| 6/2003
סוחר העתיקות, מערכת קולנוע ביתי והעולם הקפיטלסטי
ביליתי היום כשש שעות בדירה של סבי וסבתי ז"ל, על מנת לפנות את שרידי הדברים שעוד נותרו (ובעתיקות, כמו בעתיקות, הרבה פעמים יש הרבה מאוד שרידים).
לאחר שאת רוב הדברים בעלי הערך כבר פינינו מהדירה וגם זרקנו לא מעט זבל, מצאתי את עצמי מרוקן כמות פסולת אשר הספיקה למלא פח אשפה ציבורי (למזלי היו שם שניים, כך שחילקתי את האשפה שווה בשווה וכך השכנים לא יצטרכו לזרוק זבל מחוץ לפח בחג השבועות.
לקראת הסוף, באחת הפעמים בהן יצאתי לזרוק דברים בפח, מצאתי איש בעל טנדר אדום מחטט ומפשפש בפח האשפה, כאשר לצידי הפח היו מונחות ערימות של סירים וחפצים אחרים שזרקתי לפח רק כמה שעות קודם לכן והוא הוציא.
שאלתי אותו אם הוא גם קונה דברים ולא רק אוסף, הוא השיב שבודאי, כך שמצאתי את עצמי מחליף טלפון עם אותו אדם, ששמו הסתבר הוא מאיר.
למען האמת, לא בדיוק החלפתי איתו טלפונים, כי אם רק רשמתי את מספר הטלפון שלו, כי כידוע, לא נותנים את הטלפון לכל אחד ברחוב...
כל אופן, הזמנתי את הבחור להכנס לדירה של סבא וסבתא על מנת להתרשם מהדברים שעוד נותרו ששם (שאנחנו ושאר הצאצאים לא לקחנו) ולראות אם הוא יהיה מעוניין לתת קצת כסף וגם לסלק משם דברים...
הוא נכנס לדירה, הסתובב חצי שעה, סיפר את סיפור חייו: יש לו שבעה ילדים, הוא עובד גם בתור שיפוצניק, יש לו דוכן בשוק פישפשים ברחוב קיבוץ גלויות בחיפה, הייתה לו משאית מרצדס שנת 88' (או 89', סליחה על בעיות הזיכרון הקלות) שנגנבה, הוא סיפר מי מת אצלו וכמה המצב קשה וכמה הוא אופטימי לגבי השלום וכל הסיפורים האלו שיש לי חברים שעשרים שנה לא מספרים לי כל כך הרבה דברים...
בכל אופן, על רוב הדברים הוא אמר שהם זבל סטנדרטי, למעט ספות מאוד יפות שבלאו הכי התכוונו לשמור ועל איזה מקרר קטן שאנו שומרים בינתיים...
אז עיסקה, לא הייתה לנו עם הבחור, אבל למדתי כמה דברים:
א. יש אנשים שיודעים לעשות כסף מכל דבר, אפילו מזבל.
ב. יש אנשים שאוספים הכל, אפילו כרטיסי שנה טובה ישנים.
ג. בפעם הבאה שאני אקנה משהו בשוק פישפשים, אזכור שכנראה זה יש בפח האשפה.
ד. לפעמים, מתחת לאף שלך, יש דברים שעשויים להיות שווים הרבה כסף.
ובאותו עניין, אבל לא באותו עניין, ממש לא נהנתי לעבוד בפינוי זבל בדירה שאנחנו משפצים.
זה די מרגיז, כי מצד אחד אמא שלי צועקת ומקללת את כולם ואומרת שאח שלי ואני כפויי טובה ולא עוזרים לה ומצד שני, גם כאשר אנחנו עוזרים, תמיד יש לה טענות.
בגלל זה, הרבה פעמים אני פשוט מתחמק, בגלל כפיות הטובה שלה ובגלל העצלות שלי...
בכלל, המסגרת המשפחתית היא דבר קצת בעייתי העולמנו המטריאליסטי.
הרי ברור לכל שאמא שלי לא תשלם לי עבור העבודה הזאת. למשל אחותי, לא נוטלת כל חלק בעבודת השיקום והשיפוץ של הבית ולכן היא גם לא זוכה לשום הערה או קללה מצד אימי...
אז מדוע שאני גם אבזבז מזמני וכוחי שלי וגם אנזף בשל כך?
כן, המסגרת המשפחתית, בה הכסף מצד אחד לא משחק תפקיד, כי הרי לא עושים עסקים על משפחה ומצד שני הוא מהווה מרכיב כל כך דומיננטי, בעיקר בשל התפיסה החומרנית שלנו, היא בעייתית מאוד.
ואם כבר מדברים על זריקת כסף, הייתי היום בקרבת הבית של חבר, אז קפצתי אליו לשלם לו על מחשב פאלם שהוא מכר לסיון.
בדיוק בזמן שהייתי אצלו, היה אצלו טכנאי שהתקין אצלו רמקולים למערכת הקולנוע הביתית.
וזה לא שלא היו לחבר הזה רמקולים לפני כן, פשוט הם קנו רמקולים חדשים, גדולים ואיכותיים יותר...
אז יבואו חלק מהקוראים שחונכו בעולמנו הקפיטליסטי ויגידו שעל איכות צריך לשלם...
אולם, אני טוען שזו זריקת כסף מיותרת. הרי זה לא שהם לא נהנו מהסרטים עד כה, אז עכשיו הם יוכלו לשמוע את הסרטים חזק יותר, הפיצוצים ישמעו ריאליסטים יותר, אבל היכן עובר הגבול?
בכלל, אם תשימו לב, בכל מספר חודשים יוצאות החברות השונות בגירסה קצת יותר משופרת למוצריהם, על מנת שיהיו אנשים שירכשו את אותם מוצרים, כי הרי צריך למצוא סיבה לקנות מערכת חדשה.
אבל האם כל אותם שינויים חשובים?
האם שמונה רמקולים עדיפים על שישה? התשובה ודאי כן, אבל האם לא ניתן להסתדר גם עם רמקול בודד?
מה ההבדל בין רסיבר שעולה 1,000 שקלים (סכום לא מבוטל) לבין רסיבר שעולה 10,000 שקלים (סכום גדול פי עשרה)?
היצרנים מנסים למתוח טווח רחב של מחירים, על מנת שיוכלו למכור לאנשים שונים, מוצרים דומים במחירים שונים...
למשל, בחו"ל, הרבה פעמים ניתן למצוא את אותו מוצר בדיוק, באריזה פחות טובה, רק משום שישנם אנשים שישלמו יותר עבור אריזה מהודרת יותר...
כך למשל, רשתות המזון הגדולות, הקימו חנויות בעלות שמות שונים של אותה רשת, על מנת שצרכנים באזורים עשירים יותר, יקנו במחיר גבוה יותר (למשל שופרסל והיפרנטו שייכים לאותה רשת וגובים מחירים שונים עבור מוצרים דומים).
בכלל, יש לי תחושה, שלדעתי היא אף מוצדקת, שהיצרנים השונים משווקים לנו מראש דברים באיכות לא מושלמת, רק כדי שתהיה לנו סיבה ולהמשיך לקנות בעתיד את אותם מוצרים.
כך למשל, חברת מיקרוסופט, משווקת מידי מספר חודשים מערכת הפעלה וחבילת אופיס חדשה, אשר אמורה לפתור את כל הבאגים והתקלות...
אבל מדוע היו באגים ותקלות מלכתחילה?
בארץ, לדעתי זה אף גרוע יותר, משום שנוסף על יצרנים שמנסים לעשוק את הלקוח, עומדים בתווך גם יבואנים רשעים לא פחות...
למשל, אם חשקה נפשכם ברכב חדש מתוצרת טויוטה, בעל תיבת הילוכים ידנית, כנראה שתצטרכו לייבא את הרכב בעצמכם, משום שהיבואן החליט שהלקוחות בארץ מעוניינים רק בתיבת הילוכים אוטומטית...
דגמים רבים לא מיובאים לארץ בתירוץ (המוצדק בחלק ניכר מהפעים), כי מדובר בשוק קטן שלא משתלם להביא אליו מבחר דגמים.
רק היום קראתי במגזין העסקים לחג של מעריב, כי הממונה על ההגבלים עסקיים, דרור שטורם, הגיע למסקנה שרשתות השיווק הגדולות קשרו קשר עם המשווקים הגדולים וכך חגגו על חשבון הלקוח הקטן במבחר נמוך של מוצרים במחירים גבוהים...
אכן, אין חדש תחת השמש, הים הוא אותו ים והמשווקים אותם משווקים...
אבל מה אפשר לעשות? לדאבוני רק שני דברים. או לשחות עם זרם, ולהצהיר "אני חי בחברה קפיטליסטית, טוב לי אם זה, גם אם הרבה פעמים אני נדפק מזה" או להאבק, להתנהג לא כפי שמצפים מאיתנו ולנסות לעמוד על זכויותינו...
כמו תמיד, אני מאמין שהאמת היא אי שם באמצע, בין מאבק עיקש עד חורמה במימסד הקפיטליסטי לבין היכפת חיינו למרדף אחרי המותגים והשמחה שלעולם לא נשיג כאשר נרכוש את כל מה שאנחנו צרכים...
אז תהיו שמחים בחלקכם, לא חשוב מה גודלו, כי אחרת, לעולם לא תהיו שמחים וזה חבל, כי חיים רק פעם אחת (אלא אם יוכח אחרת).
חג שבועות שמח
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
