בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ארץ עושקת יושביה

כידוע, ישראל אולי התברכה להיות "ארץ זבת חלב ודבש" (מישהו מוכן להסביר לי למה זה נחשב דבר טוב?), אבל בטח שלא ארץ זבת מוצרי צריכה אלקטרונים במחירים ברי תחרות.

הואיל וכך הם פני הדברים, לפני הטיסה שלי לסין בעוד ימים מספר, החלטתי לערוך סקר שוק קטן בארצנו ולהשוות את התוצאות למדינה חביבה אחרת, שהייתה גם כן בשליטה בריטית, בדיוק כמו ישראל, הונג קונג שמה...

מצלמות דיגיטליות

המוצר הראשון שנבדק היה מצלמה דיגיטלית של חברת קנון (CANON), דגם Powershot A-80.
מדובר במצלמה שזוכה לציונים גבוהים במבחנים של מגאזינים העורכים השוואות בתחום הצילום הדיגיטלי ומצטיינת על פי הדיווחים באיכות תמונה מבריקה.
עשיתי סקר שוק כאמור. בדוכן הצילום ברשת מגה, הדגם האמור לא היה, אבל בירור טלפוני קצר העלה שהם יכולים להביא תוך מספר ימים את הדגם, בתמורה ל-2,500 שקלים חדשים בלבד.
הלכתי לסניף אופיס דיפו הסמוך למקום מגורי, על מנת לראות את המצלמה פנים אל פנים (כי כאמור, במגה הדגם המבוקש לא היה במלאי). תג המחיר שהוצמד למצלמה המשוכללת 2,520 ₪ בלבד.
לשם השוואה, נכנסתי לאתר היצרן בהונג קונג, מחיר המחירון שם (משהו אומר לי שבמקום בו יש מאות חנויות צילום ברחוב אחד, מחיר המחירון, גבוה בהרבה מהמחיר שמשלמים בפועל) הוא 2980 דולר הונג קונג, או בתרגום לשקלים : 1,716.5 ₪, כלומר כ-800 ₪ בין המחיר הזול בישראל, למחיר היקר בהונג קונג.

הואיל ואני מתלבט בין רכישת הדגם A-80 לדגם הפחות מתקדם A-75  (בו החיישן הפוטואלקטרי [CCD] הוא רק כ-3 מגה פיקסלים ולא 4 מגה פיקסלים כמו בדגם המתקדם יותר ומסך התצוגה הגביש-נוזלי [LCD] אמנם גדול ב-0.3 אינץ', אבל הוא לא נשלף כמו בדגם המתקדם יותר), כאשר הייתי באופיס דיפו, טרחתי גם להתבונן בדגם הפחות מתקדם והזול יותר.
תג המחיר שהופיע תחת המוצר עמד על כ-1,900 שקלים, כלומר כמאתיים שקלים יותר מאשר הסכום שמשלם תושב הונג קונג בעבור הדגם המתקדם יותר...
גם במקרה הזה, בחרתי להשוות למחיר שמשלמים בהונג קונג לאותו הדגם בדיוק, המחיר 2,280 דולר הונג קונג ובהמרה פשוטה למטבע הישראלי, מגלים שהמחיר בהונג קונג עומד על כ-1,313 ₪, כלומר כ-600 שקלים זול יותר מאשר בישראל.

נשאלת השאלה עבור מה דורשים מאיתנו מחירים כאלו גבוהים פה בישראל...
שאלתי את המוכר באופיס דיפו והוא דיבר על האחריות שניתנת בישראל...
האם מישהו פעם ניצל אחריות שניתנה לו עבור מכשירי אלקטרוניקה?
סביר להניח שכן.

זכרוני עם המכשירים השונים שרכשתי והתקלקלו ונשלחו למעבדות היצרן בארץ, היה רע בלשון המעטה.
אתן רק דוגמא מצלמה דיגיטלית שאח שלי רכש של חברת ניקון, שאני באופן אישי מסרתי אותה למעבדת היבואן אי שם בת"א. המצלמה שכבה במעבדה מעל שבוע. כאשר בסופו של דבר באתי לקחת אותה, לאחר כבר קרוב לשבועיים, הם רק החלו לתקן אותה באותו יום (לאחר שהודעתי שאני מגיע), ואז צעקו עליי מפני שלטענתם אח שלי השתמש במצלמה לא נכון.
לקחתי את המצלמה, בדקתי אותה, על פניו היא נראתה עובדת. אבל כבר בדרך הביתה לחיפה, התגלה שהיא שוב שבקה חיים.
נרגז, אח שלי הטריח עצמו גם כן למעבדה של ניקון, הפעם הוא עמד על כך שיטפלו במצלמה במקום, התגלה שבכלל ניקו איזה מנגנון ולא החליפו את החלק שבאמת היה צריך.
כסף אגב (התקלה ארעה לאחר האחריות, אבל אני מניח שללקוחות שבמסגרת האחריות ולא משלמים, היחס גרוע אף יותר) לקחו על הפעם הראשונה ועשו לנו טובה שאת התיקון האמיתי ביצעו בחינם.

שירות לא יעיל גיליתי גם במעבדות ישפאר, נציגת סוני בישראל, כאשר שלחתי את מערכת הסטריאו שלי לבדיקה מדוע הטייפ (זה היה מזמן) מזייף. לא מצאו תקלה, אבל גבו ממני הרבה כסף על ניקוי מיותר.
כן, עם כל הכבוד לאחריות שמקבלים בארץ, את הכסף הרב שמתווסף לעלות המוצר, אפשר לחסוך והרי השירות בלאו הכי לא יעיל, לא אדיב ולא ממש תורם למוצר שקנית.
כמובן, זה לא סותר את העובדה שעל מוצרים שנקנים בחנויות רשמיות בהונג קונג, מקבלים אחריות בינלאומית של החברה (במקרה של חברה גדולה כמו קנון שיש לה נציגות בארץ) ואם לא, אז תמיד אפשר לשלם קצת במעבדה ולתקן את המצלמה כאשר צריך ולא לשלם מראש על משהו שהנחיצות שלו מוטלת בספק.

טלפונים סלולאריים

לאחר שבחנתי את הדגמים המועדפים עלי שאולי ארכוש מעבר לאוקיאנוס במחיר סביר ולא במחיר של גזלת הרש של ישראל, התעניינתי במכשיר טלפון סלולארי של חברת נוקיה הפינית Nokia 6230.
המחיר של המכשיר הקטן, הצבעוני והחביב הזה, עתיר ועטור הגאדג'טים והשכלולים, בישראל ברשת אורנג' כ-3,200 ₪ ויש אפשרות לפרוס את התשלום ל-36 חודשים, במחיר "סמלי" של 90 שקלים חדשים מידי חודש.

גלישה לאתר NOKIA בהונג קונג העלתה שהמכשיר נמכר בקולוניה הבריטית לשעבר. אולם המחיר לא מפורסם באתר (מפני שברור לכל שבניגוד לישראל בה ספקית התשתית התקשורתית היא גם מוכרת המכשירים, מה שמקטין את התחרות ומזניק את המחירים, בהונג קונג אפשר למצוא את אותו מכשיר בדיוק בטווח מחירים נרחב).
שלחתי אי מייל למחלקת שירות הלקוחות של נוקיה בהונג קונג ושאלתי מהו המחיר המומלץ (או במילים אחרות, המחיר המקסימלי שאשלם עבור המכשיר במדינה).
כעבור יום כבר המתינה התשובה בתיבת הדוא"ל שלי - 3,198 דולר הונג קונג ושוב אתרגם לכם לשקלים, 1,843 שקלים חדשים בלבד.
מה בדיוק אורנג' עושים עם 1,400 השקלים הנוספים, תהרגו אותי...
ואם הייתי משווה את המחיר לבריטניה למשל, או ארה"ב, היה אפשר לטעון כי החברה הישראלית השקיעה בתרגום המוצר לעברית. אבל בה"ק כידוע, עמלו קשות על מנת לתרגם את ממשק הטלפון הנייד הזה לשפה הסינית, שפה בעייתית לא פחות מעברית.

ושוב, כפי שניתן לראות בברור, גובים מאיתנו הרבה ונותנים לנו מעט...
בכל מקרה, גם כאלפיים שקלים זה סכום שלא הולך ברגל (גם לא ראיתי שקל בודד הולך על רגליו, אולם זה עניין אחר) ואני כלל לא בטוח שאקנה את המכשיר (מדובר במתנה, לי כלל אין עניין במכשיר GSM). מה שכן אני יודע, שאם אבחר בכל זאת להביא את המכשיר לארץ, הסיפור לא צפוי להפסק...
צריבת עברית על המכשיר (זה לא שאי אפשר להסתדר עם תפריט באנגלית, למעשה הוא נוח עד מאוד, הבעיה היא קבלת הודעות SMS בעברית שנראות כג'יבריש) היא עסק שכלל לא בטוח שהוא אפשרי (ביום שני, חבר שעובד באורנג' יברר לי אצל היבואן, אלא אם אדבר לפני כן עם חברה אחרת שעובדת בחברה) וגם אם כן, העלות מגיעה לכדי כמה מאות שקלים.
ואם ברצוני לפעול כחוק, בארץ יש מס נהדר (שמסביר חלק קטן מהסכום הנוסף שנגבה על ידי אורנג', אבל לא הפרש של כאלף וחמש מאות שקלים) על מכשירים סלולאריים שהמדינה גובה כך סתם מאזרחיה, כדי שאפשר יהיה להמשיך את בניית גדר ההפרדה שהוכרה לאחרונה כלא חוקית בהאג.
בקיצור, קניית טלפון סלולארי GSM בחו"ל עשויה להוזיל משמעותית את שאיפתנו לקבל את הכי טוב שיש, אבל כרוכה בעבירה על החוק או תשלום יקר, כך שאני כלל לא בטוח שאביא את הסלולארי הזה כמתנה...

ובאותו עניין, על מנת לחבר מכשיר שמביאים מחו"ל לרשת ה-CDMA של חברת פלא פון, צריך לעמוד במספר תנאים, כפי שהובהר לי על ידי נציג חברת פלא פון...
צריך קודם כל שהמכשיר יהיה מדגם שמשווק בארץ, כלומר כזה שאושר על ידי משרד התקשורת, כלומר מה שטוב במדינה מערבית כמו הונג קונג, לא בהכרח מתאים למדינת עולם שלישי כמו ישראל ולכן האפשרות להביא דגם מתקדם שלא משווק בארץ כלל לא עומדת על הפרק, כך שחלום על מכשיר מתקדם ואיכותי ברשת פלא פון נגוז כלא היה.
לאחר מכן, כאשר כבר מצאנו דגם שמתאים לארץ ובהנחה שמצאנו אותו בזול יותר (תזכורת - דגמים שנמכרים בארץ, בד"כ מיושנים ולכן הסיכוי למצוא אותם במזרח קיים, אבל נמוך), כאשר מגיעים לארץ, על מנת לחבר את המכשיר לרשת פלא פון, החברה צריכה לערוך בדיקה, על מנת להבטיח שהמכשיר אכן עומד בתקן הישראלי "המחמיר".
כמה זה עולה? בערך 300 ₪, על פי נציג השירות. באותה הזדמנות, ודאי בודקים האם המכשיר עבר כחוק אצל מוכסי ישראל...

בקיצור, אם חשבנו שלייבא מכשיר ברשת GSM מחו"ל לישראל זה כאב ראש, להביא מכשיר CDMA זה עסק שכלל לא משתלם.
וכלל לא נכנסתי לבירורים שיש לעשות בנוגע למכשירי GSM, האם הם נעולים בפני SIM ישראלי והאם הם פועלים בתדרים הישראלים (900 ברשת אורנג' ו-1,800 ברשת סלקום).

בכל מקרה, המסקנה מכל סקרי השוק הללו ברורה, בישראל מרוויחים פחות, משלמים יותר ובנוסף לכל הצרות, חלק מהאזרחים משלמים מס שמחירו בלתי ניתן למדידה - מס השירות במילואים, שגם לא מזכה את הנושאים בנטל בתגמול נאות וגם מעמיד את חלקם בפני סכנת חיים ברורה.
צדקו אפוא המרגלים כאשר חזרו ממסעם בארץ וסיפרו כי מדובר ב"ארץ אוכלת יושביה" (במדבר פרק י"ג, פסוק ל"ב).

יש חיים אחרי המוות

בכתבה המרתקת הזו ב"הארץ", אפשר לקרוא על ספרה החדש של מרי רוץ', "Stiff - חייהן המוזרים של גוויות אנושיות".
רוץ' שמשאלתה היא שלאחר מותה שלדה יוצב בכיתת לימוד למטרות לימודיות, מתארת (כך על פי הכתבה) את ההרואיות של אנשים שתורמים את גופם למדע, השימוש בגופות על מנת לבחון השפעת תאונות דרכים על גופות, מחקרים בתחום הסרטן וסתם לימוד והכשרה של סטודנטים לרפואה.
כאמור, מומלץ בחום לקרוא ולשקול לתרום את הגוף למדע, למען העתיד ואם לא למען העתיד, לפחות על מנת לשעשע חוקרים, שכאשר נופלת פיסת מוח לרצפה אומרים "אופס, הלכה לה כיתה ג'"...

זבלנים נמאסתם

טיזר - "כל ישראלי מייצר כ-1.6 ק"ג פסולת ביום בממוצע. בסביון מייצר כל תושב 4.66 ק"ג פסולת ביום ואילו בזכרון יעקב - הכמות הכי נמוכה: 0.18 ק"ג"...

אני לא יודע איפה בדיוק אני עומד על הסקאלה של זבלני ישראל, אבל אני משתדל למחזר את מה שניתן ולצמצם את כמות הזבל שאני זורק.
יש מן משהו קסום באשפה...
זורקים אותה אל מכולות האשפה ובין לילה היא נעלמת לה כלא הייתה.
נכון, לעיתים יוצא לנו להיתקל בתוצאה הישירה של הלוקסוס שאנו זוכים לו בכך שהפסולת שלנו נעלמת מעצמה (או באמצעות שירותי התברואה העירוניים), כמו למשל כשעוברים ליד מצבת הזבל של המדינה, השוכנת בחיריה, ליד נמל התעופה בן גוריון, אבל, כאשר אנו לא מתבוננים במונומנט המסריח ומושך הציפורים (בינתיים נסגר והפסולת מפונה לאתרים חלופיים), בד"כ אנחנו מדחיקים, לעיתים "עושים את המוטל עלינו" ושמים את אריזת הבמבה בפח ולפעמים גם את זה לא.
ההבדל הוא היכן האריזה תשכב במיליוני השנים הבאות, תחת החול של אתר קבורת הפסולת, או אי שם בטבע, בקרקעית הים או במעמקי היער.

אלימות היא שם המשחק

כאשר קוראים את תוצאות הסקר הבא, לפיהן כמעט כל ישראלי עשירי סבור שלגיטימי לכפות על הממשלה בכוח הזרוע (או הנשק) לקבל או לא לקבל החלטות מסויימות, נותר לתהות רק באיזה מקום אנו חיים.
האם עלינו לשמוח שקרוב ל-90% במדינה מבינים ששימוש באלימות פוליטית היא חרב פיפיות שבסופו של דבר פוגעת גם במשתמשים בה וזה לא דבר שיעלה על הדעת או להיות מודאגים מכך שבתוכנו יש אנשים שמוכנים לכפות את דעתם בכוח, גם אם אין היא דעת הרוב.

וזהו להפעם.
שבוע טוב לכולם.
אלעד