| 7/2007
 פאב לכל יום וכנסיה לכל שבוע
שלום מ-Norwich.
נוריץ', עיר שהייתה חשובה יותר לפני כמילניום, היא עיר נפלאה.
יש כאן כ-300 פאבים וכ-50 כנסיות, לא מעט עבור עיר עם כ-125 אלף תושבים (שהיא העיר הכי גדולה במזרח אנגליה, כן כן).
המספרים הללו, אומרים שיש לכם בעצם פאב לכל יום וכנסייה לכל שבוע בשנה...
כמה מרחובות פה מאוד מרשימים. למשל Elm Hill רחוב שבתיו הגותים בעלי חזות נהדרת.
כשהולכים ברחוב, אפשר לחוות ולו במעט את התחשה של לחיות באנגליה בימיו של וויליאם הכובש.
טוב, אולי מלבד הלבוש של אנשים והמכוניות החדישות שחונות או חולפות מידי פעם.
כאמור, יש כאן לא מעט כנסות. הקתדרלה פה היא כמדומני השנייה הכי גבוהה באנגליה (על זו בסאלסברי, כתבתי לפני כשנה), יש כאן את המבצר של נוריץ' שנבנה ב-1067, אך הוא מצוחצח וממורק, כך שהוא נראה די חדש, ובכלל, כפי שכבר רמזתי, מדובר בעיר גותית למדי.
קטע נחמד.
אתמול הייתי בלונדון, עד שתפסתי את הרכבת.
את מספר השעות שהיו לי בעיר, בחרתי להעביר במוזיאון הבריטי, אחד החביבים עלי (נדמה לי שזו לפחות הפעם הרביעית שאני במקום ואני עדיין מתרגש בכל פעם מחדש).
הפעם שמתי פעמיי אל החדר שנבנה כדי לאכסן את העיטורים של הפרתנון מאקרופוליס באתונה. זה מאוד עניין אותי לאור ספר שקראתי לפני מספר חודשים על פריקלס, שבתקופתו נבנה המבנה.
2500 שנה לא עשו טוב לתבליטים ולפסלים. מצבם רע למדי.
תהיתי לי, כאשר הסתובבתי באולם הגדול שהיה גדוש במבקרים, כמה מהם באמת מכירים את ההיסטיריה של המבנה, מהמקדש ההלני, דרך הכנסיה הביזאנטית, דרך בכנסיה הקתולית, דרך המסגד, דרך מחסן הנשק שנפגע בזמן המצור הוונציאני על האקרופוליס העות'מנית ודרך העתיקות ש"בדרך פלא" מצאו את מקומן לאי הבריטי.
מה שאני אוהב במוזיאון הבריטי הוא האלמנט ההשוואתי. אפשר לחלוף תוך דקות אחדות על עתיקות ממקומות שונים ומתקופות שונות, לראות מה השתנה בין עידן הברונזה לעידנים שבאו אחריו, בין מצרים לבין אשור, בין יוון לרומא וכן הלאה וכן הלאה.
אני אוהב להתבונן במוצגים מלפני מאות ואלפי שנים ולדמיין את השימוש בהם.
משיעורי תולדות האומניות בתיכון אני זוכר מספר סגנונות כדרות יוונית. התבוננתי במשך דקות ארוכות על כדים. הסיפורים המיתולוגים או סתם חיי היומיום הפשוטים שמופיעים עליהם מהפנטים. חלקם מסופר שחור על גבי אדום, אחרים אדום על גבי שחור, תלוי כמובן בתקופה.
התבוננתי ודמיינתי לי כל מיני אנשים בימים אחרים יוצקים לתוך הכדים שמנים וכיוצ"ב.
והיום, הכל מאחורי זכוכית, לעיניהם של מבקרים במוזיאון שרוצים ללמוד משהו על העבר. אולי.
גופות חנוטות של אנשים, מומיות, שוכבות לעולמי עד במקום שלא הונחו בו.
זה צובט מעט את הלב, הדרך בה מוצגים הגיעו למוזיאון הזה.
כן, בריטניה הייתה אימפריה בה השמש לא שוקעת. אבל בכל זאת, אולי היה מוטב להשאיר את החפצים במקומם המקורי.
לא שאני מאמין גדול בכל מיני זכויות היסטוריות של כל מיני עמים, רק על בסיס מקום הימצאותם הגיאוגרפי, אבל בכל זאת, יש קצת קשה לי עם הרעיון הזה של מוזיאון המקטלג כל מיני פריטים מכל מיני מקומות.
כעת נחזור כמה שעות אחורה, בבוקר נסענו אחי ואני באוטובוסף עד לתחנה של הרכבת התחתית.
באחת התחנות נכנס לאוטובוס בחור צעיר אחד. הוא לא שילם וטיפס מיד לקומה השנייה של האוטובוס.
הנהג החל צועק לו "היי, תרד למטה" וכן הלאה. ומשזה לא נאות לרדת ולשלם עבור הנסיעה, הנהג דומם את המנוע והחליט שהוא נשאר בתחנה.
אחרי דקה או שתיים, אח שלי ניגש אל הנהג ושאל מדוע יתר הנוסעים, אלה ששילמו, צריכים לסבול דווקא בגלל אותו בחור שלא שילם.
אח שלי גם אמר שזו לא המדיניות של חברת האוטובוסים וטען שאם נעבור לאוטובוס אחר, איש לא יחזיר לנו את הפאונד האבוד שעלתה הנסיעה.
הנהג אמר לאח שלי שבגלל נוסעים שלא משלמים, כל הזמן מיקרים את מחיר הנסיעה באוטובוס.
אח שלי אמר "ממש, המחירים כל הזמן מייקרים כדי לממן כל מיני מלחמות בקצה השני של העולם". מה שנכון, נכון...
לאט לאט החלו הנוסעים לרדת מהאוטובוס. חלק אחר התלונן בפני הנהג.
וכשכל הנוסעים כמעט עזבו את האוטובוס, כנראה גם הנער הסורר, הנהג המשיך בנסיעה.
בערב לפני, נחתתי. אחרי כמה דקות ש"ביליתי" עם פקידת ההגירה, ששאלה אותי לגבי תוכניותי לחצי השנה הקרובות ועל ההיסטוריה המשפחתית שלי (העיקר הבריטים הללו מכבדים את הפרטיות בכל מיני עניינים אחרים, אבל הפרטיות של תיירים לחמישה שבועות, היא לחלוטין לא חשובה), יצאתי להמתין לאוטובוס.
השפות שהתנגנו לי באוזן היו כה מעניינות. כמובן, זה לא רק בשדה התעופה, אלא בכל מקום אליו אתה פונה בלונדון.
אחרי כל מיני קלישאות על בריטים, שפתם וכדומה, כל ביקור באנגליה מזכיר לי שאנגליה היא בערך כל דבר מלבד הקלישאות העייפות על מה שמספרים שהיא.
השמש זורחת כאן כבר יומיים, מזג האוויר קריר ונעים. והאנשים כאמור, מדברים בליל של לשונות שאת חלקן מימי לא שמעתי לפני כן.
הטיסה גם כן הייתה "מעניינת". לכבוד תשעה באב, או למעשה ערב יום חורבן הבית, החליטו לבטל באלעל את התוכנית הרגילה, כלומר איזה סרט הוליוודי מטופש ובמקום להקרין את הסרט "מיכאל שלי".
נניח שהסרט עתיר הפטמות והמשגלים אכן ראוי לתשעה באב או לילדים קטנים ונשאיר לרגע בצד את זה שהסרט הוקרן בעברית בשני הערוצים ללא דבוב או כתוביות בטיסה שכחצי מהאנשים לא דיברו בה עברית.
אבל, מדוע הקרינו כל מיני תוכניות בידור כגון שלישיית "מה קשור", "קצרצרים" (או שזה קצרים?) וכו' בטיסה? זה ככה אני אמור להתאבל?
אם היה חשוב לי להתאבל על הרס מבנה בשנת 70 ועוד כמה אירועים, ודאי הייתי נעלב מזה...
חוץ מזה, האיכות של הסאונד ב-767 הזה, לפיות עם האוזניות שסיפקו לי במקום בו ישבתי, הייתה כ"כ ירודה, שגם כשניסיתי להתרכז בסרט, עדיין לא הצלחתי להבין כחצי מהדברים שנאמרו שם, בעברית כאמור.
במושב לידי ישב איש צנום למדי. הוא סחב עימו שקיות רבות ובתוכן אוכל. עוד בטרם המטוס הספיק להמריא, הוא כבר החל לבלוס מין משהו מוזר בפיתה שהיה די מסריח. כאשר חילקו ארוחות, הוא הכניס את שלו לשקיות שלו, כי הרי אוכל טיסות ידוע בהיותו משובח וראוי לאגירה. גם בארוחה השנייה שהוא לקח, מהעודפים, הוא שמר לעצמו מזכרת. בסוף הטיסה הוא ניגש למטבחון והתלונן שבעלייה למטוס, לקחו לו איזו שקית עם "האוכל המיוחד" (אני משתמש במילותיו הוא) שלו. הוא קרא לאנשים שעשו את זה בהמות. פחחח. מעניין מה הוא חושב על עצמו אם כך.
אגב, אלעל האלה קצת הגזימו בתיאורים שלהם של הקבינה שאינה נטולת בוטנים. "אני לא אוהב בוטנים", כפי שאמר פישנזון...
כל הזמן הוא התלוננן שקר לו. אז הצעתי לו להשתמש בשיחה. הוא מלמל משהו לא מובן, סירב לעשות בשמיכה שימוש והמשיך להתלונן שקם לו.
היתרון הברור היה שהוא הסתובבה כמו פורפרה במטוס במהלך הטיסה, למעט ברגעים שבהם השלט שהורה על הידוק החגורות היה דלוק, כך שלא נאלצתי לשהות בחברתו יותר מידי.
ובנוסף, הטיסה מלאה פרסומות.מילא, הם רוצים לעשות בוחטות, בנוסף למחיר היקר של כרטיסי הטיסה.
אבל מה נותנת להם הפרסומת המטופשת עם (נדמה לי) דידי הררי על כך שהמטיילים הישראלים הם שגרירים שרצון טוב.
נו באמת, איזו דביקות מטופשת, דוגמאות מלאות הכללות ריקות מתוכן ("כל העיתונים ביוון כתבו כמה הישראלים עשו צרות") ובשביל מה? להגיד את המובן מאליו - מומלץ להתנהג יפה ולחייך בחיים. גאוני. הא?
הרי את החוליגאנים, זה ודאי לא מה שישכנע, השאר ממילא לא צריכים את הפרסומת ובכל מקרה, ישראלים הם לא התיירים הבולטים בעולם (אולי רק לישראלים, כי הם זוכרים כל ישראלים שפגשו), בטח לא יותר מהבריטים, האוסטרלים, הצרפתים, היפנים, הסינים והרשימה עוד ארוכה.
וכאן אסיים להפעם.
נחמד, באמת שנחמד כאן.
כיף לבקר במקום בלי לחץ של זמן או לחץ בכלל.
אני חושב שהשבועות הקרובים פה בנוריץ', רק יעשו לי טוב.
זה גם המקום שנחמד. אבל בעיקר-בעיקר חשוב עם מי אתה נמצא...
ובאווירה אופטימית זו אסיים.
אלעד
Norwich
Norfolk
East Anglia
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
