| 5/2003
מלכת היופי (ה...)
לומד איתי בימים אלו בחור כבד שמיעה חביב.
יש לו מכשירים הממקדים את השמיעה בשתי האוזניים כדי להקל עליו, כך שמי שלמשל בשיעורים, הוא נותן למרצים מיקרופן כזה שנתלה על צווארם למשך ההרצאה כך שהוא יכול לשמוע אותם בבירור בלי להתאמץ.
זה יוצר מצבים משעשעים, כמו למשל כאשר המרצה יוצא מהכיתה, נגיד לשירותים, המיקרופון על הצוואר שלו עדיין משדר לאותו בחור את נעימות חדר השירותים...
אבל מדובר בבחור הגון, אז כאשר זה קורה, הוא מנתק את המקלטים המחוברים לאוזניו...
בכל מקרה יצא לי לשוחח עמו מעט על כל מיני דברים, שבאופן מפתיע היו קשורים בעיקר ללימודים ולעולמם של כבדי השמיעה.
תוך כדי השיחה, הוא סיפר לי ולעוד חבר, על כך שיש מלא חירשות וכבדות שמיעה שהן ממש "פצצות". הוא הגדיל והוסיף לספר כי פעם הוא אף יצא עם מלכת היופי כבדת השמיעה.
אני חייב להודות שכאשר שמעתי על זה, די צחקתי.
לשם מה צריך תחרות מלכת היופי כבדת השמיעה שאלתי את עצמי ושיתפתי אותו בשאלתי.
הרי סה"כ מדובר בבנות יפות שהדבר היחידי המבדיל אותן מבנות אחרות זה שלשתי האוזניים מחוברים להם מכשירים קטנים ולא יפים במיוחד, אבל חוץ מזה, הן ממש רגילות.
כמובן הוא הסכים איתי, אך הסביר לי שמדובר בתחרות שארגון כבדי השמיעה בישראל מארגן, על מנת לגייס כספים ותרומות לרווחת הקהילה.
במקרה של הבחור שלומד איתי, עצם היותו כבד שמיעה לא כל כך גורמת לו להסתדר בתוך קהילת החרשים, כי בסה"כ הוא למד בבית ספר רגיל ומרבית חבריו הם אנשים השומעים רגיל. אבל קיימים כבדי שמיעה רבים ובעיקר חרשים, שמשום שהם לא מסוגלים לתקשר עם הסביבה בצורה קולית (הם גם לא שומעים וגם הם מדברים בצורה מאוד לא ברורה, כי אין הם מסוגלים לשמוע את עצמם).
זה די עצוב כל הקטע הזה, כלומר אני מניח שבתוך קהילת החרשים הם מרגישים סבבה, אבל זה די מציק לחיות בעולם הדממה שמסביבך כאשר כל האנשים מסביב משמיעים ושומעים צלילים.
לפעמים אנחנו מקבלים דברים כמובן מאליו ואנחנו מבינים עד כמה הם חשובים לנו רק כאשר אנחנו מאבדים אותם.
אני ברוך השם לא איבדתי את שמיעתי ואני מקווה שלעולם לא אאבד אותה. אני חושב שהייתי משתגע אם הייתי מאבד את שמיעתי, הרי סה"כ, כל דרך החיים שלי הייתה משתנה - חסל סדר שמיעת מוזיקה, חסל סדר האזנה לרדיו, שיחות טלפון NO MORE ועוד כל מיני דברים שאפילו לא עולים במוחי הקודח ברגעים אלו, אבל אני בטוח שארגיש את החלל העמוק שיותירו בי כאשר ילכו.
אבל קשה מאוד להעריך דברים שיש לך, עד מתי שהם נעלמים, כפי שכבר ציינתי.
זה נכון באהבה, זה נכון בשיניים (כן, אנחנו נוטים לא להעריך את החשיבות שלהם, אבל לא הייתי רוצה לאבד או לשבור את שיני) ועוד שלל דברים שיש לנו.
אבל זה לא מרתיע הרבה אנשים. יצא לי פעמים רבות לראות אנשים עובדים בתנאי רעש ללא אטמי אוזניים ו/או אוזניות, יצא לי לחזות באנשים ששומעים טלויזיה או רדיו בעוצמה גבוה ביותר, אנשים ששומעים במועדוני ריקודים מוזיקה בעוצה שגורמת לחירשות זמנית ולירידה מצטברת בתפקוד מערכת השמיעה.
האם אותם אנשים לא מודעים לנזקים הבלתע הפיכים שעלולים להגרם ואף נגרמים לחוש השמיעה שלהם?
אני מניח שבימינו מעטים האנשים אשר לא יודעים מה דציבלים גבוהים מידי עשויים לגרום לאוזן, אבל עדיין זה לא מרתיע את כל אותם שיפוצניקים ובני נוער, להרוס את שמיעת בצורה סיסטמטית.
אבל כפי שרשמתי בפסקה קודמת, אין אנו מעריכים את מתנות האלוהים שנולדנו איתם ומתנות אחרות שקיבלנו במהלך חיינו, עד אשר הן מתקלקלות ויוצאות מכלל שימוש.
אז תעשו בתבונה, ותשתדלו לשמור על עצמכם ועל הסובבים אתכם.
ונחזור רגע לאבסורד שבתחרות מלכת היופי ה...חירשת, ונעלה עוד מספר הצעות שהיו לי באותו עניין.
תחרות מלכת היופי בין גובה מטר ושבעים לגובה מטר שבעים ושניים סנטימטרים.
תחרות מלכת היופי לאיתרות יד ימין (בנות שכותבות ביד שמאל).
וכמובן אפשר ולהמשיך ולהוסיף אינספור תחרויות שונות ומשונות.
אולימפיאדת הנכים למשל, זה דבר חשוב, אבל הואיל וקיימים כל כך הרבה סוגי נכויות, אני לא חושב שזה בסדר שאדם קטוע גפיים, ישחה לצד אנשים עיברים (לדעתי הם באמת נמצאים בקטגוריה נפרדת, אבל אני לא ממש בטוח איך זה עובד).
זה מזכיר לי את הבדיחה המשעשעת בסיינפלד, על מקומות החניה לנכים, אשר תמיד נראים כל כך מפתים - "וואו, מקום כל כך קרוב ואף אחד לא תפס אותו" ואז כאשר מתקרבים רואים שמדובר בפאטה מורגנה, חזיון תעתועים, כי אנחנו האנשים הרגילים לא נוכל להחנות את רכבנו שם.
ג'רי סיינפלד המשיך והעלה את השאלה מה קורה באולימפיאדת הנכים - האם כל הרכבים חונים אחד על השני בשני המקומות המסכנים האלו שמשאירים לנכים, הרי כולם נכים שם סה"כ...
אגב מקומות חניה לנכים, יש מקומות שכמות מקומות החניה לנכים די מוגזמת.
למשל בגרנד קניון בחיפה,
בכל קומה יש שורה באורך של כל הקניון המלאה במקומות חניה לנכים בלבד. אני לא מגזים, יש יותר ממאה מקומות חניה לנכים בקניון הזה. בקסטרא בחיפה, בחניון ליד מגה, יש שורה ממש ארוכה של חניות לנכים, היא כל ארוכה, שנכה שיחנה בסוף השורה יצטרך לצעוד (או לנסוע על כסא גלגלים) כברת דרך ארוכה עד אשר יזכה להכנס לקניון העודפים של סקאל שהיה בעברו קניון אומנים מפואר.
בכלל, לעיתים נדמה לי שלרשויות יד קלה במתן תו נכה. ברחוב שלי למשל, ישנה חניה שמורה לנכה (וחניה ברחוב שלי היא מצרך נדיבר במהלך שעות היום, בשל הקרבה היתרה לטכניון), שבכלל לא חונה שם אף פעם, כי יש לו חניה פרטית משלו בתוך הבניין...
סתם העירייה סידרה לו חניה ברחוב, כדי שאם אולי יבואו אליו אורחים, אז הם יוכלו להחנות בחניה שלו בעוד הוא ישאיר את רכבו באופן חריג ברחוב...
אגב, אותו אדם, נראה סתם אדם מבוגר, אינני רופא ומעולם לא ערכתי לבחור דיאגנוזה, אבל למיטב הבנתי, הוא יכול לצעוד כמה מאות מטרים בלי חשש כבד לחייו, מה גם ששוב, יש לו חניה יותר קרובה לבית, שם הוא מחנה את רכבו.
התלוננו על זה לעירייה שכמובן כבר למעלה מחצי שנה לא עשתה דבר.
אבל הוא רק מקרה בודד, של אדם אשר עושה את מה שמאפשרים לו. הרי הבעיה נובעת מכך שבעיריה הכינו לו מקום חניה לנכה ברחוב, בלי לבדוק שיש לו חניה צמודה לבית.
בכלל, לעיתים באמת נדמה לי שמדובר בחלוקת תוי נכה בסיטונאות. אם פעם רכבים של נכים היו וולו אשר למעלה חובר לו מתקן גדול לנשיאת עגלת הנכים וממנה יצא אדם משותק בגפיים התחתונות, היום מהרכבים הללו יוצאים אנשים אשר חלקם מסוגלים ללכת יותר טוב ממני...
דודה שלי היא נכה ובקושי מסוגלת לעמוד על הרגליים, יש לה מתקן שתומך ברגל, בגלל שיתוק ילדים שהיה לה שדי החריב לה את רגל ימין.
באותו שלה יש שני דוושות גז - אחת מימין לברקס והשניה משמאל לדוושת הבלמים, כך שאני חייב לציין שזה די מגניב לנסוע באותו שלה ולהאיץ עם שני הרגלייים...
בכל אופן, נכים אם לא ידעתם, מקבלים הנחה של כמעט 50% בעת קניית רכב חדש.
נכון, מדובר ברגליים שלהם, בדרך היחידה שלהם להתנועע ולהתנייד ממקום למקום, אבל בשל כל אותם רמאים ושקרנים, המדינה מפסיה הרבה מאוד כסף שיכלה לקבל ממיסים אשר אותם "נכים לא נכים" לא משלמים.
כן, תופעת הישראבלוף הידוע לשימצה, שוב חוגגת בגדול.
רק אסביר ואחזק את טענתי מדוע אני חושב שישנם המון זייפנים ורמאים בתחום, מול ביתה של חברה של אמא שלי, ישנו בניין בו מתוך שמונה מקומות חניה, 5 מסומנים כמקומות חניה עבור נכים.
האם נראה לכם הגיוני שלמעלה מ-60% מכלל התושבים של אותו בניין הם נכים?
אני בספק, אחרת זה היה צירוף מקרים אומלל.
אני חושב שהחברה בביטוח לאומי, צרכים להקשיח את תנאי הקבלה למועדון האקסלוסיבי של בעלי "תו הזהב" המאפשר חניה בכל מקום ללא חשש מידיו של פקח התנועה (שם טיפשי בהתחשב שפקחי תנועה נותנים דו"חות למכוניות עומדות ולא למכוניות בתנועה).
זה מזכיר לי שכאשר הייתי בצבא, יצא לי לשוחח עם שני בחורים שהפגינו מול אגף השיקום של משרד הביטחון, משום שלטענתם הם לא קיבלו מספיק כסף ותנאים לאחר שנפצעו בעת שירותם הצבאי.
הקשבתי לטענות שלהם ואני חייב לציין שלמרביתן לא הסכמתי, בעיני נראה היה מדובר באנשים עצלנים המסוגלים לעבוד ופשוט מעדיפים לשבת מול משרד הביטחון במשך תקופה מסויימת כדי שלאחר מכן חייהם יהיו נוחים יותר.
אולם עם דבר אחד כן הזדהתי - האפליה. אני זוכר שהם סיפרו לי שאנשים בעלי נכויות זהות, מקבלים תנאים שונים ממשרד הביטחון, שזה דבר ממש נורא כאשר חושבים על זה.
תארו לכם שאתם ועוד מישהו איבדתם רגל בעת קרב בשירותכם הצבאי. שניכם נפגעתם מאותו דבר דבר בצורה כמעט זהה. אולם האדם השני שנפצע איתכם קיבל 10% נכות יותר, משום שהוא דרש זאת ביתר תקיפות מהרופא שהמליץ לועדה שקבעה לו אחוזי הנכות. גם אם שניכם הייתם מקבלים את אותם אחוזי נכות, סביר להניח שלא הייתם זוכים לאותם תנאים, כי כמו בשוק, הכל נתון למשא ומתן ומי שמכם הפעיל יותר לחץ על אגף השיקום קיבל תנאים יותר טובים...
ואני לא מסתמך בדברים שאני כותם רק על עדותם של שני הבחורים ששבתו, אלא יצא לי לשמוע ממקורות יודעי דבר על כך שבהרבה מקרים, מגיע משרד הביטחון לכל מיני הסכמים עם כל מיני אנשים, אשר בתמורה לטובות הנאה כאלו ואחרות, מסכימים לשתוק ולא לספר את סיפורם לתקשורת.
לדעתי, זה מזכיר לי מדינות עולם שלישי. החוק צריך להיות מופעל במידה שווה כלפי כל האזרחים ולא בצורה המעדיפה סחטנים ומחוללי מהומות.
אז הנה מגיע סוף שבוע של חיי הרווקות וההוללות.
אין לי שמץ של מושג מה בדיוק אני אעשה בסוף שבוע, אבל אני מניח שאני אלמד הרבה וגם אפגש עם סיון, כי אני כל כך מתגעגע.
אז סופ"ש טוב לכולנו!
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
