| 5/2003
מיסטר X (סיפור על חברות מופלאה ז"ל)
החל מלפני חמישה ימים , מיום שישי ה-23 במאי, אני שוב רווק (על פי ההגדרה היבשה של החוק מאז ומעולם הייתי רווק, אבל העובדות בשטח היו כי בשנתיים וחצי האחרונות הייתי כמעט נשוי).
לא, אני וסיון לא רבנו ולמען האמת אנחנו עדיין ידידים די טובים, אבל אחרי שנתיים וחצי זה הסתיים.
למה?
למען האמת, גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה ובכל פעם שאני שואל, אני מגלה תשובה אחרת.
בשל העובדה שכמעט כל התשובות אינן לויות בי, אני מעדיף שלא לפרט אותן.
רק אומר שכרגע, לפחות על פי מה שאני מצליח להבין, סיון לא ממש רוצה קשר רגשי מחייבו לדעתי גם מרתיעה אותה העובדה שאני הייתי החבר הראשון שלה.
על אף התחושה הקשה האופפת אותי בימים האחרונים, אשר גרמה לי לבכות כמו שרק בכיתי כאשר אבי עליו השלום נפטר, לפני שנה וחצי (אוף, הנה אני מוצא את עצמי בוכה כעת תוך כדי הקלדה), אני מנסה לקבל את הדברים כפי שהם.
אבל זה קשה, קשה מאוד. הואיל ואני וסיון מצליחים לפחות בשלב זה לבצע את החלטתנו האסטרטגית מלפני שנים, שאם נפרד נישאר ידידים טובים, אני מתקשר אליה הרבה מאוד פעמים ביום, אפשר לומר שהפכתי להיות ממש מטרד עבורה ואני חייב לציין שהיא ממש בסדר ומדברת איתי במשך שעות.
אני גם התנהגתי בצורה קצת לא חביבה והתקשרתי לכל מיני ידידים שלה שמעולם לא דיברתי איתם לפני כן, כדי לשאול אותם שאלות קצת חטטניות...
פשוט אני עושה דברים שעל פי השכל הישר שלי, אני לא רוצה לעשות, כמו להיות נודניק (על אף שהפכתי את זה לאומנות), לנסות ליצור אצל סוין נקיפות מצפון ואין לכם מושג עד כמה אני מצטער על כך שאני עושה את זה (אגב זה אחד הדברים שגורמים לי לבכות בכל הסיפור הזה).
אני מבטיח לעצמי, לנסות להפריע לסיון כמה שפחות בחייה החדשים, בתקופת הפוסט-אלעד (ואין הכוונה לפוסט שבדרך כלל משתמשים בו הבלוגרים).
באותו עניין, התקשרתי קודם לסיון לטלפון הסלולארי, משום שהיא הייתה עסוקה לרגע, אמרו לי להמתין דקה.
בזמן ההמתנה, נשמעו ברקע ליחשושים על כך ש"האקס שלה" מתקשר.
אויש, כל כך קשה לי להיות האקס, אחרי שנתיים וחצי ביחד חשבתי ששנינו נהיה חברים לנצח (או לפחות עד שהמוות יפריד ביננו).
אבל אני אדם אופטימי מטבעי (על אף שאני מניח שמרבית הקוראים לא יודעים זאת, כי סה"כ אני מאוד ביקורתי ולעיתים נוצר רושם מוטעה שאני פאסימי, אבל למעשה, ההיפך הוא הנכון, אני מאוד אופטימי ובשל כך אני מנסה לשנות את העולם, או בצורה יותר ריאלית את סביבתי ואת האנשים הסובבים אותי. אני מאמין שרק אלו שעדיין מאמינים שאפשר לשנות, ואני ביניהם, הם האופטימים), ולכן אני מאמין שאני וסיון עוד נחזור בכוחות אהבה מחודשים ונאהב יותר מכפי שאהבנו עד כה ואם לא, לפחות נשמור על קשר עמוק, האחד עם השני ווכל אחד ימשיך בדרכו המיוחדת, בלי לשכוח את העבר המשותף והנפלא.
אני מסיים את הפוסט הזה ביגון וצער עמוקים, אשר כבר זמן רב לא חשתי. אני מניח שבעתיד עוד יצא לי לכתוב ולדסקס בנושא, שבאמת הדברים הנ"ל מספיקים ללבי השבור לפעם זו.
ומילים אחרונות, אני רוצה להקדיש לסיון אהובתי הנצחית "סיון, אני אוהב אותך!"
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
