| 6/2003
סיכום סוף השבוע החגיגי
סוף השבוע החגיגי בעיצומו, ואפשר לומר שעוד מעט יחלוף.
אנסה לסכם את מה שהיה ומה שעוד צפוי:
חג שבועות
שבועות הוא חג טיפשי מבחינתי משום שאינני חובב גבינה, החלטתי לנצל את המצב לאכילת שוקולד.
זה הגיע לידי אבסורד שאתמול אמא שלי אפילו קנתה לי עוגת שוקולד לשבועות...
זה נוסף על גלידה עם שלושה טעמי שוקולד (קרמיסימו, זה משהו מדהים הטעם הזה), שוקולדים נוספים ועוד.
אולי אהפוך את שבועות לחג השוקולד שלי...
שברת שילמת
אתמול, במסגרת כל מיני בישולים שעשיתי, הפלתי לשיש מהארון במטבח את הנוטלה בטעות.
הנוטלה נפלה והפילה איתה בקבוק של שמן זית...
זה היה נורא. גם לראות את הנוטלה, ממרח השוקולד הטעים בעולם נשבר וגם לנקות את השמן והזכוכיות שנשפחו על הריצפה, המקרר והארון...
עבדתי משהו כמו עשרים דקות לנקות את זה.
מחליפים שיפוצניק ומנעול
אז כפי שכבר ודאי הספקת לקלוט, אנחנו משפצים בדירה של סבא וסבתא ז"ל.
בטח כבר יצא לכם להבין שאמא שלי בחרה בבעלי המקצוע הגרועים ביותר.
אתמול, בביקורם בדירה של אח שלי ואמא שלי, הם גילו שהשיפוצניק, לא דחף את החשמל בצינורות כמקובלת, אלא סתם בקיר (דבר שמקשה לעבוד אחריו).
הם גילו שמישהו מכל הפועלים, חתך חוטים שהיו אמורים לספק חשמל למזגן, כך שעכשיו קיים ברוך רציני בנוגע לענייני החשמל.
וגולת הכותרת - הצבעי.
אמא שלי, אחרי שכבר הספיקה להסתכסך עם הצבעי, שהעדיף ללכת לעבוד אצל חברתה התרנגולת החזירה אותו לעבודה כדי שיסיים.
הבעיה שהוא כפי שכל צבעי מתחיל יודע - החליט "למרוח" את העבודה...
אתמול למשל הוא בכלל לא בא.
אמא שלי החליטה שנמאס לה ולכן היא רצתה להחליף את המנעול.
מה עשתה?
לקחה פטיש ודפקה במנעול, דבר אשר הצריך עבודה של שעתיים מצד אח שלי ודוד שלי כדי לתקן את מה שהיא עשתה ולהחליף את המנעול בסופו של דבר...
יום ההולדת של סיון מתקרב
סיון אצלי בסוף השבוע הזה.
איזה כיף, אני כל כך שמח.
מצד אחד צובט בלב שאנחנו כבר לא חברים, אבל מצד שני באמת אין כל כך הרבה הבדל מהמצב שהיינו בו כאשר היינו חברים, כי אנחנו עדיין אוהבים ועדיין זקוקים האחד לשניה (ואולי גם האחת לשני).
בכל אופן, ביום שישי הבא, סיון תחגוג יום הולדת 19 וכבר אתמול נשברתי והראתי לה את המתנה שקניתי לה - בולים עם התמונות שלה.
זה יצא ממש ממש חמוד. היא נורא התלהבה, למרות שמי משתמש היום בבולים, הרי יש דוא"ל?!
אגב, 19 זה גיל מאוד מיוחד. ביום הולדתי ה-19, הבאתי את סיון בפעם הראשונה לביתי, לפגוש את ההורים שלי.
אני זוכר שזו הייתה ארוחה מאוד מאוד משעשעת.
ההורים שלי לא ידעו כלום על סיון...
לשם דוגמא, אבא שלי שאל את סיון אם היא משרתת איתי בצבא, קצת מצחיק כי באותה תקופה היא עוד הייתה עמוק בתיכון.
בכלל, זה היה ארוע די טראומטי עבורה, למרות שבאותה עת אח שלי גר באנגליה, כך שלפחות אותו היא לא פגשה והיא נאלצה להתמודד רק עם אמא שלי (אבא שלי, גם בחייו היה אדם שפוי ונורמלי ולא רק קיבל את התואר לאחר לכתו).
עוד ארוע המייחד את יום הולדתה ה-19 של סיון, הוא שיום לפני יום הולדתה ה-19, סבתא שלי תחגוג יום הולדת 91...
צירוף מקרים?
חנוכה בשבועות (וטקסים בכלל)
אחותה התאומה של אמא שלי, דודה שלי, עברה דירה לפני חודשיים בערך.
היום בערב היא תעשה חנוכת בית...
אתמול ההכנות היו בעיצומן, למשל היא התקשרה אלינו לשאול אם יש לנו מלטווח קפוא...
רבאק, זה הדבר הכי חשוב בחנוכת בית?
הפנתי אותה לחנות הדראגסטור הסמוכה למקום מגוריה, למרות שבסוף אח שלי ואמא שלי קנו לה...
בכל אופן, דודה שלי הזמינה לחנוכת הבית יותר חברות של אמא שלי, מאשר אמא שלי הייתה מזמינה...
יהיה שמח היום בערב, כלומר לא שמח, אבל אני משוכנע שיהיה לי הרבה על מה לצחוק אחר כך...
בכלל, היתרון היחידי שאני רואה בחנוכת בית, זה שמסדרים את הבית לכבוד זה וכך אפשר לומר שעושים פוטו פיניש אחרון ולר משאירים דברים פתוחים.
כי שוב, טקסט, זה דבר מיותר לטעמי.
סטקסים יש רק מקום לפשל...
אני זוכר את טקס הזיכרון באוושויץ בירקנאו, מחנה ההשמדה הענק בפולין. תאמינו לי, איך שבית הספר שלי עשה את הטקס (ואינני מוציא את עצמי מהכלל, כי גם אני הייתי שם וגם אני הייתי חלק מהטקס), זה לא הוסיף כבוד לא לאנשים שנרצחו שם, לא לעצמנו ולא למדינת ישראל...
זה היה טקס סתמי, כמעט לא התאמנו עליו ובסופו של דבר הוא היה רצוף פאשלות השזורות בקטעי טקסט כל כך שבלונים וכל כך נדושים...
כן, אין הרבה מה לחדש בטקסים, במיוחד בכאלו החוזרים כל שנה וכל יום.
הרי כל שנה ביום הזיכרון שומעים את אותם השירים, אותם קטעי הקריאה (השנה הייתי בדרום אפריקה וניצלתי מהשיגרה המורבידית). אם טקס יום השנה הראשון לרבין היה דבר מרגש עד דמעות, בשנים שלאחר מכן, אפילו לא טרחתי לצפות בארוע בטלויזיה...
בקיצור, טקסים, זה לא דבר בשבילי...
והתנצלות קטנה
בדרך כלל, אני יותר פורה, וכותב המון פוסטים ביום.
אולם בסוף השבוע הזה, כמעט אין לי זמן. גם סיון אצלי ואני כרגע מנצל את ההזדמנות שהיא ישנה פה לידי, צוחקת ומחייכת בחלום (איזו מתוקה, אני כל כך אוהב אותה) וגם אני צריך ללמוד לקראת מבחן גדול ביום שני (ולא, אני לא מתכוון לשים את הכפתור שגם אני בתקופת מבחנים בשולי הבלוג).
אז קבלו זאת בהבנה ואני מקווה שיהיה לי זמן לעדכן בקרוב.
סוף חג שבועות שמח לכולם
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
