| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 6/2003
שלום ורסאי (אי צדק)
בעקבות טקס חנוכת הבית הלא כל כך מרשים של דודה שלי ביום שבת, שנכחתי בו במשך כחצי שעה, עלתה בראשי מחשבה.
במהלך מסעותי ברחבי תבל (נו טוב, באירופה), יצא לי לבקר בלא מעט טירות וארמונות, רובם מהממנים ביופים, רובם מדהימים בגודלם.
ולדודה שלי, יש דירה כל כך פיצפונת (על אף שהיא גדולה מהדירה הקודמת שלה).
רק אולם המראות בורסאי (Mirror hall - versaille בו נחתם חוזה ורסאי הידועה לשימצה לאחר מלחמת העולם הראשונה) יכול להכיל את הבית של דודה שלי לפחות עשר פעמים...
פשוט בלתי נתפס לחשוב איך חלק מהאנשים בעולם חיים בארמונות בני עשרות חדרים, הריצפה עשויה שיש והקירות מעוטרים בזהב ומעשי אומנות, בעוד שהסתובבתי באפריקה, ראיתי כל כך הרבה אנשים חסרי בית ישנים ברחובות (למען ההגינות, אספר כי גם בישראל, הולנד, צרפת ועוד כמה מדינות ראיתי אנשים ישנים ברחובות, אבל אין בכלל מה להשוות).
ההבדלים בין אנשים שיש להם לאנשים שאין להם לעיתים מדהימים.
כמובן שההבדלים התהומיים הללו, יוצרים הבדלי גישות ותפיסות אשר דוגמה לכך ניתן למצוא במשפטה המפורסם של מרי אנטואנט, מלכת צרפת שהוצאה להורג בגליוטינה ב-1789 : "אם אין לחם, שיוכלו עוגות".
עוד סיפור על גישתם של בני אדם שונים לנושאים שונים בהקשר של אותה גברת, מספר על כך שכאשר עשתה את צעדיה האחרונים, דרכה רגלה של מרי אנטואנט על רגלו של המוציא להורג, מילותיה של הגברת המחונכת (שאגב הייתה אוסטרית - בתו של הקיסר פראנץ הראשון והפכה להיות מלכת הצרפתים בשל הדם הכחול וקשרי הנישואין) היו "פרדון מיסייה" או בתרגום חופשי - סליחה.
וכפי שכבר ציינתי, לא מדובר רק בארמון ורסאי, הנבנה בשל גחמותיו של מלך השמש (לואי ה-14).
מדובר בהמון ארמונות אשר מקשטים את פאריס, עמק הלואר, בוואריה ועוד מקומות רבים באירופה ובעולם כולו.
אני מרגיש מעט חסר מזל, כאשר אני יושב כרגע בתוך החדר הקטן שלי מול מחשב ולא בתוך חדר שינה ענק, עם קירות מצופים קטיפה בצבע ארגמן, מעוטרים פסלים וזהב עם כיסא ונבל לידו ובמרכז מיטת אפיריון.
למעשה, כל קינאתי בלואי ה-14 ובעוד כמה ממלכי צרפת, שהייתי תקופה שניסיתי להפוך את חדרי לחדר ארמון קטן והתוצאה היא שכיום יש לי קירות בצבע בורדו-כתום ותקרא בצבע לבן כחול. נוסף על זה יש עוד קלקרים שהיו אמורים להצבע בזהב מטאלי, כדי לקשת את החיבור בין הקיר לתקרה.
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, אני לעולם לא אהיה מלך, אפילו כישרון להפוך את החדר שלי למלכותי, אין לי.
לסיום למי שלא שמע ולא היה אף פעם, אני מצרף תמונה של אולם המראות בורסאי ולעומת זאת אני מצרף תמונה שסרקתי מגלויה של התיישבות בלתי פורמלית בדרום אפריקה, למחשבה.
אלעד
אולם המראות - ורסאי
התיישבות לא פורמלית - דרום אפריקה
מרי אנטואנט (אם אין קמח אין תורה, אם אין לחם...)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
