| 6/2003
הוצא מהקשרו
היום בדרכי חזרה הבייתה מפתח תקווה, עברתי כמו כל עובר ושב בתחבורה ציבורית הנוסע בקו פתח-תקווה-חיפה, על ציר ז'בוטינסקי.
בציר ז'בוטינסקי, כפי שכל מי ששמע את שירם של להקת אינפקציה "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה" יודע, ישנם פועלים זרים רבים...
רובם אגב, מלוכסני עיניים.
אז כידוע, לאנשים הנמצאים במדינה זרה, יש הרבה פעמים נטייה להיות אדישים לתגובת החברה להופעתם.
ולמה כוונתי. אני מתכוון לומר שלא תמיד איכפת להם איך הם נראים, הם יכולים ללכת עם בגדים מלאי צבע (דבר אשר מסגיר את עצם עבודתם), הם יכולים לשבת כל היום ברחוב חסרי מעש, הם יכולים ללכת עם חולת "העם עם הגולן" וללבוש כובע של "שלום עכשיו"...
בקיצור, הם לא בדיוק מחוברים להוויה הישראלית וגם אם היו, לא ממש איכפת להם ממנה (ובצדק, סה"כ, רובם לא רוצים להיות חלק מאיתנו).
היום יצא לי למשל, לחזות בפועל תאילנדי (או סיני, סליחה על חוסר היכולת להבחין בארץ מוצאם של מלוכסני העיניים, אשר תתוקן לאחר נסיעתי המיוחל לסין), אשר לבש חליפה, אשר אני משוכנע שאני אלבש פחות יפה וייצוגית ממנה לחתונתה של אחותי בסוף החודש הנוכחי (כן, מזל טוב, הנה הגיע לו חודש יוני), אבל היא הייתה מלאה בצבע...
מבינים, לפעמים אנשים פשוטים לובשים דברים כל כך יפים בצורה כל כך מכוערת, שפשוט בה לי לצעוק חמאס.
ואם כבר אמרתי חמאס, אחליף נושא במהרה.
מפת הדרכים.
מפת הדרכים עליה דיברו רבות בעת האחרונה, היא תוכנית שעל פי כוונותיה, אמורה לשים קץ לסכסוך בין יותר ממאה השנים בין הישראלים לפלשתינאים.
על פי מה שנאמר בתקשורת, ראש ממשלת ישראל, נחליט לקבל את המתווה מפת הדרכים של בוש אשר עיקריה הם הקמת מדינה פלשתינאית, במרבית שטחי רצועת עזה והגדה המערבית.
נשאלות שתי שאלות גדולות (לפחות בשליפה מהמותן):
1. כיצד פתאום "פשעי אוסלו" הפכו להיות דרך לגיטימית, הרי ברור לכל בר דעת שקבלת מפת דרכים, כמוה כהכרה בנכונות הסכמי אוסלו.
חבל שהיה צריך להקיז כל כך הרבה דם בשני הצדדים, לרצוח ראש ממשלה ולהבריח את התיירים מהאזור בשביל להגיע לתובנות שידענו לפני עשר שנים...
2. שמעתי היום ברדיו כי רבבות פועלים פלשתינאים יצאו לעבודה בישראל כמחווה לפגישתם הצפיה של שרון ואבו-מאזן.
חשבתי לעצמי, מוזר שעד אתמול הם היו סיכון בטחוני, או לפחות ביניהם יכלו להסתנן מחבלים והיום, לכבוד הגעתו של בוש לאזור, פתאום רבבות פועלים פלשתינאים יכולים להכנס לישראל באין מפריע.
אולי הפועלים הזרים מהחלק הראשון של הפוסט צרכים להתחיל להיות מודאגים ולשים קצת יותר דגש על הופעה ולבוש...
טוב, אני צריך לעשות המון המון דברים עכשיו, כך שאין לי כוח להכנס ולהסביר את מידת הציניות שלא תיאמן בפוליטיקה ובדיפלומטיה (דיפלומטיה זה המונח המתאר פוליטיקה בינלאומית).
אז שיהיה לכולם שבוע טוב וחודש מוצלח.
ואם היום יום ראשון הראשון בחודש, זה אומר שביום שישי בעוד שבועיים, יהיה יום שישי ה-13, יום של מזל רע בדת הבת שלנו (נצרות).
יום שישי, יהיה גם יום הולדתה של סיון וקניתי לה מלא מתנות, אשר אחת מהן היא בולים עם תמונות שלה ושלנו...
אויש, זה יצא כל כך חמוד!
מומלץ בחום לכל מי שרוצה להעניק מתנה לאדם שהוא אוהב והאדם שאוהבים אותו אוהב שטויות, להזמין בול עם תמונה באינטרנט...
אז זהו לבינתיים.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
