| 5/2003
קן הקוקיה
טוב, אז הנה סיפור מבדח ומשעשע לשם שינוי, ואיך אפשר לייצר הומור משובח, בלי לקטול ולהעליב אחרים?
הקורבן, אמא שלי. ומעשה שהיה כך היה.
במשך שנים יש לנו בבית שעון קוקיה, למעשה מדובר בשעון הקוקיה השני שלנו, אחרי שהחתולה שלי כבר הפילה את הקודם ושברה, תוך כדי משחק עם משקולותיו.
שעון הקוקיה תלוי בסלון ולאחרונה אמא שלי החליטה להוריד אותו ולשים במקומו שעון אחר.
היא הניחה את השעון על גבי השולחן ושוב, הסקרנות הרגה את החתול ותולי משכה במשקולות והפילה את השעון. הפעם, למרה המזל, לא נגרם לשעון כל נזק ממש, או כך לפחות חשבנו.
היום בבוקר, אמא שלי החליטה לתלות שוב את השעון החדש, כי החלטיות, זה לא בדיוק הצד החזק שלה.
היא שמה את השעון על הקיר, משכה במשקולות השעון עבד.
אחרי זמן מה, נשמע קריאה לכיוון החדר שלי, "אלעד, השעון השתגע", אמרה אימי, היא המשיכה והוסיפה "כלי חצי שעה הוא מראה כאילו עברה שעה".
סיפרתי לה על כך שהחתולה שלי הפילה את השעון לפני מספר ימים ויכול להיות שמשהו במנגנונים של השעון התקלקל...
יותר מאוחר, ישבתי בסלון, לפתע ניגשה אלי אימי ושאלה אותי - "מה זה?" ונופפה בדבר שהיה לה ביד.
מה היא החזיקה בידה?
ובכן, בידה, הפלא ופלא, היא החזיקה במטוטלת...
פתאום נפל האסימון (או כפי שנהוג לומר בימינו, קיבלתי SMS), השעון רץ במהירות, משום שהמטוטלת שאמורה להאט את קצב הפעילות של השעון, לא הייתה מחוברת.
כל הקומדיה דלארטה שאימי ביצעה בתום לב, שיעשעה אותי למדי...
בכלל, שעונים, על אף שאינני לובש אותם על ידי מידי יום, זה אחד הדברים שאני יותר אוהב.
כל הרעיון של זמן הוא רעיון די גאוני - תארו לכם עולם בלי זמן, לא יכלנו לקבוע שום דבר, אי אפשר היה לנהל את העולם כפי שהוא מוכר לנו.
לא היינו יכולים להגיד : "נדבר עוד שעה" או אפילו "עוד כמה דקות", לא יכלנו לשיר את שירו של יהונתן גפן "אתמול בחמש אחרי הצהריים...".
הזמן שאנשים המציאו שיטות למדוד אותו הוא דבר מופלא בעיני. אם הייתי חי בזמן אחר, כל חיי היו שונים.
למשל , אם הייתם נולדים רק מאה שנה קודם, מאה שנה שזה כאין וכאפס לעומת הנצח, לא הייתם פוגשים באותם אנשים, לא הייתם חיים באותו עולם ערכים, הייתם יותר מבוגרים מהורי הוריכם, לא הייתם מתאהבים באותם אנשים, לא הייתם יכולים לקרוא את הפוסט הזה.
הזמן הוא הדבר המופלא ביותר, דבר בלתי נתפש ממש...
האובססיה שלי לזמן ושעונים היא די גדולה.
אני מאוד אוהב את כל שעוני הגאדג'טס, למשל אלו עם השלט רחוק, הטלויזיה ונגן ה-MP3.
היו תקופות שהייתי הולך עם יותר משעון אחד על היד.
עטים ושעונים, זו האובססיה הגדולה ביותר שלי (וקיימות עוד אובססיות רבות).
הדמות שאני מזדהה איתה, זה הארנב באליס בארץ הפלאות. אהבתי גם את השען שניסה לתקן שעון עם חמאה...
שעון קוקיה, וכאן אסיים, הוא דבר ממש חמוד. הוא מזכיר לי את השעונים הללו עם הגבר והגברת שיוצאים החוצה בהתאם ללחץ הברמוטרי ועל פיהם ניתן לנחש האם ירד גשם ואם לאו...
הרעיון שיוצאת מהשעון מידי חצי שעה בובת עץ בדמות ציפור וקוראת קוקו, הוא די גאוני.
מעניין מי היה השוויצרי הראשון שהגה את הרעיון (בהנחה והוא היה שוויצרי, אחרת אני אנפץ לעצמי מיתוס).
בכלל, השוויצרים טובים בשעונים וגבינות.
יצא לי לדבר על העניין של הגבינות עם שוויצרית אחת במשך כמה שעות (ואפילו זה לא היה דרך האינטרנט, אלא בעולם האמיתי).
דיברנו בעיקר על המצב בישראל לעומת המצב בשוויץ ועל עוד כל מיני שטויות כגון המאכלים הלאומיים - הפלאפל לעומת הגבינות ועל עוד המון דברים משעשעים.
בכל אופן, וזה משהו שידעתי הרבה לפני שדיברתי עם אותה בחורה שוויצרית, מסתבר שהשם SWATCH לא נגזר מצמד המילים SWISS WATCH, אלא מצמד המילים SECOND WATCH, כי בהתחלה המגמה הייתה לייצר שעונים זולים ועממיים, בניגוד לשעונים היוקרתיים שעולים הרבה מאוד כסף, כך שאנשים ייצאו עם השעונים היקרים וביום יום ישתמשו בשעון השני...
לדעתי אבל רוב האנשים שחושבים שפשוט מדובר בשעון שוויצרי ומעולם הם לא העמיקו לדעת שמדובר בשעון נוסף, תוצרת שוויץ...
אז מקווה שהרחבתי את אופקיכם
אלעד
שעון קוקיה להמחשה
הארנב הלבן (נכון שהוא דומה לי?)
שעון שממש לא הייתי מתנגד להיות הבעלים שלו
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
