| 6/2003
פינג פונג ומשחקי מחשב
הלילה חלמתי שאני באליפות פינג פונג (שם ממש מגניב לטניס שולחן, על שם הרעשים שהמשחק הזה משמיע).
שיחקתי נגד כל מיני אנשים ששירתו איתי בצבא, למדו איתי בעבר או לומדים איתי בהווה.
פתאום, כאשר הובלתי במשחק נגד אדם שלא ממש אהבתי מהצבא (ובכל שירותי הצבאי היו רק שני אנשים שממש לא אהבתי) נשמעו לפתע ייללות.
התעוררתי, גיליתי שהשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, השמש עדיין לא שקעה והחתולה שלי רוצה לאכול, לשתות או סתם לדרוש את תשומת הלב שמגיעה לה בשעות לא סבירות.
קמתי, וראיתי שאוכל לא חסר לה, החלפתי את המים שהיו לה וחזרתי לישון.
על טניס שולחן כבר לא חלמתי ולצערי אינני זוכר כלל את החלום שלי.
חבל, אולי בהמשך החלום הייתי מתמודד מול איזה סיני וזוכה באליפות העולם בפינג פונג...
בכלל, פינג פונג הוא מענפי הספורט החביבים עלי. כמובן שאני מתכוון להשתתפות פעילה ולא לצפיה כי צפיה עשויה להיות משעממת רצח...
סה"כ, את מי מעניין לעקוב אחרי כדור (אימרה שיפה לשאר משחקי הספורט הפופולריים - כדורגל, כדורסל, טניס, כדורעף וכדומה).
בכלל, אינני חובב גדול של צפייה בספורט וקשה לי להבין את האנשים שהספורט החביב עליהם הוא ישיבה אינסופית מול ערוץ חמש+ (שהמספר שלו בכלל לא חמש ולכן השם חמש ממש טיפשי ומציין איזו גאווה לא מוצדקת שהייתה לחברות הכבלים במותג "ערוץ 5").
אם תהיה לי האפשרות לבחור בין לשחק כדורגל או לצפות במשחק כדורגל, אפילו של אלופת העולם, אעדיף לשחק. למעשה, אני חושב שאוותר על צפייה במשחק בכל מקרה.
ואם נחזור לפינג פונג, זה משחק ממש מגניב, בו צריך המון מהירות, שליטה וקורדינציה.
אני זוכר שהייתי בכיתהי"א או י"ב, שיחקתי בבריכה פינג פונג מול ילד קטן שהצליח להשאיר אותי עם אפס נקודות.
אבל זו לא חוכמה - הוא היה אלוף של משהו (נראה לי הוא אמר אנגליה או משהו כזה), ואני סתם הייתי שחקן חובב בתחילת דרכי (שממנה לא התקדמתי לשום מקום ולמעשה אף נסוגתי).
זכור להרבה המשחק המיתולוגי פונג מהאטרי. הוא היה כל כך טיפשי, כל מכוער אך כל כך כיפי...
בכלל, היום אני לא משחק במשחקי מחשב. אחת הסיבות העיקריות לכך שצריך לעשות תואר שני במשחקים, רק כדי להתמודד עם כל הפונקציות וכפתורי השליטה שיוצריהמשחק הקנו לשחקן ההמוצע.
סלחו לי על הפשטות, על חוסר התחכום וההודעה בבורותי, אבל כדי להנות ממשחק מחשב, אני צריך להזיז דמות על המסך ולהבין תוך שלוש דקות את מטרתי במשחק, אחרת המשחק מאבד מערכו לטעמי.
בגלל זה אני אוהב משחקים כמו סנייק, טטריס, COLLAPSE, וכעת גם המשחק חפרפרת בסלולארי של SK, בו צריך ללחוץ על מספר המייצג חור ממנו יצאה תולעת שצריך להרביץ לה...
כמה פשוט, כמה ממכר...
וזה לא שלא שיחקתי במשחקים קצת יותר מתוחכמים ויותר מורכבים. אבל בחלקם מרוב גרפיקה לא רואים עלילה ובחלקם העלילה כל כך מסואבת ומסובכת שיוצרי המשחק שכחו שעולם ההזוי כלל לא מעניין את רוב השחקנים הפוטנציאלים...
תמיד שיעשע אותי גם כל העלילות המפגרות שהצמידו למשחקים דבילים - למשל כל אותם תואמי דום (DOOM) עם עלילות שסיפרו על גיבורים שמצילים כל מיני דברים כמו את כבודם האבוד, המין האנושי ואף את היקום כולו...
זה היה נחמד במשחקים עם עלילה שהייתה מוכרת לקהל רכב, כמו משחקים של מלחמת הכוכבים, אבל בשאר הדברים לפעמים העלילה הייתה מגוחכת ולא חשובה והיה מוטב לו יוצרי המשחק היו מוותרים עליה כלל.
אבל אי אפשר להשמיץ בלי לספר גם על צדדים חיוביים. היו משחקי מחשב שעשו כיוון הפוך ופרצו מהמרקע אל המסך הקטן, הגדול ואף שניהם יחדיו.
היה את סופר מריו, שעל אף עלילתו האינפנטילית, הפך לסרט פופולארי, סטריט פייטר, מורטל קומבג, פיינל פאנטסי, טומב ריידר, והרשימה רק החלה.
כן, עם התפתחות המדיה, הלך גורלם של תעשיית הסרטים ותעשיית המקחקים ונקשר תחת הגג הגדול של תעשיית הבידור הביתי.
מעניין מתי ייצא הסרט פאק-מן, כי אמנם לא הייתה עלילה, אבל בהחלט מדובר על להיט היסטורי והיסטרי...
טוב, אעצור כאן את הדיון הפילוסופי חסר התכלית הזה על תעשיית הבידור המגלגלת מיליארדים על חשבון צורך בסיסי של אנשים - שעשועים.
אלעד
משחק כיפי
משחק אגדי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
