בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אוטוטו סופשבוע חדש (אני בכלל לא בטוח שאספיק לסיים לכתוב את הקטע הזה עד שהוא יגיע ו/או יסתיים. מחר כבר אח שלי צפוי לבוא לביקור) והגיעה השעה להתפנות לסוף השבוע הקודם בו טיילנו ב-Peak District.

אז אולי אתחיל בתיאור במסכת שכירת הרכב.

אנגליה ידועה בשפע המחירים שאפשר להשיג בה עבור כל דבר כמעט, מה שמצד אחד מאפשר בחירה רבה, אך מצד שני מבלבל בטירוף. הרכב על לנו 10 פאונד ליום בערך (ועוד הוספנו ביטוח נורמאלי בעלות דומה, מה שאומר שעבור שלושה ימים שילמנו 65 פאונד, שזה עדיין פחות מבישראל), לרכב מסוג Nissan Micra, רכב קטנטן וחמוד.

את הרכב שכרנו ב"אנטרפרייז" (הם משכירים מכוניות, לא ספינות חלל). הם היו הזולים ביותר עם מבצעי סוף השבוע ויש להם, כמו למרבית חברות השכרת הרכב בבריטניה, שירות נחמד, בו הם אוספים אותך מהבית (ומחזירים בסוף) עד לסוכנות שלהם, כדי שלא תצטרך להתברבר בדרך אליהם.

הם איחרו בלמעלה משעה, לאור הפקקים ועומס מטורף שהיה להם בסוף השבוע.

הבחור שנהג שהיה גם הסוכן שלנו, היה בחור צעיר, חמוד למדי שאחרי שהתנצל בצורה כה יפה, באמת היה קשה לכעוס על האיחור.

חתמתי על החוזה אחרי שבדקנו את הרכב.

בזמן הוא שאל האם אני רואה עוד פגיעות ברכב, נוסף על כמה שכבר הספקנו לאתר ולסמן בדף.

אמרתי "יש בעיה עם ההגה".

"מה הבעיה?" הוא שאל.

"הוא חסר".

השבתי, ובטקה ואני צחקנו. הוא חייך מתחת לשפם (ולא, לא היה לו שפם).

כן, הרכבים האלה בבריטניה.

זה לא באמת מסובך לנהוג בצד השמאלי של הכביש ולשבת בצד הימני של הכביש.

אם אחרי חמש דקות לא עשית תאונה, כנראה שהתרגלת.

אחרי שעה בערך, אין דבר טבעי מלנהוג בצד השמאלי של הכביש ואתה מתפלא למה בכלל אנשים נוהגים בצד הימני של הדרך.

רק מה, בפעמים הראשונות, כשמחפשים את תיבת ההילוכים, מגלים ששולחים את היד לדלת.

להוריד את מעצור היד? טעות בכיוון.

מתוך הרגל, אפילו את חגורת הבטיחות חיפשתי במרכז המכונית, כי הרי בתור נהג, חגורת הבטיחות שלי צריכה להיות מצדי השמאלי.

בערב הראשון נסענו בטקה ואני ל-Great Yarmouth, כ-20 מייל מכאן, לחוף הים.

ים אינו מצרך נדיר בממלכה המאוחדת (כיאה למדינת אי), אך ימים המתאימים לרחצה בו אין יותר מידי.

סוף השבוע ההוא היה די חמים, הטמפרטורה טיפסה אף ל-27 מעלות, והעיר הייתה הומה.

המקום קצת מזכיר את עיר הילדים באגדה של פינוקיו, שם הילדים העצלנים הופכים לחמורים. כל כך הרבה מקומות שעשועים ובתי קזינו בוהקים בשלטי הניאון שלהם.

Great Yarmouth

למחרת, נסענו ל-Cromer, גם כמה עשרות מיילים צפונה מכאן, לחוף הים (כי הרי היה יום יפה ובסלובקיה אין ים אז צריך לנצל את השהות בבריטניה), בדרך צפונה.

אח"כ נסענו מערבה דרך מקום ששמו שעשע אותי מעט - פאקנהאם (בכתיב לועזי זה פחות משעשע - Fakenham).

ובערבו של יום הגענו אל שפילד (Sheffield), בסמוך למחוז חפצנו.

משם כבר המשכנו אל הפיק דיסטריקט.

המקום עושה טוב בעיניים ולו רק בשל הגבעות הרבות שבו, בניגוד לשטחיות הרבה המאפיינת את East Anglia.

הוא ממוקם אי שם בין שפילד למנצ'סטר.

מדובר בפארק לאומי, אם כי במקום לשמר טבע של ממש, בעיקר משמרים שם את הישובים הכפריים. למעט מכוניות חדישות שנוסעות על הכבישים ומסגירות את האלף בו אנו חיים (אם כי יש הרבה מכוניות עתיקות על הכבישים, הרבה יותר מאשר בישראל), נראה כאילו הזמן קפא מלכת לפני כמה עשרות שנים, לפחות בכל האמור לערים.

התושבים מתפרנסים בעיקר מתיירות ומחקלאות.

את שתי הלילות העברנו ב-Bamford, ישוב קטנטן שכאמור נראה כאילו לקוח מתקופה עתיקה יותר וכאילו לא חל בו שינוי לפחות מאמצע המאה העשרים.

הבתים ישנים, האבנים השחירו ובכלל, שקט שם, מאוד שקט שם.

ביום למחרת טיילנו בקסלטון (Castleton).

מדובר בישוב קצת יותר גדול מבאמפורד, אם כי גדול הוא מונח יחסי לגמרי.

מעל הישוב מתנשאת טירה, די הרוסה. עליה לטירה עולה משהו בין 2 ל-3 פאונד (מחיר סטודנט) שאפשר להחזיר אם קונים כרטיס של ארגון דומה ל-National trust.

הסתובבנו באזור הררי, ירוק ורווי כבשים ופרות. היה נהדר. נשים כמה תמונות במקום להכביר במילים:

חלק מהטירה בקסלטון

הנוף מהגבעה עליה הטירה

ירוק במסלול

פסגות, כיאה לשם האזור

שוב ירוק

באזור יש לא מעט מערות. כידוע לכל ילד, בד"כ מתרגמים מערה לאנגלית כ-Cave. אך לא באנגליה...

פה, אם אפשר למצוא מילים אחרות, אז למה לא?

Cavern היא המילה שמשתמשים בה לתיאור המערות באזור. ויש כ"כ הרבה.

לפחות ארבע מערות ליד הכפר פתוחות למבקרים. אנחנו בחרנו ב-Speedwell cavern, שם אפשר לשוט בסירה במעמקי האדמה. היה מאוד נחמד, אם כי נראה לי שאפשר לוותר על החוויה הזו ואולי לראות את המערה עם הנטיפים או זו עם החללים הגדולים במקום.

על המערות ואבני הבלו ג'ון שכרו מהן אפשר לקרוא כאן.

למערות אגב, הלכנו בבוקר יום המחרת, כי רצינו לעשות עוד דברים באותו יום ולא להיקבר באדמה.

המערה

בטקה ואני במערה

אחרי קסלטון היינו בעיירה עם שם משעשע למדי, Bakewell, קרי מקום שאפוי היטב.

אין לי ממש מה לכתוב על המקום, מלבד שהוא נחמד, כמו יתר המקומות.

אה, גם הייתה שם להקת רוק שניגנה בפול ווליום בתוך משאית מול קהל ממש מבוגר, מחזה ביזארי למדי והמוסיקה לא הייתה טובה בכל מקרה, יותר מידי רעש.

בכלל, עוברים בכ"כ הרבה עיירות קטנות שאת השם שלהם הספקתי לשכוח, שאני לא רואה טעם לכתוב על הכל.

אפשר לסכם פשוט שהיה מקסים.

מרכז מסחרי חדש ב-בייקוול

בערב הסתובבנו ליד האדם שקרוב למקום מגורינו, Dervent כמדומני.

הלכנו כשעתיים. פגשנו ממש בהתחלה זוג מבוגר ומוזר. האישה שכנעה אותנו ללכת לכיוון ממנו הם הגיעו.

היא הדגישה לפחות חמש פעמים את העובדה שיש שם שירותים ושאפשר לשתות.

כנראה שהיא השתמשה בשירותים.

את בטקה ואותי זה הצחיק מאוד.

וגם ראינו צפרדע ובכלל, האגם יפהפה.

אגם

צפרדע

גשר

למחרת חזרנו. עוד הספקנו לעבור בלסטר (העיר, לא הכיכר עם הכרטיסים הזולים). יש שם מוזיאון חלל, אבל דורשים 9 פאונד, מחיר שערורייתי לכניסה (וזה עוד במחיר עם הנחה).

לפחות על יד יש מוזיאון נחמד למדע, בבניין הישן לטיהור שפכים (נושא מעניין, אולי אכתוב עליו בפעם הבאה).

וזהו.