בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שלום לכולם.
ובכן, אני שוב בסיאן, שנקסי, סין.
היום, בנסיעה של כשבע שעות ברכבת ללא מזגן (במזל היה לי מקום לשבת), עשיתי קצת חושבים והחלטתי לוותר על נסיעה לצ'ונגצ'ינג ולנסוע מכאן מחר, ברכבת של כ-19 שעות לשנגחאי, משם אקח ביום שלישי הבא מעבורת לאוסאקה שביפן.

אם יש משהו שאני "אוהב" בסין זה השחיתות האיומה שיש במקום הזה.
הנה לדוגמא, היום ביקרתי בהיכל הכרטיס (TICKET HALL, אני יודע שזה תרגום נוראי) בסיאן, בתקווה לקנות כרטיס במחלקת "הארד סליפר" לשנגחאי.
הפלא ופלא, נגמרו הכרטיסים למחר.
גם ליום שלאחר מכן אזלו הכרטיסים...
גם בישיבה (שזה יותר זול, כך שזה בעצם אינטרס שלי), לא היו כרטיסים, כך שאם רציתי לעלות על הרכבת, יכולתי רק לקנות כרטיס, בתקווה למצוא מקום פנוי.
מממ, 20 שעות, אולי לבלות בעמידה...
לא תודה.
חזרתי למלון בו אני מתאכסן, שם הציעו לי כרטיס זול יותר, אבל ברכבת שמגיעה לשנגחאי בלילה.
גם על זה ויתרתי.
כבר התחלתי לברר מידע לגבי טיסות (900 יואן אם תהיתם), ואז פתאום, הבחור בקבלה במלון אמר שבתמורה לעמלה גבוהה (100 יואן) אפשר למצוא כרטיס לרכבת שלפני רגע הוא אמר לי (ולפני כן אמרו אותו דבר בתחנת הרכבת) שאזלו הכרטיסים.

כן, שוק שחור. כאשר יש דרישה גבוהה, כל מיני ספסרים מוכרים במחירים מופקעים (שהם עדיין זולים להפליא) כרטיסים...
אז מחר אני על הרכבת לשנגחאי.
בשלישי במעבורת שתוך יומיים מגיעה לאוסאקה.
וביי ביי סין, לפחות למשך שבועיים (בחיי, יש פה דברים קצת מרגיזים, אפילו עכשיו הדביל שלידי יושב עם סיגריה דלוקה שכל העשן שלה מתפזר עלי והוא משחק משחק מחשב מטופש, כמו שכל כך הרבה סינים עושים. כן, אם לא ידעתם, סינים אוהבים ללכת ל"אינטרנט קפה", לשלם כשקל לשעה ולשחק משחקי מחשב, לצפות בסרטי פורנו או סתם לדבר ב-QQ (שזו המקבילה של ICQ בסין).

אז זהו לבינתיים.
אין לי מושג אם אעדכן משנגחאי, יפן או קוריאה, אז אם לא, שיהיו לכולם חגים שמחים, שנה טובה, גמר חתימה טובה ואפילו אברך את גל פרידמן על הזהב בו זכה (הסינים זכו בהרבה יותר מדליות, אבל חפיף, הטלויזיה פה כל כך לא אובייקטיבית שמראים פה רק ענפי ספורט בהם סינים משתתפים. בחיי, אפשר לחשוב שכל האולימפיאדה היא פינג פונג, טניס והתעמלות מכשירים...)

אגב, שמתם לב שכאשר אנשים מצטלמים באתרי תיירות, הם תמיד נעמדים בפוזות מגוחכות, אשר כוללות תנוחות ישיבה, לצורך התמונה בלבד, כדי שכאשר יראו את התמונה שוב, יחשבו שישבו שם שעות, או סתם אוהבים להעמד בתנוחה "כאילו טבעית", כדי שלא יחשבו שהם סתם עושים פוזות למצלמה...
אני מתחיל לפקפק בחשיבות של תמונות בטיול, מפני שבכל אתר תיירות, כל כך הרבה אנשים, לוקחים כל כך הרבה תמונות של אותו אתר.
יש לכם מושג כמה תמונות של מגדל אייפל צולמו מאז המצאת המצלמה?
המון!
הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין.
וכמה אנשים מסתכלים על כל התמונות האלה בסופו של דבר?
מבינים את הנקודה שלי?
תמונות זה רע!
(ואחרי ההטפה, אספר שאני מצלם די הרבה, אם כי כמאה ומשהו תמונות, מקונמינג, דאלי, ליג'יאנג וינגזהו נמחקו לי בטעות)

ודבר אחרון להפעם.
כאשר אני כותב באנגלית, אנשים מחמיאים לי שיש לי פיניין (PINYIN) יפה. פיניין זו השיטה הסינית לכתבה באנגלית.
אם תהיתם, אין אלפי אותיות סיניות על המקלדת, אלא רק מקשים באנגלית.
כשרוצים לכתוב בסינית, כותבים באנגלית (PINYIN) והמחשב מתרגם לקליגרפיה.

לחודש הבא ביפן הבנויה!