| 6/2003
חזון מול מציאות (חזרתי משבוע הספר) ומילה על הפיגוע
חזרתי משבוע הספר והנה התוצאות:
השלל
קניתי את הספרים הבאים :
המיתוס של סיזיפוס - סיפורו הנפלא של אלבר קאמי על האבסורד שבקיום.
לידתה של בעייתה הפליטים הפלסטינים 1947-1949 - ספר של בני מוריס שאמור להעשיר את הרקע שלי בסכסוך הישראלי הפלשתינאי, או לפחות באחת הבעיות הקשות בסכסוך.
כמו כן במסגרת האוניברסיטה המשודרת קניתי שלושה ספרים:
תרבויות קדומות ביבשת אמריקה (חשוב לדעת, לא?)
הדת הסינית - ספר על סין שלפני העידן הקולוניאליסטי.
איראן : בין אסלאם ומערב.
אז תקראו לי סוטה, אבל אלו הדברים שמעניינים אותי, או לפחות חלק, כי כפי שאמרתי למוכרת החביבה בהוצאת משרד הביטחון, "אם הייתי קונה את כל הספרים שמעניינים אותי, הייתי איש מאוד אני". למותר לציין שגם לא היה לי זמן לקרוא את כל מה שאני רוצה בכל תקופת חיי.
אז עושים פשרות...
התרשמות כללית
אז כפי שכבר כתבתי, שבוע הספר, על אף שהוא עניין די טיפשי הוא מין הפנינג ענק וחביב של ספרים - "מוצר שהיה אמור כבר להכחד מן העולם".
"ההתרסקות"
כמו כל שנה, גם השנה הסתמן להיט חדש שיהפוך לרב מכר בקרב כל אותם אנשים שקל לעורר את רגשותיהם באמצעות אייקונים ולאחר מכן הוא יינתן בתור מתנה על ידי ועדי עובדים (זיכרו מי אמר זאת ראשון) "ההתרסקות".
מדובר בספר על איך לא, אילו רמון. ראיתי גם ספר על התאומים, אבל הוא כנראה היה להיט גדול בשנה שעברה...
הארה
בהוצאת הספרים של משרד הביטחון (אלו שמוכרים את הספרים של האוניברסיטה המשודרת - מי אמר שגלי צה"ל זה לא דבר רווחי), כל ספר עולה 33 ש"ח למעט מספר ספרים שעולים 38 ש"ח משום שהם עבים יותר.
ניר, החבר שהייתי איתו (וכן ניר, אני יודע שאתה קורא את זה), ציין שהם מוכרים ספרים על פי משקל (הכבדים עולים יותר מהזולים).
פתאום, עלתה במוחי הברקה ואמרתי "לכן הם נקראים ספרי מסה (מסה = essay = חיבור עיוני קצר, על פי רוב בעל אופי ספרותי או פילוסופי, על נושא על שהוא מחיי החברה, הרוח או הטבע ; מסה = mass = כמות החומר שבגוף) ועיון.
אני מוותר על זכויות היוצרים ואתם מוזמנים להשתמש התחכמות הנ"ל כל אימת שיתחשק לכם, למרות שאם בא לכם, אתם מוזמנים להזכיר את היוצר...
הגודל כן קובע
שבוע הספר בחיפה השנה, היה בקסטרא ולא ליד היכל הספורט ברוממה, לראשונה מזה שנות דור.
שינוי המיקום השליך באופן ישיר על גודל הארוע - שבוע הספר השנה היה קטן יותר (על פי תחושתי, לא בדקתי ואימתתי את המידע הנ"ל).
מצד אחד זה חבל, אבל כך זה איפשר לי להסתובב שם רק שעתיים...
ואולי אני עוד אלך לשבוע הספר בת"א או כפי שפעם חבר שלי, העונה לשם מיקי הגדיר את ת"א "העיר הגדולה".
אני חייב להפטר מהרגלים מגונים
יש לי שני מנהגים מגונים - אני אוהב להתווכח עם אנשים, גם ללא מטרה הגיונית (לעיתים זה מגיע לידי אבסורד כאשר באותו יום אני יכול להתווכח עם שני אנשים שונים ולטעון פעם בעד עניין מסויים ופעם בגנותו).
הדבר הבעייתי השני, הוא שאני לא יודע להגיד לא, או שאני יודע, אבל זה קשה לי ואני בדרך כלל גורר את זה...
כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם שלי על שבוע הספר, שבוע הספר הוא זירת מכירות חמה, אשר בה אנשי השיווק הבינוניים, מנסים לצרף לקוחות חדשים.
אז מה ניסו למכור לי?
מנוי למעריב - ציינתי שאמא שלי כבר עשתה מנוי, אנחנו מחוייבים לעוד חודשיים, כך שלא אעשה את אותה טעות פעם נוספת.
מנוי לידיעות אחרונות - זה סיפור מעניין, היו שם שתי מוכרות שאחרי שאמרתי להן שאני לא ממש חובב של העיתון הגרוע במדינה ובלאו הכי יש לי בבית מנוי למעריב, הן שאלו אותי מה ההבדל, השבתי שבאמת אין הבדל אבל זה לא היה תלוי בי. אז אחת מהן שאלה אם הייתי עושה מנוי להארץ? אני לא זוכר בדיוק את ההמשך, אבל אני זוכר שתוך דקה מצאתי את המוכרת של ידיעות מנסה לשכנע אותי למה הארץ עיתון טוב יותר מידיעות...
אז היא עצרה את עצמה ואמרה שהיא עובדת בשביל ידיעות ולא הארץ ונפרדנו לשלום...:)
המגזין ההוא ב-9,90 - נו, יש הרבה כאלו, למשל "מטיילים", "כדורגל" וכו' שמוכרים בסופרים בתשע ותשעים ואז אנשים קונים את הג'אנק הזה (אפילו אני נפלתי בפח כבר פעמיים).
השבתי להם בגאווה שאחותי כותבת ב"נשים" (עוד אחד מעיתוני הזבל האלו), אך לצערי הגיליון האחרון של העיתון לא היה להם, כך שלא יכלתי להראות להם את הכתבה שלה.
הם שאלו אותי מה מעניין אותי, סתם לשם הקוריוז, ניר אמר כדורגל (הוא יודע שאני מתעב את הספורט) כי הוא ראה את המגזין מונח על הדוכן - המוכר אמר "יש לנו בדיוק מגזין על כדורגל" - איזה פתי...
בכל אופן, אמרתי שאני מאוד אוהב פינג פונג (דבר שהוא די נכון, אבל גם אם היה מגזין על פינג פונג, אני בספק אם הייתי רוכש אותו), אז המוכרת שאלה אותי מי כותב על הפינג פונג בארץ ואת מי זה מעניין - בשתי שאותי וזה חבל שבמוספי הספורט לא רושמים על ענף הספורט המרתק הזה.
מגזין ארץ אחרת - מגזין שמתיימר להיות עיתון המגשר על הקצוות שבמדינת ישראל - דתיים-חילוניים, ערבים-יהודים וכאן הסתיים ההסבר של המוכרת, כי כנראה אלו כל השסעים בחברה המגובשת והמאוחדת בישראל...
לקחתי מתוך נימוס את דף ההסבר שלהם וכעת שאני קורא אותו, אני נתקל במשפט הסתום "ממוצע גיל הקוראים 18 - 70. לדעתי זה אולי טווח הגילאים של הקוראים, כי ממוצע הוא מספר בדרך כלל...
בכלל, מעניין איך הם בדקו שהקוראים שלהם הם בני 18 עד 70 - לדעתי זהו סתם גימיק שיווקי כדי להראות עיתון בוגר מצד אחד וצעיר מהצד האחר...
בכל אופן, ההתרשמות שלי הייתה חיובית מהמעט שהספקתי לראות, אבל לא נראה לי שאהפוך למנוי של העיתון בשלב זה.
"הארץ" - בשלושים וחמישה שקלים הייתי יכול לההפך למנוי שמח ומאושר של "הארץ", אבל מה לעשות, אמא שלי השתעבדה למעריב, כך שאני חושב שזה טירוף להיות מנוי לשני עיתונים (ככה לפחות אח שלי קורא את מעריב ואני מסתכל על התמונות, אם יהיה הארץ, מעריב יישאר מגולגל בדרכו לפח העיתונים).
חוץ מזה, גם אני מוריד את הארץ לפאלם (על אף שהנבלות לא מאפשרים זאת בדרך נוחה ופשוטה, אני התחכמתי), כך שלא באמת קריטי לי לעשות את המנוי בשלב זה.
מסע אחר - את זה ניסו למכור לי ממש לפני שהלכתי, וכאן כבר באמת הגיע הקטע שאני לא יודע לנפנף את המוכרנים הללו.
במשך עשר דקות, נתתי למוכר להסביר לי על עיתון מסע אחר, עברנו עמוד עמוד, הוא ניסה למכור לי מנוי לשנה, מנוי הכרות לשלושה חודשים, להרעיף עלי מתנות שאינני צריך ורק אחרי עשר דקות אמרתי לו "אני לא מעוניין, בכלל יש לי את העיתון בהישג יד" ,דבר שהוא נכון, כי אבא של סיון מנוי, כך שכל חודש יוצא לי לעלעל במגזין הזה.
היו בטח עוד כמה ניסיונות שיווק תת הכרתיים והכרתיים שלא שמתי את לבי אליהם, אבל אני מוכרח לציין שהיה כיף אדיר בשבוע הספר.
פיגוע בירושלים
ולסיום, היה היום פיגוע באוטובוס בירושלים כפי שכולכם יודעים, היו 16 הרוגים (לפחות לפי שעה).
בשל הפיגוע, הושמעו בשבוע הספר שירים עצובים - אני חייב לציין שאני די אוהב את השירים האלו, אז נכון שזו לא סיבה לדרוש עוד פיגועים, אבל זה רק מוכיח שבכל דבר אפשר למצוא את הטוב (מקווה שלא פגעתי במישהו וסליחה אם כן).
בכל אופן, הפיגוע שארע היום, כמו גם פיגועים אחרים שקדמו לו ולצערנו גם יבואו אחריו, נעשה על ידי אנשים פנאטים וקשה להם להשתלב בחברה, ובמקום לכתוב בלוג בישרא בלוג ולספר לכל העולם כמה רע להם, הם מפצצים את עצמם באוטובוסים ובקניונים.
לצערנו, קיצוניים מטורפים קיימים בשני הצדיים, יצא לי כבר לשמוע לא מעט ממכרי מקללים את הערבים, מספרים בדיחות על כך שהם מוכנים לראות פלשתינאים רק דרך כוונת רובה והיו כאלה גם גרועים יותר שאני מתחלחל רק מלחשוב על השנאה שהייתה טבועה בהם.
אפשר להרהר ולתהות במשך כל החיים כיצד ניתן לעצור את אותם אנשים קיצוניים בשני הצדדים, אבל אני חושב שהאיש הקיצוני טבוע עמוק בתוך כל אחד מאיתנו, האנשים הקיצוניים, צומחים על רקע זה שאנשים מסויימים מוקיעים אותם מקרבם וקיצוניים אחרים מאמצים אותם. ראיתי זאת במו עיני, כיצד בחור חביב מהשכבה שלי, חזר בתשובה ושנא את הערבים (אלו שמעולם לא פגש), הרבה בזכות זה שחבריו לכיתה ולשיכבה בזו לו כי היה בחור מעט תמהוני.
אני אישית לא יכול למנוע מבחור מטורף שהולך להתפוצץ באחת מערי ישראל לעשות את מה שהוא עושה, אבל אני בהחלט יכול להשפיע על אנשים שאני מכיר לא לעשות כן, לפחות על חלקם ואם כולנו נשפיע לטובה אחד על השני, אותם אנשים קיצוניים, יהפכו להיות מיעוט קטן הסובל מדלגיטימציה ואיתו כוחות הביטחון כבר יוכלו להתמודד...
אז באווירת Imagine של ג'ון לנון זו, אני מסיים עוד פוסט.
ליל מנוחות.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
