בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שריפה אחים שריפה

משום מה נהיה אופנתי לדבר על שריפת גופות, מאז חליטו כמה פרחחי משי זהב לשרוף את הקרימטוריום הציוני.

פתאום, יוסי ביילין (וגם היא) החליטו שהם רוצים שישרפו את הגופה שלהם לאחר מותם.

את דעתי בנושא הבעתי בתגובה חפוזה בגלוב (ממש כאן למטה) - יותר משמדובר בענייני אמונה ובחירה אישית, מדובר בעניין כלכלי, פה מאפיית הקבורה המקומית ששכנעה את רשויות המדינה להעניק לה מונופולין על ענייני טיפול בגוויות ומשזה הולך להיות מופקע ממנה מתחילה לעשות טרור.

כמו המאפייה שבעסקי הגופות, כך גם החבר'ה המציתים.

וכידוע, במאפיה אף אחד לא רוצה לטפל, אז כנראה שזה יישאר ככה.

אני לא מצליח להבין אבל מדוע אנשים מתרגשים מזה.

אפשר לחשוב איזו אידיאולוגיה דבילית צריך כדי שיהיה לך איכפת מה עושים עם הגופה שלך לאחר מותך שצריך להתעקש על שריפה.

כלומר, ברור שבחירת מה יעשו עם גופתך זה המובן מאליו בכל מקום נורמאלי בעולם. אבל מה בדיוק עקרוני בזה שדווקא על מתעקשים?

בעצם, גם לי יש אידיאולוגיה.

אני מעוניין שאת הפגר שלי יזרקו בשדה כדי שעוף השמיים יוכל לאכול לו בנחת.

הנה, אפילו אצרף אדיאולוגיה רצוצה - אני מאמין גדול בטקס קבורת השמיים הטיבטי העתיק.

למה לשרוף, אם אפשר להעלות את נשמתי מעלה מעלה?

ולמי שרוצה לשרוף עצמו או סתם לקבור את עצמו, כאילו איזה משיח מבית דוד יעזור לו, שיבושם לו...

הנה שיר נפלא של ג'וני קאש לכבודכם:

תפעיל מונה

רועי שלח לי את הקישור לאתר הבא.

מדובר באתר מרובה שעונים ומונים הסופרים את כמות האנשים עלי האדמות, הנולדים, המתים, הנפצעים בתאונות וכדומה.

בנוסף האתר סופר כמה פחמן דו חמצני נפלט לאוויר, כמה מכוניות יוצרו, כמה אופניים וכן הלאה.

אפשר לאפס את המונה מ-עכשיו, בשבוע האחרון, בחודש האחרון, בשנה האחרונה וכן הלאה.

מדויק לגמרי זה לא. סה"כ זה עובד על מודל סטטיסטי ונתונים שהוכנסו ולא ע"י גמדים קטנים שסופרים את כל הפרטמטרים הללו בכל רגע נתון.

שימושי במיוחד זה גם לא בדיוק. הרי מה כבר אפשר לעשות עם זה? למנוע בגופנו כריתת יערות?

אבל זה נותן קנה מידה לא רע לגבי מה שקורה בעולם.

מומלץ.

לונדון

בסוף השבוע הקודם (שזה לפני קצת יותר משבוע) נסענו ללונדון.

קנינו את הכרטיסים לרכבת מראש, כך שזה עלה 24 פאונד הלוך וחזור לשנינו. מחיר לא רע בכלל.

הבעיה הגדולה עם קניית כרטיסים מראש, שעלולים לקרות דברים לא צפויים בין מועד קניית הכרטיס לנסיעה עצמה.

כך, קיבלתי חום יום לפני ובאופן כללי הגוף שלי החליט לבגוד בי והלתפגר. הרגשתי רע בקיצור.

אבל לא ויתרנו, כי הרי סוף שבוע, יש כרטיסים וצריך לטייל.

לקחתי פרצטמול, ופגשתי את בטקה בתחנת הרכבת אחרי העבודה ונסענו ללונדון.

שירדנו מהרכבת בתחנה ברחוב ליברפול היה לי קר. ממש קר. כל כך קר שהשיניים שלי נקשו זו בזו.

אבסולוטית, לא היה ממש קר. בסביבות ה-15 מעלות. הייתי לבוש היטב. אבל יש דברים שאין מה לעשות נגדם.

מזמן כבר לא הייתי חולה, כמה שנים לפחות והתחושה הזו, הכאב בשרירים והגרון שכואב בכל פעם שבולעים רוק באמת לא עושים טוב.

פגשנו את אח שלי שכרגיל אחר. ונסענו אליו הביתה ודי מהר נרדמנו.

למחרת, נסענו לווסטמיניסטר.

ערכנו סיור בפרלמנט.

פרטים על סיור בבית הפרלמנט הבריטי ניתן למצוא כאן. בגדול ניתן להיכנס בחינם, אם באים לשמוע דיונים. אזרחים בריטים יכולים לארגן זאת באמצעות הנציג שלהם בפרלמנט. לאחרים גם יש פרוצדורה שפרחה מזכרוני.

בכל אופן, סיור מודרך עולה 12 פאונד כמדומני. המחיר לסטודנטים הוא 8 פאונד.

המדריכה (קשישה חביבה עם תיק קטן ממנו היא לא נפרדה כל הסיור) שאלה אותנו מהיכן אנחנו. השבנו שמסלובקיה וישראל.

היא אמרה שהיא אמנם לא מבינה סלובקית, אבל "אני מדבר קצת עברית" היא אמרה במבטא אנגלו-סקסי כבד.

זה היה משעשע. העברית שלה נשמעה גרועה (היא הסבירה לי שהיא למדה בעבר) אז דיברתי איתה באנגלית, גם כאשר היא ניסתה לגרור את השיחה לעברית כמה פעמים.

בסיור, בכל פעם שהיא הביאה דוגמא, היא סיפרה על המצב בפרלמנט הישראלי, הלא הוא הכנסת. גם כשהיא לא ידעה והדוגמא לא ממש התאימה (כמה אנשים יש אצלכם במחוז בחירה? היא שאלה. השבתי ש-7 מיליון [אם כי בפועל זה יותר באזור החמישה מיליון, כלומר רק בעלי זכות הבחירה] לדוגמא הלא מוצלחת שלה, כי בישראל כמו בספרד, אין ממש אזורי בחירה).

בקבוצה שלנו היו לא מעט גרמנים.

לפיכך היה צריך להסביר על כל גרמני בשושלת המלוכה האנגלית (בכל זאת, בית הנובר).

החלק המשעשע, לטעמה של בטקה ושלי, היה כאשר המדריכה שלנו סיפרה מה עבר על הפרלמנט בימי מלחמת העולם השנייה.

היכן התכנסו הלורדים, אילו חלקים נפגעו בהפצצה וכדומה.

כאשר היא סיפרה שהפרלמנט הופצץ במלחמה, כל פעם התאפקתי מלשאול בקול רם, אבל לא התאפקתי מללחוש את השאלה לבטקה:

"By whom"?

או בעברית - "על ידי מי"?

זה היה מאוד משעשע, בהתחשב שהתשובה הייתה אמורה להיות "הגרמנים".

מין בדיחה משעשעת כזו, עם כל העצב והצער שבדבר (בכל זאת, במלחמה הזו מתו כמה עשרות מיליונים), על חשבון החברים הגרמנים לקבוצה.

אולם מעבר לבדיחה, זה תמיד מרשים אותי מחדש כשאני מסתובב באירופה ורואה אנשים ממדינות שעד לא מזמן היו אויבות מרות, חיים ביחד.

בכלל, האיחוד האירופי, שאמנם לא נוצר בין לילה, תמיד מפיח בי רוח אופטימית, על אף כל מיני חסרונות בו.

טוב, היינו בסיור...

בית הלורדים על מושביו האדומים הרבה יותר מקושט ומצועצע מהמקביל בעל המושבים הירוקים שלו - House of commons.

בבית הלורדים יש כיסא השמור למלכה (או המלך, אם כי זה לא נראה פה מאז שנות החמישים של המאה הקודמת).

היא באה לפרלמנט פעם בשנה עם פתיחת המושב (נדמה לי בנובמבר).

מקריאה נאום שנכתב על ידי ראש הממשלה.

והיא יוצאת.

מישהו אמר שהמונרכיה היא לא דבר חשוב?

אחרי הפרלמנט חשבנו לקפוץ לאקווריום. התור היה כל כך גדול אז ויתרנו לאותו יום בידיעה שנבוא שוב מחרתיים.

לקחנו רכבת ונסענו למוזיאון החביב עלי - המוזיאון הבריטי.

לא משנה כמה פעמים אהיה שם (זו לפחות הפעם הרביעית שאני שם בארבע השנים האחרונות והייתי שם עוד כמה פעמים במהלך חיי), תמיד יהיה שם משהו שיחדש לי - תערוכה חדשה, מיצגים שטרם ראיתי או סתם דברים שהספקתי לשכוח.

המוזיאון אולי מכונה "British", אבל הוא כל דבר מעבר לבריטי. יש בו עתיקות מיוון ורומא, מצרים וסוריה (הפסלים האשורים, למשל נמרוד, יפהפיים) ועוד כמה פינות יותר רחוקות בגלובוס.

הסתובבנו במקום עד חמש עשרים וחמש, עת גרשו אותנו.

במהלך היום עוד חשבנו ללכת להופעה של דפנה, אליה היא הזמינה אותנו כמה ימים לפני.

אבל כל ההתרוצצות הזו במוזיאון, יחד עם המחלה שלי, הביאה אותנו להחלטה שעדיף לוותר על ההופעה ולכן בילינו עוד ערב מהנה בבית, עם סרטו הנפלא של אפרים קישון - ארבינקא. הכתוביות עם התרגום לאנגלית על הפנים, במידה וחשבתם לקנות את הסרט על DVD לאנשים שלא דוברים עברית.

התקרה בכניסה (של המלכה והתיירים) לפרלמנט

למחרת, הצטרפנו לאח שלי לטיול עם הרמבלרס (Ramblers).

הרעיון של הקבוצה שמטיילים בסופי שבוע במקומות שאפשר להגיע אליהם באמצעות תחבורה ציבורית.

נשמע הזוי בישראל, לא?

לפני כמה ימים שלחו לי קישור לאתר שאנשיו שמו להם למטרה להביא לכך שבישראל גם תפעל תחבורה ציבורית בסופי השבוע.

אתם מוזמנים להקליק ולסייע להם!

בכל אופן, הטיול שאורכו היה כשבעה או שמונה מייל, החל בווימבלדון והסתיים בריצ'מונד.

היה נחמד.

היה קריר. גשם ירד כמה שעות לפני כן, כך שהיה מעט בוצי, אבל עלינו כמעט ולא ירד גשם.

האזור גם מאוד קרוב להית'רו, מה שאומר שבכל שתי דקות בערך, אפשר לראות מטוס נוחת (בטח מזווית אחרת אפשר לראות אותם ממריאים).

זה נחמד כשמטיילים. לא הייתי רוצה לגור שם...

אח"כ ביקרנו את סילביה שגרה קרוב לריצ'מונד.

וזהו בערך.

באחד הפארקים (יש לו שם מסובך שנשמע איטלקי) - אני מאחורי הקנקן ובטקה לידי

היה הרבה בוץ

למחרת, הלכנו לאקווריום.

מחיר הכניסה די יקר. בסביבות ה-15 פאונד. עם הנחת סטודנטים ועוד איזה קופון שאח שלי מצוא, זה על 9 פאונד כמדומני. עדיין יקר, אבל נסבל.

לדעתי, אם הבחירה שלכם היא בין כניסה לאקווריום בלונדון (שכאמור נמצא ליד הפרלמנט, בגדה השנייה של התמזה) לבין המצפה התת ימי באילת, עדיפה האלטרנטיבה הישראלית...

ועדיין, מדובר באקווריום נחמד עם דגים ממקומות שונים בעולם. יש בו שלוש קומות (קרקע ועוד שתי קומות מתחת) ופסלים מאיי הפסחא

בטקה ואנוכי (טוב, השתקפות שלנו) בכניסה לאקווריום (ניתן להבחין בפסל של דאלי לכבוד המוזיאון הסמוך עליו כתבתי בעבר)

כריש ופסל דמוי אחד הפסלים באיי הפסחא

אחרי האקווריום, החלטנו ללכת ל-south kensington, שם יש לא מעט מוזיאונים שרצינו לראות.

ראשון ראינו את ה-Natural History Museum, מוזיאון שלא ראיתי מאז סוף שנות השמונים (וכבר אז הוא היה זכור לי לטובה).

המבנה בו הוא שוכן יפה בפני עצמו והמיצגים מרשימים, ממאובני דינוזאורים, דרך עצמות לוויתנים (וגם שחזורים אותנטיים).

מומלץ בחום. הכניסה, כמו כל המוזיאונים ששוים משהו בלונדון - חינם (מה שלא שווא, עולה כסף).

חלפנו דרך המנהרה על פני ה-V&A.

רק רציתי להראות לבטקה את הנברשת היפהפיה בכניסה ואז המשכנו.

אולי עוד נבקר שם, לפני שנטוס למלטה. עברו כבר כמה שנים מאז הפעם האחרונה שלי במוזיאון הזה.

לאחר מכן, בזמן הקצר שעוד נותר, הלכנו למוזיאון המדע הסמוך.

גם כן, מאוד נחמד שם. ויש IMAX.

זהו. בערב חזרנו לאח שלי, ארזנו את הדברים ולקחנו את הרכבת של עשר וחצי (רכבות לפני הביאו במקרה טוב להכפלת מחיר הנסיעה) חזרה ל-Norwich.

הפעם הבאה בלונדון תהיה בסוף השבוע הקרוב, עד יום ראשון בו אנו טסים למלטה.

דינוזאור (טי רקס, כמדומני) במוזיאון הטבע

אילי

בסוף השבוע האחרון, סוף שבוע ארוך לכבוד הבנק הולידיי ביום שני, נשארנו באזור שלנו (בהתחלה חשבנו לעלות לסקוטלנד, אבל זה היה הופך את סוף השבוע הזה ליקר במיוחד, אז ויתרנו).

ביום הראשון חרשנו את נוריץ'. היינו בתיאטרון הבובות (ראינו את בגדי המלך החדשים), בפורום (היכן שהספרייה, אולפני ה-BBC בנורפולק ומוזיאון של ההיסטוריה של המחוז ממוקמים) וגם ראינו את שרק השלישי. אבל על כך בחלק שיוקדש לנוריץ'.

ביום השני בעיקר נחנו וטיילנו באחד הפארקים, אחד שנמצא חמש דקות מהבית שלנו והוא פשוט חורשה נחמדה.

ביום שני, נסענו לאילי (Ely).

לפני, אולי שווה לציין שאם אתם באזור East Anglia, אפשר לרכוש כרטיס נסיעה ברכבת במחיר של 12 פאונד ליום ו-24 פאונד לשלושה ימים שתקף לכמה נסיעות שרוצים באזור (בנורפולק, סאפולק וגם כמה חלקים מקיימברידג'שיר, למשל אילי וקיימברידג'). אפשר לטייל בכמה עשרות יעדים במחיר לא רע בכלל.

מה אפשר לעשות באילי?

בגדול, לא הרבה. מדובר במקום קטן וחביב.

אפשר לבקר בקתדרלה המקומית, אחת היפות באנגליה.

עולה לתחזק אותה 3,000 פאונד מידי, או כך לפחות טוענים בכניסה שם, אז יש לשלם כמה פאונדים טובים עבור הכניסה. ישנם כל מיני כרטיסים בכל מיני מחירים. אז לא ראיתי טעם לציין את המחיר. בערך 10 פאונד, בהתאם למה שתראו וזה כולל הדרכה.

ביום ראשון, הכניסה לא עולה כסף... גם מי שבא למיסה לא משלם...

למי שלא אוהב לשלם לכנסיות...

ליד הכנסיה יש את מוזיאון הוויטראז'ים, אותן זכוכיות צבעוניות ויפהפיות.

בהמשך, אפשר להיכנס לבית ששימש את אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell), האיש שעמד בראש בריטניה בכעשר השנים שאנגליה הייתה רפובליקה, אחרי הוצאתו להורג של צ'רלס הראשון, אי שם במאה ה-17.

ובזאת פחות או יותר מסתכמות האטרקציות של המקום.

אם אתם מטיילים באזור של קיימברידג', שווה להגיע לדעתי גם לאילי.

בטקה והקתדרלה של Ely

בתוך הקתדרלה של אילי

ויטראז' בקפלה קטנה השייכת ל-King's school. היא סגורה רוב השנה. הסיפר שלה מעניין. היא היית חלק מהמנזר שהיה במקום, מנזר שנסגר כשאנגליה הפכה לפרוטסטנטית (אי שם בימי הנרי השמיני במאה ה-16). לאחר מכן שימש כבית מגורים בן שתי קומות. כיום היא סגורה ומשמשת את הכמורה של הקתדרלה הסמוכה

הבית של אוליבר קרומוול באילי

ברווזונים הולכים אחרי אמא

המדריך ה(לא)שלם ל-Norwich

לפני כחודש, אורי ביקש ממני לכתוב את המדריך לתייר בנוריץ'.

לא שהוא מתכוון לבקר פה, אבל מה איכפת לו להציע לי לכתוב?

אז אני לא מתכוון באמת לכתוב את המדריך המלא והשלם.

אבל כן אכתוב על כמה דברים נחמדים שאפשר לעשות פה. בכל זאת, אני גר כאן יותר מחודש.

היתרון הבולט הוא שמדובר בעיקר גדולה, אבל לא גדולה מידי.

אפשר למצוא פה את כל מה שצריך, מחנויות חשמל, בגדים, מזון, סניפים של רשתות גדולות, מכוניות, שדה תעופה, חברות השכרת רכב וכן הלאה.

בעצם, כשאני חושב על זה, אפשרויות הלינה פה לא רבות. מעט צפונית לכאן אפשר למצוא B&B ב-25 פאונד ללילה וגם ליד בית העירייה ראיתי מקומות בפחות מ-30 פאונד. אולם בכל זאת, אין כאן כמות בלתי נדלית של מקומות לינה בכל טווחי המחירים.

יתרון נוסף של נוריץ' הוא שיש לה היסטוריה ויש מי שדואג לשמר אותה.

בתים עתיקים בני כמה מאות שנה הם עניין נפוץ למדי כאן.

כך ב-Elm Hill, רחוב שקט, אפשר למצוא כמה בתים שנבנו במאה ה-16, לאחר השריפה שכילתה את בתיו המקוריים של הרחוב היפהפה הזה, ב-1507.

הקתדרלה של Norwich נבנתה במאה -12 והיא שנייה בגובהה בכל בריטניה רק לזו בסליסברי.

גם ב-King street יש בית נחמד שאפשר להיכנס לתוכו ולראות איך נראו בתים בשלהי ימי הביניים...

הטירה שמתנוססת מעל העיר נבנתה ב-1067, אחרי פלישת הנורמנים שרצו לחזק את שליטתם.

יש במקום עתיקות מתקופת הרומים, שרידים של השבטים האנגלו-סקסים שפלשו לפני הנורמנים.

ובקיצור יש מה לראות (ריכוז של ההיסטוריה של נוריץ, כולל סרט על מסך רחב אפשר לראות ב-Forum, שם גם שוכנים אולפני ה-BBC והספריה האזורית. מדובר במבנה חדיש ויפה.

ליד הפורום שוכן בית העירייה. לפניו השוק.

תלכו עוד קצת (לכיוון מזרח) ותגיעו לתחנת הרכבת.

אם תלכו דווקא מערבה מבית העירייה, תגיעו לקתדרלה הקתולית של נוריץ'. המקום נבנה בתחילת המאה ה-20 והוא בסגנון ניאו גותי. בסלעי השיש שמהם נבנתה הקתדרלה, אפשר להבחין בהמון מאובנים יפהפיים.

לידו תוכלו לראות את בית הכנסת של המקום. כמו בכל חור בעולם, גם כאן יש קהילה יהודית (ולא רק הישראלים שעובדים בקניון).

יש כאן גם כמה פארקים נחמדים.

ויש פה 50 כנסיות ו-300 פאבים - כנסיה לכל שבוע ופאב לכל יום שלא הולכים בו לכנסייה.

טוב, בפועל יש בערך רק 30 כנסיות שלא נהרסו (אלו ששמורות, שמורות יפה. חלקן משמשות כמוזיאונים, תיאטראות וכדומה), אבל עדיין, בכל צעד שפוסעים פה, נתקלים בכנסייה.

אולם נראה לי שיותר מכל, אני אוהב את האנשים.

למשל בחנות הירקות ליד הבית שלי. המוכר מזכיר את מוכר הקומיקס במשפחת סימפסון במראה.

הוא בחור נחמד, עבר לאנגליה ב-1971, לאחר שהיה ממתנגדי משטר האפרטהייד (עמדה לא פופולארית גם ללבנים בדרום אפריקה באותם ימים). רק לאחר 34 שנים, הואילו שלטונות בריטניה להעניק לו דרכון. מקלט כפליט פוליטי לא בא בחשבון, כי השלטונות האנגלים ואלו של דרום אפריקה היו מיודדים. פשוט נתנו לו לחיות בבריטניה, בלי יכולת לצאת (כי הוא ויתר על האזרחות הדרום אפריקאית) ומבלי לגרש אותו.

כשחושבים על זה, הדברים המובנים מאליהם, היכולת לנוע חופשית ממקום למקום, לא כל כך מובנים מאליהם אחרי הכל.

עבור הבחור המסכן, בריטניה היית כלא גדול שהוא לא יכול לעזוב. לי זה הזכיר מעט את הסרט ג'וני אינגליש, שם הרשע התורן זומם להחליף את המלכה ובתור מלך להפוך את האי הבריטי לבית הכלא הגדול בעולם. יש אנשים שעבורם עלילות דמיוניות בסרטי הומור גרוע הן המציאות...

כשחיים במקום, גם אם רק חודש, רוכשים חברים. בין אם זה הירקן הנ"ל שבכל פעם שאנחנו נפגשים, כמעט מידי יום, אנחנו משוחחים דקות ארוכות.

ובין אם זה ההודי מחנות התבלינים שבכל פעם שהוא רואה אותי הוא מנופף לי לשלום ואני לו בחזרה (או להיפך).

ועוד כל מיני פרצופים מוכרים. זה נחמד.

מזג האוויר פה גם טוב. לא חם כמו בישראל.

מצד שני, לפעמים הגשם יכול להעיק. במיוחד כשיש לך כביסה בחוץ והוא מגיע בהפתעה.

טוב, נראה לי שהגיע שוב הרגע לשים כמה תמונות:

הנוף הנשקף מחלון חדרנו בעת גשמי זלעפות

חתול שלם הולך באלם היל בשעת בוקר. אנחנו קוראים לחתול גארפילד, כי הוא שמן וג'ינג'י

Tombland Alley עם אחד הבתים העתיקים

רחוב St. George

Fye Beidge

הקתדרלה של נוריץ'

בתוך הקתדרלה של Norwich

פסל בחזית הקתדרלה

תיאטרון הבובות של נוריץ', בתוך אחת מעשרות הכנסיות בעיר שחלקן חדל מלשמש כבתי כנסיות

קפלת המתומן (Octagon Chapel) ברחוב Colgate שנבנתה באמצע המאה ה-18

Pavilion בפארק שליד הבית

הספריה של נורפולק בפורום. שילוב מעולה של ספריה ועוד שלל דברים שהופכים את הספריה למקום מזמין וחלק אינטגראלי מהקהילה ולא מקום מנותק

בית הכנסת של נוריץ' (נבנה בשנות החמישים או השישים של המאה העשרים)

הקתדרלה הקתולית של נוריץ' שבית הכנסת חוסה בצלה

בתוך הקתדרלה הניאו-גותית

דבר שאני אוהב בבריטניה - עישון

יש המון דברים שאני אוהב בבריטניה. יש גם כמה דברים שאני לא אוהב. פה אתייחס רק לדבר אחד - העישון.

החל מיולי השנה, ממש לכבוד הגעתי, החלו לאכוף חוק שאוסר עישון במקומות ציבוריים.

תחנות רכבת, כולל הרציפים, נקיים ממעשנים (ומשאלה בנמצא, יש מי שמעיר להם, מעובדי התחנה).

קניונים נקיים ממעשנים.

אפילו הפאבים חפים ממעשנים.

זה מביא למראה חביב של אנשים עומדים מחוץ לדלתות בתי מרזח, בלילות קרים משהו, עם כוס בירה ביד אחת וסיגריה ביד השנייה.

בפנים אבל, לא מעשנים.

זה די דומה למצב בישראל, רק שפה החוק מכובד ובעלי העסקים דואגים שהחוק לא יופר בשטחם.

זה הופך את השהייה במרחב הציבורי להרבה יותר נעימה.

לא כל יציאה מהבית הופכת את הבגדים שלך למסריחים מסיגריות (מצד שני, אם אתה הולך למקום שמכינים בו פיש אנד צ'יפס, תהיה מסריח מהטיגון).

והס מלהזכיר את היתרון הבריאותי.

החל מ-2009, גם הסיגריות שימכרו כאן יהיה מגניבות ביותר.

יהיו עליהם כל מיני צילומים מפחידים ולא רק כתובות לקוניות כגון "העישון גורם לאימפוטנציה".

בקיצור, כל עוד יש אנשים שבוחרים לעשן, טוב שיש מי שדואג להרחיק אותם מאלו שלא רוצים לטבול בעשן הסיגריות.

וברוח אימרתו של מרק טווין, סיגריה היא מקל שבקצהו האחד יש אש ובקצה השני איש טיפש, אני רוצה לקוות שמתישהו בכלל לא יהיו מעשנים. אני מתקשה להבין את ההנאה שאנשים שואבים ממשחק באש.

הנץ ממלטה (ואיטליה)

כאמור, יום שישי הוא יומנו האחרון פה בנוריץ'.

יהיה לנו עוד יום וחצי בלונדון (אולי נלך ל-קיו גארדנס).

ולמחרת אנחנו טסים למלטה.

שאלו אותי מה יש לעשות במלטה מלבד לחפש את הנץ.

מסתבר שתרגומים גרועים לעברית היו מזמן. את הסרט The Maltese Falcon (הבז המלטזי) תרגמו ל"הנץ ממלטה".

היום בטח היום מתרגמים את זה ל"הנץ מת מצחוק" (ג'ורג' מהג'ונג'ל הפך ל"הג'ונג'ל מת מצחוק, אז למה לא?).

נץ, בץ, ציפור, מה זה משנה?

התרגום הרע היה גם בספרים. הנה ספר באנגלית הופך לספר עם תרגום שגוי בעברית.

בכל מקרה, במלטה יש ישובים מאוד יפים (בינתיים ראיתי תמונות, בעוד פחות משבוע אדע אם לאשר או להכחיש).

הישובים העתיקים ביותר.

חופים מרהיבים.

מדברים שם את השפה השמית היחידה שנכתבת בלטינית (ערבית עם השפעה איטלקית וקצת אנגלית או בקיצור מלטזית).

המדינה היא חלק מהאיחוד האירופי (בקושי בקושי, כי כמעט מחצית הציבור לא רצתה להצטרף לאיחוד ב-2004.

ובאופן כללי, מה רע בלבקר במדינת אי קטנה?

אנחנו בכלל לא נלון במלטה, אלא באי השכן גוזו, שגם הוא חלק ממלטה.

הוא זול בהרבה...

מעבורת ממלטה לגוזו לא עולה כסף...

בכיוון ההפוך 2 לירי מלטזיות (שזה משהו כמו 3 לירה שטרלינג בריטית או במילים אחרות, המטבע במלטה הוא בעל השערים הגבוהים [או הנמוכים, תלוי איך מסתכלים] בעולם. מזל שהם עוברים לאירו בתחילת 2008).

בכלל, שייט אינו דבר זול.

חשבנו לקחת מעבורת לסיציליה. העלות עבור שעה וחצי (או שלוש שעות, תלוי להיכן בסיציליה רוצים להגיע) הפלגה היא כ-80 אירו לבן אדם.

טיסה לסיציליה זולה יותר.

בסופו של דבר, בחרנו לטוס לרומא.

רומא, עיר שנהגו לכבודה כל כך הרבה ביטויים בעברית.

רומא לא נבנתה ביום אחד.

כל הדרכים מובילות לרומא.

ברומא התנהג כרומאי.

ובטח יש עוד כמה שפספסתי.

נשכור לאחר מכן כמה ימים רכב ונגיע לוונציה (משם כבר נגיע לברטיסלבה).

אז אם יש למישהו המלצות על מקומות באיטליה שאסור לפספס.

משהו ברומא שחובה לראות...

מקומות לינה זולים באיטליה (גם זה מסתבר, לא עניין שפשוט למצוא).

אנחנו נשמח לשמוע על כך.

וזהו בינתיים.

שנה טובה שתהיה לכם...