בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שלום לכולם.

את היומיים האחרונים העברתי בנעימים. אתמול הסתובבתי עם זוג בריטי בשאולין, אותו מקום חביב הידוע בנזיריו אשר יכולים לפרק לכל אחד ואחת מכם את הצורה בידיים ריקות בזכות סגנון הקונג פו הייחודי שלהם והיום הסתובבתי עם קוריאנית חביבה (שדוברת רק קוריאנית ומנדרינית, כך שלא ממש תקשרנו הרבה) במערות לונגמן, הנמצאות דרומית ללואויאנג (LUOYANG), שם אני נמצא כעת.

מחר אני חוזר לסיאן (XIAN) וכן, כבר ראיתי את צבא הטרקוטה (גם לשם הגעתי עם בחור קוריאני, גם האנגלית שלו לא משהו [ולא, שלי גם לא ברמה מי יודע מה]) ולא, הוא לא משהו.

מותר לי בערך חודש ואני שוקל ברצינות להקדיש כשבועיים לביקור ביפן וקוריאה, כי להגיע לשם עם מעבורות זה עסק די זול (ולשהות שם, עולה ממש ביוקר, אבל ששש, לא חושבים על זה בזמן טיול) ועם כל הכבוד לסין, אני מעוניין גם לראות תרבויות בהן לא מקובל לירוק באמצע אוטובוס ולא צופרים לאות אזהרה בכל פעם שרואים בן אדם מקילומטר.

מה עוד אני מספר על סין?

ובכן, יש פה הרבה מנקי רחובות, אבל בכל זאת הרחובות פה הם המטונפים ביותר שראיתי מימי.
כל מקום שמגיעים אליו בסין (ובחודש האחרון הייתי בדי הרבה מקומות), נראה שונה לחלוטין.
למשל, בכפרים מוסלמים (טוב, לא ממש כפרים, כי גרים שם כמה מיליוני אנשים), מקבלים תחושה של ביקור בכפר ערבי, רק שכאשר מביטים להם בעיניים, החזות המזרחית מתחלפת בחזות מזרח אסיאתית.
התלבושות משתנות מאזור לאזור, השפה שונה. אפילו השמש שוקעת בזמן אחר, כי המדינה הזו פאקין ענקית ויש פה רק אזור זמן אחד (מה שמכונה בחביבות זמן בייג'ין).
האוכל כמובן משתנה וברוב הפעמים הוא כלל לא רע, אפילו מצויין.
ועוד יותר כיף לדעת שאתה משלם על ארוחת הצהריים שלך 2 יואן, שזה טיפ טיפה יותר משקל אחד...
וכמובן אפשר לאכול ארוחות יוקרה בעשרה שקלים.

אה ועם כבר במסגדים עסקינן, חלקם נראים כמו באגדות אלף לילה ולילה, אבל בחלקם בהחלט קשה להבחין שמדובר במסגד ולא בעוד מקדש.

וסיכום לעת עתה, אני מאוד מרוצה מהטיול הזה לסין, כפי שכל מי שהיה בסין יגיד, "סין זה לא מה שחשבתם", כלומר אולי יש לך תמונה של סין בראש שהיא די נכונה, אבל היא מאפיינת רק אזור קטנטן בסין, כי כל מקום בסין ממש שונה!
מה שכן, אני מאוד מתגעגע לאנה. אמנם אני משתדל להתקשר כל יום (אבל לא יוצא בכל יום), אבל טלפון הוא בהחלט לא תחליף הולם לקשר אמיתי ואני חושב שחודשיים וחצי זו תקופה ארוכה מידי (ושוב, זה זמן קצר מידי לטיול בסין, אלא עם מוותרים על כמה מקומות), על אחת כמה וכמה כאשר גם רוצים לכלול את יפן וקוריאה בטיול.

אז זהו.
אני מקווה ששנת הלימודים שבפתח לא מעיקה על התלמידים שבינינו יותר מידי ושיום ההולדת השלישי של ישראבלוג עובר בנעימים (יום ההולדת השני של הבלוג הזה נחוג ב-14 בספטמבר, נא להכין מתנות).

ובברכת מי נתן לסינים האלה רישיון (בחיי, אין פה הבדל בין רמזור אדום לירוק), אסיים פוסט זה.
אלעד
לואויאנג
סין העממית (במחירים כלל לא עממיים)