| 6/2003
הנהגים של היום זה לא הנהגים של הלילה
אכתוב עכשיו על שני דברים שלא ממש היה לי כוח לכתוב עליהם אתמול מאוחר בלילה.
ראשית, יצא לינהוג אתמול בחיפה, בסביבות השעה חצות. אני חייב לציין שהנגים בלילה נוסעים בצורה מהירה ומסוכנת יותר...
כנראה יש משהו משכר בכבישים הריקים שגורם לנהגים לנסוע בצורה כזו.
אולי זה גם התחושה המדומה שאף שוטר לא יכול לתפוס אותך בחושך...
בכל אופן, אני חושב שהצורה בה אנשים נוהגים בלילה מאוד מסוכנת ולו רק משום שבלילה רואים פחות טוב מביום ולכן חשוב לנהוג ביתר זהירות.
אז אם אתם מכירים את אחד מעשרות הנהגים המופרעים שנסעו סביבי אתמול בלילה, תעשו טובה ותחליפו איתם מילה בנושא...
אגב, נהגים של הלילה, גם אלו של שעות בין הערביים אינם נהגים לרוחי.
מדובר בנהגים עצבניים, החוזרים מיום עבודה אפור ומשעמם (הכללה גסה, אבל הוא מתבסס על המשפט המפורסם ממועדון קרב שכל האנשים עובדים בעבודה שלא מעניינת אותם בשביל לרכוש מוצרים שהם בכלל לא צרכים).
שלשום יצא לי לנסוע באזור מרכז חורב בחיפה, אזור הידוע בעומסי התנועה הכבדים שבו בחלק משעות היממה. כאשר עמדתי באחד הרמזורים, שמעתי כל רגע צפירה של רכב אחר.
אויש, אנשים פשוט משתמשים בצופר בצורה כל כך מוגזמת.
אני זוכר שפעם הייתי במצפה במגדל שלום בת"א ולמעלה אין את הבניינים שיחסמו את הקול כך שניתן לשמוע צפירות ממספר רחובות באזור. פשוט כל שניה שומעים צפירה אחרת...
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני כבר מזמן הפסקתי להתייחס לצפירות של רכבים אחרים.
זה די עצוב, כי כמו הילד שצעק זאב זאב, כיום אני לא יודע מתי אנשים מזהירים מפני סכנה כאשר הם צופרים (רמז, אף פעם) ומתי הם סתם עצבניים או רוצים שתתקדם (רמז, תמיד).
אקנח את נושא התחבורה בבדיחה ששמעתי מאבא של סיון לפני בערך שנתיים:
"איך יודעים שבישראל מהירות הקול גבוהה ממהירות האור?"
"זה פשוט, עוד לפני שהאור ברמזור מתחלף, כבר נשמעות צפירות של מכוניות".
קופת חולים
אתמול בשעות הצהריים קפצתי לקופת חולים כללית (יש לי עוד פחות חודש להיות חבר בקופת החולים הנוראה הזו). לא, אני לא חולה, כלומר אני כן חולה, אבל בצבא כבר למדתי שכאשר אתה חולה, אף רופא לא באמת יכול לעזור לך, אלא רק לקוות יחד איתך שזה יעבור...
בכל אופן, קפצתי לסניף הקרוב לביתי, משום שרציתי לברר איזה טלפון של מרפאת מומחים.
גיליתי את קופת החולים הכללית (סליחה, שירותי בריאות כללית), כגוף מאוד לא יעיל. אני כל כך שמח שהחל מאחד ביולי אני אהיה חבר של קופת חולים מכבי (סליחה, מכבי שירותי בריאות).
הגעתי, תור לא היה (אנשים פוחדים לבוא). עמדתי במשך חמש דקות עם הפקידה, שלא נצליחה למצוא לי את מרפאת המומחים ובסוף, לאחר שתייאשה, לקח לה עוד כמה דקות למצוא טלפון של דבר שנקרא "סל השירותים" שהם אמורים לתת לי את הטלפון המבוקש.
עשר דקות בשביל דבר כל כך אלמנטרי?!
בכל אופן, בעודי מחכה לתשובתה של הפקידה, יצא לי לחזות במחזה לא סימפטי של אדם שאמור לעבור ניתוח היום שבא להתייעץ עם אחד הרופאים.
אבל בכללית, כמו בכללית, הרופא לא רצה לראות אותו, אפילו שמדובר באדם הנמצא יום לפני ניתוח.
אינני מכיר את כל פרטי המקרה, אבל כל צורת היחס של הפקידות והאחיות שכולם דיברו בקול אחד נגד אותו חולה ובעד אותו רופא, צרם לי מאוד.
או כמו שחבר שלי הגדיר את זה יפה לפני כמה ימים : "אתה בקופת חולים כללית, תהיה בריא".
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
