בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עדכוני ביטוחי נסיעות לחו"ל

אאוריקה!

זוכרים שסיפרתי על ביטוחים לקראת נסיעה לחו"ל?
אז מצאתי, מצאתי ביטוח נסיעות יותר זול ממה שמציעים ב"סוכנות עמית" של "הפניקס" דרך חברת לאומי קארד.
כפי שאמר סוכן הביטוח (או מה שהוא לא היה, הנציג שדיבר איתי בטלפון) של חברת האשראי, לא היה פשוט למצוא חברת ביטוח.
התקשרתי ל-AIG (אני מוכרח לציין שיש להם ג'ינגל עם מספר חינם שיש לשנן ולחייג, אבל המספר לא נקלט, אלא דווקא המספר של קליניקה און, אז במקום לעשות פדיחה ולהתקשר למכון לטיפול בבעיות מין, פשוט גלשתי לאתר של AIG וביררתי את המספר) וביררתי מה הם מציעים.
כמובן AIG מציעים מחיר נמוך יותר מהמחיר השערורייתי (2.10 דולר ליום) שמציעים לי מעבר ל-55 הימים שבחינם שאני מקבל בזכות כרטיס האשראי, 1.80 דולר ליום בעבור הביטוח המורחב ואם ברצוני לוותר על ביטוח המטען, המחיר יורד עד 1.20 דולר ביום.

אבל כפי שניתן היה להבין, החיים לא פשוטים והשוואת מחירים פשוטה ומציאת הזול ביותר היא לא עניין של מה בכך, גם AIG, בדומה לביטוח שמפעילה קופת חולים מכבי (זוכרים, 5.20 שקלים ליום כולל מטען ובלעדיו המחיר צונח לכדי 4.20 ₪ ביום), דורש את שהייתי בארץ ביום עשיית הביטוח, כלומר במילים פשוטות, אין לי אפשרות להתחיל אותו מהיום בו נגמר הביטוח שאני מקבל דרך כרטיס האשראי, אלא עליי לשלם פעם נוספת גם על 55 הימים בהם אני כן מבוטח, מה שהופך את המחיר הזול (גם במחיר הזול מאוד של קופת החולים) ללא משתלם לאורך התקופה שאני אשהה מחוץ לישראל (מעט יותר מ-70 ימים).
אז כאמור, AIG ירד.

לאחר מכן, הקשתי על החמש, כפי שמזמזמים בפרסומת (את זה אפילו אני הצלחתי לקלוט) וחייגתי 03-5555555 לביטוח ישיר.
אחרי שמיעת האזהרה שחוזרת אצל כל חברת ביטוח, שהשיחה מוקלטת ונאגרת במאגרי החברה ולאחר משחק ארוך במערכת ניתוב השיחות (שתמיד יש לי הרגשה, שלא משנה על איזה מספר אקיש, אגיע לאותו מוקד בדיוק), הגעתי למחלקת ביטוחי החיים, מה שנשמע הדבר הכי קרוב לביטוחי נסיעות, שזה מה שאני הצטרכתי.
לצערי, התבשרתי על ידי הנציגה שביטוח ישיר כלל לא מתעסקים עם ביטוחי נסיעות, אלא רק עם ביטוחי חיים שתקפים גם בחו"ל.
אבל החיים שלי לא באמת שווים משהו על מנת שאבטח אותם, אז אמרתי יפה שלום ותודה וכבר התחלתי לצייר לעצמי תמונה עגומה לפיה אשלם מחיר של 2.10 דולר ביום, בבושת פנים.

אבל אז, או אז, חזרו אלי מחנות "למטייל", או ליתר דיוק מהשילוש הקדוש של חנות "למטייל", סוכנות הנסיעות "איסתא" וחברת הביטוח "הראל".
ההצעה שהם מציעים אולי אינה הזולה ביותר (בטח שלא בהשוואה לקופת החולים), 1.45 דולר עבור ביטוח "דרכון למטייל" שכולל כיסוי עד 800 אלף דולר ו1.85 לביטוח "ALL IN ONE" אשר כולל גם ספורט אתגרי (שאני לא ממש מתכוון לעשות) ואיתור וחילוץ, נוסף על הדברים שמציע הביטוח הפשוט יותר, "דרכון למטייל".
כאמור, הזולים ביותר אולי הם לא, אבל גם ביטוח שעולה 1.85 דולר ליום, חוסך לי 25 סנט ביום, כלומר יותר משקל אחד מידי יום.
והרבה מעבר לחיסכון בכמה עשרות שקלים, יש את ההרגשה הטובה שלא לתת כסף למנוולים שדורשים 2.10 דולר ביום, רק מפני שהם יודעים שהאפשרויות העומדות בפני הלקוח לא רבות וכנראה הוא יאלץ ליפול קורבן לשוד ולגזל.

אז עצתי לכם, בעניין ביטוחים היא שאם אינכם חיים על הפלנטה הזו ואין לכם כרטיס אשראי, תבטחו את עצמכם בקופת החולים (לפחות במכבי זה משתלם) ואם יש לכם כרטיס אשראי ואתם טסים לתקופה ארוכה יותר מזו שמכסה הביטוח האוטומטי שלכם, אז אל תהססו ותבררו בסוכנויות ביטוח אחרות היכן משתלם יותר לעשות לעצמכם ביטוח.

צריך להפיל את בוש!

לקרוא את גיבובי השטויות של בוש עשוי להתגלות כדבר משעשע מאוד מידי פעם, אולם כאשר נזכרים שלא מדובר בזקן סנילי בבית אבות, אלא ב"מנהיג העולם החופשי" עלול הדבר להדיר שינה מהעיניים.

אני מוכרח לציין שנאומו של בוש, על כך שיש לערוך תיקון בחוקת ארה"ב על מנת שנישואים יוגדרו רק ככאלו בין גבר לאישה, ממש הכעיס אותי. איזו תעוזה יש לאנשים מסוימים כאשר הם מביעים רצון להפקיע את הזכות הכה בסיסית של כל אדם או קבוצת אנשים להגדיר עצמם.
אף אחד הרי לא ביקש מג'ורג' בוש או כל אמריקני אחר לחיות לצד בן מינו או אפילו לשהות באותו חדר איתו, אבל למה לנסות למנוע מאחרים את התענוג?
הרי בטח שלא החוק הארכאי הזה הוא מה שיימנע מהומוסקסואלים לבצע את "חטאיהם" ודווקא הכפייה הזו גורמת לאנשים כמוני לגלות יותר אהדה כלפי הומוסקסואלים, מפני שאם הומוסקסואלים היו שווי זכויות מבחינת דיני אישות, הם היו אחוז קטן באוכלוסיה שלא עושה יותר מידי רעש ואילו כאשר הם מקופחים, אני מזדהה איתם ויש להם טעם לקיים מצעדי גאווה ססגוניים על מנת לדרוש הכרה בהם.

אגב, המצב בישראל גרוע יותר, מפני שפה, גם שני בני זוג ממינים שונים, אבל בעלי דת שונה, לא יכולים לבוא בברית הנישואים, רק מפני שמדינת ישראל היא מדינת הייטולות שאנשי הדת בה נהנים ממעמד בלעדי במתן היתרי נישואים.

ונחזור לבוש, לדבריו, אם נישואים לא יוגדרו בחוקה האמריקנית כקשר בין גבר לאישה, יוביל הדבר לשינוי ערך היסוד של משפחה, דבר שיפגע בחוסן התרבות האמריקנית ובעצם בביצוע המשימה האמריקנית הכי חשובה - המשך התרבות האמריקנית וגידול דור אמריקנים חדש.
אין לזלזל בחשיבות שרואה בוש בהתרבות ובחיי משפחה תקינים (שהם להגדרתו אב ואם בלבד ולא למשל שני אבות או שתי אימהות), אבל מפליא לראות את החשיבות שבוש מייחס להומוסקסואלים או ליתר דיוק להכרה בנישואים הומוסקסואלים.
לדעת בוש (כך על פי הבנתי), במידה ונישואים חד-מיניים לא יוצאו אל מחוץ לחוק (או ליתר דיוק החוקה) בארה"ב, אזי כמות ההומוסקסואלים בארצם של החופשיים (חופשיים, לא מתרוממים מסתבר) תגדל, כי הרי הפרצה קוראת לגנב והתרת נישואים חד-מיניים תגרום ליותר אנשים לצאת מהארון.

"רק על עצמי לספר ידעתי" ואינני מתיימר לדעת כיצד התרת נישואים בין בני אותו מין תשפיע על כל אחד ואחת, האם לצאת מהארון או לאו. אני יכול להגיד בוודאות על עצמי שהתרת נישואים חד-מיניים לא תגרום לי לרצות לקיים יחסים עם גבר, על אחת כמה וכמה שלא להתחתן עם גבר (בינינו, מי בכלל רוצה להתחתן איתם?) והחוק הזה עשוי לדעתי להוריד ממאגר ההומוסקסואלים כמה אנשים שפשוט רוצים להיות חריגים ולאחר שהומוסקסואליות תהיה "נורמאלית", אולי הם יחפשו תחום אחר להתבלט בו.
ואם מתן גושפנקא לנישואים הומוסקסואליים תגרום לכמה אנשים לצאת מהארון וללכת על פי נטיית לבם, דבר שלא היו עושים לולא החוק הזה, אז רק הרווחנו, כי כך עוד אנשים יהיו במעט יותר מאושרים ולא יחיו חיים שלמים שכלל לא מתאימים להם.

זה מצחיק

מצחיק מה שמלמדים את עובדי אינטל בארה"ב בחלק של הלימודים המתרכז במפגש עם בני התרבות האחרת, הפרימיטיביים, הישראלים...
אכן, הישראלי אוהב להתווכח ולצעוק ולא לתת למרצה לסיים את דבריו.
מה שנכון בשוק הישראלי, נכון גם בקרב עובדי חברות ההיי-טק, כי הרי גם הם, אחרי הכל, ממוקמים במזרח התיכון...

ואיך אפשר בלי סין?

לא מדובר במשהו שלא ידענו שיקרה על פי התחזיות הדמוגרפיות, אבל לפחות אני, את השנה שזה אמור לקרות שכחתי, אז הנה תחזית עדכנית מתי אוכלוסיית הודו תהיה גדולה מספרית מאוכלוסיית סין.
על פי התחזיות, בשנת 2035, יחיו בהודו 1.46 מיליארד (ביליון זיגפריד, ביליון) בני אדם, מיליארד וחצי בני אדם.
אחוז האנאלפביתים ב"דמוקרטיה הגדולה בעולם" (לפחות באופן רשמי) עומד על כ-35% בכלל האוכלוסיה, כאשר בקרב הנשים, למעלה ממחציתן הן אנאלפביתיות.

ועד כאן להפעם.
אלעד