בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עבריין מין קטן

עסקאות טיעון נועדו בעיקר לחסוך את העלות של המשפט למשלם המיסים. הנאשם סבור שהוא יורשע אחרי הליך ארוך וממושך וייגזר עליו עונש כבד, לכן הוא מקבל הצעה להודות בעבירות המיוחסות לו או בחלקן. בתמורה, העונש שנגזר עליו קטן בהרבה. לכאורה גם הקורבן וגם העבריין אמורים להיות שבעי רצון.

במקרים מסוימים, הפרקליטות אף מעדיפה את עסקת הטיעון, כי היא כוללת הודעה באשמה, כלומר הרשעה ודאית, בניגוד להליך המשפטי שנוסף על היותו ארוך ומייגע, עשוי להביא לכך שהנאשם יימצא זכאי.

במקרה של קצב, עסקת הטיעון כוללת בהודאה בחלק מהעבירות ומחיקת חלק מהעבירות שיחוסו לו לפני כן. אי הודאה על אינוס למשל, אך כן יחסי מין עם חלק מהמתלוננות.

הפרטים המלאים לא לגמרי חשובים. חלקם מופיעים ב-YNET.

השורה התחתונה היא שהנשיא הנבצר (בניגוד לנשיא הנבחר, כן?) לא ילך לכלא. אפילו לא ייסע לשם במכונית השרד. מאסר על תנאי הוא העונש שייגזר עליו.

הסדר הטיעון במקרה הזה, לטעמי לא במקום. אפנה לדברים של אורן גזל-אייל שניסח ביקורת על ההיבט המשפטי בתמציתיות בצורה שוודאי לא יכולתי לכתוב טוב יותר.

כמדומני אינו עומד במבחן בוזגלו שמשמעותו שאמורים להתייחס לאיש ציבור (וכמה שקצב הינו בהמתי, הוא נחשב באופן רשמי לאדם מספר 1 במדינת ישראל, לפחות בעת ביצוע חלק מהמעשים שיוחסו לו) כפי שהיו נוהגים באזרח מן השורה.

אמנם בישראל נשמעות תלונות רבות על כך שעברייני מין מקבלים עבירות קלות, קלות מידי, על מעשיהם. אולם בכל זאת, המרה של אינוס לכל מיני עבירות מין זניחות יותר שגם דינם מספר שנות מאסר, שנות מאסר שלא נגזרות על קצב, כל אלה עושים רושם שהוחלט להתרכך במקרה של קצב ללא כל הצדקה.

אם סברו בפרקליטות המדינה שיש צדק בדבריהן של לפחות ארבע מתלוננות שעבדו עם הנשיא בתקופות שונות, כלום חשבו שיקבלו עסקת טיעון שכזו שהעבריין לא משלם בה אף לא ביום אחד של אובדן החופש, כעסקה הוגנת?

הו, כן. קצב "יודה" בעבירות המין המיוחסות לו (וברבות הימים יוכל לספר שהוא עשה זאת כדי להציל את עורו ולחלץ עצמו מהעלילה השפילה שהעלילו עליו).

הרי אם יש דברים בגו, בית המשפט ייקבע כך בלאו הכי.

מדוע אם כן, במקרה הזה בו בלאו הכי הנשיא מבזבז כספי ציבור כה רבים על הגנתו, התביעה לא משקיע עוד קצת משאבים עבור משפט?

אני רק יכול לשער שהמניעים כאן פסולים. בין אם יש כאן חיבה מיוחדת לקצב ובין אם משהו אחר אשר לא ידוע ואולי לא ייוודע.

בקריאת ושמיעת חלק מהדברים המיוחסים לקצב, אני מוכרח לציין שהוא הזכיר לי נשיא אחר וכמה מקרובי משפחתו עליהם קראתי לא מעט לפני מספר שנים.

אותו נשיא, את שמו אולי שמעתם, סדאם חוסיין, הספיק להיתלות בינתיים וגם שני בניו כבר לא עימנו והם נחרכו למוות לפני מספר שני. הוא אמנם לא הוצא להורג בעוון עבירות מין, אלא על כמה רציחות. אך בימים בהם שלט בעיראק, נודעו כימים שמלבד עינויים של מתנגדי משטר, פעלו בהם הרמונות.

סופר על בנו, אינני זוכר כרגע אם היה זה עודאי או קוצאי, שהיה מסתובב ברחובות בגדד, בוחר לו את מיטב הנשים ועושה מה שעושה.

במשטר טוטאליטרי שכזה, כמובן שהן יכלו להודות על כך שנשארו בחיים לאחר מכן, במקרים בהן הן לא הוצאו להורג.

משה קצב, אמנם לא היה שליט טוטאליטרי. אך תיאורים מעין אלה, בהחלט הזכירו לי עוד אנשים שבשל מעמדם כפו על אנשים אחרים לעשות דברים בניגוד לרצונם.

ומה זה אם לא אונס? ובאמת לעזאזל הגדרות משפטיות.

אגב, בימים אלו תוהים האם למנות את רב-נשק חיים רמון לשר. שר אוצר, אולי.

מי שבהיותו שר המשפטים, בעת שהמתין לפגישה שעסקה באירועים שהציתו את מלחמת לבנון השנייה (זו שבעקבותיה היה צריך לשנות את השם של מבצע שלום הגליל למלחמת לבנון הראשונה), החליט לצרפת חיילת שרק רצתה להצטלם איתו למזכרת, עשוי לשוב להיות שר.

הטיעון העיקרי שמשמיעים בעד מינויו מחדש של רמון לשר הוא שאמנם הוא חרא של בן אדם (ויש שיטענו שהוא פשוט מעד והייתה אי הבנה. את זה גם אפשר להבין מכתב האישום. אני חשבתי ועודני חושב שהוציאו אותו בזול), אך חבל להפסיד בשל כך אדם מוכשר שיכול לתרום מניסיונו העשיר.

נשמע קצת תמוה כאשר מתייחסים לפוליטיקאי – אותה קבוצת אוכלוסיה שבעיקר לוקחת נושאים פשוטים שבין אדם לחברו והופכת אותם לכל כך מסובכים כדי שיהיה בה צורך ואגב יוצרת נזקים רבים – כמישהו חיוני.

מה שנראה יותר סביר, הוא שכנראה מישהו רואה בצירופו רווח פוליטי. כאילו צירוף אדם כמו רמון, ישתלם בסופו של דבר.

יתכן וזה קשור לריצוי כמה חבריו של רמון. כל מיני אנשים שהטיב איתם במהלך השנים וחפצים בייקרו ואולי כאלו שיודעים שהוא ייטיב עימם בעתיד (ומי יכול להיטיב יותר משר אוצר? במדינות נורמאליות הם אף יכולים להתמנות לראש ממשלה, ע"ע בראון).

רווח במישור האלקטוראלי, אני בוודאי לא רואה.

האם מישהו באמת רוצה להצביע למפלגה שחיים רמון בתוכה (אפילו אם לא קדימה)?

לכל היותר יצביעו על אף רמון. בטח ובטח שלא בזכותו.

יום השם

היום, 28 ביוני, יום השם של בטקה

זה קטע סלובקי נחמד כזה. כל יום בשנה, למעט ה-1 בינואר וה-25 בדצמבר, מוקדש לכמה שמות.

זה גלגול של כל הקדושים הקתולים שיש לכל אחד יום בשנה (כן כן, ב-31 בדצמבר זה היום של סילבסטר, הוא היה שונא יהודים ולכן לא צריך לחגוג. Give me a break).

בסלובקיה יום השם הוא עניין מאוד חשוב שנוהגים לציין. לרבים הוא אף חשוב מיום ההולדת.

שימו לב שלא נהוג לתת לתינוקות את השם של היום בו הם נולדו. כך הם יכולים לחגוג פעמיים

היום שלי, אגב, הוא ב-28 בפברואר. היום של Elo. זה הכי קרוב.

אתם מוזמנים לחפש את יום השם הסלובקי שלכם.

ושוב, המון מזל טוב לבטקה!

בזכותה כל בוקר אני מתעורר עם חיוך.

אלעד