בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אונס מושתק?

ראשית, תודות לרועי הגעתי לקטע הבא שמספר על מקרה, די שכיח למרבה הצער, של תשעה חודשי מאסר שנגזרו על עו"ד אמנון אגסי לפני למעלה מחודש, על אונס שביצע באישה, לקוחה של הבנק המסגרת תפקידו.

עיקרן התלונה של הקוסם קליוסטרו, היא העובדה שהעניין פורסם רק באתר החדשות השולי למדי – NFC, בעוד שלושת העיתונים הגדולים – ידיעות אחרונות, מעריב והארץ, משום מה בחרו שלא לדווח.

החשד לדעתו, היא שמשום שעורך הדין מייצג את הבנק השני בגודלו במשק ולמעשה יותר מכך, הוא ניצל את מעמדו כמי שעסק בגבייה עבור הבנק וביצע מעשים מגונים ומעשי סדום בלקוחה, אם לשלושה, לה היה חוב לבנק.

לכאורה, נראה שמדובר ביד רוחצת יד, הבנק חושש מהכתמת שמו וכדי שלא ידבק בו רבב הוא מפעיל לחץ על העיתונים שהוא בין המפרסמים הגדולים שלהם.

בכך למעשה, מועלים העיתונים הגדולים בתפקידם, שהרי יש עניין לציבור באנס זה לא פחות מאשר נאמר המקרים האחרונים של חיים רמון ומשה קצב.

כאמור, אין לי אינדיקציה שאכן כך הם פני הדברים. יתכן ואכן בשל גודש מקרי האנוס וכמות החומר, הוחלט משיקולי עריכה תמימים לא לדווח על הכנסתו של עו"ד אמנון אגסי לכלא.

יתכן אף שהדבר פורסם וחלה טעות בדיווח של קליוסטרו. אינני עוקב אחרי שלושת העיתונים, למעשה אינני קורא אותם כלל (בטח לא במהדורה המודפסת), ולא בדקתי את הדברים עד תום.

אך אם נכונים הם פני הדברים, יש כאן צנזורה מהסוג הנורא ביותר. לא זו הפורמאלית שאנו נותנים עליה את הדעת, אלא זו השקופה, הבלתי נראית.

הצנזורה הכלכלית שאגב לא חייבת להיות בשל דרישה של בנק לאומי, אלא פשוט שיקולי עלות מול תועלת של שלוש מערכות העיתונים בפרסום הידיעה, לא פחות מסוכנת מנאמר זו המדינית.

היום זו "הצנעה" של אונס, מחר דרך מדרון חלקלק לא יתפרסם עניין אחר שאי הפצתו ברבים פוגעת באינטרס של הציבור. וזה לא יקרה מחר, אלא קורה כבר עכשיו, כל הזמן.

זו הדרך בה עובדת העיתונות.

אגב, כל העניין, גורם לי לתהות שוב באשר לקיום של דברים מחוץ לאור פנסי העיתונות.

כפי שנאמר שהתקשורת לא אומרת לך מה לחשוב, אך כן על מה לחשוב. המקרה הזה מראה כיצד אפשר להכווין את השיח הציבורי, אם בכלל קיימת חיה כזו, לאן שרוצים.

עו"ד אמנון אגסי אמנם יישב בכלא, בין אם ידווח על כך בידיעות אחרונות ובין אם לאו (נכון לשעת כתיבת אלו, המדינה היא עדיין הריבון), אך למסעודה משדרות לא תהיה את האפשרות להיות מזועזעת או לא מהעניין. הרי היא לא תלך ותנבור בתיקי בית המשפט.

מעבר לכך, אי הדיווח עשוי בעתיד להקל בעונשו של האיש. אין רע כמובן בחנינות, אך לפחות ראוי שיתנהל דיון האם ראוי לחון או לא את האיש.

אנחנו אוהבים איראנים ומחלקים הרבה כספים

לפני כשבוע גלשתי להנאתי באתר משרד החוץ (טוב, לא ממש להנאתי, כי האתר נראה זוועה בפיירפוקס), כאשר את עיניי צד האייטם הבא:

משרד החוץ הקים אתר בשפה הפרסית "במטרה לחשוף את ישראל בפני העם האיראני", כלשון ההודעה.

תהיתי לי מה זה "לחשוף את ישראל". האם הכוונה היא ל"ישראל האמיתית", שוחרת השלום שרק מוקפת באויבים רבים הקמים עליה להשמידה, זאת בניגוד למה שמוצג בתעמולה האיראנית, צמאת הדם, על השטן הקטן?

זה נדמה לי מעט מופרך. הרי הסיכוי שהאתר ייתפס כרציני על ידי קוראים באיראן (אם הגישה לא תיחסם בפניהם), דומה לאופן בו אני תופס ברצינות את הדברים הכתובים ב"קול דויד", אתר רשות השידור האיראנית בעברית עליו כבר כתבתי בעבר.

תהיתי אם הפרסית של האתר הישראלי, ארכאית ומגוחכת כמו העברית של האתר הפרסי. כפי הנראה, אין לי תשובה. מה שכן, שמתי לב שמבחינת התאריכים, בחרו להשתמש בלוח השנה הגרגוריאני ולא בזה ההג'רי הנהוג ברפובליקה האסלאמית של איראן (כך למשל היום אנחנו ב-15 ژوئیه 2007 ולא ב-24 تير 1386).

לפי טעמי, גולש איראני שיראה אתר כזה, יביט באתר בחשדנות, כפי שאני חושב פעמיים לפני שאני סומך על אתרים בהם מופיע התאריך העברי...

אגב, על הסקפטיות שלי דאגו להשיב בעוד מועד בקומוניקט שפורסם באתר. הנה כמה מפנינייה של שרת החוץ ציפי לבני בנוגע לאתר:

הכוונה היא לפתוח חלון לישראל, חלון שאומר קודם כל מה קורה כאן. אני חושבת שישראל מצטיינת בזה שהדברים שהיא מוציאה החוצה הם הדברים כהווייתם ולא רק דברים מיופים.

כן כן, "כהווייתם". אני יודע שמרבית הישראלים שאני מכיר יעירו בסרקסטיות על המשפט הזה, אז על אחת כמה וכמה הקורא האיראני הטיפוסי יבין שאלו הדברים כפי שהם.

לבני נשאלת לגבי האופן בו לדעתה יתפוש העם באיראן את האתר (שוב, יוצאים מנקודת הנחה שמישהו בכלל יטרח לקרוא את זה) – האם לא כשופר תעמולה והיא משיבה:

כבר שמעתי את התירוצים הללו בעבר, שכן בעבר, כאשר הוצע לפתוח אתר מעין זה היו שהתנגדו לעצם הרעיון, משום שהתכנים באתר, ואף האתר עצמו ייתפסו כתעמולה של ישראל, ותעמולה אינה יעילה. אני סבורה שכיום, בשנת 2007, אנשים, ובפרט צעירים, המשתמשים באינטרנט, רואים באינטרנט כלי נוסף לקבלת מידע רב יותר. אני חושבת שהאתר יצליח משום שהוא לא נועד להיות אתר למלחמות אידיאולוגיות או לתעמולה אלא אתר להצגת עובדות. מאחר שזהו אתר שבו ישראל מציגה עובדות, אני תקווה שהעם באירן יתפוס אותו ככזה וישתמש בו ככלי  לקבלת מידע נוסף על ישראל, ואני בטוחה שדווקא משום כך הם ימצאו בו עניין.

כן, כן "אתר להצגת עובדות". בזאת אין ספק, השאלה אילו עובדות נכנסות, אילו עובדות לא נכנסות (אונס של שליח בנק לאומי הוא גם עובדה. האם ייכנס?) ומה מהימנות העובדות שנכנסות.

אני בספק אם לבני מאמינה לדברים שהיא עצמה צוטטה כאומרת. אך בתור האחראית המיניסטריאלית, היא הרי לא יכולה להרשות לעצמה לומר שמדובר בבזבוז כספי משלם המיסים שהיא ראוי להשקיע, למשל בהתאמת אתר משרד החוץ לגלישה עם דפדפנים שאינם של חברת מיקרוסופט...

הרי גם אם יש באיראן מתנגדי משטר הנתפשים כמי שיוכלו להושיענו מ"האיום האיראני" באמצעות הפיכה, אתר משרד החוץ הישראלי השפה הפרסית לא יוסיף ולא יעלה בכהו-זה את יכולתם להתנגד למשטר. זה לא נשק ואף לא נשק אידיאולוגי.

בהגה הצבאית הישראלית מכנסים זאת כסת"ח.

אל דאגה לאיראנים אגב. המשכילים בהם מסוגלים לקרוא אנגלית ברמה סבירה. ומי שרוצה מידע מהימן בשפה הפרסית, לא צריך את המידע הישראלי. הוא יכול לגלוש לאתר ה-BBC הבריטי בשפה הפרסית ולקבל מידע רחב, מקיף ומהימן יותר (אגב, בו מתנשאים קצת פחות ומופיעים שני התאריכים – הנוצרי והמוסלמי, ולא רק הנוצרי).

אני תמיד נהנה לצפות בתמונות מאיראן של כל מיני משתמשים איראנים בפליקר. כפי שזה נדמה לי, אותם אין צורך לשכנע שהאנשים בישראל אינם איום גדול על איראן.

גם הם פוחדים לא מהאזרח הישראלי הקטן, אלא מהממשלה הישראלית הכוחנית שלא בוחלת באמצעים כוחניים ל"צריבת התודעה" של מי שהיא מסמנת כאויביה...

הדמיון הזה של שנאת הממשלה היריבה וראיית הציבור כשבוי של ממשלה רודנית ולא צודקת, אינו ייחודי רק במקרה של האיראנים והישראלים. מזה ממשלות ניזונות. נראה שאם רק נעיף את ההנהגות, ישררו שלום ואחווה. אמנם אז יצוצו בעיות אחרות ולכן מוטב פשוט לדאוג שהריבון יהיה עסוק בשמירת הסדר החברתי ללא אפליה ולא במלחמות חוץ.

בהקשר הזה, אני רוצה להביא את הקטע הזה שקראתי לפני מספר ימים על איראנים חביבים שהכותב פגש בהודו.

וכעת נשוב רגע לאתר בפרסית. כתובתו היא: https://hamdami.com/MFAFA. הפרסית בשגורה בפי קצת חלשה ואין לי מושג מה פירוש המילה האמדאמי. אך אינני יודע, אם מדובר באתר רשמי של ישראל (והוא כזה, את העצוב הם שאבו מהאתר בעברית ובאנגלית), מדוע לא להשתמש באותו שם מתחם.

מדוע כתובת האתר צריכה להיות com ולא co.il?

מישהו מתבייש בישראליות?

ומתוך גלישה באתר הפרסי, הגעתי לאתר בשפה הערבית של משרד החוץ שעל קיומו ידעתי די ממזמן.

לאתר בערבית אני דווקא כן מוצא היגיון, שכן ישנן מדינות ערביות ידידותיות לישראל וגם למעלה ממיליון מאזרחי המדינה דוברים את השפה הערבית כשפת אם.

גם האתר הזה משתמש בכתובת .com ולא בכתובת משרד החוץ. הפעם המילה היא Altawasul. זה נהיה מפחיד. במצרים למשל, מסתפקים ב-MFA הסטנדרטי ורק בשפות האנגלית, הצרפתית והערבית כמובן.

בגרסה הערבית של משרד החוץ הישראלי, לכדה את עיני תמונה קטנה בצד בנוסח המבוקשים במערבונים:

לחיצה על התמונה מובילה לאתר הבא, ששם המתחם שלו מצלצל מפוקפק למדי – 10million.org.

האתר בערבית, אך מכיל גם גרסאות באנגלית ובפרסית, והוא מציע פרס בסך 10,000,000 (עשרה מיליון) דולר עבור כל מידע מוכח שיוביל לנעדרי קרב סולטאן יעקב, רון ארד, גיא חבר וגם החייל הדרוזי שנעלם – מג'די חלבי.

האתר מספק כתובת אימייל ומספרי טלפון ופקס בבריטניה.

אני בהחלט מסכים שיפה שמנסים להחזיר שבויים, חטופים ונעדרים ישראלים. גם עשרה מיליון דולרים, קצת יותר מארבעים מיליון ש"ח, לא נראים כסכום אסטרונומי בתקציבה של מדינה.

שיטת הצעת הפרסים הכספיים הוכיחה עצמה למשל במציאת סדאם חוסיין לפני מספר שנים בעיראק. מדובר בפיתוי לא קטן עבור רוב אנשים.

אולם בכל זאת, כאשר ראיתי את הקלות בה מציעים למעלה מארבעים מיליון שקלים מכספי המיסים לאנשים שכפי הנראה הם לא מחובביה ציון הגדולים (ובכן, אולי הם חובבי פלשתין), גרמה לי לתהות לגבי השווים יותר והשווים פחות בישראל.

נראה לי שבמקרה של חיילים שנחטפו, כאילו המדינה חטפה איזה זבנג, זאפטה הגונה שפגעה בכבודה ולכן היא מוכנה לשלם מחיר יקר כדי להחזיר במשהו את כבודה (ואגב, לצאת מושפלת בתשלום כסף רב עבור המובן מאליו – שחרור בני אדם שזכאים לחופש).

אם אותם חיילים שמציעים כסף לשחרורם לא היו נחטפים, אך חייהם או חירותם הייתה בסכנה דומה, אני מאמין שהלהיטות לשלם כסף רב לא הייתה כה גדולה.

לו רון ארד לא היה נחטף, מה הסיכוי שהמדינה הייתה מוציאה 10 מיליון דולר על שיפור תשתית הכבישים בה הוא נוהג?

אם היה זוכה להזדקן בישראל והיה נזקק לתרופות מצילות חיים שעלותן לסל התרופות היא 10 מיליון דולר, האם גם כן היו מזרימים את הכסף לסל?

יתכן וכן, אך התמונה מהשנים האחרונות, עושה רושם כי דווקא זה לא ממש יקרה.

אז אין לי משהו נגד האתר 10מיליון. קצת חבל לי שהוא נעשה גם בשמי.

הרכבות באנגליה הן לא הרכבות של הארץ

בשבוע הבא אני אמור לנסוע מלונדון ל-Norwich (אח שלי אמר לי שבעברית כותבים זאת נוריץ', אבל זה נשמע לי כמו צ'אק נוריס הידוע בתכונותיו העל-אנושיות ולכן אשתדל לדבוק בכיתוב הלטיני).

נסיעת אוטובוס עם חברת נשיונאל אקספרס עולה 14.5 ליש"ט ונמשכת בין 4 ל-5 שעות (תלוי אם לוקחים אוטובוס ישיר מוויקטוריה או שמחליפים אוטובוס באחד משדות התעופה).

לכן, נעזרתי בשירותי ה-National Rail Enquiries על מנת לחפש לי רכבת שעושה את הנסיעה בקצת פחות משעתיים.

אם מזמינים שבועיים מראש, מחיר הנסיעה עומד על 6 פאונד. לא מעט, אבל זול בהרבה ממחיר הנסיעה באוטובוס.

הרכבת שלי יוצאת בשעה שתיים וחצי מתחנת הרכבת ברחוב ליברפול. אם הייתי לוקח את הרכבת חצי שעה לאחר מכן, המחיר קופץ ל-11 פאונד, כמעט כפליים.

עשיתי לי בדיקה כמה תעלה לי הנסיעה ברכבת הקרובה (את הבדיקה עשיתי בשעת ערב) ומחיר הכרטיס – 37 פאונד!

ההפרש בין הכרטיסים השונים, באותו מסלול בדיוק הוא למעלה מפי 6.

נסיעה בשעות העומס, כשאנשים מסיימים את עבודתם, עולה כמעט פי 2 מאשר בשעות השפל כשהחברה (One) רוצה למלא את הרכבות.

זה משהו מאוד נחמד, הניסיון להתחשב בהיצע ובביקוש. כך החברה יכולה לעודד אנשים כמוני, שמעט גמישים עם השעה, למלא רכבת בשעה קצת פחות עמוסה.

מצד שני, במחירים הללו, כפי שזה נדמה לי, לא מדובר בתעריף זול ובתעריף יקר, אלא בתעריף יקר ותעריף ממש-ממש יקר...

פאונד 1 שווה כשמונה שקלים וחצי בימינו.

לרכישת הכרטיס באמצעות כרטיס אשראי, יש להוסיף 2 פאונד עמלת רכישה בכרטיס אשראי. שוב, שער ההמרה גורם למספר הקטנטן הזה להיות סכום כסף שמתקרב למחיר הנסיעה בין חיפה לת"א. למרבה המזל, ניתן להימנע מהתשלום אם משלמים באמצעות Debit Card ולא Credit Card.

בכל מקרה, המשחק הזה של כוחות השוק, ההיצע והביקוש, בכרטיסי הרכבת נראה כה זר לישראל.

לא שאני רומז שצריך להפריט את שירותי הרכבות, כפי שעשו באנגליה (והעלו את מספר התאונות). אבל בכל זאת, מדוע המחירים בארץ קבועים, בין אם הרכבת הגיעה בזמן ובין אם הפכו אותה לרכבת מאספת (במקום ישירה)?

השינוי היחיד שיש בתעריפים בארץ, מלבד הנחות קבועות לקשישים, הוא תוספת כמה שקלים עבור "רכבת ישירה" שחוסכת דקות ספורות לכל היותר (שוב, אם לא הופכים אותה למאספת, מראה שכיח בנוף הישראלי) ועבור רוב האנשים היא לא ישירה. נסו למשל לנסוע ב"רכבת ישירה" מבאר שבע לנהריה ונסו לספור בכמה תחנות עצרתם בדרך.

השימוש במושג רכבת ישירה בישראל (Direct train) אגב, שונה מהשימוש האירופי. שם הכוונה לכך שאין צורך להחליף רכבות באמצע, בכלל לא מדובר על מספר עצירות.

אני מוכרח לציין שהמגוון בבריטניה עשוי לבלבל, במיוחד כשלא בדיוק מכירים את ההיצע. אבל זה נותן תחושה של בחירה אמיתית בין חלופות שונות ולא את תחושת הלקוח השבוי הקיימת בישראל (שמישהו יציע 10 מיליון דולר כדי לשחרר אותי מהשבי של החברות בישראל).

בישראל התחרות היא בנדמה לי...

וכאן אסיים לי. בעוד כשבוע אני עוזב ואני לא בטוח עד כמה יתחשק לי לכתוב שלא מחיפה.

אולי נבוא לבקר בחורף.

שלום ותודה.

אלעד