקרה הטוב בודדים מתוכם יקלטו במערכת החינוך, כאשר החלק הארי יימצא עצמו משודרג מחתימה בלשכת התעסוקה, לחתימה בלשכת התעסוקה לאקדמאיים.
שווה להשקיע ארבע שנים בלימוד הוראה!

בסופו של דבר, מי שהולך ללמוד הוראה יודע שעשיר גדול הוא לא יהיה מזה (אלא אם הוא יהיה מורה ממש גרוע, יכעיס תלמידים, ידקרו אותו ואז הוא יקבל המון פיצויים ממערכת החינוך), אבל לפחות הוא יודע שהוא יחסה תחת גגו הגדול של משרד החינוך, או מעסיק פרטי גדול אחר.

הוראה כמובן היא רק דוגמא אחת, דוגמא אחת לבעיה הרבה יותר רחבה, של השכלה גבוהה בישראל, בה מי שלא לומד מקצוע הנדסי/מדעי, סיכוייו למצוא עבודה בתחום אותו למד לא גבוהים במיוחד. אפשר לבוא ולטעון שזוהי אשמתם של כל אותם אנשים שלא "השקיעו" מספיק ולמדו מקצוע ריאלי, אבל האמת היא שלא כל אדם מתאים למקצועות הללו (גם אלו שעוסקים בהם, במקרים רבים לא מתאימים, כמו בוני גשר המכבייה, אבל זו רק דוגמא עצובה אחת ויש כה רבות) ויש אנשים שמוצאים עניין בתחומים אחרים.

אמת, היסטוריונים לא מייצרים מוצרי צריכה רבים (מעבר לספרים שבד"כ כתובים בשפה מאוד לא ברורה) בניגוד למהנדסי אלקטרוניקה, אבל מבחינה חברתית, אני לא יכול להגיד בביטחון שחברה בה כל האזרחים הם מהנדסי אלקטרוניקה ואין איש היסטוריון היא חברה אידיאלית.
כמובן מדובר בפישוט של הדברים, במשחק מחשבתי קטן המזכיר את הדילמה של אנשים שנתקעו היכן שהוא וצריכים לקבוע מי מהם יחיה ומי ימות, אבל הסוגיה היא בעיה אמיתית, כזו שמדינתנו מתמודדת איתה מידי יום ביומו, בו מרבית האנשים המוכשרים הולכים ללמוד מספר מצומצם של מקצועות, כאלו אשר נחשבים למקצועות שיבטיחו להם בעתיד הכנסה קבועה ברמה גבוהה, שתאפשר להם להגשים את חלומם בזמן הפנוי שלא ממש יישאר להם.
ומי מאייש את הפקולטות הפחות יוקרתיות? מי לומד בחוג לספרות?
ברוב המקרים וכמובן אין ההכללה נכונה לכל מקרה, מדובר באנשים שבהנחה ויכלו לבחור מבין כל האשכולות הנלמדים באוניברסיטה, היו בוחרים בנושאים שונים לגמרי.
זה טבעי שמי שידו או ציוניו לא מספיקים ללימודי רפואה, ודאי לא יבחר באופציה הזו ויחשוב על כיוונים אחרים, אבל הבעיה נוצרת כאשר רק "הטובים ביותר" (מבחינת ציונים הנמדדים בקבלה למוסדות הלימוד) מתקבלים לתחומים מסויימים, מה שהופך את אותם תחומים למאוד פופולאריים בקרב אותם אנשים מוכשרים וגורם לכך שהמוכשרים יותר ידירו את רגליהם מהמקומות הפחות נחשבים, גם אם הם כן מוצאים בהם עניין.
כמה אנשים שקיבלו מעל 750 בבחינה הפסיכומטרית הלכו ללמוד גיאוגרפיה?
לא רבים, אם בכלל.

הפתרון שאני רואה בנושא שהוא למעשה מיושם במשך שנים רבות, הוא התואר הכפול, לימודים דו-חוגים.
מצד אחד מי שלומד דו-חוגי יכול לבחור "מקצוע נחשב" בחוג אחד, כאשר החוג השני הוא "חוג בשביל הנפש" או תואר לשם העניין. זה יכול להיות תואר במשפטים ופילוסופיה וזה יכול להיות תואר בכלכלה וספרות אנגלית, התוצאה הסופית היא שאנשים טובים יכולים לגעת בהרבה תחומים וכך למצוא אולי עניין אקדמי בתחום שלא היו מגיעים אליו לולא האפשרות ללמוד שני תארים במקביל.
וכמובן, קיימות גם תוכניות מצטיינים במסלולים מולטי-דיסציפלינאריים אשר אמורות להעניק לבוגריהן תואר בתחום מסויים ובנוסף תעודת סיום במסלול המצטיינים, דבר יוקרתי לכשעצמו.

ובאשר לבעיה שהצגתי בתחילת הקטע, אבל סטיתי ממנה מעט, הרי שקיימת בעיה לספק עבודה לאנשים רבים אשר לומדים מקצוע מסויים, כאשר ההיצע נמוך והביקוש עצום, במיוחד לאור העובדה שלא כל מי שקיבל תעודה במקצוע מסויים, ראוי להיות מועסק באותו מקצוע (כפי שלא נקבל לעבודה כנפח, מי שסיים קורס נפחים, אולם אין לו ניסיון ויש לו שתי ידיים שמאליות).
אבל המצב בו אנשים שכן מעוניינים לעבוד, כן מעוניינים לפרנס את עצמם ולא להיות נתמכי סעד, אבל לא מוצאים עבודה חודשים ארוכים ולעיתים אף שנים, הוא מצב בלתי נסבל.

זהו סוף העולם

הואיל ולאחרונה קראתי ספר על תרבויות ביבשת אמריקה, אני מרשה לעצמי לכתוב מעט בנושא (ולא, זה לא הופך אותי למומחה גדול בתחום לוחות שנה עתיקים, לא שאני סבור שמרבית המומחים הללו שווים משהו).
אנשי המאיה אמנים היו אסטרונומים ומדענים מעולים, הם למשל "עלו" על הפטנט של המספר 0 הרבה לפני שהיוונים חשבו עליו. הם התבססו על ידע שרכשו מתרבויות שקדמו לתרבות המאיה ופיתחו חלק ניכר מהידע שלהם בעצמם.

אבל מוכשרים וחכמים ככל שיהיו, לא היה להם ידע על-אנושי, זה שלוח השנה שלהם היה מדויק מלוח השנה הרומי, אין זה אומר שצריך לקבל כל מילה שלהם כאמת מוחלטת.
אולם בכל זאת זה לא מפריע לפרסם במעריב (אמנם במדור הניו אייג') על חורבן העולם הצפוי לכולנו ב-21 בדצמבר 2012, היום האחרון בלוח השנה של המאיה.
מה לעשות, כאשר מציגים לוח שנה, בד"כ צריך לעצור מתישהו, כי אפשר לחשב עד אין קץ, אבל מה הטעם לחשב לוח שנה עד עוד מיליון שנה?
וכך, בני המאיה קבעו להם את היום הקצר בשנה, זמן רב מאוד אחרי תקופתם כיום האחרון בלוח השנה שלהם. אין זה אומר שהם חשבו על חזון אפוקליפטי. אם התרבות שלהם (והכוונה היא לכוהני הדת הגבוהים, ששימשו כמדענים ולא לפשוטי העם שצאצאיהם שרדו עד ימינו אנו) הייתה ממשיכה גם כיום, סביר להניח שלוח השנה שלהם היה מתארך, או שבכלל היו משנים את השיטה, לפיה בכל שנה ישנם 18 חודשים בני 20 ימים כל אחד וכל חודש וכל יום מקושר לאל אחר ובנוסף עוד חמישה ימים אשר לא שייכים לאף אל, לשיטה אחרת.

אבל, אחרית הימים היא עניין מאוד פופולארי.
למה אתם שואלים?
כי אנחנו כאן ועכשיו!
לדבר על סוף העולם שיגיע עוד 2 מיליארד שנה, הרבה פחות מעניין את האדם ההדיוט מאשר סוף עולם שיגיע בסוף שנות ה-90 על פי נוסטרדמוס, בסוף המילניום הקודם על פי נוצרים מודאגים או בשנת 2012 לפי לוח המאיה, כי שאר סופי העולם לא התממשו.

ומה יקרה ב-22 בדצמבר 2012, כאשר יגלו ששוב נפלנו בפח נביאי השקר?
כלום, מישהו יזכור את זה?
ואם יהיה איזה אסון טבע קטן, שיהרוג כמה רבבות מסך מיליארדי האנשים בעולם, יוכלו להגיד לנו "אמרנו לכם שיהיו אסונות בקנה מידה שלא הכרנו"...

אז אל חשש, העולם לא עומד להעלם ב-21/12/12, שום דבר רע לא הולך לקרות.
אני זוכר כאשר הייתי קטן (בתחילת בית הספר היסודי), אחד משכניי שבדיוק קרא על סוף העולם על פי נוסטרדמוס, חישב ומצא שאמות לפני גיל 18. אז האמנתי להרבה מאוד דברים, כיאה לילד וחשבתי כמה יהיה זה עצוב. חשבתי על זה רבות, קצת מצחיק בהתחשב בעובדה שלא מתתי בגיל 17 וחצי ועברו מאז חמש שנים...
ואם בכל זאת יתגלה שסוף העולם אכן הגיע ושעברנו לתקופה חדשה ו"שמש חדשה" החלה עידן חדש, אתם יודעים מה?
אני אודה שטעיתי. אבל זה טבעי, אני מתבסס על אינטואיציה, שכל ישר וניסיון העבר, אשר מגביל אותי בקבלת דברים חדשים במקרים רבים.

ה-7 ביולי הוא יום עצוב מאוד

מחר, ה-7/7, אני אמור לעבור את החיסון האחרון שלי לקראת הטיול לסין.
מה שאומר שמחר אני הולך לסבול מאוד, כיאה למי שפוחד מחיסונים.
בכלל, אני לא מבין למה לעזאזל אני צריך לעשות חיסון נגד צהבת B כשאני טס לסין.
הסינים צהובים, אני לבן...
זה לא מדבק!

וזהו, מסריח מגופרית (אחרי שתי מקלחות!) ועם כאב צוואר שלא היה לפני העיסוי המשחרר אני מסיים פוסט זה.
שלום.
אלעד